מתוך התלמוד ירושלמי תרומות מ"ז א בעיבוד שלי לעברית מודרנית:
מלכות רומא תבעה את עולא בר קושב ורצתה להרוג אותו בדין מורד. .ברח והלך לו אצל רבי יהושע בן לוי.
מלכות רומי שלחה חיילים שהקיפו את עירו של רבי יהושע במצור.
אמרו להם אנשי הצבא לתושבי העיר: "אם אין אתם מוסרים אותו לנו, אנו מחריבים את העיר".
רבי יהושע בן לוי ניסה לשכנע את עולא להסגיר את עצמו, לאחר השכנועים עולא הסכים והסגיר את עצמו לרומאים.
יהושע בן לוי היה בדרגה רוחנית גבוהה ואליהו הנביא היה רגיל להתגלות אליו וללמוד איתו.
כיון שרבי יהושע שכנע את עולא להסגיר את עצמו- הפסיק אליהו הנביא להתגלות אליו
צם רבי יהושע שלושים יום, עד שאליהו נגלה אליו, אמר לו רבי יהושע לאליהו:
אליהו, למה הפסקת לבא אלי?
אמר לו אליהו: "וכי חבר אני למוסרים"? (האם אני חבר של מלשינים, המוסרים אדם למלכות גויים)?
אמר לו ר' יהושע: וכי לא משנה עשיתי?" (וכי לא נהגתי על פי ההלכה שנמצאת בתוספתא?)
אמר לו: 'וכי משנת חסידים היא?' (משנת חסידים= משנת חסידים - מידת חסידות, דרך התנהגות עי פי נורמות מוסר נעלות ואידיאלית ביותר. מושג קרוב למושג 'לפנים משורת הדין')- אמנם נהגת לפי שורת הדין אבל לא לפנים משורת הדין
שאלות למחשבה:
פשט: הסבירו את הסיפור במילים שליכם?
דרש: על פי הסיפור האם יהושע בן לוי צדק או טעה כשהוא ביקש מעולא להסגיר את עצמו?
רמז : מה ההבדל בין מידת הדין לבין לפנים משורת הדין?
וסוד: מה אתם הייתם עושים במצב דומה?