Episode 11 - The Real Mount Sinai Experience The Thinking Jew Podcast

ByMoshe Segal

The Thinking Jew Podcast Source Sheets

Check out The Thinking Jew Podcast episode 11 for the accompanying audio to this source sheet.

You can find a link to it at linktr.ee/thethinkingjew or thethinkingjew.com

סידור אשכנז, ימי חול, תפילת שחרית, תפילות נוספות, שש זכירות

(א) זכירת יציאת מצרים

(ב) לְמַֽעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְ֒ךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּֽיךָ:

(ג) זכירת מעמד הר סיני

(ד) רַק הִשָּֽׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁ֒ךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּ֒בָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶֽיךָ וּפֶן יָסֽוּרוּ מִלְּ֒בָבְ֒ךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּֽיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶֽיךָ וְלִבְנֵי בָנֶֽיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַֽדְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ בְּחֹרֵב:

(ה) זכירת מחיית עמלק

(ו) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּֽרֶךְ בְּצֵאתְ֒כֶם מִמִּצְרָֽיִם: אֲשֶׁר קָרְ֒ךָ בַּדֶּֽרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶֽיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵֽעַ, וְלֺא יָרֵא אֱלֺהִים: וְהָיָה בְּהָנִֽיחַ יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ לְךָ, מִכָּל אֹיְ֒בֶֽיךָ מִסָּבִיב, בָּאָֽרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵֽכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָֽיִם, לֺא תִּשְׁכָּח:

(ז) זכירת מעשה העגל

(ח) זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַֽפְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ בַּמִּדְבָּר:

(ט) זכירת מעשה מרים

(י) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּֽרֶךְ בְּצֵאתְ֒כֶם מִמִּצְרָֽיִם:

(יא) זכירת השבת

(יב) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּ֒שׁוֹ:

Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Post Service, Six Remembrances

(1) The Exodus

(2) ...in order that you remember the day you came out of the land of Egypt all the days of your life.

(3) The Revelation at Mount Sinai

(4) Only beware, and guard you soul diligently, lest you forget the things which your eyes have seen; lest they be removed from your heart all the days of your life; and make them known to your children and to your children’s children. [That what you witnessed] the day you stood before Adonoy your God at Chorev.

(5) The Attack of Amalek

(6) Remember what Amalek did to you on the way, as you came out of Egypt! How he encountered you on the way, and he cut off all the weak ones [who were straggling] behind you, when you were weary and exhausted; and he did not fear God. When Adonoy, Your God, will relieve you from all your enemies around you, in the land which Adonoy, your God, gives you as a possession to inherit; you shall eradicate the memory of Amalek from beneath the heavens. Do not forget.

(7) The Sin of the Golden Calf

(8) Remember, do not forget, how you provoked Adonoy, Your God, in the desert.

(9) What Happened to Miriam

(10) Remember what Adonoy, your God, did to Miriam on the way, when you came out of Egypt.

(11) The Sabbath

(12) Remember the Sabbath day to sanctify it.

דברים ד׳:ט׳

רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃

Deuteronomy 4:9

But take utmost care and watch yourselves scrupulously, so that you do not forget the things that you saw with your own eyes and so that they do not fade from your mind as long as you live. And make them known to your children and to your children’s children:

שמות רבה כ״ט:ט׳

דָּבָר אַחֵר, אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ג, ח): אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא, וְזֶהוּ דִכְתִיב (ירמיה י, ז): מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה, אָמְרוּ הַנְּבִיאִים לְיִרְמְיָהוּ מָה רָאִיתָ לוֹמַר מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כָּל הַנְּבִיאִים קוֹרִין אוֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם. אָמַר לָהֶן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ (ירמיה א, ה): נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, לוֹמַר אִם עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֵי בֵיתוֹ לֹא חָס עַל אֲחֵרִים הוּא חָס, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, לו): נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ. מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, מִי לֹא יִתְיָרֵא מִמְּךָ, מָשָׁל לְדָנֵיסְטוּס שֶׁמִּלֵּא כִיסוֹ זְהוּבִים וְהָיָה עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ יָבוֹא וְיִשְׁאַל, וְהָיוּ הַכֹּל שׁוֹמְעִים וּבוֹרְחִים, לוֹמַר כְּשֶׁיָּבוֹא לִפָּרַע מִמִּי שֶׁלָּוָה מִי יוּכַל לַעֲמֹד. כָּךְ כִּבְיָכוֹל יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסִינַי לִתֵּן הַדִּבְּרוֹת שֶׁלֹא יִהְיֶה הָעוֹלָם מִתְמוֹטֵט, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ט): אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ, וְכֵן (שופטים ה, ה): הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה', וְכֵן (איוב כו, יא): עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ, וְיִשְׂרָאֵל מַרְתִּיתִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, טז): וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם, וְהָהָר מְרַתֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, יח): וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד, כָּל אֵלּוּ לָמָּה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁדִּבֵּר דִּבְּרוֹת שֶׁל חַיִּים, וְהַנָּבִיא צוֹוֵחַ: אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, וּמַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹתֵן חַיִּים לָעוֹלָם, אֶרֶץ רָעָשָׁה, כְּשֶׁיָּבוֹא לִפְרֹעַ מִן הָרְשָׁעִים שֶׁעָבְרוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ו): לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד, (מלאכי ג, ב): וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ, כְּשֶׁהוּא רָצוּי, אֵין בְּרִיָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּכֹחוֹ, כְּשֶׁהוּא קָם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ, מִי יַעֲמֹד לְפָנָיו, הֱוֵי (ירמיה י, ז): מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, דָּבָר אַחֵר, אַרְיֵה שָׁאָג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יא, י): אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג, אָמַר רַבִּי סִימוֹן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס בַּפָּלָטִין שֶׁלּוֹ, שָׁמְעָה מַטְרוֹנָה שֶׁלּוֹ וְנָתְנָה מָקוֹם וְהָיְתָה מְרַתֶּתֶת, אִם הַמַּטְרוֹנָה מִתְיָרֵאת מַה יַּעֲשׂוּ הַשְּׁפָחוֹת וְהָעֲבָדִים. כָּךְ כְּשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ קוֹלוֹת וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, ו): נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, אִם יִשְׂרָאֵל כָּךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר, אַרְיֵה שָׁאָג, אָמְרֵי רַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשְׁעְיָא שָׁאַל בַּלְצָא אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ, מֵהֵיכָן הָרַעַשׁ נַעֲשָׂה, אָמַר לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּבָתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּבְעוֹבְדֶיהָ הֵיאַךְ נְתוּנִים בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה בָּעוֹלָם, וְרוֹאֶה בֵּיתוֹ חָרֵב וְנָתוּן בְּיָדָם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַנֵּא וְשׁוֹאֵג, וּמִיָּד הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ רוֹעֲשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, טז): מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִיְרוּשָׁלָיִם יִתֵּן קוֹלוֹ. וְיִשְׂרָאֵל מָה הָיוּ עוֹשִׂין, כִּבְיָכוֹל הוּא מֵגֵּן עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, טז): וַה' מַחֲסֶה לְעַמּוֹ. דָּבָר אַחֵר, אַרְיֵה שָׁאָג, בּוֹא וּרְאֵה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, א): הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד נִקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יט, כ): מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה. יִשְׂרָאֵל נִקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. וּנְבוּכַדְנֶצַּר נִקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, ז): עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ, וְהֶחֱרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנָטַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְהֶגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר (נחום ב, יב): אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת, הֵיכָן הֵם בָּנַי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (ירמיה כה, ל): שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ. דָּבָר אַחֵר, אַרְיֵה שָׁאָג, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, מְקַבְּלִין אַתֶּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אָמְרוּ לוֹ, הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב, ד): עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עָלַי לְקַבֵּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּמַהוּ (עמוס ג, ח): ה' אֱלֹהִים דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה, צִפּוֹר לֹא צָוַח, עוֹף לֹא פָּרַח, שׁוֹר לֹא גָּעָה, אוֹפַנִּים לֹא עָפוּ, שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, הַיָּם לֹא נִזְדַּעֲזָע, הַבְּרִיּוֹת לֹא דִּבְּרוּ, אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ, וְיָצָא הַקּוֹל: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ה, יט): אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מַהוּ וְלֹא יָסָף, אֶלָּא כְּשֶׁאָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ יֵשׁ לְקוֹלוֹ בַּת קוֹל, וְהַקּוֹל שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא הָיָה לְקוֹלוֹ בַּת קוֹל, וְאִם תָּמֵהַּ אַתָּה עַל זוֹ, הֲרֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁבָּא לַכַּרְמֶל כִּנֵּס כָּל הַכְּמָרִים וְאָמַר לָהֶם (מלכים א יח, כז): קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִדְמִים כָּל הָעוֹלָם וְהִשְׁתִּיק הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְהָיָה הָעוֹלָם תֹּהוּ וָבֹהוּ כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בְּרִיָּה בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח, כט): וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב, שֶׁאִם יְדַבֵּר הֵם אוֹמְרִים הַבַּעַל עָנָנוּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁדִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי, הִשְׁתִּיק כָּל הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין חוּץ מִמֶּנּוּ, וְאָמַר: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְלֶעָתִיד לָבוֹא כְּתִיב (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם.

Shemot Rabbah 29:9

...

שמות כ׳:ט״ו

וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃

Exodus 20:15

All the people witnessed the thunder and lightning, the blare of the horn and the mountain smoking; and when the people saw it, they fell back and stood at a distance.

מגן אברהם ס׳:ב׳

שאם הקדים. ואף ע"ג דאינה פותחת בברוך וכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מ"מ כיון דנתקנה סמוכה לחברתה אף כשקורא אותה בפ"ע אין בה שם ומלכות [כ"מ] ובתשו' הרשב"א סימן שי"ז כתב הטעם משום דהוי ברכה קצרה וצ"ע וע' בטור סי' ו': איתא בכוונות ובכתבים והזכירות הללו הם מ"ע לכן כשיאמר ובנו בחרת יזכור מ"ת, וקרבתנו מעמד הר סיני, לשמך הגדול מעשה עמלק שאין השם שלם, להודות לך הפה לא נברא רק להודות ולא לדבר לשון הרע וזהו זכירת מעשה מרים, וזכרתם את כל מצות ה' זהו שבת ששקולה כנגד כל המצות וכשאומר והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ יניח הכנפות של הטלית שעל כתפיו ליפול למטה עכ"ל, ובילקוט פ' בחקותי מביא ג"כ זכור את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר וגו' זכור בפה ע"ש בשם ספרי ונ"ל שיזכור זה כשיאמר באהבה לאפוקי באותו פעם לא היו אוהבין השם וצריך טעם למה תקנו לקרות פ' עמלק מה שלא תקנו בזכירות אחרים עססי' תרפ"ה וי"ל דמ"ת יש לנו חג עצרת וה"ה שבת ומעשה מרים ומעשה עגל לא תקנו מפני שהי' גנותן של ישראל:

Magen Avraham 60:2

...

משנה תענית ד׳:ח׳

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַמִּשְׁפָּחָה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא). וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ (שיר השירים ג). בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן:

Mishnah Ta'anit 4:8

Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no days as joyous for the Jewish people as the fifteenth of Av and as Yom Kippur, as on them the daughters of Jerusalem would go out in white clothes, which each woman borrowed from another. Why were they borrowed? They did this so as not to embarrass one who did not have her own white garments. All the garments that the women borrowed require immersion, as those who previously wore them might have been ritually impure. And the daughters of Jerusalem would go out and dance in the vineyards. And what would they say? Young man, please lift up your eyes and see what you choose for yourself for a wife. Do not set your eyes toward beauty, but set your eyes toward a good family, as the verse states: “Grace is deceitful and beauty is vain, but a woman who fears the Lord, she shall be praised” (Proverbs 31:30), and it further says: “Give her the fruit of her hands, and let her works praise her in the gates” (Proverbs 31:31). And similarly, it says in another verse: “Go forth, daughters of Zion, and gaze upon King Solomon, upon the crown with which his mother crowned him on the day of his wedding, and on the day of the gladness of his heart” (Song of Songs 3:11). This verse is explained as an allusion to special days: “On the day of his wedding”; this is the giving of the Torah through the second set of tablets on Yom Kippur. The name King Solomon in this context, which also means king of peace, is interpreted as a reference to God. “And on the day of the gladness of his heart”; this is the building of the Temple, may it be rebuilt speedily in our days.

The idea shared from Rav Kook was taken from the following article: http://ravkooktorah.org/SHAV58.htm