העת העתיקה

לאו צה, ספר הטאו, עצות ליוצאים לדרך

- בחורף הקור מקפיא אותי ובקיץ החום שורף אותי. מה לעשות?
- לך אל המקום שאין בו קור ואין בו חום.
- איפה יש מקום שאין בו קור ואין בו חום?
- כשקר תן לקור להקפיא אותך. כשחם תן לחום לשרוף אותך.
(סיפור זן)
בית,
כדאי שיהיה קרוב לאדמה.
לב,
חשוב לשמור פתוח.
מגע בין אנשים,
חייב עדינות וחסד.
שותפות,
היא קודם כל נאמנות.
כשיש סדר לעולם לא צריך חוקים.
כדי להצליח, צריך להשתמש גם במחשבה .
כל תנועה דורשת את זמנה הנכון.
כשלא
מתלוננים,
מתגלה
המהות
ולא

הפגמים

אפלטון, קריטון (בתוך: כתבי אפלטון חלק א'), עמ' 254.

סוקראטס, שמע בקולנו שאנחנו גידלנוך ואל ייקרו בעיניך לא בניך ולא חייך ולא שום דבר אחר על פני הצדק, כדי שברדתך שאולה תסתמך על כל זאת, שעה שתשיב למושלים שם.
כי מתברר, שכאן לא ייטב ולא יצדק ולא יתם חלקך יותר, כשתעשה את המעשה הזה, ואף לא חלקו של אחד מחבריך וקרוביך, וגם שתגיע שמה לא ייטב חלקך יותר. אלא עכשיו תלך מכאן, לכשתלך, לאחר שנעשה לך עוול, לא על ידינו, החוקים, כי אם על ידי בני אדם.

אך אם תסתכל לאחר שתגמול עוול תחת עוול ורעה תחת רעה בדרך כה מגונה, לאחר שתפר הסכמותיך והתחייבויותיך כלפינו ותרע עם מי שראוי לכך פחות מכל: עמך ועם ידידיך ועם מולדתך ועמנו, אזי נפקיד עמך אנחנו בעודך חי, וגם שם, החוקים שבשאול, לא יקבלו אותך בסבר פנים יפות.

בדעתם שניסית להאבידנו, ככל שניתן בידך.

אם כן, אל-נא יפתה אותך קריטון לעשות כדבריו ולא כדברינו.

לוקיוס אנאוס סנקה, הטובות, עמ' 97. [מובא אצל בנזימן, להכיר תודה]

כאשר החלטנו שעלינו לקבל [את המתת], הבה נקבל בשמחה, תוך שאנו מצהירים על הנאתנו ומעניקים לנותן את העדות לכך, כך שיוכל לקצור תשואה מיידית.

משום שכפי שראיית חבר שמח היא מקור ראוי לשמחה, מקור ראוי עוד יותר הוא לגרום לו שמחה.

הבה נראה עד כמה אסירי תודה אנחנו על הטוב שניתן לנו על ידי שנאפשר לרגשותינו לפרוץ, והבה נעיד עליהם, לא רק בטווח שמיעתו של הנותן, אלא בכל מקום.

מי שמקבל טובה בהכרת תודה שילם התשלום הראשון של חובו.

ספר השניים, מתוך הקאנון הפאלי הבודהיסטי

את שני סוגי האנשים הללו קשה למצוא בעולם. איזה שניים?

הראשון, הוא זה שנוהג באכפתיות.

השני, הוא הוא אסיר התודה שמודה על האכפתיות.