פרק ב'- הצרעת במשנה ובתלמוד
הצרעת במשנה לא משתנה ברובה. היא נשארת מחלה מסתורית ברובה, שמקורה דתי ואלוהי. במשנה בעיקר מוספים סיפורים ומשלים העוסקים בצרעת ובהשפעות שלה.
המשנה לא משתמשת בביטוי "צרעת" אלה הוא מוסיף אותו לתיאור הכללי של "נגעים" ושתי קבוצות, "הבהרת" ו"שאת".
הבהרת: לבנה כשלג, ובה יש גם תתי קבוצה של גווני לבן. היא יכולה להשתנות מלבן נוצץ לבוהק.
שאת: השאת לבנה וצבעה מתואר לצבע צמר. גם לה יש קבוצות משניות, בה צבעה דומה לקרום של ביצה.
בשני קבוצות אלו נכללות סוגים שונים של ה"סחפת", כל נגע המופיע עם קשקשים למרבה צרעת הראש והזקן, שאינן נכללות.
במשנה מבהירים ומכנסים לנו את הסיבות הרבות והשונות שאדם יקבל צרעת. מספרים ומנתחים את סיפורי מרים, נעמן, עוזיהו לעומק ומבינים מדוע הם קיבלו צרעת. בנוסף המשנה עוסק רבות בדרכים שניתן להתרפאות מהמחלה, אך כמעט כולן עדיין מושתתות בדת ובמיסטיקה הקשורה לצרעת מימי המקרא. המשנה ממשיכה את הקו שהמקרא התחילה שמצורעים הביאו על עצמם את מחלתם. לרוב קוראים למצורע "חוטא". זה שוב מעיד לנו על תפיסת הדת והחברה בנוגע לצרעת ולאנשים הנגועים ממנו.
המשנה אינה רואה את טומאת הצרעת והטהרה ממנה כנושא של הידבקות במחלה בין איש לאיש. הוכחה ישירה לכך היא העובדה שחוקי נגעים אינם חלים על נוכרים שאינם נטמאים, אפילו תינוק נוכרי הנולד עם בהרת טהור הוא.
לסיכום, במשנה הצרעת עוד לא עוברת שינוי משמעותי מהמקרא, התנאים מתייחסים אליו כאות מה' ולא כמחלה. בספרות בעיקר יש סיכום של כל החוקים והמשלים מהמקרא למקורות מתומצתים יותר עם נגישות קלה יותר לאדם הממוצע. ההבנה שמצורע לא בהכרח חטא עדיין לא נפוצה, ועל המצורע לחפר על חטאיו כדי להתרפאות. בנוסף לכל זה, הסוגים השונים של הצרעת והדרכים להבחין ביניהם מסודרות לראשונה בספרות המשנה.
הצרעת במשנה לא משתנה ברובה. היא נשארת מחלה מסתורית ברובה, שמקורה דתי ואלוהי. במשנה בעיקר מוספים סיפורים ומשלים העוסקים בצרעת ובהשפעות שלה.
המשנה לא משתמשת בביטוי "צרעת" אלה הוא מוסיף אותו לתיאור הכללי של "נגעים" ושתי קבוצות, "הבהרת" ו"שאת".
הבהרת: לבנה כשלג, ובה יש גם תתי קבוצה של גווני לבן. היא יכולה להשתנות מלבן נוצץ לבוהק.
שאת: השאת לבנה וצבעה מתואר לצבע צמר. גם לה יש קבוצות משניות, בה צבעה דומה לקרום של ביצה.
בשני קבוצות אלו נכללות סוגים שונים של ה"סחפת", כל נגע המופיע עם קשקשים למרבה צרעת הראש והזקן, שאינן נכללות.
במשנה מבהירים ומכנסים לנו את הסיבות הרבות והשונות שאדם יקבל צרעת. מספרים ומנתחים את סיפורי מרים, נעמן, עוזיהו לעומק ומבינים מדוע הם קיבלו צרעת. בנוסף המשנה עוסק רבות בדרכים שניתן להתרפאות מהמחלה, אך כמעט כולן עדיין מושתתות בדת ובמיסטיקה הקשורה לצרעת מימי המקרא. המשנה ממשיכה את הקו שהמקרא התחילה שמצורעים הביאו על עצמם את מחלתם. לרוב קוראים למצורע "חוטא". זה שוב מעיד לנו על תפיסת הדת והחברה בנוגע לצרעת ולאנשים הנגועים ממנו.
המשנה אינה רואה את טומאת הצרעת והטהרה ממנה כנושא של הידבקות במחלה בין איש לאיש. הוכחה ישירה לכך היא העובדה שחוקי נגעים אינם חלים על נוכרים שאינם נטמאים, אפילו תינוק נוכרי הנולד עם בהרת טהור הוא.
לסיכום, במשנה הצרעת עוד לא עוברת שינוי משמעותי מהמקרא, התנאים מתייחסים אליו כאות מה' ולא כמחלה. בספרות בעיקר יש סיכום של כל החוקים והמשלים מהמקרא למקורות מתומצתים יותר עם נגישות קלה יותר לאדם הממוצע. ההבנה שמצורע לא בהכרח חטא עדיין לא נפוצה, ועל המצורע לחפר על חטאיו כדי להתרפאות. בנוסף לכל זה, הסוגים השונים של הצרעת והדרכים להבחין ביניהם מסודרות לראשונה בספרות המשנה.
אַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָתוּב עֲלֵיהֶן, עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה הָיוּ, וַאֲרָמִית כָּתוּב עֲלֵיהֶן, עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא דַּל, וְחוֹטֵא עָשִׁיר. עֵגֶל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי בָּקָר גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. גְּדִי מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי צֹאן גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, חוּץ מִשֶּׁל אֵילִים. זָכָר מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי אֵילִים בִּלְבָד. חוֹטֵא מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁל מְצוֹרָעִין:
There were four seals in the Temple, and on them was inscribed [respectively]: ‘calf’, ‘ram’, ‘kid’, ‘sinner’. Ben Azzai says: there were five and on them was inscribed in Aramaic [respectively]” ‘calf’, ‘ram’, ‘kid’, ‘poor sinner’, and ‘rich sinner’. [The seal inscribed] ‘calf’ served for the libations of cattle, both large and small, male and female. [The seal inscribed] ‘kid’ served for the libations of flock animals, both large and small, male and female, with the exception of rams. [The one inscribed] ‘ram’ served for the libations of rams alone. [The one inscribed] ‘sinner’ served for the libations of the three animals [offered] by lepers.
זוהי רק דוגמא אחת לאזכור של צרעת במשנה. בנוסף למקרים רבים, ישנה מסכת שלמה בסדר טהרות שעוסקת בכל הנגעים השונים, וכפי שהוזכר, המשנה מתייחסת לצרעת וממנו רוב החלטות המשנה בנוגע. משנה מסכת נגעים
הצרעת בתלמוד ובגמרא:
"תורת המצורע"
ויקרא רבה ט״ז היא פרק שלם שעוסקת בפסוק אחד מויקרא. הפסוק המדובר הינו ויקרא י"ד ב'. "זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טׇהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃" פסוק זה עוסק בכיצד צריך לפעול לאחר שמצורע מטוהר ממחלתו. בויקרא רבה מדברים התנאים על משמעות פסוק זה ומביאים מקרים רבים כדי להצדיקו ולהצדיק דבר התייחסות שלמה למצורעים.
ויקרא רבה ט״ז היא פרק שלם שעוסקת בפסוק אחד מויקרא. הפסוק המדובר הינו ויקרא י"ד ב'. "זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טׇהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃" פסוק זה עוסק בכיצד צריך לפעול לאחר שמצורע מטוהר ממחלתו. בויקרא רבה מדברים התנאים על משמעות פסוק זה ומביאים מקרים רבים כדי להצדיקו ולהצדיק דבר התייחסות שלמה למצורעים.
(א) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע (ויקרא יד, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ו, טז): שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֵׁשׁ וָשֶׁבַע הֲרֵי שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁבַע מְקַיְימִין, וְשֶׁבַע דִּכְתִיב זוֹ שְׁבִיעִית שֶׁקָּשָׁה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְאֵיזֶה זֶה (משלי ו, יט): וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאֵלּוּ הֵן (משלי ו, יז יט): עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי, לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה, יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֻלָּן לָקוּ בְּצָרַעַת.....
"This will be the law of the metsora" (Leviticus 14:2). This is that which is written (Proverbs 6:16), "Six things the Lord hates; seven are an abomination to His soul" -- it's a dispute between Rabbi Meir and the rabbis. Rabbi Meir says six and seven together is thirteen. The rabbis say seven exist - the seven which is written is because the seventh is as harsh as them all put together. And which is this? This is "one who incites brothers to quarrel" (Proverbs 6:19). And these are them [the full seven]: "A haughty bearing, a lying tongue, hands that shed innocent blood; A mind that hatches evil plots, feet quick to run to evil; A false witness testifying lies, and one who incites brothers to quarrel" (Proverbs 6:17-19). And Rabbi Yochanan said, "And all of them are struck with tsaraat." Another interpretation: "This shall be the law for a leper" - this is what is written (Psalms 36:13), "Who is the man who desires life?" There is a story of a peddler who would go around to towns that were close to Tzippori. He would shout out and say, "Who wants to buy the [potion] of life?" They would [all] cling to him. Rabbi Yannai was sitting and interpreting [texts] in his reception room [and] heard him shouting out, "Who wants to buy the [potion] of life?" [Rabbi Yannai] said, "Come down to here, sell [it] to me." He said [back] to him, "You do not need it and those like you do not [need it]." [Nonetheless,] he made the effort to come and go down to him. He took out a book of Psalms and showed him the verse, "Who is the man who desires life?" [The peddler said,] "What is written after it - 'guard your tongue from evil [...] Turn away from evil and do good' (Psalms 34:14-15)." Rabbi Yannai said, "Shlomo also shouted out and said (Proverbs 21:23), 'He who guards his mouth and his tongue, guards his soul from troubles.'" Rabbi Yannai said "All of my days I was reading this verse and I did not know how to interpret it until this peddler came and made it understood - 'Who is the man who desires life?'" Therefore, Moshe warns Israel and says to them, "This shall be the law for a leper (metsora)" - the law of the one that gives out a bad name (motsee shem) [to another]. Another interpretation: "This shall be the law for a leper" - this is what is written (Job 20:6), "If his height ascends to the heavens and his head reaches the clouds." "His height" - on high. "To the clouds" - to the clouds. "He shall perish forever like his own dung" (Job 20:7) -- just as this dung stinks, so to he stinks. "Those who have seen him will ask, 'Where is he?'" (ibid.) -- they will see him but not recognise him, since so it is written of the friends of Job (Job 2:12) "They lifted up their eyes from afar and did not recognise him." Rabbi Yochanan and Rabbi Shimon ben Lakish [disagreed]. Rabbi Yochanan said, it is forbidden to walk within four cubits to the east of a metzora, and Rabbi Shimon said even one hundred cubits. They did not [in fact] disagree -- the one who said four cubits [referred to] a time when the wind is not blowing, and the one who said one hundred, [referred to] a time that the wind is blowing. Rabbi Meir would not eat in the offshoots of the alley of a metzora. Rabbi Amei and Rabbi Asei would not ascend to the alley of a metzora. Reish Lakish when he saw one of them was in the city, he stoned them with stones and said to them "Go to your place and do not stink up [the outside/creation]. As Rabbi Chiya taught (Leviticus 13:46) - "Alone he shall dwell" - on his own he shall dwell. Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon saw one of them and hid from them, as it is written: "This is the law of the metzora" - the one who brings out a bad name [MoTzi shem Ra]
בפסוק א', מתחילים לדיין על מהות הפסוק מויקרא ולהבין מאיפה מגיעה הצורך בהתייחסות למצורעים. בשביל לענות על שאלה זו הם הולכים לספר משלי פרק ו' ומגלים שמה על שבע דרכי התנהגות שה' מתנגד אל נחרצות. במשלי מסופר שה' שונא כאשר אדם:
גאוותן, שקרן, רוצח חפים מפשע, בעל ראש שחושב על תוכניות אסורות, ממהר לעשות רע כאשר מזדמן ומסכסך בין קרובים.
כתוב במשלי ששישה דברים אלו שנואים על ה' ושבע הם תועבות נפשו. כיצד זה הגיוני אם כתוב רק שבע דברים? בזה עוסק עיקר החלק הראשון של הדף. לפי חז"ל אמור לצאת שלוש עשרה סה"כ במד האיסור. שבעת ההתנהגויות ועוד האחרון ששווה כמו כל אלה שלפניו, 7+6=13. רבי יוחנן מוסיף בסוף שכל החוטאים חטאים אלו לוקים בצרעת. בהמשך הפסוק חז"ל מביא דוגמאות רבות לטענות אשר העלה. על טענות אלו עברתי מקודם. רבים מהתורה כמו גיחזי ונעמן ומרים.
גאוותן, שקרן, רוצח חפים מפשע, בעל ראש שחושב על תוכניות אסורות, ממהר לעשות רע כאשר מזדמן ומסכסך בין קרובים.
כתוב במשלי ששישה דברים אלו שנואים על ה' ושבע הם תועבות נפשו. כיצד זה הגיוני אם כתוב רק שבע דברים? בזה עוסק עיקר החלק הראשון של הדף. לפי חז"ל אמור לצאת שלוש עשרה סה"כ במד האיסור. שבעת ההתנהגויות ועוד האחרון ששווה כמו כל אלה שלפניו, 7+6=13. רבי יוחנן מוסיף בסוף שכל החוטאים חטאים אלו לוקים בצרעת. בהמשך הפסוק חז"ל מביא דוגמאות רבות לטענות אשר העלה. על טענות אלו עברתי מקודם. רבים מהתורה כמו גיחזי ונעמן ומרים.
ראתן
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, מְצָאַנִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵן, וְאֵין לְךָ קָשֶׁה לְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה חוּץ מִבַּעַל רָאתָן בִּלְבָד, אָמַר רַבִּי פְּדָת וּבוֹ לָקָה פַּרְעֹה, לְפִיכָךְ הָיָה משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי שָׂח לִי זָקֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵן וְכֻלָּן אָמְרוּ חֲכָמִים תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה קָשֶׁה לָהֶן, וּבַעַל רָאתָן קָשֶׁה מִכֻּלָּן, מִמַּאי הֲוֵי תָּנִינָא הִקִּיז דָּם וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ הַוְיָן לֵיהּ בָּנִים נִכְפִּין וכו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הִזְהֲרוּ מִזְבוּבֵי בַּעֲלֵי רָאתָן. רַבִּי זֵירָא לָא הֲוָה יָתֵיב בְּגַוֵּיהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עָיֵיל בְּאָהֳלֵיהּ. רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסֵּי לָא הֲווֹ אָכְלִין בֵּיעָא דִילֵיהּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: זֹאת תִּהְיֶה וגו'.
"This will be the law of the metsora" (Leviticus 14:2). This is that which is written (Proverbs 6:16), "Six things the Lord hates; seven are an abomination to His soul" -- it's a dispute between Rabbi Meir and the rabbis. Rabbi Meir says six and seven together is thirteen. The rabbis say seven exist - the seven which is written is because the seventh is as harsh as them all put together. And which is this? This is "one who incites brothers to quarrel" (Proverbs 6:19). And these are them [the full seven]: "A haughty bearing, a lying tongue, hands that shed innocent blood; A mind that hatches evil plots, feet quick to run to evil; A false witness testifying lies, and one who incites brothers to quarrel" (Proverbs 6:17-19). And Rabbi Yochanan said, "And all of them are struck with tsaraat."
בחלק זה של הפסוק מסופר על מקרה עם זקן מירושלים שסיפר לרבי שמעון בן גמליאל על קיומן של 24 סוגי שחין שונים. הוא ממשיך ומספר שכל סוגי השחין אינם מפריעים ליחסי אישיות בין בעל ואשתו מעבר לראתן. ראתן הינו סוג של מחלת זיבה מהתלמוד, וההקבלה שלו ליימנו היא כנראה מחלת המין גונוריאה. מכאן אנו יכולים להבין שכבר אז בתקופת התלמוד והמשנה התחילו להבין כיצד עובדים מחלות המין וחז"ל גם ניסו לעצור את התפשטותן ברחבי האוכלוסייה היהודית על ידי הלכות.
מַכְרִיז רַבִּי יוֹחָנָן הִזָּהֲרוּ מִזְּבוּבֵי (שֶׁל) בַּעֲלֵי רָאתָן רַבִּי זֵירָא לָא הֲוָה יָתֵיב בְּזִיקֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עָיֵיל בְּאֻהְלֵיהּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי לָא הֲווֹ אָכְלִי מִבֵּיעֵי דְּהָהִיא מְבוֹאָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִיכְרָךְ בְּהוּ וְעָסֵיק בַּתּוֹרָה אָמַר אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן אִם חֵן מַעֲלָה עַל לוֹמְדֶיהָ אַגּוֹנֵי לָא מַגְּנָא כִּי הֲוָה שָׁכֵיב אֲמַרוּ לֵיהּ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת זִיל עֲבֵיד לֵיהּ רְעוּתֵיהּ אֲזַל אִיתְחֲזִי לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַחְוִי לִי דּוּכְתַּאי אֲמַר לֵיהּ לְחַיֵּי אֲמַר לֵיהּ הַב לִי סַכִּינָךְ דִּלְמָא מְבַעֲתַתְּ לִי בְּאוֹרְחָא יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ כִּי מְטָא לְהָתָם דַּלְיַיהּ קָא מַחְוֵי לֵיהּ שְׁוַור נְפַל לְהָהוּא גִּיסָא נַקְטֵיהּ בְּקַרְנָא דִגְלִימֵיהּ אֲמַר לֵיהּ בִּשְׁבוּעֲתָא דְּלָא אָתֵינָא אֲמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִי אִיתְּשִׁיל אַשְּׁבוּעֲתָא נֶיהְדַּר אִי לָא לָא נֶיהְדַּר אֲמַר לֵיהּ הַב לִי סַכִּינַאי לָא הֲוָה קָא יָהֵיב לֵיהּ נְפַקָא בַּת קָלָא וַאֲמַרָה לֵיהּ הַב נִיהֲלֵיהּ דְּמִיתַּבְעָא לְבִרְיָיתָא מַכְרִיז אֵלִיָּהוּ קַמֵּיהּ פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר לֵיוַאי פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר לֵיוַאי אֲזַל אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי דַּהֲוָה יָתֵיב עַל תְּלָת עֲשַׂר תַּכְטָקֵי פִּיזָּא אֲמַר לֵיהּ אַתְּ הוּא בַּר לֵיוַאי אֲמַר לֵיהּ הֵן נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ אֲמַר לֵיהּ הֵן אִם כֵּן אִי אַתָּה בַּר לֵיוַאי וְלָא הִיא דְּלָא הֲוַאי מִידֵּי אֶלָּא סָבַר לָא אַחְזֵיק טֵיבוּתָא לְנַפְשַׁאי רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא שׁוֹשְׁבִינֵיהּ הֲוָה כִּי הֲוָה קָא נָיְחָא נַפְשֵׁיהּ אֲמַרוּ לֵיהּ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת זִיל עָבֵיד לֵיהּ רְעוּתֵיהּ אֲזַל לְגַבֵּיהּ וְאִיתְחֲזִי לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ שִׁבְקַי תְּלָתִין יוֹם עַד דְּנַהְדַּר תַּלְמוּדַאי דְּאָמְרִי אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ שַׁבְקֵיהּ לְבָתַר תְּלָתִין יוֹמִין אֲזַל אִיתְחֲזִי לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַחְוִי לִי דּוּכְתַּאי אֲמַר לֵיהּ לְחַיֵּי אֲמַר לֵיהּ הַב לִי סַכִּינָךְ דִּלְמָא מְבַעֲתַתְּ לִי בְּאוֹרְחָא אֲמַר לֵיהּ כְּחַבְרָךְ בָּעֵית לְמִיעְבַּד לִי אֲמַר לֵיהּ אַיְיתִי סֵפֶר תּוֹרָה וַחֲזִי מִי אִיכָּא מִידֵּי דִּכְתִיב בֵּיהּ דְּלָא קַיֵּימְתֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ מִי אִיכָּרַכְתְּ בְּבַעֲלֵי רָאתָן וְאִיעֲסֵקְתְּ בַּתּוֹרָה וַאֲפִילּוּ הָכִי כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ אַפְסֵיק לֵיהּ עַמּוּדָא דְנוּרָא בֵּין דִּידֵיהּ לְעָלְמָא וּגְמִירִי דְּלָא מַפְסֵיק עַמּוּדָא דְנוּרָא אֶלָּא לְחַד בְּדָרָא אוֹ לִתְרֵין בְּדָרָא קְרַב לְגַבֵּיהּ רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד חֲכָמִים לָא אַשְׁגַּח עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אָבִיךָ לָא אַשְׁגַּח עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמְךָ אִיסְתַּלַּק אָמַר אַבָּיֵי לְאַפּוֹקֵי מִמַּאן דְּלָא קַיֵּים (אֲפִילּוּ אוֹת אַחַת) אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא לְאַפּוֹקֵי מִמָּר דְּלָא אִית לֵיהּ מַעֲקֶה לְאִיגָּרֵיהּ וְלָא הִיא מִיהְוָה הֲוָה וְהָהִיא שַׁעְתָּא הוּא דְּשַׁדְיֵיהּ זִיקָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִפְּנֵי מָה אֵין בַּעֲלֵי רָאתָן בְּבָבֶל מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִין תְּרָדִין וְשׁוֹתִין שֵׁכָר שֶׁל הִיזְמֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי מָה אֵין מְצוֹרָעִין בְּבָבֶל מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִין תְּרָדִין וְשׁוֹתִין שֵׁכָר וְרוֹחֲצִין בְּמֵי פְרָת
but there, with regard to the blemishes specified in the mishna, if she says: I want to be with him, we leave her alone with him and do not force a divorce, whereas here, in the case of a woman who has not given birth, even though she says: I want to be with him, we do not leave her alone, as her husband is neglecting the mitzva to be fruitful and multiply. The Gemara raises a difficulty: But there is the case of a husband afflicted with boils, where even though she says: I want to be with him, we do not leave her alone with him. As we learned in the mishna: Apart from a situation where her husband is afflicted with boils, because it consumes his flesh. And yet this halakha is taught in the same mishna as the others, which indicates that our above analysis is incorrect. The Gemara answers: Even so, there is a difference between these cases, as there, with regard to a man with boils, if she says: I am willing to live with him under the supervision of witnesses; that is, I will not seclude myself with him but I will nevertheless remain his wife, we leave her alone. However, here, even though she says: I will live with him under the supervision of witnesses, we do not leave her alone, but rather force him to divorce her. It is taught in a baraita: Rabbi Yosei said: A certain Elder from among the residents of Jerusalem told me that there are twenty-four types of patients afflicted with boils, and with regard to all of them the Sages said that sexual relations are harmful to them, and those afflicted with ra’atan, a severe skin disease characterized by extreme weakness and trembling, are harmed even more than all of the others. The Gemara asks: From where and how does this disease come about? The Gemara answers: As it is taught in a baraita: One who let blood and immediately afterward engaged in sexual relations will have weak [vitaykin] children. If both of them let blood and then engaged in sexual relations, he will have children afflicted with ra’atan. Rav Pappa said in response: We said this only if he did not taste anything between bloodletting and intercourse, but if he tasted something we have no problem with it, as it is not dangerous. The Gemara inquires: What are the symptoms of ra’atan? His eyes water, his nose runs, drool comes out of his mouth, and flies rest upon him. The Gemara further inquires: And what is his cure to remove the insect found in his head, which is associated with this illness? Abaye said: One takes pila and ladanum [lodana], which are types of grasses; and the ground shell of a nut; and shavings of smoothed hides; and artemisia [kelil malka]; and the calyx of a red date palm. And one cooks them together and brings the patient into a marble house, i.e., one that is completely sealed. And if there is no marble house available, the one performing the treatment brings the patient into a house whose walls have the thickness of seven bricks and one small brick. And the one performing the treatment pours three hundred cups of this mixture on the patient’s head until his skull is soft, and then he tears open the patient’s skull to expose his brain, and brings four myrtle leaves and lifts up each time one foot of the insect that is found on the patient’s brain, and places one leaf under each foot of the insect so as to prevent it from attempting to cling to his brain when it is forcibly removed, and subsequently takes it with tweezers. And he then burns the insect, because if he does not burn it, it will return to him. Rabbi Yoḥanan would announce: Be careful of the flies found on those afflicted with ra’atan, as they are carriers of the disease. Rabbi Zeira would not sit in a spot where the wind blew from the direction of someone afflicted with ra’atan. Rabbi Elazar would not enter the tent of one afflicted with ra’atan, and Rabbi Ami and Rabbi Asi would not eat eggs from an alley in which someone afflicted with ra’atan lived. Conversely, Rabbi Yehoshua ben Levi would attach himself to them and study Torah, saying as justification the verse: “The Torah is a loving hind and a graceful doe” (Proverbs 5:19). If it bestows grace on those who learn it, does it not protect them from illness? When Rabbi Yehoshua ben Levi was on the verge of dying, they said to the Angel of Death: Go and perform his bidding, as he is a righteous man and deserves to die in the manner he sees fit. The Angel of Death went and appeared to him. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: Show me my place in paradise. He said to him: Very well. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: Give me your knife that you use to kill mortals, lest you frighten me on the way. He gave it to him. When he arrived there, in paradise, he lifted Rabbi Yehoshua so he could see his place, and he showed it to him. Rabbi Yehoshua jumped and fell into that other side, thereby escaping into paradise. The Angel of Death grabbed him by the corner of his cloak. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: I swear that I will not come with you. The Holy One, blessed be He, said: If he ever in his life requested dissolution concerning an oath he had taken, he must return to this world with the Angel of Death, as he can have his oath dissolved this time also. If he did not ever request dissolution of an oath, he need not return. Since Rabbi Yehoshua had in fact never requested dissolution of an oath, he was allowed to stay in paradise. The Angel of Death said to him: At least give me my knife back. However, he did not give it to him, as he did not want any more people to die. A Divine Voice emerged and said to him: Give it to him, as it is necessary to kill the created beings; death is the way of the world. Elijah the Prophet announced before him: Make way for the son of Levi, make way for the son of Levi. Rabbi Yehoshua ben Levi went and found in paradise Rabbi Shimon ben Yoḥai sitting on thirteen golden stools [takhtekei]. Rabbi Shimon ben Yoḥai said to him: Are you the son of Levi? He said to him: Yes. Rabbi Shimon said to him: Was a rainbow ever seen in your days? He said: Yes. Rabbi Shimon retorted: If so, you are not the son of Levi, as he is a completely righteous man. During the lifetimes of completely righteous people no rainbows are visible, as they are a sign that the world deserves to be destroyed by a flood; whereas the merit of the righteous protects the world from such things. The Gemara comments: And that is not so, for there was no rainbow seen at all during the lifetime of Rabbi Yehoshua, but he thought: I do not want to take credit for myself by presenting myself as such a righteous person. The Gemara relates a similar incident: Rabbi Ḥanina bar Pappa was a friend of the Angel of Death and would see him frequently. When Rabbi Ḥanina was on the verge of dying, they said to the Angel of Death: Go and perform his bidding. He went before him and appeared to him. He said to the angel: Leave me for thirty days until I have reviewed my studies, for they say: Happy is he who comes here, to paradise, with his learning in his hand. He left him, and after thirty days he again went and appeared to him. He said to the Angel of Death: Show me my place in paradise. He said to him: Very well. Rabbi Ḥanina said to him: Give me your knife, lest you frighten me on the way. The Angel of Death said to him: Do you wish to do to me as your friend Rabbi Yehoshua ben Levi did, and escape? He said to him: Bring a Torah scroll and see: Is there anything written in it that I have not fulfilled? I am therefore worthy of entering Paradise alive, as did Rabbi Yehoshua ben Levi. He said to him: But did you attach yourself to those afflicted with ra’atan and study Torah, as he did? The Gemara comments: And even so, despite the fact that he was not equal to Rabbi Yehoshua ben Levi, when he passed away a pillar of fire separated him from everyone. And it is learned as a tradition that a pillar of fire separates in this manner only for one in a generation or for two in a generation. Due to the pillar of fire they could not go near Rabbi Ḥanina bar Pappa to attend to his burial. Rabbi Alexandri approached him and said: Make the pillar of fire disappear in honor of the Sages. He did not pay attention to him. He said: Make it go away in honor of your father. Again he did not pay attention to him. Finally he said: Make it go away in your own honor, at which point the pillar disappeared. Abaye said: The purpose of the pillar of fire is to exclude him from the company of those who have not fulfilled even one letter of the Torah. Rav Adda bar Mattana said to him: It comes to exclude him from the Master himself, who does not have a guardrail for his roof. Rav Adda bar Mattana took this opportunity to rebuke Abaye. The Gemara comments: And that is not so as he in fact did have a guardrail, but the wind had just blown it off at that time. Rabbi Ḥanina said: For what reason are there no people afflicted with ra’atan in Babylonia? Because the Babylonians eat beets [teradin] and drink beer made from the hizmei plant. Rabbi Yoḥanan said: For what reason are there no lepers in Babylonia? Because they eat beets, drink beer, and bathe in the waters of the Euphrates, all of which are good for the body. May we return to you [chapter] “One who vows that his wife.”
כתובות ע"ז עוסק גם כן בהלכות צרעת עם דגש על ראתן. דף זה מדבר תחילה על הפרדה בכוח של זוגות נשואים כאשר לאיש יש ראתן. המסקנה עליה מגיעים חז"ל היא אם האישה עוד לא מימשה את הנישואים אז עליה להיפרד מבעלה כי הוא לא מקיים את מצוות "פרו ורבו". אל מול נישואים מומשים בהם מותר לאישה להישאר עם בעלה. ממשיך הדף להזהיר ולהחריף את משמעות הראתן בכך שהוא מספר על איך מספר חכמים הגיבו לאנשים הנגועים בראתן. רבי יוחנן היה מזהיר מהזבובים שהיו נמשכים לפניהם של החולים, אשר הם היו מפיצים גם הם את המחלה. רבי זירא לא היה יושב עם כיוון הרוח ליד חולה ראתן. רבי אליעזר לא היה נכנס לאוהל של חולה. רבי אמי ורבי אסי לא היו אוכלים ביצים ממקום שחולים היו גרים. רבי יהושע בן לוי היה בשונה מכולם לומד אימם תורה, בטענה שאם ה' משבח ומפער את לומדי התורה, למה שלא יגן מפני נגעים?
אמר ליה אימת אתי משיח אמר ליה זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפיתחא דקרתא ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא איהו שרי חד ואסיר חד אמר דילמא מבעינא דלא איעכב אזל לגביה אמר ליה שלום עליך רבי ומורי אמר ליה שלום עליך בר ליואי א"ל לאימת אתי מר א"ל היום אתא לגבי אליהו א"ל מאי אמר לך א"ל שלום עליך בר ליואי א"ל אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי א"ל שקורי קא שקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא א"ל הכי אמר לך (תהלים צה, ז) היום אם בקולו תשמעו
Kings shall see and arise, princes shall prostrate themselves, because of the Lord, Who is faithful, and the Holy One of Israel, Who has chosen you” (Isaiah 49:7), indicating that redemption will come independent of repentance? Rabbi Eliezer said to him: But isn’t it already stated: “If you will return, Israel, says the Lord, return to Me” (Jeremiah 4:1), indicating that redemption is contingent upon repentance? Rabbi Yehoshua said to him: But isn’t it already stated: “And I heard the man clothed in linen, who was above the waters of the river, when he lifted up his right hand and his left hand to heaven and swore by the One Who lives forever that it shall be for a period, periods, and a half; when the crushing of the power of the holy people shall have been completed, all these things shall be finished” (Daniel 12:7), indicating that the time for redemption is set and unrelated to repentance? And Rabbi Eliezer was silent, unable to refute the proof from that verse. § And Rabbi Abba says: You have no more explicit manifestation of the end of days than this following phenomenon, as it is stated: “But you, mountains of Israel, you shall give your branches, and yield your fruit to My people of Israel, for they will soon be coming” (Ezekiel 36:8). When produce will grow in abundance in Eretz Yisrael, it is an indication that the Messiah will be coming soon. Rabbi Eliezer says: You have no greater manifestation of the end of days than this following phenomenon as well, as it is stated: “For before these days there was no hire for man, nor any hire for beast; nor was there peace from the oppressor to him who exits and to him who enters” (Zechariah 8:10). When there are no wages for work and no rent paid for use of one’s animal, that is an indication that the coming of the Messiah is at hand. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: “Nor was there peace from the oppressor to him who exits and to him who enters”? Rav says: It means that even for Torah scholars, with regard to whom the promise of peace is written, as it is written: “Great peace have they who love Your Torah; and there is no obstacle for them” (Psalms 119:165), there will be no peace from the oppressor. And Shmuel says: It means that the Messiah will not come until all the prices are equal. Rabbi Ḥanina says: The son of David will not come until a fish will be sought for an ill person and will not be found, as it is stated with regard to the downfall of Egypt: “Then I will make their waters clear and cause their rivers to run like oil” (Ezekiel 32:14), meaning that the current in the rivers will come to a virtual standstill. And it is written thereafter: “On that day I will cause the glory of the house of Israel to flourish” (Ezekiel 29:21). Rabbi Ḥama bar Ḥanina says: The son of David will not come until the contemptuous [hazalla] kingdom of Rome will cease from the Jewish people, as it is stated: “And He shall sever the sprigs [hazalzallim] with pruning hooks” (Isaiah 18:5). And it is written thereafter: “At that time shall a present be brought to the Lord of hosts, by a people scattered and hairless” (Isaiah 18:7). Ze’eiri says that Rabbi Ḥanina says: The son of David will not come until the arrogant will cease to exist from among the Jewish people, as it is stated: “For then I will remove from your midst your proudly exulting ones” (Zephaniah 3:11), and it is written afterward: “And I will leave in your midst a poor and lowly people, and they shall take refuge in the name of the Lord” (Zephaniah 3:12). Rabbi Simlai says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: The son of David will not come until all the judges and officers will cease to exist from among the Jewish people, and there will be no more autonomous government in Eretz Yisrael, as it is stated: “And I will turn My hand against you and purge away your dross as with lye and take away your base alloy. And I will restore your judges as at the first” (Isaiah 1:25–26). Ulla says: Jerusalem is redeemed only by means of righteousness, as it is stated: “Zion shall be redeemed with justice and those who return to it with righteousness” (Isaiah 1:27). Rav Pappa says: If the arrogant will cease to exist, the Persian sorcerers will cease to exist as well. If the deceitful judges will cease to exist, the royal officers [gazirpatei] and taskmasters will cease to exist. Rav Pappa elaborates: If the arrogant will cease, the Persian sorcerers will cease, as it is written: “And I will purge away your dross [sigayikh] as with lye, and I will remove all your alloy [bedilayikh].” When the arrogant [sigim] are purged, the sorcerers, who are separated [muvdalim] from the fear of God, will also cease. And if the deceitful judges cease to exist, the royal officers and taskmasters will cease to exist, as it is written: “The Lord has removed your judgments; cast out your enemy” (Zephaniah 3:15). Rabbi Yoḥanan says: If you saw a generation whose wisdom and Torah study is steadily diminishing, await the coming of the Messiah, as it is stated: “And the afflicted people You will redeem” (II Samuel 22:28). Rabbi Yoḥanan says: If you saw a generation whose troubles inundate it like a river, await the coming of the Messiah, as it is stated: “When distress will come like a river that the breath of the Lord drives” (Isaiah 59:19). And juxtaposed to it is the verse: “And a redeemer will come to Zion” (Isaiah 59:20). And Rabbi Yoḥanan says: The son of David will come only in a generation that is entirely innocent, in which case they will be deserving of redemption, or in a generation that is entirely guilty, in which case there will be no alternative to redemption. He may come in a generation that is entirely innocent, as it is written: “And your people also shall be all righteous; they shall inherit the land forever” (Isaiah 60:21). He may come in a generation that is entirely guilty, as it is written: “And He saw that there was no man, and was astonished that there was no intercessor; therefore His arm brought salvation to Him, and His righteousness, it sustained Him” (Isaiah 59:16). And it is written: “For My own sake, for My own sake will I do it; for how should it be profaned? And My glory I will not give it to another” (Isaiah 48:11). § Rabbi Alexandri says: Rabbi Yehoshua ben Levi raises a contradiction in a verse addressing God’s commitment to redeem the Jewish people. In the verse: “I the Lord in its time I will hasten it” (Isaiah 60:22), it is written: “In its time,” indicating that there is a designated time for the redemption, and it is written: “I will hasten it,” indicating that there is no set time for the redemption. Rabbi Alexandri explains: If they merit redemption through repentance and good deeds I will hasten the coming of the Messiah. If they do not merit redemption, the coming of the Messiah will be in its designated time. Rabbi Alexandri says: Rabbi Yehoshua ben Levi raises a contradiction between two depictions of the coming of the Messiah. It is written: “There came with the clouds of heaven, one like unto a son of man…and there was given him dominion and glory and a kingdom…his dominion is an everlasting dominion” (Daniel 7:13–14). And it is written: “Behold, your king will come to you; he is just and victorious; lowly and riding upon a donkey and upon a colt, the foal of a donkey” (Zechariah 9:9). Rabbi Alexandri explains: If the Jewish people merit redemption, the Messiah will come in a miraculous manner with the clouds of heaven. If they do not merit redemption, the Messiah will come lowly and riding upon a donkey. King Shapur of Persia said to Shmuel mockingly: You say that the Messiah will come on a donkey; I will send him the riding [barka] horse that I have. Shmuel said to him: Do you have a horse with one thousand colors [bar ḥivar gavanei] like the donkey of the Messiah? Certainly his donkey will be miraculous. Rabbi Yehoshua ben Levi found Elijah the prophet, who was standing at the entrance of the burial cave of Rabbi Shimon ben Yoḥai. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: Will I be privileged to come to the World-to-Come? Elijah said to him: If this Master, the Holy One, Blessed be He, will wish it so. Rabbi Yehoshua ben Levi says: Two I saw, Elijah and me, and the voice of three I heard, as the Divine Presence was also there, and it was in reference to Him that Elijah said: If this Master will wish it so. Rabbi Yehoshua ben Levi said to Elijah: When will the Messiah come? Elijah said to him: Go ask him. Rabbi Yehoshua ben Levi asked: And where is he sitting? Elijah said to him: At the entrance of the city of Rome. Rabbi Yehoshua ben Levi asked him: And what is his identifying sign by means of which I can recognize him? Elijah answered: He sits among the poor who suffer from illnesses. And all of them untie their bandages and tie them all at once, but the Messiah unties one bandage and ties one at a time. He says: Perhaps I will be needed to serve to bring about the redemption. Therefore, I will never tie more than one bandage, so that I will not be delayed. Rabbi Yehoshua ben Levi went to the Messiah. He said to the Messiah: Greetings to you, my rabbi and my teacher. The Messiah said to him: Greetings to you, bar Leva’i. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: When will the Master come? The Messiah said to him: Today. Sometime later, Rabbi Yehoshua ben Levi came to Elijah. Elijah said to him: What did the Messiah say to you? He said to Elijah that the Messiah said: Greetings [shalom] to you, bar Leva’i. Elijah said to him: He thereby guaranteed that you and your father will enter the World-to-Come, as he greeted you with shalom. Rabbi Yehoshua ben Levi said to Elijah: The Messiah lied to me, as he said to me: I am coming today, and he did not come. Elijah said to him that this is what he said to you: He said that he will come “today, if you will listen to his voice” (Psalms 95:7). § Rabbi Yosei ben Kisma’s students asked him: When will the son of David come? Rabbi Yosei ben Kisma said: I am hesitant to answer you, lest you request from me a sign to corroborate my statement. They said to him: We are not asking you for a sign. Rabbi Yosei ben Kisma said to them: You will see when this existing gate of Rome falls and will be rebuilt, and will fall a second time and will be rebuilt, and will fall a third time. And they will not manage to rebuild it until the son of David comes. The students said to him: Our rabbi, give us a sign. Rabbi Yosei ben Kisma said to them: But didn’t you say to me that you are not asking me for a sign? They said to him: And nevertheless, provide us with a sign. Rabbi Yosei ben Kisma said to them: If it is as I say, the water of the Cave of Pamyas will be transformed into blood. The Gemara relates: And it was transformed into blood. At the time of his death, Rabbi Yosei ben Kisma said to his students: Place my coffin deep in the ground,
"אפתיחא דקרתא"- שערי רומא
סנהדרין צ"ח עוסק בהיבט אחר של נגע הצרעת ומשמעותו בחברה היהודית. בסנהדרין מדיינים חז"ל על המשיח, בואו, סימניי בואו ולמה איננו מגיע. תוך כדי תחקור אישים חשובים בהיסטוריית עם ישראל מגלים אנו שנגע הצרעת הוא סימן חשוב ביותר בהקשר למשיח.
חלק מדף הגמרא עוסק בשיחה בין הנביא אליהו לרבי יהודה בן לוי.
השיחה מתחילה אחרי שרבי יהודה בן לוי עובר בסמוך למערת הקבורה של רבי שמעון בר יוחאי ורואה את אליהו הנביא. הרבי שואל את אליהו הנביא מתי יהיה בוא המשיח? מסתובב אליהו אליו ומפנה אותו אל המשיח. הרבי שואל היכן הוא, אליהו אומר שהמשיח בשעריי רומא, בין המצוערים. ובזמן שכולם מחליפים את תחבושתיהם בבאת אחת, הוא מחליף אותם אחת אחת. זה מתוך דאגה שאם יקראו לו לגאול את עם ישראל שיהיה מוכן.
״אפיתחא דקרתא ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא איהו שרי חד ואסיר חד אמר דילמא מבעינא דלא איעכב אזל לגביה״.
דקרתא משמעותו מגיע מארמית שפירושו ״בעיר״, מכאן אנו מבינים שמדובר בשערי (אפיתחא) העיר, וכאשר לא מציינים את שמו של העיר ניתן להניח שמדובר ברומא.
שואל הרבי את המשיח מתי הוא יבוא ויגאול את עם ישראל מהמונה הרומי. המשיח עונה לו ״היום!״. חוזר הרבי אל אליהו מאוכזב, וכאשר מתעניין אליהו אומר הרבי שהמשיח שיקר לו. אליהו מתקן את הרבי ומסביר שהמשיח התכוון לפסוק מתהילים אשר אומר שהמשיח יבוא בהאותו היום אם ישמעו בקולו ויעשו לפי רצון ה׳.
חלק מדף הגמרא עוסק בשיחה בין הנביא אליהו לרבי יהודה בן לוי.
השיחה מתחילה אחרי שרבי יהודה בן לוי עובר בסמוך למערת הקבורה של רבי שמעון בר יוחאי ורואה את אליהו הנביא. הרבי שואל את אליהו הנביא מתי יהיה בוא המשיח? מסתובב אליהו אליו ומפנה אותו אל המשיח. הרבי שואל היכן הוא, אליהו אומר שהמשיח בשעריי רומא, בין המצוערים. ובזמן שכולם מחליפים את תחבושתיהם בבאת אחת, הוא מחליף אותם אחת אחת. זה מתוך דאגה שאם יקראו לו לגאול את עם ישראל שיהיה מוכן.
״אפיתחא דקרתא ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא איהו שרי חד ואסיר חד אמר דילמא מבעינא דלא איעכב אזל לגביה״.
דקרתא משמעותו מגיע מארמית שפירושו ״בעיר״, מכאן אנו מבינים שמדובר בשערי (אפיתחא) העיר, וכאשר לא מציינים את שמו של העיר ניתן להניח שמדובר ברומא.
שואל הרבי את המשיח מתי הוא יבוא ויגאול את עם ישראל מהמונה הרומי. המשיח עונה לו ״היום!״. חוזר הרבי אל אליהו מאוכזב, וכאשר מתעניין אליהו אומר הרבי שהמשיח שיקר לו. אליהו מתקן את הרבי ומסביר שהמשיח התכוון לפסוק מתהילים אשר אומר שהמשיח יבוא בהאותו היום אם ישמעו בקולו ויעשו לפי רצון ה׳.
לסיכום פרק ב׳:
במשנה אנו לא רואים שינוי בתפיסה של התנאים בקשר לצרעת. ההיתייחסות אליה מסתמכת על מקרי הצרעת בתנ״ך ולפי זה גם הטיפול במחלה. באותה תקופה מתחילים לראות יותר ויותר מצורעים בקרב האוכלוסייה, לפי הגידול במספר התושבים והקמתן של מרכזי אוכלוסייה צפופים יותר. בגלל שכן הושארו הנחיות מהתורה, הטיפול בנגעים הסתמכה על הצעדים הכלולים. לאור העובדה שגם עדיין היה בית מקדש, יכלו התנאים לשמור על חוקי התורה בקפידות יותר, נוכח העובדה שהיו כוהנים אז והכוהנים הם דמויות מרכזיות בריפויי וקביעת מצב החולה צרעת. בימי המשנה עדיין לא היה את ההבנה העמוקה יותר מאחוריי המחלה אבל כן מתחילה להיות יותר ויותר מודעות למרכיב הקרבה במחלה. במשנה ניתן לראות את תחילת ההבנה שהמחלה מתפשטת ונשארת היכן שהיא נגעה. כל ההלכות בהקשר של צרעת הבגד והבית מעידים על כך. עיקר המשנה משתמש בצרעת כהצדקה לעונש מסוים בהקשר לחטאים שהצרעת מביאה או בא לסדר ולארגן את כל המידע על הצרעת למקום אחד קל ונגיש לאדם הדורש ריפויי.
בתלמוד מגיעה השינוי התפיסתי בהקשר לצרעת. בתלמוד האמוראים עדיין נרתעים מאוד מנגע הצרעת. כך הורגלה החברה כבר במשך שנים. השינוי האמיתי נוצר כי האמוראים מתחילים להסתכל מסביבם ולראות אנשים טובים מקבלים את הנגע הנורא. אמנם לא נעשת היפוך מוחלט ונשארת השנאה וההתחרדות מהנגועים, היא מאבדת ממשמעותה הדתית ביומיום והופכת למחלה רגילה. באותם ימים מתחילים להבין את המנגנונים הבסיסיים מאחוריי נגעים. הגמרא בא להזהיר ולהפיץ התנהגות נכונה שתגן על תושבי ישראל מפני המחלות הקשות שמתפשטות ברחבי העולם. ניתן לראות את השינוי הכי בברור בפחד של חז״ל מפני מצורעים, אפילו שפעם האמונה הייתה שניתן לקבלה רק בגלל חטאים וזה ישר משמיים.
משמעותה הדתית של הצרעת נשארת כפי שהיא הייתה עד עכשיו אבל לאחר חורבן הבית השני והזוואות שהגיעו עימה נוספת עוד משמעות לצרעת. משמעות של טיפול בחלשים ובחסרי הכל. בגלל שבימים אלו חולי צרעת נודו מהחברה והוכרחו לצאת ממקום מגוריהם, הם נהפכו במהרה למקבצי נדבות וחסרי בית ברחבי רחובות הערים. לאור זה, הוקבלה באותן ימים עזרה ועבודה בקרב מצורעים כנעלה במיוחד. מספיק נעלה שהמשיח בעצמו מצורע בעוזר לאחרים ובעצמו נחבש. המשיח בכך דומה עד מאוד למצוערים בשערי רומא וברחובות הערים. הם מוכים, אבל הם לא מיואשים. הם חובשים. הם מתרפאים בכל כוחם. מתוך מכתם הם מאמינים ברפואתם גם אם היא מאחרת לבוא.
במשנה אנו לא רואים שינוי בתפיסה של התנאים בקשר לצרעת. ההיתייחסות אליה מסתמכת על מקרי הצרעת בתנ״ך ולפי זה גם הטיפול במחלה. באותה תקופה מתחילים לראות יותר ויותר מצורעים בקרב האוכלוסייה, לפי הגידול במספר התושבים והקמתן של מרכזי אוכלוסייה צפופים יותר. בגלל שכן הושארו הנחיות מהתורה, הטיפול בנגעים הסתמכה על הצעדים הכלולים. לאור העובדה שגם עדיין היה בית מקדש, יכלו התנאים לשמור על חוקי התורה בקפידות יותר, נוכח העובדה שהיו כוהנים אז והכוהנים הם דמויות מרכזיות בריפויי וקביעת מצב החולה צרעת. בימי המשנה עדיין לא היה את ההבנה העמוקה יותר מאחוריי המחלה אבל כן מתחילה להיות יותר ויותר מודעות למרכיב הקרבה במחלה. במשנה ניתן לראות את תחילת ההבנה שהמחלה מתפשטת ונשארת היכן שהיא נגעה. כל ההלכות בהקשר של צרעת הבגד והבית מעידים על כך. עיקר המשנה משתמש בצרעת כהצדקה לעונש מסוים בהקשר לחטאים שהצרעת מביאה או בא לסדר ולארגן את כל המידע על הצרעת למקום אחד קל ונגיש לאדם הדורש ריפויי.
בתלמוד מגיעה השינוי התפיסתי בהקשר לצרעת. בתלמוד האמוראים עדיין נרתעים מאוד מנגע הצרעת. כך הורגלה החברה כבר במשך שנים. השינוי האמיתי נוצר כי האמוראים מתחילים להסתכל מסביבם ולראות אנשים טובים מקבלים את הנגע הנורא. אמנם לא נעשת היפוך מוחלט ונשארת השנאה וההתחרדות מהנגועים, היא מאבדת ממשמעותה הדתית ביומיום והופכת למחלה רגילה. באותם ימים מתחילים להבין את המנגנונים הבסיסיים מאחוריי נגעים. הגמרא בא להזהיר ולהפיץ התנהגות נכונה שתגן על תושבי ישראל מפני המחלות הקשות שמתפשטות ברחבי העולם. ניתן לראות את השינוי הכי בברור בפחד של חז״ל מפני מצורעים, אפילו שפעם האמונה הייתה שניתן לקבלה רק בגלל חטאים וזה ישר משמיים.
משמעותה הדתית של הצרעת נשארת כפי שהיא הייתה עד עכשיו אבל לאחר חורבן הבית השני והזוואות שהגיעו עימה נוספת עוד משמעות לצרעת. משמעות של טיפול בחלשים ובחסרי הכל. בגלל שבימים אלו חולי צרעת נודו מהחברה והוכרחו לצאת ממקום מגוריהם, הם נהפכו במהרה למקבצי נדבות וחסרי בית ברחבי רחובות הערים. לאור זה, הוקבלה באותן ימים עזרה ועבודה בקרב מצורעים כנעלה במיוחד. מספיק נעלה שהמשיח בעצמו מצורע בעוזר לאחרים ובעצמו נחבש. המשיח בכך דומה עד מאוד למצוערים בשערי רומא וברחובות הערים. הם מוכים, אבל הם לא מיואשים. הם חובשים. הם מתרפאים בכל כוחם. מתוך מכתם הם מאמינים ברפואתם גם אם היא מאחרת לבוא.