(ח) דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּטַּבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר, הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה?
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם.
כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ בִזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן, הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ:
(ט) שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ. הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר, אָמַר לוֹ, יֶשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם, בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, אָמַר לוֹ, אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד), וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים, אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא כְבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה. נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ, בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי, רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ דְּבָרָי:
(8) Rabban Gamliel had, on a tablet, and on the walls of his loft, various drawings of the moon, which he showed to simple witnesses, and said, "Was it like this [drawing] that you saw, or like [the other one]?"
It happened once, that two witnesses came and said, "We saw [the moon] in the East in the morning, and in the evening in the West." [In that case,] Rabbi Yochanan ben Nuri said, "They are false witnesses." [But] when they came to Yavneh, Rabban Gamliel accepted [their testimony. It] also [happened once that] two witnesses came and said, "We saw the moon at its time [meaning, on the first of the two possible days], but it was not [to be] seen [afterwards] on the evening of its intercalation," and Rabban Gamliel accepted [their testimony]. Rabbi Dosa ben Harkinus said, "They are false witnesses; how can they testify that a [certain] woman gave birth [on a certain day], and, on the next day that her 'womb was between her teeth' [and the fetus still inside]?" [Then] Rabbi Yehoshua said to him, "I perceive [the truth of] your words."
(9) [Upon hearing this,] Rabban Gamliel sent [Rabbi Yehoshua] word, saying, "I decree upon you to come to me with your staff and your money on the day that comes out to be Yom Kippur, according to your calculation." Rabbi Akiva went to [Rabbi Yehoshua], and found him grieving; he said to him, "I have with what to teach, that all that Rabban Gamliel has done is [bindingly] done, as it is stated (Leveticus 23:4), 'These are the feasts of the Lord, holy convocations which you shall proclaim;' whether at their [proper] time, or whether not at their [proper] time, I have no holy convocations except [for the ones proclaimed by the court." When Rabbi Yehoshua] came to Rabbi Dosa ben Harkinus, [the latter] said to him, "If we are to [question the decisions] of the court of Rabban Gamliel, we must [also question the decisions] of all the courts which have stood, from the days of Moshe until [today]; as it is stated, (Exodus 24:2), 'Moshe, Aharon, Nadav, Avihu, and seventy of the elders of Israel went up.' Why were the names of the elders not specified? Rather [it was] to teach, that every three men that form a court [to be responsible] over Israel, behold [that court] is to be [considered] like the court of Moshe." [After this], Rabbi Yehoshua took his staff and his money in his hand, and went to Yavneh to Rabban Gamliel on the day that came out to be Yom Kippur, according to his calculation. [At that point], Rabban Gamliel stood up, and kissed him on his head, [and] he said to him, "Come in peace, my teacher and my disciple! My teacher — in wisdom; and my disciple — in that you accepted my words."
"החדש הזה לכם..."
ר׳ ישמעאל אומר, משה הראה את החדש לישראל, ואמר להם כזה היו רואין וקובעין את החדש לדורות.
ר' עקיבא אומר זה אחד משלשה דברים שנתקשה בהם משה והראהו המקום את כלן באצבע.
כיוצא בדבר אתה אומר וזה לכם הטמא (ויקרא יא). וזה מעשה המנורה (במדבר ח) ויש אומרים אף בשחיטה נתקשה משה שנאמר וזה הדבר אשר תעשה (את) [על] המזבח (שמות כט).
ר' שמעון בר יוחאי אומר, והלא כל הדברים שנדבר עם משה, לא נדבר אלא ביום. החדש הזה הראהו בלילה. כיצד? היה מדבר עמו ביום והראהו החדש בלילה.
ר' אלעזר או. רבי מר, נדבר עמו ביום עם חשכה והראהו החדש בחשכה.
(Exodus 12:2) "This month shall be to you the beginning of months":
R. Yishmael says: Moses pointed out the new moon to Israel and said to them: Thus shall it (the moon) look and the new month be designated thereby for all generations.
R. Akiva says: This is one of the three things which Moses could not visualize until they were pointed out to him by the L rd. Likewise, (Leviticus 11:29) "And this shall be unclean for you from among all the things that swarm upon the earth." (Likewise,) (Numbers 8:4) "And this is the work of the menorah." Others say: He was likewise perplexed as to slaughtering, viz. (Numbers 29:38) "And this is what you shall do upon the altar."
R. Shimon b. Yochai says: Were not all of the mitzvoth spoken to Moses in the daytime? How, then, could he have pointed out the moon? He spoke to him during the day and showed him the moon at night.
R. Elazar says: He spoke with him just before it got dark and showed it to him when it got dark.
(ד) יִנְעֹל מִנְעַל יָמִין תְּחִלָּה, וְלֹא יִקְשְׁרֶנּוּ, וְאַחַר כָּךְ יִנְעֹל שֶׁל שְׂמֹאל וְיִקְשְׁרֶנּוּ, וְיַחֲזֹר וְיִקְשֹׁר שֶׁל יָמִין: הַגָּה: וּבְמִנְעָלִים שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין לָהֶם קְשִׁירָה יִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה (תוס' פ' בַּמָּה אִשָּׁה דס''א).
(ה) כְּשֶׁחוֹלֵץ מִנְעָלָיו חוֹלֵץ שֶׁל שְׂמֹאל תְּחִלָּה.
(4) One should put on the right shoe first and not fasten it, then after that put on the left one and fasten it, and return and fasten the right one. Rem"a: And in the case of our shoes which do not have a fastening, one puts the right one on first. (Tosafot)
(5) When one takes off one's shoes, one takes off the left one first.
(ה) ימין - שכן מצינו בתורה שהימין חשוב תמיד לענין בוהן יד ורגל ולכל הדברים שמקדימים הימין להשמאל:
(ו) ויקשרנו - דלענין קשירה מצינו שהתורה נתנה חשיבות אל השמאל שקושר עליה תפילה של יד. ובאנפלאות של לבד א"צ להקדים שמאל לקשירה ואיטר יד שמניח תפילין בימין של כל אדם יקדים ימין גם להקשירה:
(5.) The right - This is because we find in the Torah that the right is always more important. We see the right given precedence over the left for (the applying of blood to) the thumb and big toe (of a metzorah in his or her purification ritual) and in all other matters. [See Leviticus 14]
(6.) And tie it - Regarding tying (specifically) we find the Torah giving precedence to the left, for that is the arm the tefilah is tied to.
As for felt slippers, one doesn't need to precede with tying the left first.
Lefties, who wear their tefilin on what is everyone else's "right" hand, give precedence to "their right hand" for tying (of shoes).