Soul and Body ~ Pride Torah I

(כב) בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה:

Pirkei Avot 5:22

(22) Ben Bag Bag said: Turn it over, and [again] turn it over, for all is therein. And look into it; and become gray and old in it; and do not move away from it, for you have no better portion than it.

~ Ben Bag Bag: c.20 - c.40 CE. Name possibly hidden due to persecutions of Romans of Jews and converts.

דגל מחנה אפרים, בראשית ט״ו

וכן בכל דור ודורשיו הם משלימין התורה, כי התורה נדרשת בכל דור ודור לפי מה שצריך לאותו דור. ולפי שורש כשמתן של אותו הדור, כך השי"ת מאיר עיני חכמי הדור ההוא בתורתו הקדושה. והכופר בזה, ג״כ כאילו כופר בתורת ח"ו. וכן ראיתי בספר הקדוש ששם המפורש היה משתמשין בו בכל דור, כ"א לפי דורו, ולפי שורש נשמתו, וכן כל התורה כולה שהוא שמותיו של הקב׳׳ה.

Degel Machaneh Ephraim, Bereshit 15

In every generation, the scholars (of that generation) are completing [alternative translation: finishing, or filling up] the Torah, because the Torah is being interpreted in every generations according to the needs of that generation. And according to the source of their souls - so the Holy One of Blessing is enlightening the eyes of the wise people of that generation, in God's holy Torah. And going against this principle is like going against the Torah, God forbid.

~ What is the assumption about Torah in these two texts?

~ How can this help us as we search for meaning and explanations for what we go through, and how to deal with life?

Torah on Creation

בראשית א׳:כ״ז

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹקִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹקִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃

Genesis 1:27

(27) And God created man in His own image, in the image of God created He him; male and female created He them.

What is the basic makeup of the first human?

~ How can we understand the words referring to God as male?

~ How does this verse help us expand our understanding both about God and humans?

בראשית ב׳:י״ח-כ״ד

וַיֹּ֙אמֶר֙ ה' אֱלֹקִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃ וַיִּ֩צֶר֩ ה' אֱלֹקִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כׇּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כׇּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ׃ וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכׇל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃ וַיַּפֵּל֩ ה' אֱלֹקִ֧ים ׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃ וַיִּ֩בֶן֩ ה' אֱלֹקִ֧ים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃ וַיֹּ֘אמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקְחָה־זֹּֽאת׃ עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזׇב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃

Genesis 2:18-24

Ad-nai God said, “It is not good for the Human to be alone; I will make a fitting counterpart for him.” And Ad-nai God formed out of the earth all the wild beasts and all the birds of the sky, and brought them to the Human to see what he would call them; and whatever the Human called each living creature, that would be its name. And the Human gave names to all the cattle and to the birds of the sky and to all the wild beasts; but no fitting counterpart for a human being was found. So Ad-nai God cast a deep sleep upon the Human; and, while he slept, [God] took one of his sides and closed up the flesh at that site. And Ad-nai God fashioned the side that had been taken from the Human into a woman, bringing her to the Human. Then the Human said,
“This one at last
Is bone of my bones
And flesh of my flesh.
This one shall be called Woman,
For from a Human was she taken.” Hence a man leaves his father and mother and clings to his wife, so that they become one flesh.

Mishnah - Codified in the 2nd Century - we will explore the six genders known in rabbinic Judaism in session III

משנה ביכורים ד׳:א׳-ה׳

אַנְדְּרוֹגִינוֹס יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים, וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַנָּשִׁים, וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַאֲנָשִׁים וְלֹא לַנָּשִׁים: כֵּיצַד שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים: ... רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוּא וְלֹא יָכְלוּ חֲכָמִים לְהַכְרִיעַ עָלָיו אִם הוּא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה. אֲבָל טֻמְטוּם אֵינוֹ כֵּן, פְּעָמִים שֶׁהוּא אִישׁ פְּעָמִים שֶׁהוּא אִשָּׁה:

Mishnah Bikkurim 4:1-5

The androgynous is in some ways like men, and in other ways like women. In other ways he is like men and women, and in others he is like neither men nor women. How is an androgynous similar to men? ...Rabbi Yose says: the androgynous is a unique creature, and the sages could not decide about him.

Midrash - Compiled in the 6th Century

בראשית רבה ח׳:א׳

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ (בראשית א, כו), רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם זָכָה אָדָם, אוֹכֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, וְאִם לָאו הוּא בָּא לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרָאוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ה, ב): זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּיוּ פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן. אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, אֲמַר לְהוֹן מִתְּרֵין סִטְרוֹהִי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כו, כ): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן, דִּמְתַרְגְּמִינַן וְלִסְטַר מַשְׁכְּנָא וגו'. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן גֹּלֶם בְּרָאוֹ, וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הֲדָא הוא דִכְתִיב (תהלים קלט, טז): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מְלֹא כָל הָעוֹלָם בְּרָאוֹ, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וגו'. מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם. וּמִנַּיִן אַף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, טז): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (איוב יג, כא): כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן. הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (בראשית א, כד): תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, זֶה רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ (בראשית א, ב): וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמֵר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', אִם זָכָה אָדָם אוֹמְרִים לוֹ אַתָּה קָדַמְתָּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאִם לָאו אוֹמְרִים לוֹ זְבוּב קְדָמְךָ, יַתּוּשׁ קְדָמְךָ, שִׁלְשׁוּל זֶה קְדָמְךָ. אָמַר רַב נַחְמָן אָחוֹר לְכָל הַמַּעֲשִׂים, וָקֶדֶם לְכָל עֳנָשִׁין. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַף בְּקִלּוּס אֵינוֹ בָּא אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח, א): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וגו', וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ (תהלים קמח, ז): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ וגו' וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר (תהלים קמח, יא): מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים (תהלים קמח, יב): בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי כְּשֵׁם שֶׁקִּלּוּסוֹ אֵינָהּ אֶלָא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף, כָּךְ בְּרִיָּתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, מַה טַּעְמֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְאַחַר כָּךְ (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ וגו', וְאַחַר כָּךְ (בראשית א, כו): וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים נַעֲשֶׂה אָדָם וגו'.

Bereshit Rabbah 8:1

(1) 'And E-lohim said 'let's make Adam in our image, as our likeness' (Gen. 1:26) - Rabbi Yochanan opened with 'You hedge me before and behind; You lay Your hand upon me' (Ps. 139:5) and rabbi Yochanan said: 'if Adam had merits, he eats two worlds, as it's written 'You formed me before/achor and behind/kedem', and if not, he comes to receive judgment and accounting, as its written 'You lay Your hand upon me'. Said R. Yirmiyah ben Elazar: In the hour when the Holy One created the first human, He created him [as] an androgyne [androginos], as it is said, “male and female He created them”. Said Rabbi Shmuel bar Nachman: In the hour when the Holy One created the first human, He created him double-faced [du-par’tsufin], and sawed him and made him backs, a back here and a back [t]here, as it is said, “Before/achor and behind/kedem You formed me” [Ps. 139:5]. They objected to him: But it says, “He took one of his ribs [tsale'otav]” [Gen. 2:21]! He said to them: [It means, one of] his sides [sit’rohi], just as you would say, “And for the side [tsela] of the Tabernacle [mishkan]” [Ex 26:20], which they translate [in Aramaic] “for the side [setar] of the mishkan”. Rabbi Tanchuma in the name of Rabbi Banayah, and Rabbi Berachyah in the name of R. Elazar said: 'In the time that the Holy One of Blessing created the First Human [Adam HaRishon], [as] a golem He created him and he was extended from [one] end of the world and unto its [other] end – that’s what is written: “Your eyes did see my unformed substance [golmi], [and in Your book they were all written, even the days that were yet to be fashioned, when there was none of them.]” [Ps 139:16]. Rabbi Yehoshua bar Nechemiah and Rabbi Yehudah bar Simon said in Rabbi Elazar’s name said: He created him [Adam] filling the whole world. From where [do we know he extended] from the East to West? That it’s said: “Back [achor / after, the place of sunset] and before [kedem/East] You formed me [tsartani / enclosed me]” [Ps 139:5]. From where [do we know that he extended] from North to South? As it’s said: “and from the edge of the heavens and until the edge of the heavens” [Deut. 4:32]. And from where [that he filled] even the world’s hollow-space? That it’s said: “You laid Your palm upon me” [Ps 139:5] and as you say "Your palm is far away from me" [Job 13:21]. Said Rabbi Eleazar: Achor means before the deeds of the first day, Kedem means after the deeds of the last day. This is [also] the opinion of Rabbi Eleazar, as Rabbi Eleazar said: "'Let the earth bring forth nefesh chayah [living soul] after its kind [cattle, and creeping thing, and beast of the earth after its kind.' And it was so.]" (Gen. 1:24) - this is the spirit of First Human [Adam HaRishon]. Said Rabbi Shime'on Ben Lakish: Achor means for the last [acharon] day, and Kedem means for the first day. This is the opinion of Rabbi Shime'on Ben Lakish, since Resh Lakish said: "And the spirit of God hovered above the surface" (Gen 1:2) - this is the spirit of King Mashiach, like you say: "And the spirit of Ad-nai shall rest upon him [the spirit of wisdom and understanding, the spirit of counsel and might, the spirit of knowledge and of the fear of Ad-nai]." (Isaiah 11:2) - if a human being merits, we say to him: 'you were created before the angels of service'; and if not we say to him: 'a fly was before you, a mosquito was before you, a worm was before you.' Said Rabbi Nachman: Achor means [after] all deeds, Kedem means [before] all punishments. Rabbi Shmuel said: even for praise the Human only came at the end, since it says "Praise y'all Ad-nai from the heavens" (Psalms 148:1) it says all the portion, then it says "Praise y'all Ad-nai from the earth" (Psalms 148:7) and says all the portion, and after that it says (Psalms 148:11) "Kings of the earth and all peoples" and "Young men and also maidens" (Psalms 148:12). Said Rabbi Simlai: just as his praise comes only after the animals, the wild animals and the birds; so too his covenant [brit] comes only after the animals, the wild animals and the birds. What is his [Simlai's] reasoning? It is written "And God said: 'Let the waters swarm with swarms of living creatures" (Genesis 1:20) and then "And God said: 'Let the earth bring forth the living creature after its kind" (Genesis 1:24) and then "And God created the Human in His own image" (Genesis 1:27).

Zohar ~ esoteric tradition ~ either 2nd century CE or 16th century CE

ספר הזהר, בראשית ק״ב

(ז) רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָזִיל לִטְבֶרְיָה, וְהֲווּ עִמֵּיהּ רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חִיָּיא. אַדְּהָכִי חָמוּ לֵיהּ לְרַבִּי פִּנְחָס דְּהֲוָה אָתֵי. כֵּיוָן דְּאִתְחַבָּרוּ כְּחֲדָא, נַחֲתוּ וְיָתְבוּ תְּחוֹת אִילָנָא חַד מֵאִילָנֵי טוּרָא. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הָא יָתִיבְנָא, מֵאִלֵּין מִלֵּי מַעַלְיָיתָא דְּאַתְּ אָמֵר בְּכָל יוֹמָא בְּעֵינָא לְמִשְׁמַע.

(ח) פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (בראשית יג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי. וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, לְמַסָּעוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ. מַאי לְמַסָּעָיו. אֶלָּא תְּרֵין מַטְלָנִין אִנּוּן. חַד דִּידֵיהּ וְחַד דִּשְׁכִינְתָּא. דְּהָא כָּל בַּר נָשׁ בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא דְּכַר וְנוּקְבָא בְּגִין לְאַתְקָפָא מְהֵימְנוּתָא. וּכְדֵין שְׁכִינְתָּא לָא אִתְפָּרְשָׁא מִנֵּיהּ לְעָלְמִין.

(ט) וְאִי תֵימָא מָאן דְּנָפִיק לְאוֹרְחָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָא, שְׁכִינְתָּא אִתְפָּרְשָׁא מִנִּיהּ. תָּא חֲזֵי, הַאי מַאן דְּנָפִיק לְאָרְחָא (קסח א) יְסַדֵּר צְלוֹתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ שְׁכִינְתָּא דְּמָרֵיהּ עַד לָא יִפּוּק לְאָרְחָא בְּזִמְנָא דְּאִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָא. כֵּיוָן דְּסַדַּר צְלוֹתֵיהּ וְשִׁבְחֵיהּ וּשְׁכִינְתָּא שָׁרְיָיא עֲלֵיהּ יִפּוּק. דְּהָא שְׁכִינְתָּא אִזְדַּוְוגַת בַּהֲדֵיהּ. בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָא. דְּכַר וְנוּקְבָא בְּמָתָא. דְּכַר וְנוּקְבָא בְּחַקְלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים פ״ה:י״ד) צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו.

Zohar, Bereshit 102

(7) Rabbi Simeon was journeying to Tiberias, and there were with him, Rabbi Jose, Rabbi Jehuda, and Rabbi Hiya. While on the way, they saw Rabbi Pinchus coming to meet them. After exchanging greetings, they all sat down under a great shady tree by a hillside. Then Rabbi Pinchus said: "now that we are seated, please instruct me further in the Secret Doctrine, that you are teaching daily."

(8) Then Rabbi Simeon said: "It is written, 'and he went on his journeys from the south to Bethel unto the place where his tent had been at the beginning, between Bethel and Hai' (Gen. 13:3). It says, 'He went on his journeys' instead of 'his journey.' Why is that? There is a reference not only to his own journeying, but also that of the Shechina, who always went with Jacob, and therefore we learn that every person needs to be male and female at all time, for the sake of his faith. And similarly, he ought not to think or imagine that the Shechina separates from him ever.

(9) You will ask: One who makes a journey ceases to be “male and female”, doesn't the Shechina separate from him? Go and see: this one that goes alone on a journey should set his prayer to the Holy One of Blessing. This way, the Shechina will continue on him, until he leaves for a journey, at the time that he finds himself male and female. Once he set his prayer and his praise, and the Shechina is on him, then he leaves. Behold, the Shechina is [then] a couple with him. Because he has found [within himself] male and female. Male and female in the city, male and female in the field. For it is written: “Righteousness {tzedek} shall go before him and shall make his footsteps a way” (Ps. 85:14).

In this model, the individual mystic's soul, gendered feminine, first participates in an act of transgender-homoerotic mystical fellowship with those of hir fellow mystics in order to at once welcome in the Divine feminine (in some cases entering into erotic union with Her) and immediately switch gender roles to embody that Divine feminine for her congress with the male Godhead. This act of psychic double-transvestism is abetted by the Kabbalistic trope that casts God and Israel as the two lovers in the Song of Songs, or the two cherubs over the ark, with Israel taking the female role. ( Dr. Jay Michaelson)

שער הגלגולים ט׳:ב׳

גם דע, כי לפעמים יתגלגל האיש בגוף נקבה, לסבת איזה עון, כמו משכב זכור וכיוצא בו. והנה הנקבה הזאת שהיא גלגול נשמת זכר, אינה יכולה לקבל הריון ולהתעבר, לפי שאין לה בחי' מיין נוקבין להעלות ולקבל טפת מיין דוכרין, והנה האשה הזאת צריכה זכות גדול לשתוכל להתעבר ולהוליד, ואין לה מציאות אחר, זולתי שתתעבר בה איזו נשמת אשה נקבה אחרת בסוד העבור, ובכן בכח שתופה עמה, תוכל לעלות מיין נוקבין, ולקבל הריון ותלד. אמנם אי אפשר לה ללדת בנים זכרים לשתי סבות, האחת היא, לפי שהכתוב אומר, אשה כי חזריע וילדה זכר, אבל כאן האשה היא זכר כבעלה, ואינה יכולה ללדת זכרים אלא נקבות. הסבה הב' היא, לפי שכיון שאותה נשמה של הנקבה שנכנסה בה, לא נכנסה רק בסוד העבור לבד, כדי לסייעה שתתעבר ותלד, ולכן כיון שהאשה הזאת יולדת, אין הנשמה ההיא צריכה עוד להשאר שם בסוד העבור ללא צורך, ואז בעת שיולדת נכנס בה הנשמה ההיא של סוד העבור, ואז הולד ההוא יוצא נקבה ולא זכר, ואז היא שם בבחי' גלגול ממש, ולא עבור כבתחלה. ונמצא שכל אשה שנשמתה נשמת זכר כנז"ל, אי אפשר שתלד זכר אלא נקבה, ואותה הנקבה אשר תלד, היא היא אותה הנשמה של הנקבה שנכנסה בה בתחלה בסוד העיבור לסייעה כנזכר:

Sha'ar HaGilgulim 9:2

Know that sometimes a man may reincarnate into the body of a woman, because of a sin, or something similar. Now this woman who has received the soul of a man, will not be able to conceive and become pregnant. ... This woman will need great merit to enable her to become pregnant and give birth. The only way it can be done is that some other feminine soul must enter her as an ibur. However, she cannot give birth to sons for two reasons. The first is [as follows:] There is a verse that says, "…If a woman puts forth seed, and a male child is born" (Lev. 12:2). In this case, the woman is a male, just like her husband. She cannot give birth to boys, only to girls. The second reason is that the feminine soul that has entered her does so only as an Ibur, in order to help her become pregnant and give birth. Once this woman gives birth, that soul does not need to stay there any longer for no reason. And then, at the time that she gives birth, that [feminine] soul enters into the fetus as an actual Gilgul, and not as an Ibur, like it was at first. That is why the child that is born most be female and not male. (the text goes on the explain how sometimes it is possible for her to give birth to a male soul, when the male soul currently in her enters to child, and several other scenarios).

R' Yosef Karo - 17th Century Ottoman Palestine

מגיד מישרים ח׳:ג׳

אור ליום השבת י"ו לטבת, ה' עמך וכו', הלא אודעתך בשבת שעבר רזין דתרין נשי קמיית', והשתא אתינא לאודעותך רזא דהאי איתתא תליתאה, הלא לך למינדע דהאי אתתא הות בזמן עבר זכר ת"ח כשר אלא דהוה כילי בממוניה ולא הוה עביד מיניה צדקה, וגם הוי כילי בחכמתו ולא היה רוצה ללמד לאחרים ועל כן נענש להתגלגל בנקבה מדה כנגד מדה הוא לא היה רוצה להשפיע לאחרים כעין אותם שמזכירים אותם לגנאי כי על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה כלומר הצדיק הוא משפיע לאחרים הוא גורם שצדיק יסוד עולם ישפיע בכנסת ישראל, וזה שאמר זכר כלומר שיסוד הוא גורם שיעשה פעולת זכר, ולפיכך אינה יולדת בחברתך אבל אני אעשה שיתנוצצו בה נצוצות מנשמת נקבה, וזה סוד ויתן ה' לה הריון ותלד בן האמור ברות מלמד שלא היה לה עיקר מטרין הוא הדבר שאמרתי שנשמתה היה נשמת זכר כי היא היתה תמר, וכבר אמרתי שנשמת תמר היתה נשמת זכר, ונחזור לעניינינו שאמרנו אחר כך אבאר בארוכה, זכר צדיק לברכה, כלומר הצדיק שמשפיע גורם ליסוד שיעשה פעולת זכר שהוא משפיע בברכה שהיא כנסת ישראל, ושם רשעים ירקב כלומר הרשעים שאינם רוצים להשפיע לאחרים כדי לקנות שם לעצמם שכל העולם יצטרכו להם לעולם ולא ילמוד שום אדם ויהיה גדול כמותם עונשם הוא שירקב שמם כלומר שיתגלגלו במקבלים שהם מושפעים ולא משפיעים, ועל כן נתגלגל זה בנקבה שהיא מושפעת ותמיד היא צריכה מי שישפיע עליה ולכן תראה כי היא עושה צדקה לרוב וגם היא אוהבת אותך מאוד לפי שאתה עוסק להשפיע תורה אם במה שאתה עוסק וכותב ספרים ללמד לאחרים, אם במה שאתה מרביץ תורה ולפי שבדברים אלו הוא תיקונה על כן היא אוהבת אותך, והנה מאחר שהיא נשמת זכר אינך בן זוגה ולא זכית בה אלא מן ההפקר דוגמת בנות שילה לבני בנימין, ומטעם שנשמתה נשמת זכר לא נבנתה ממך עד היום כי זכר מזכר אי אפשר להוליד. ואם תאמר אם כן איך נבנתה מבעלה הראשון, דע שהטעם מפני שהוא היה בו נצוצות נקבה ומאחר שהיה בהם כח נשמת זכר וכח נשמת נקבה היה אפשר להוליד אע"פ שהוא משכב הפוך היא למעלה והוא למטה, כי על כן אסרו חכמים ונבונים לשמש בענין זה כדי שלא יבואו לערבב סדרי המרכבה, ומכל מקום כיון שכח זכר וכח נקבה נמצא בהם יש בהם כח להוליד, ומכאן תעמוד על סוד תמר וער ואונן כי יש להקשות למה מלכות בית דוד בא ע"י ענין שהוא כמו חוצפא כמפורסם בענין תמר ורות ועוד מה היה עניינים של ער ואונן ששיחתו ארצה. ועוד למה אחר שנתגלגלו בפרץ וזרח שנראה שכבר נשתלמו למה נתגלגלו במחלון וכליון שנמחו מן העולם ועוד למה בתחלה נתגלגלו בשנים ואחר כך נתגלגלו בעובד שהוא יחיד, אבל רזא דמילתא שהמלכות היה עתיד לצאת משם אלא ע"י שהקדים ברכת אברם לברוך אל עליון ניטלה ממנו וניתנה לאברהם בסוד וירא אלקים את האור כי טוב ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים. כי שם רמז לבינה והיה ראוי לצאת ממנו המלכות כי המלכות היא בת בינה, אלא שלא היה העולם ראוי להשתמש בו ולפיכך אמר שם ברוך אברם וכו' כלומר מדת חסד שהיא ראש הבנין משם ימשך ויצא המלכות, ולפיכך חבר מידת אברהם שהיא חסד עם אל עליון שהיא בינה, ואחר כך השפיע לבינה ממקור העליון ואמר ברוך אל עליון ומאחר שניתן המלכות לאברהם הורישו אברהם לבניו, ויעקב נטלו ליהודה, ונשמת תמר היתה נשמת זכר והיא היתה בת שם ואלו לא נטלה המלכות משם נשמת תמר היה לו למלוך ולכן הוצרך שיצא ממנה המלכות ונשמת יהודה היה נשמת שם בענין שיצא ממנו המלכות בדרך העלם, ואם תאמר מאחר שנשמת תמר היתה נשמת זכר היאך ילדה מיהודה, יש לומר שנשמת יהודה היה בה ניצוצות מנשמת נקיבה ועל ידי כן ילדה ממנו, ואע"פ שנמצא שהיה משכב הפוך. אין חשש מאחר שלא היו הנולדים בעצמם הם המלכים, וענין ער ואונן נעלם מאוד כמו שכתב הרשב"א בחיר ה' שלא ניתן ליאמר אלא מן הפה לאוזן ואני אמסרנו לך, דע כי הוא בסוד המלכים אשר מלכו בארץ אדום, כי ער ואונן רומזים לכתר וחכמה, ומה שאמר וימיתהו ה', וכן וימת גם אותו. הוא כענין מיתה האמורה במלכים שמלכו בארץ אדום, ומה שאמר ושיחת ארצה הוא לומר שאי אפשר לעולם להתנהג לבדה שאם כן לא היה קיום לעולם. ועל דרך זה מתפרש מה שאמר ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', וכן מה שאמר וירע בעיני ה' אשר עשה שהוא לומר שראה שאי אפשר לעולם להתקיים בהנהגתם לרוב התעלמותם וקדושתם ובזה תבין למה דקדק לומר שהיה בכור יהודה וכבר ידעת כי בכור רומז בחכמה, ומכאן תבין מה שכתוב בשלה והיה בכזיב בלדתה אותו כי ג' בני יהודה רומזים בספירות, ער ואונן בג' עליונות. ושלה במלכות, וזהו והיה בכזיב וכו' כלומר שעד שם הוא מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו שהוא עולם היחוד, ומשם ואילך הוא עולם הפירוד, ודומה לזה אמרו חז"ל על פסוק ותעמוד מלדת, ולרמוז שצריך לקיום העולם קצת יצה"ר וכמו שאמרו שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לכן יצאתה תמר לקראת יהודה, וזה לרמוז שאי אפשר לעולם להתקיים בהנהגת שלשה ראשונות. וילדה פרץ וזרח שהם רומזים לחסד וגבורה שיוצאים מבינה ולרמוז שאילו היה העולם מתנהג על ידם לבדם. היו מוקדים את העולם בשלהוביהון נתגלגלו במחלון וכליון שנמחו וכלו מן העולם ולרמוז שצורך קיום העולם הוא היצר הרע, נשאו נשים מואביות שאמן פרצה עם אביה, ולהיות שהספיק הרמז הזה. לא הוצרך שרות תחציף עצמה כל כך כתמר אלא במה ששכבה מרגלותיו הספיק לרמוז שצריך שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת היצר הרע ולא תדחנו לגמרי. ואח"כ ילדה את עובד שהוא רמז לתפארת שכלולים בו כל ספירת הבנין, וממה שכתבתי תבין מה שאומרים רז"ל אברהם ושרה טומטמין היו כלומר שגם נשמת שרה היתה נשמת זכר, ולפי שנשמת שניהם היו נשמת זכר לא היו ראויים להוליד זה מזה, וזה שאז"ל שאמר לו הקב"ה לאברהם צא מאצטגנינות שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד וכו' כלומר שרי היא נשמת זכר ולפיכך אינה יולדת בחברתך, אבל אני אעשה שיתנוצצו בה נצוצות מנשמת נקבה ואז תקרא שרה ותלד, וכן לאברהם אעשה שיתנוצצו בו נצוצות מנשמת זכר כדי שיתחזק יותר ויוליד וזהו ויתן ה' לה הריון ותלד בן האמור ברות ודרשו חכמים מלמד שלא היה לה עיקר מטרין, הוא הדבר שאמרתי שנשמתה היה נשמת זכר כי היא היתה תמר וכבר אמרתי שנשמת תמר היה נשמת זכר ועל כן לא היתה רות ראויה לילד עד שנתן לה ה' הריון, כלומר שעשה שהתנוצצו בה ניצוצות מנשמת נקבה ועל ידי כך ילדה ואלולי כן לא היתה יולדת כי בועז לא היו בו ניצוצות נקבה אבל תמר לא הוצרך שיתנוצצו בה ניצוצות נקבה, לפי שיהודה היה בו ניצוצות נקבה כמו שאמרתי. והנה סיבת עכבת לידת אשתך זהו בסבת שנשמת שניכם נשמת זכר ועכשיו כבר התנוצצו בה ניצוצות נשמת נקבה ועל ידי כך תקבל הריון ממך, וזכתה לכך ע"י מעשיה הטובים ועל ידי הצער שנצטערה על ידי שגלית מאצלה. וגם ע"י הצער שנצטערה בשירות חולייך כי כל כך זוכה כשיסורים באים עליו כשסובלם בסבר פנים יפות כמו שזוכה בעשיית מצוה. והטעם לפי שעל ידי היסורים בגוף מתחלש כח הטומאה ומזדככת הנפש מטומאת זוהמת הנחש ונשארה טהורה ונקיה, והנה נתנוצצו בה ניצוצות הללו מנשמת בת זוגך, ועד עכשיו לא היה אפשר מפני שהיתה נשואה לאחר ועכשיו נתאלמנה וע"י הזכיות הנז' נתנוצצו ממנה ניצוצות בזוגתך זאת כדי שתוליד ממנה כאשר אמרתי וע"י הדברים האלו הנזכרים זכתה להתנוצץ בה ניצוצות נשמת נקבה ועל ידי כן תלד לו בנים זכרים כאשר הבטחתיך ואמרתי לך ואתה שלום:

Maggid Meisharim 8:3

I have already revealed to you last Shabbat concerning your first two wives. Now I have come to reveal to you the secret of your third wife. You should know that this woman was in the past, a proper Torah scholar. However, he was stingy with his money and would not give charity. He was also stingy with his wisdom and would not teach others. He was therefore punished that his soul migrated into a woman, measure for measure. Therefore, his soul was incarnated into a female, who is constantly receiving and needs someone to bequeath to her. Therefore you see, that she does abundant charity and loves you very much because you work to spread Torah and toil in writing books to teach others…because these things bring about the rectification of her soul, she therefore loves you… It is because she has the soul of a male that you have not had children from her, because a male and another male cannot produce offspring. If you shall point out that she has children from her first husband, this is because the first husband has the spark of a female soul within him…

ספר רזין דאורייתא, בשם הרבי ר' מיכל מזלאטשוב

אולם הכוונה, דנודע אשר יצחק נולד בנשמת נוקבא, וכמו שכתב בעל אור החיים הק', ועל ידי העקדה היה לו נשמת דכר להשפיע. ועל פי זה מובן למה לא נמצא באדם יותר עקרה מאשר מבבהמה, אשר בפסוק נשתוו זה לזה בברכה, לא יהיה בך ובבהמתך עקר ועקרה, רק זאת נודע סדר הגלגולים. ולפעמים נקבה תסובב גבר כי בסבת הגלגול נשמת נקבה תבוא בזכר, כאשר י'תרעם ה'גלגל ו'יתרעש ה'חוזר לבוא בגלגול שני ושלישי. ואם נקבה אשר תסובב בגבר, שני נקבות אינם מולידים, רק על ידי מעשי הטוב מחליפין הנשמה, וליצחק החליפו הנשמה. לפיכך לו ולא לה, כי יצחק היה צריך לאותו דבר ולא רבקה:

18^th Century Hasidut ~ Razin D'Orayita

Rabbi Yechiel Michael from Zloczow (1731-1786)

It is known that when Issac was born, he was born with the soul of a female, as it is written in Or Hachaim, and through the akeidah (binding of Issac) he got a male soul that can influence (meaning, can impregnate). [With that we can understand why they more infertile humans than animals, even though that they both got the same blessing "It will not be within you and within your animals infertility".] But, this is known according to the Sod (Secret/Mysticism) of reincarnation - that at times, a female would be in a male body, because in the reasons of gilgal (reincarnation) the soul of a female would come to be in a male. ... that is why it says by Issac that Hashem (Divine) answered to him and not to her (Rebecca), because he needed divine help to be able to have kids.

(Translation by Abby Stein)