שער הכניסה לשביל ישראל ליד בית אוסישקין. צילום: יאיר טיקטין
תל דן, ירבעם ביאליק ועגל הזהב- חידוש מול מסורת
תל דן הוא אתר ארכאולוגי שבו שרידים החל מתקופת האבן, דרך תקופת המלוכה הישראלית ועד התקופה הרומית (אחרי התקופה הרומית הישוב עבר לבניאס)
העיר דן מוזכרת במקורות כעיר שהקימו אנשי שבט דן שעלו צפונה מהנחלה המקורית שלהם שבמרכז הארץ (גוש דן נקרא על שם שבט דן ששם היתה נחלתו המקורית). העיר דן הייתה גבולה הצפוני של ממלכת ישראל (מכאן מגיע הביטוי "מדן ועד באר שבע"), המלך ירבעם הקים במקום במות פולחן ובהם עגלי זהב. בתל דן נמצאה כתובת שמזכירה את שלטון "בית דוד" (הכתובת נמצאת כיום במוזאון ישראל) ומהווה הוכחה לכך שמלכות בית דוד הייתה באמת.
את הלימוד נפתח עם טקסט מספר מלכים וטקסט של חיים נחמן ביאליק שמתכתב איתו
בתמונה העליונה: שימור השער הכנעני- שער אברהם ("וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו... וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן."בראשית יד ד)
בתמונה התחתונה: חומת העיר מימי ממלכת ישראל (וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר, דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל; וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה." שופטים י"ח)
כתובת "בית דוד" מתל דן. נמצאת כיום במזיאון ישראל. נחשבת לאחת מהתגליות הארכיאלוגיות החשובות ביותר שנתגלו בארץ
וַיֹּ֥אמֶר יָרָבְעָ֖ם בְּלִבּ֑וֹ עַתָּ֛ה תָּשׁ֥וּב הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית דָּוִֽד׃ אִֽם־יַעֲלֶ֣ה ׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵית־יְהוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְ֠שָׁב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל־אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַהֲרָגֻ֕נִי וְשָׁ֖בוּ אֶל־רְחַבְעָ֥ם מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃ וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְאֶת־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃...
וַיַּ֣עַשׂ יָרָבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַּחֲמִשָּֽׁה־עָשָׂר֩ י֨וֹם ׀ לַחֹ֜דֶשׁ כֶּחָ֣ג ׀ אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה וַיַּ֙עַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל לְזַבֵּ֖חַ לָעֲגָלִ֣ים אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה וְהֶעֱמִיד֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔ל אֶת־כֹּהֲנֵ֥י הַבָּמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ וַיַּ֜עַל עַֽל־הַמִּזְבֵּ֣חַ ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית־אֵ֗ל בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א מִלִּבּ֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃
הבמה של ירבעם בן נבט בתל דן ואתר הפולחן שלידה, מחקרים שונים מראים שהבמה נבניתה בגודל דומה למקדש שלמה שבירושלים
דמות עגל זהב. צילום: ארכיון nrg
יש הרואים אני שני העגלים, כתחליף לשני הכרובים (עגלים מכונפים) שחפפו מעל ארון הברית במקדש שלמה בירושלים וסימלו את הכסא של האל שיושב בשמים ושומר על ירושלים. ירבעם שם את שני העגלים בגבולות של ממלכתו, בגבול הדרומי בבית אל, ובגבול הצפוני בדן, וכך הוא סימל שהאל שומר על כל ממלכתו .
שאלות למחשבה ולדיון:
פשט: ספרו את הטקסט במילים שלכם
דרש: למה ירבעם בחר לשים עגלים בדן?
רמז: האם גם כיום אנחנו מוסיפים מקומות קדושים וחגים נוספים ללוח השנה?
סוד: מה דעתכם על פעולותיו של ירבעם?
מכתבו של ביאליק לדוד אומנסקי 1930:
(דוד אומנסקי, מזכיר קבוץ גניגר שבעמק יזרעאל שלח מכתב לביאליק ובו הוא ביקש מהמשורר הלאומי להמציא טקס חדש לחג הפסח לטובת הקיבוצים החילוניים, זוהי תשובתו של ביאליק)
את החגים אין בודים מן הלב. כבר ניסה ירבעם לעשות כזאת ולא הצליח.
אפשר ל”נסח” ול”סגנן” קצת את החגים, אבל לא לברוא יש מאין.
החג הוא עניין של יצירה קיבוצית, שמשתתפים בה כוחות ויסודות מרובים ושונים: הדת, המסורת, ההיסטוריה, האומנות, הטבע ....
עצתי האחת היא: חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה.
אבותינו, לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אע”פ שחזרו עליהם כל ימי חייהם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד. הם מצאו בהם כל פעם טעם חדש ואִתְעַרוּתָא חדשה...
בכבוד רב ובברכת החג הקרוב. חיים נחמן ביאליק
שאלות למחשבה:
פשט: ספרו את תוכן המכתב במילים שלכם
דרש: למה ביאליק מזכיר את ירבעם בן נבט בתשובתו? מה למד ביאליק מהעגלים שבתל דן?
רמז: מה לדעתכם המשמעות של "והוסיפו עליהם קצת", מה ההבדל בין המצאת החג של ירבעם לבין הוספה על החגים של ביאליק
סוד: תנו דוגמאות מהחגים שאתם חוגגים שבהם אתם מקיימים את צוואתו של ביאליק
הזמנה למסע:
תל דן שנמצא לידנו מעורר בנו את השאלה של חידוש מול מסורת, של חגים עתיקים אל מול חגים חדשים. האזהרה של ביאליק היא אזהרה מהדהדת - שאם נוותר על לוח השנה המסורתי יש חשש לפיצול של הממלכה כמו בימי ירבעם. בהמשך המסע ניפגש עם מקומות שונים בארץ ישראל שהסיפור שלהם יעמת אותנו את מול השאלות הגדולות . אנחנו מקווים שהמפגש עם נופי הארץ ועם האנשים בדרך, וכן המפגש שלכם זה עם זה , והלימוד המשותף, יסייע לכם למצוא תשובות.
לסיכום אתם מוזמנים לשמוע את השיר "עגל הזהב " של אהוד בנאי ולחשוב על היחס בין עגלי הזהב העתיקים בתל דן לבין עגלי הזהב המודרניים בגוש דן...
עגל הזהב- מילים ולחן: אהוד בנאי
אנחנו כאן בלב מדבר
צמאים למים חיים
ואתה על ראש ההר,מעל העננים
אין שום אות ,אין סימן
כל כך הרבה ימים
במעגל סגור מסתובבים
סביב עגל הזהב.
אין מי שיכה על הסלע, מי יתן כיוון
באפילה כאן נלחמים על כל פירור
סביב עגל הזהב
הוא לא יורד מראש ההר
הוא לא יורד אל העם
הם יוצאים במחול טירוף
ושוכחים את עצמם
רוקדים סביב עגל הזהב
סביב עגל הזהב
מתחננים אליו, אל נא תעזוב אותנו עכשיו
היה לנו לאב
עדר נעזב, רוקד סביבו
קורא אליו לשווא עגל הזהב
הרחבה :
תל דן או תל אל קאדי- על שימור שמות.
כשעם ישראל חזר לארצו משנות הגלות, רבים חיפשו את המקומות שמוזכרים בתנ"ך ובחז"ל. איפה נמצאות שכם וחברון? איפה שפרעם או ציפורי?
אחד מהדרכים שסייעו בזיהוי המקומות היה שימור השמות על ידי האוכלוסייה הערבית. כך ליד כפר 'מעין' בדרום הר חברון מצאו הארכאולוגים את חורבות מעון המקראית, וליד 'ספוריה' שבגליל מצאו את חורבות ציפורי התלמודית. במשך כ1,500 שנה שמרה האוכלוסייה המקומית על השמות המקראיים והתלמודיים של המקומות (וזאת למרות שבשפה הערבית אין משמעות למילים "ספוריה" או "מעין") . ישנם מספר מקומות שבהם השפה הערבית לא שימרה את השם העברי אלא את המשמעות שלו. דוגמא מובהקת לכך ניתן לראות בתל דן, שנקרא בפי האוכלוסייה הערבית בשם "תל אל קאדי" שהרי קאדי בערבית הוא שופט, או דיין- זה שדן את התושבים (תל דן= תל אל קאדי)
סביב השם תל אל קאדי התפתחה אגדת עם שמספרת ששלושת מקורות הירדן רבו מי יהיה זה שיגיע לימת הכנרת, ולבסוף בתל אל קאדי, האל ירד ודן והחליט ששלושת הנחלים יתאחדו ביחד לנהר הירדן. אגדה זו הולחנה על אמיתי נאמן וניתן להאזין לה בקישור הבא (בביצוע של יפה ירקוני)
הרחבה 2: על ברכת משה לדן, ועל מעבר שבט דן מגוש דן לנחל דן
בחלוקת הנחלות קיבל שבט דן את אזור מישור החוף- והאזור מכונה עד היום על שמו בשם "גוש דן". אבל במישור החוף ישבו הפלשתים ושבט דן נדחק לאזור השפלה (אזור בית שמש) בין הפלשתים שהיו במישור לבין שבט יהודה שקבל לנחלה את הרי יהודה והרי חברון.
בספר שופטים, כחלק מפרשת 'פסל מיכה' מסופר לנו איך שבט דן עזב את מישור החוף ועלה צפונה
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבַיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם שֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֞י מְבַקֶּשׁ־ל֤וֹ נַֽחֲלָה֙ לָשֶׁ֔בֶת... וַיִּסְע֤וּ מִשָּׁם֙ מִמִּשְׁפַּ֣חַת הַדָּנִ֔י מִצׇּרְעָ֖ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֑ל שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ חָג֖וּר כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה׃ וְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מִיכָ֗ה וְֽאֶת־הַכֹּהֵן֮ אֲשֶׁ֣ר הָֽיָה־לוֹ֒ וַיָּבֹ֣אוּ עַל־לַ֗יִשׁ עַל־עַם֙ שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֔חַ וַיַּכּ֥וּ אוֹתָ֖ם לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵֽשׁ׃...וַיִּקְרְא֤וּ שֵׁם־הָעִיר֙ דָּ֔ן בְּשֵׁם֙ דָּ֣ן אֲבִיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר יוּלַּ֖ד לְיִשְׂרָאֵ֑ל וְאוּלָ֛ם לַ֥יִשׁ שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃
לפני מותו , בירך משה את העם. משה נתן לכל שבט ברכה שמתאימה לאופי שלו. ניתן לראות שכבר בברכת משה רמוזה העליה של שבט דן צפונה
וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃
בפסוקים בספר שופטים אנחנו לא יודעים מה היה מהלך הקרב שבו לוחמי שבט דן כבשו את העיר לייש, אולי התשובה נמצאת בברכת משה.
אריה זהו שם נרדף ללייש (אריה צעיר הוא "כפיר", אריה בוגר הוא "לביא", ואריה זקן נקרא בשם "לייש") ויתכן ששבט דן הפתיע את תושבי לייש ותקף אותם דווקא מכיוון הרי הגולן- הבשן. אם כך אז משה רבינו מנבא את כיבוש העיר ליש ע"י שבט דן שיגיע מכיוון הבשן. וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן
בין שני אריות:
בברכת משה שני שבטים נמשלו לאריות: שבט יהודה ושבט דן. כך סדר ההליכה של בני ישראל במדבר- שבט יהודה היה המוביל ושבט דן היה המאסף (אולי לכן הוא נמשל לנחש- שדומה לזנב- בברכת יעקב), כך שעם ישראל היה מוקף בשני אריות, כמו שני הכרובים שהיו מעל ארון הברית (או שני האריות שמצוירים על הרבה מהפרוכות בבתי הכנסת). לאחר ששבט דן עבר לצפון , אז שני האריות הגנו על עם ישראל בשתי הקצוות , שבט יהודה (ושבט שמעון שנבלע בתוכו) הגנו על הגבול הדרומי , ושבט דן הגנו על הגבול הצפוני.
המדרש מגלה לנו שמשיח בן דוד יהיה שילוב של שני האריות- של שבט דן ושבט יהודה:
“גור אריה יהודה”. זה משיח בן דוד, שיצא משני שבטים – אביו מיהודה ואמו מדן, ושניהם נקראו “אריה”, שנא’ “גור אריה יהודה”, ו”דן גור אריה”.(בראשית רבה צז, ט)
שני האריות על פרוכת של ארון קודש. בדומה לשני השבטים שנמשלו לאריות- יהודה ודן, אחד בגבול הצפוני ואחד בגבול הדרומי