בסיום העליה הקשה , עם עצירה קצרה בדרך בהר נריה, אנחנו מגיעים לפסגת הר מירון. מי שנושם אבק דרכים זוכה ונושם אוויר פסגות . פסגת הר מירון היא מהמסלולים המתויירים ביותר ומומלץ לעשות את הסיבוב המלא של פסגת ההר.
הַר מֵירוֹן (בערבית ג'בל אל-ג'רמק) הוא ההר הגבוה ביותר בארץ ישראל שממערב לנהר הירדן ופסגתו מתנשאת לגובה של 1,204 בעבר התנשא ההר לגובה של 1,208 מטר מעל פני הים, אך צה"ל שיטח את פסגת ההר לצורך הקמת בסיס בקרה אווירית (יב"א) והנמיך במעט את הפסגה. הר מירון הוא מרכזה של שמורת הרי מירון שמשתרעת על פני שטח של כ-100,000 דונם. שמורה זו היא מהגדולות והוותיקות בשמורות הטבע של ארץ ישראל.
המצפור לכיוון גבול הלבנון נקרא על שם אוריאל פרץ, מפקד מחלקת הסיור של גדוד 51 בגולני שנפל בלבנון ב-1998. בנספח לפרק זה נעסוק בסיפורה של משפחת פרץ.
הביטו בנוף הנשקף מהמצפור.
נסו לזהות את קו הגבול בין ישראל ללבנון (ניתן לראות מספר ישובים גדולים בלבנון כגון: מארון א-ראס, יארון, עין אבל, וגם את פאתי בינת-ג'בייל)
הדבר הבולט ביותר בגבול בין ישראל ללבנון הוא "הקו הירוק" , אזור לבנון צחיח וחום (למרות שיש שם יותר גשמים) ואילו הגליל העליון הישראלי - ירוק.
את ארזי הלבנון המפורסמים כבר לא ניתן לראות מעבר לגבול (ניתן לראות מספר ארזי לבנון נטועים ליד מגרש החניה של חניון הפסגה בהר מירון)
תמונה מתוך "גוגל מפות" של תצלום לווין של הגבול בין ברעם ויראון שבגליל לבין יארון שבלבנון
וכך כותבים עזי פז ,גדעון נאמן ואברהם ארבל במאמר "נופי הצומח בלבנון": "המשקיף מפסגת הר-מירון אל הגליל הלבנוני יוכל להבחין ללא-קושי בקו-הגבול בין ישראל ללבנון : מדרום לגבול חורשים רצופים וסבורים , ואילו מצפון לו- השטח חשוף . החורשים במרבית ארצות הים-התיכון נפגעו קשות ביד האדם מאז ומקדם : כריתות לצרכי בישול וחימום ,גדיעת ענפים למאכל הצאן, רעיית-יתר ושריפות הנגרמות מדי-פעם - כל אלה חברו לפגיעה קשה בחורשים."
לעומת רעיית הייתר וכריתת העצים לבניה שמתרחשים בלבנון, בצד הישראלי הוכרזו שמורת טבע ששימרו את החורש (גם כיום יש מאבק בית תושבי בית ג'או לבין פקחי שמורת הר מירון בנושא)
תופעת כריתת היערות והמדבור הן תופעות עולמיות על פי ארגון ה-UNCCD (כינוס האו"ם למאבק במדבור), בעקבות ההתחממות הגלובלית, וניצול יתר של הקרקע, ומקורו המים המדבריות העולמיות ילכו ויגדל כאשר בשנת 2030 שליש מאוכלוסיית העולם תחיה באזורים הסובלים ממחסור במים (https://www.unccd.int/publications ) .
למעשה בכל העולם המדבר גדל , למעט במדינת ישראל.
סת' סיגל, חבר המועצה האמריקאית לביטחון לאומי כתב בספר "המאבק על כל טיפה" מיוחד על כושר ההמצאה הישראלי שהפך חבל ארץ צחיח למדינה ירוקה ופורחת. לדעתו ישראל היא המדינה היחידה בהיסטוריה המודרנית שהצליחה להסיג את המדבר לאחור, והפכה דגם לחיקוי העשוי לשנות את גורלה של האנושות המתמודדת עם מחסור במים. לדעתו הפיתוחים הישראלים עשויים למנוע משבר שעלול לשנות את חייהם של ארבעה מיליארד בני אדם.
בשנת 2015 האו"ם ציין את היום הבינלאומי למאבק במדבור - - ובחר לקיים את הכנס השנתי דווקא בביתן הישראלי שבמסגרת התערוכה היוקרתית "אקספו" , ראש ארגון –UNCCD ציין בכנס שישראל היא המומחית הגדולה ביותר למאבק בתופעת המדבור.( https://news.walla.co.il/item/2864745)
אחותי עינט קרמר מדריכה טיול משפחתי של משפחת טיקטין "ים אל ים בימי קורונה" במצפור הלבנון בהר מירון
אבל יש שרואים בתופעת "הקו הירוק" שבין ישראל לבין שכנותיה כתופעה רוחנית שקשורה לחזרת עם ישראל לארצו
בספר ויקרא קיימת פרשייה שלמה של "עונשים" שיפלו על עם ישראל במידה והן לא ינהגו בצורה מוסרית, בתוך פרשת הקללות קיימת קללה אחת שלפי המפרשים מסתתרת בתוכה ברכה:
על פסוק זה כותב הרמב"ן (רבי משה בן נחמן 1194-1270):
"ושממו עליה אויביכם" היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם
רבי משה בן נחמן על ציור קיר האודיטוריום בעכו. מתוך ויקפדיה
על פי הרמב"ן בזמן שישראל יושבים על אדמתם ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה ובזמן שישראל בגלות היא לא מצמיחה פירות ליושבים עליה.
וכך מתאר הסופר מרק טווין את ארץ ישראל בספרו " מסע תענוגות אל ארץ הקודש" בשנת 1867 (15 שנה לפני עליה ראשונה):
" ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי אלא שכולה עולה שמיר ושית, מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור… כל הדרך כולה לא ראינו נפש חיה… בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית, כמעט נטשו את הארץ… ארץ ישראל יושבת בשק ואפר. מרחף עליה כישופה של קללה ששדפה את שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים. ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה. ארץ ישראל שוב אינה שייכת לעולם המעשה הזה. קודש היא לשירה ולמסורת, ארץ חלומות… נצרת עזובה… יריחו ארורה… ירושלים…כפר חלכאים…"
ארץ ישראל במאה ה-19 כפי שראה מרק טווין, מתוך ארכיון ספרית הקונגרס האמרקאי. פורסם ב: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4461591,00.html
על הקשר המיוחד בין ארץ ישראל לעם ישראל, כתב הסופר ש"י עגנון את הסיפור הקצר "תחת העץ" (בתוך "אלו ואלו"):
פעם אחת הייתי מהלך להביא שתילים לדגניה. בדרך ירדתי מעל החמור לפוש. הצצתי וראיתי שר גדול משרי ישמעאל יושב לו תחת הזית. אמרתי לו שלום, החזיר לי שלום. אמר לי השר להיכן אתה הולך? אמרתי לו, לנטוע שתיים שלוש נטיעות, באדמתנו שבדגניה.
אמר לי עוד היום גדול והחמה לוהטת, שב עמי ונשתעה. הלכתי וישבתי עמו. נתן השר עיניו בשתילי ואמר, פרי חדש? אמרתי לו, ברשותך אדוני. נענה השר ואמר, יפה אתם מרגילים את הארץ, ניסיון אחר ניסיון, מטע אחר מטע, פרי אחר פרי, ירק אחר ירק, תמה אני אם תהיו חסרים בה כלום. אמרתי לו, עושים מה שאפשר. נענה השר ואמר, והיא פורעת לכם. כמדומה אני שאין הארץ נשמעת אלא לכם. אמרתי לו, חסדך מרבֵּני. מיד פתח השר ודרש בשבח ישראל, שעושים מדברות של ארץ ישראל גנים ופרדסים, ומוסיפים כפרים ויישובים בארץ. נענעתי לו בראשי ואמרתי בלבי, בזמן שישראל עומדים על הקרקע אפילו אומות העולם מקלסים אותם. אשרי מי שמייחד עצמו על הארץ ועוסק ביישובה, שכל המייחד עצמו על הארץ ועוסק ביישובה מייחד את שמו הגדול בשמים ובארץ ומרבה כבודם של ישראל, כנטיעה זו שנוטעים בקרקע והיא פורחת ועולה למעלה...
בשעת פטירתו של השר ממני נסתכל בשתילי ואמר לכמה שנים אלו טוענים פירות? אמרתי לו.נתאנח ואמר, אני לא אוכל מהם, אלא אתם ובניכם ובני בניכם עתידים לאכול מהם. זקפתי עיני כלפי מעלה, ואמרתי לו בחסדו של הקדוש ברוך הוא
ש"י עגנון. צילום: ויקפדיה
ובאופן דומה הגמרא רואה את הצמחת הפירות בארץ ישראל כסימן לכך שהגיעה עת הגאולה:
ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'
הזמנה למסע:
התבוננו בקו הגבול בין ישראל ללבנון , הביטו בחורש הארץ ישראלי שנמצא בצד הישראלי ובשממה שנמצאת מולו בצד הלבנוני.
למה לדעתכם נוצר "הקו הירוק" בין ישראל ללבנון?
מה לדעתכם חושבים תושבי לבנון כשהם מתבוננים בצד הישראלי הירוק?
האם לדעתכם קיים קשר מיוחד בין עם ישראל לארצו?
האם יש לכם קשר מיוחד למקום שבו אתם נולדתם וגדלתם?
האם ההליכה בשביל ישראל משנה את היחס שליכם לארץ ישראל?
להרחבה, אתם מוזמנים להאזין לשיר "באר בשדה" של המשורר עמנואל זמיר (1925-1965) ממיסדי השירה בציבור בארץ ישראל, בביצוע של אריק אינשטיין. השיר עוסק בבאר בשדה שעם ישראל חפר, כשעם ישראל יצא לגלות הבאר הפסיקה לתת מים ורק עם חזרת העם לארצו, חזרה הבאר לתת מימיה לעם ישראל
בְּאֵר בַּשָּׂדֶה / עמנואל זמיר
בְּאֵר בַּשָּׂדֶה חֲפָרוּהָ רוֹעִים
וְעֶדְרֵי זָרִים יְעַטְּרוּהָ.
נָדְדוּ, הָלְכוּ בְּעִקְבֵי-הָרִים
רוֹעִים אֲשֶׁר כָּרוּהָ.
אַה אַה אַה – נְאוֹת מִדְבָּר...
אָבְלוּ דַּרְכֵי הַצֹּאן.
עָלָה גַּם טָלֶה,
מִי יָחֹן?
עֲלֵי בְּאֵר, חֲפָרוּהָ רוֹעִים
עֶדְרֵי זָרִים יִצְמָאוּ:
"עֲלִי בְּאֵר! בְּאֵר עֲלִי!"
תַּעְנֶה: "מֵימַי נִכְלָאוּ!"
הָהּ הָהּ הָהּ! אֶל הַמִּדְבָּר
נָהֲגוּ זָרִים הַצֹּאן...
בְּאֵר בַּשָּׂדֶה,
מִי יָחֹן?
עֲלֵי בְּאֵר, חֲפָרוּהָ רוֹעִים
מֵהָרִים עֲדָרִים יָשׁוּבוּ.
חָלְשׁוּ עֲלוֹת, פּוֹעִים טְלָאִים –
תִּפְעַם בְּאֵר: "הֵי שָׁבוּ!"
הֵי, הֵי! הָלְאָה מִדְבָּר!
שְׁתוּ, רְווּ, הַצֹּאן!
חָלִיל גַּם שָׂדֶה
רֹנּוּ רֹן!