שביל ישראל מקטע 7- נחל עמוד וחניון לילה כפר שמאי: לדמותו של שמאי הזקן

חניון נחל עמוד נקרא גם בשם "חניון כפר שמאי" והוא נמצא בסמוך לכפר שמאי.

המושב הוקם ב-1949 על ידי הפועל המזרחי למען עולים מתימן. משפחותיהם של רוב העולים המקוריים מתימן נותרו במקום עד היום במשך השנים הצטרפו למושב עולים נוספים מרומניה וממרוקו. קיימים במושב שלושה בתי כנסת (תימני, מרוקאי ואשכנזי) ומתגוררות בו כ-70 משפחות.

בירדה מפסגת המירון לכיוון נחל עמוד מגיעים לחורבת שמע (בסמוך לחניון הפיתול) . חירבת שמע היא אתר ארכאולוגי עם שרידים של עיר מתקופת התלמוד.
בעבר זיהו את המקום עם "כפר שמי" הנזכר בתלמוד הירושלמי, וכיום מקובל לזהות את המקום עם תקוע הגלילית (תקוע הגלילית היתה פרוור של מירון, ומסופר שלרבי שמעון בר יוחאי היתה ישיבה במקום. המקום היה מפורסם בשמן הזית המשובח שלו, "אלפא לשמן")

האלמנט הבולט ביותר באתר, בשיא הגבעה, הוא מבנה הקבורה המונומנטאלי ('מאוזוליאום' – 'קבר בנין' בשפת התלמוד. המבנה שתמונתו נמצאת בראש הדף) המיוחס לשמאי ואשתו או לכלתו, גובה המבנה 2.6 מטר ואורכו 3.8 מטרים והוא בנוי מאבני ענק, בשתי קומות. בתוך המבנה סרקופג ענק שבו נחצבו שני משכבים למתים, בכל אחד מהם הגבהה קטנה בראש האבן להנחת ראש הנפטר . מבני קבורה מונומנטאליים כאלה הינם נדירים בארץ ישראל. ליד המבנה ישנן מערות, שמיחסים להם את מקום קבורת תלמידי שמאי הזקן (המכונים "בית שמאי")

במקום יש שרידים של בית הכנסת של הכפר (שימו לב שעל משקוף פתחו חקוקה דמות נשר ועל משקוף דלת היציאה חקוקה מנורת שבעת הקנים). מקווה ציבורי ותחנות קמח עתיקות ששימושו את תושבי האזור.
הלימוד היום בנחל עמוד יעסוק בדמותו של שמאי

שמאי הזקן (נקרא גם שמיי) היה אב בית דין במאה הראשונה לפני הספירה ידוע בתור בר הפלוגתא של הילל, ומייסד אסכולת בית שמאי. שמאי היה כנראה בנאי או מהנדס בניה (מסופר שהוא היה מחזיק "אמת בניה" שכנראה הכוונה היא לסרגל או לפלס) .

בית שמאי , המיצג את ההלכה הקדומה, הוא גם הממשיך של המסורת הקנאית ששורשיה נעוצים בימי מרד החשמונאים (בית שמאי, ישראל בן שלום עמ' יא)

שמאי מוזכר גם בכתבים היסטורים מחוץ לתלמוד, בכתבי יוסף בן מתיתיהו מוזכר החכם Samaias (סמאיאס) כבן זוגו של Pollion (למרות שיש שסוברים שהכונה היא לשמעיה ואבטליון) ע"פ מקור זה , היה זה שמאי שהעז להעמיד לדין את הורדוס הצעיר, בזמן שכל שאר חכמי הסנהדרין מילאו את פיהם מים. העמדת הורדוס לדין היתה אחת הסיבות לכך שבסוף הורדוס רצח את כל חברי הסנהדרין והיתה אחת מהסבות למרידות הרבות של היהודים כנגד הורדוס . המחלוקת בין שמאי להלל היא גם מחלוקת הלכתית אבל גם מחלוקת פוליטית על היחס למלכות הורדוס כאשר שמאי תמך בקו הלוחמי. על רקע זה ניתן להבין את משפטו של הילל "היה מתלמידו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום" לא רק כאמירה חברתית פנימית אלא גם כאמירה פוליטית של פיוס כלפי השלטון הרומאי (בשונה משמאי שתמך בקו לוחמני)

הרחבה א: דמותו של שמאי בהלכה לאור מחלוקות שמאי והלל
(מי שממהר יכול לדלג על שלב זה ולעבור ישר ל"דמותו של שמאי באגדה")

את דרכו של שמאי ניתן להבין בין היתר על ידי ניתוח מחלוקות שמאי להלל, לצורך הדוגמא אביא כאן מס' מחלוקות שעוסקות בנושאים שונים .
הראשונה: שמאי הוא זה שמתיר לצאת למלחמה גם בשבת (בשונה מהמסופר בפרק השני בספר חשמונאים שם היהודים לא נלחמו בשבת)- כאן ניתן לראות את תפיסתו הלאומית
השניה: פסיקתו של שמאי, שגם ילדים קטנים מחויבים לצום ביום הכיפורים (בדומה שקהילה השומרונית שבה צמים כל מי שנגמל מחלב אם)- כאן ניתן לראות את תפיסתו הדתית
השלישית: מחלוקת בתחום האגדה, כאשר על פי שמאי השמים נבראו לפני הארץ- כאם ניתן לראות את דרכו הפילוסופית בה "עיניניים שמימיים" יותר חשובים "מעניניים ארציים"
הרביעית: מחלוקת בנושא אמירת אמת מול שלום בית. האם כשרוקדים בחתונה לפני הכלה, והכלה מכוערת, האם יש לשיר "כלה נאה וחסודה" או שמא זה מחשב לשקר.

שבת י״ט א:ט׳

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין צָרִין עַל עֲיָירוֹת שֶׁל גּוֹיִם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְאִם הִתְחִילוּ — אֵין מַפְסִיקִין. וְכֵן הָיָה שַׁמַּאי אוֹמֵר: ״עַד רִדְתָּהּ״, אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.

Shabbat 19a:9

The Sages taught in a Tosefta: One may not lay siege to cities of gentiles fewer than three days before Shabbat, to avoid the need to desecrate Shabbat in establishing the siege. And if they already began establishing the siege fewer than three days before Shabbat, they need not stop all war-related actions even on Shabbat. And so Shammai would say: From that which is written: “And you should build a siege against the city that is waging war with you until it falls” (Deuteronomy 20:20), it is derived that the siege should be sustained “until it falls.” Consequently, the siege must continue even on Shabbat.

תוספתא יומא ד׳:ב׳

תינוקות סמוך לפירקן (סמוך לגיל 13) מחנכין אותן ... בשביל שיהו רגילין במצות. מעשה בשמאי הזקן שלא רצה להאכיל את בנו (ביום הכיפורים) וגזרו עליו חכמים. והאכילוהו בידו.

Tosefta Yoma 4:2

...

חגיגה י״ב א:ט״ז

בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים שנאמר (בראשית ב, ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים

Chagigah 12a:16

§ Beit Shammai and Beit Hillel dispute the order of Creation, as the Sages taught: Beit Shammai say: The heavens were created first and afterward the earth was created, as it is stated: “In the beginning God created the heaven and the earth” (Genesis 1:1), which indicates that heaven came first. And Beit Hillel say: The earth was created first, and heaven after it, as it is stated: “On the day that the Lord God made earth and heaven” (Genesis 2:4).

כתובות ט״ז ב:י״ב-י״ז א:א׳

כיצד מרקדין לפני הכלה?

בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא

ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה.
אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה?! (והרי) והתורה אמרה (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק אמרו להם

Ketubot 16b:12-17a:1

§ The Sages taught: How does one dance before the bride, i.e., what does one recite while dancing at her wedding? Beit Shammai say: One recites praise of the bride as she is, emphasizing her good qualities. And Beit Hillel say: One recites: A fair and attractive bride. Beit Shammai said to Beit Hillel: In a case where the bride was lame or blind, does one say with regard to her: A fair and attractive bride? But the Torah states: “Keep you from a false matter” (Exodus 23:7). Beit Hillel said to Beit Shammai: According to your statement, with regard to one who acquired an inferior acquisition from the market, should another praise it and enhance its value in his eyes or condemn it and diminish its value in his eyes? You must say that he should praise it and enhance its value in his eyes and refrain from causing him anguish. From here the Sages said: A person’s disposition should always be empathetic with mankind, and treat everyone courteously. In this case too, once the groom has married his bride, one praises her as being fair and attractive.

פרקי אבות, היא מסכת שבה עורכי המשנה בחרו לשבץ משפט חוכמה אחד בשם כל אחד מהחכמים (כך לדוגמא מוכרת האמירה בפרקי אבות של "רבי עקיבא אומר: ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה)
לאור המקורות שבהם ראינו ששמאי בוחר בגישה היותר מחמירה הן בפן המדיני (מאבק ברומאים) בפן ההלכתי (צום לקטינים) ובפן הפילוסופי (העדפת השמים) מעניין מאוד לראות את האמירה ששובצה מפיו בפרקי אבות.

משנה אבות א׳:ט״ו

(טו) שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:

Pirkei Avot 1:15

(15) Shammai used to say: make your [study of the] Torah a fixed practice; speak little, but do much; and receive all men with a pleasant countenance.

שאלות למחשבה ולדיון:
"עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע": מה לדעתכם פרוש המילה "קבע"? לאור מה שלמדנו על שמאי, איך לדעתכם משתלבת אמירה זו עם מכלול תפיסתו של שמאי?
"אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה": האם אתם מזדהים עם אמירה זו? לאור אמירה זו, איך אתם מדמיינים את דמותו של שמאי הזקן?
"וֶהֱוֵוי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת"- מה דעתכם על העובדה שאת אמירה זו אמר דווקא שמאי? האם אמירה זו של שמאי משנה את דמותו בעינכם? האם לדעתכם ניתן לשלב בין "קפדנות" לבין "סבר פנים יפות" ?

וכך מסכם פרופסור ישראל בן שלום פרידמן את דרכו של שמאי:
מהמקורות והמימרות שהבאנו , מתקבלת תמונה ברורה על דרכו של שמאי בהלכה ובחיים. לפנינו גישה עקבית ולוחמת , אשר איננה יודעת פשרות. האיסור הוא איסור וההיתר הוא היתר. קטנים חייבים במצוות לא פחות מאשר המבוגרים, המעשה הוא הקובע ולא הכוונה... השבת היא גולת הכותרת של השבוע... העבודה היא הכרחית אך ורק כאמצעי המבטיח קיום מינימאלי למען תלמוד תורה....בית שמאי הנאמן להלכה הקדומה .. קיפל בקרבו כבמסכת אחת גם תפיסות קנאיות המבטאות גישה בלתי מתפשרת מול שלטון אלילי מחד ושאיפות עזות לגאולה מאידך....

עם זאת דמותו היא דמות אדם המקבל אנשים בסבר פנים יפות והדואג דאגה אנושית לפרט (ישראל בן שלום, בית שמאי, עמ' 98)

דמותו של שמאי באגדה (מי שממהר יכול להתחיל כאן)

את שמאי אנחנו מכירים בעיקר דרך האגדות שמנגידות בין דמותו של שמאי לדמותו של הלל. בלימוד זה נתמקד באגדה מפורסמת אחת

שבת ל׳ ב:י״ב

תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עַנְוְותָן כְּהִלֵּל וְאַל יְהֵא קַפְּדָן כְּשַׁמַּאי. ...

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת! דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ.
בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, גַּיְירֵיהּ.
אָמַר לוֹ: דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד ("מה ששנוא עליך על תעשה לחבריך") — זוֹ הִיא כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, וְאִידַּךְ פֵּירוּשַׁהּ הוּא, זִיל גְּמוֹר (והשאר פרוש הוא- צא ולמד).

... לְיָמִים נִזְדַּוְּוגוּ שְׁלָשְׁתָּן לִמְקוֹם אֶחָד (שלושה מתגירים שהילל הסכים לגייר ושמאי דחה אותם) , אָמְרוּ: קַפְּדָנוּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי בִּקְּשָׁה לְטוֹרְדֵנוּ מִן הָעוֹלָם, עִנְוְותָנוּתוֹ שֶׁל הִלֵּל קֵרְבַתְנוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

Shabbat 30b:12

Since the Gemara discussed the forbearance of Sages, who remain silent in the face of nonsensical comments, it cites additional relevant examples. The Sages taught in a baraita: A person should always be patient like Hillel and not impatient like Shammai. The Gemara related: There was an incident involving two people

שאלות למחשבה ולדיון:
פשט: מה דעתכם על בקשתו של הנכרי? מה אתם הייתם עונים לו? האם לדעתכם ניתן ללמד את כל התורה על רגל אחת? האם לדעתכם שמאי צדק כשהוא גירש את הנכרי?
דרש: מה המשמעות של "אמת הבניין" (סרגל או פלס) שנמצאת בידו של שמאי?
רמז: איך לדעתכם יכול להיות שמצד אחד בפרקי אבות שמאי אומר "שיש לקבל כל אדם בסבר פנים יפות" ומצד שני הוא מגרש את הנוכרי מביתו?
סוד: שמאי היה איש קפדן ומדויק (לא בִּכְדי הוא אוחז בידו סרגל) , מתי אתם בחיים שליכם מרגישים שצריך להיות "מדויקים"? האם היה לכם רגע בהליכה בשביל שבו הרשתם שצריכים להיות יותר "קפדניים"?

נקודת מבט אחרת על דמותו של שמאי- אלי ויזל
למרות שהאגדות התלמודיות מעדיפות את הלל על פני שמאי, שורד השואה וחתן פורס נובל אלי ויזל וקורא לנו לאהוב דווקא את שמאי. וכך הוא כותב:

היה קל לאהוב את הלל וקל לחשוש מפני שמאי , קל מידי , אך זאת הבנתי רק מאוחר יותר ...

שמאי הוא דמות חדיתית , מסוגר וממעט במילים.. "שמאי קפדן היה" משפט זה ממצה את אישיותו.. הוא נקט גישה של "יקוב הדין את ההר" אין ואסור שיהיה דבר העומד מעל החוק- לא רגש, לא דמעות לא רחמים... ביום הכיפורים הוא מסרב להאכיל את בנו על אף גילו הצעיר.. יחס לא נעים במיוחד הוא מעניק למבקשים להתגייר... בוערת בם השאיפה להשתייך לדת אבותיו... ומה הוא עושה? הוא נוזף בהם.
ולמרות כל זאת הוא זה שקבע את הכלל "הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות"

שמא עלנו לחפש עדות שהאיש היה שונה מהאגדה שסופרה עליו? שנעשה לו עוול.. כמו כל הילדים נטיתי לטובתו של הלל : מתחשב , מגלה הבנה לבכי, מוכן תמיד לסלוח.. בדמיונ ראיתיו כחברם של העניים .. החבר שעודד את המדכאים.

היום אני נוכח לדעת כי דימויים אלו מוטעים... הלכה כבי הלל ולכן יש בי סוג של אהדה לשמאי דווקא...יותר מידי פעמים מקבל הלל את תפקיד הטוב ...(הוא) אף פעם איננו כועס...הוא אדם מושלם הוא מאמין במה שהוא עשה והוא עושה תמיד את מה שנכון בעיניו "מקום שליבי אוהב שם רגלי מוליכות אותי"...

אומר בגלוי , אני מעדיף את שמאי הנון-קונפורמיסט, המרדן, שבמרבית המקרים מוצא את עצמו במיעוט... אהבתי נתונה לשמאי משום שהוא מסרב לשחק את המשחק של ליברליזם ושל סובלנות יתר. הוא אדם שלם ישר דרך...
גרים על תנאי, גרים על פי דרישות האפנה- אין לו עיניין בהם והוא אינו מתבייש להצהיר על כך ברבים...
אין ספק שהלל הוא פדגוג (מורה) יותר טוב, אך שמאי קונה את ליבנו בגילוי הלב ובקפדנות שלו. אפשר לומר אפילו כי הוא יותר כן והיותר ישר מבין השניים וכי אינו מוכן להתפשר על אמנותיו.. ועוד מילה אחת לסיום: (בעולם הזה הלכה כבית הלל, אבל ) בעולם הבא, אומר התלמוד, דעתו של שמאי היא שתגבר*

הזמנה למסע
שמאי היה איש קפדן ומדויק שמחזיק סרגל/אמת בנין בידו (גם השם "שמאי" מזכיר את מקצוע השמאות, מקצוע שדורש הרבה דיוק) ומאידך שמאי היה זה שהקפיד לקבל כל אדם בסבר פנים יפות.
דווקא בהליכה בשביל ישראל ניתן לראות את החשיבות הגדולה שיש גם בתכונת "הקפדנות". מי שלא יקפיד למלא מים או מי שלא יקפיד ללכת על פי סימון השבילים, יכול למצא את עצמו בסכנת חיים ממשית.
הרבה פעמים אנחנו נוטים לזלזל בשמאי ורוצים להיות אוהבים ואהובים כהלל, ההגעה לקבר המיוחס לשמאי, היא הזדמנות לחשוב איפה בחיים שלנו אנחנו צריכים דווקא את תכונת הדיוק, איפה אנחנו מעדיפים את "האמת" על פני "השלום"
אתם מוזמנים לשבת בצילו של המאוזוליאום של שמאי, להאזין לשיר "בא נדבר אמת" של היוצרת 'נרקיס' ולחשוב על הדברים שאותם אתם רוצים לדייק בחיים שליכם

להרחבה: תרבות של מחלוקת- מופת של פלורליזלם
מחלוקות שמאי והלל הם מופת לתפיסה היהודית שרואה את המחלוקת כדבר חיובי.
כך כותבים הספור עמוס עוז וביתו ההיסטוריונית פניה עוז-זלצברג, בספרם המשותף "יהודים ומילים":
"הדגם היהודי העתיק של שיח בין דורי ראוי למבט אוהד ומעמיק...אהבת המחלוקת המילולית עוברת כחוט השני מאברהם אבינו ועד סיינפלד, משרה אימנו ועד חנה ארנדט....ריבוי קולותיהם של אבות היהודים יוצר זמזום מילולי תמידי... רבים מוצאים את עצמם , כמעט בעל כרחם, מתפלמסים עם אבותיהם... אט אט מגלה הילד היהודי שהוא יורשו ובן שיחו של טור ארוך של קוראים בתוך אותה ספריה הולכת ומתרחבת (64-74)
המקור שרואה את מחלוקות שמאי והלל כדבר חיובי נמצא בפרקי אבות

משנה אבות ה׳:י״ז

כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:

Pirkei Avot 5:17

Every dispute that is for the sake of Heaven, will in the end endure; But one that is not for the sake of Heaven, will not endure. Which is the controversy that is for the sake of Heaven? Such was the controversy of Hillel and Shammai. And which is the controversy that is not for the sake of Heaven? Such was the controversy of Korah and all his congregation.

שאלות למחשבה ולדיון:
מהי לדעתכם מחלוקת לשם שמים ומהי מחלוקת שלא לשם שמים?

למה לדעתכם מחלוקת קורח ומשה לא היתה לשם שמים?
למה לדעתכם מחלוקת שמאי והילל כן היתה לשם שמים?

הנקודה המענינת ביותר ביחס למחלוקת שמאי והילל היא ההכרעה של אלוהים במחלוקת. ע"פ הגמרא, יצאה בת קול מהשמים והכריזה שהאמת נמצאת גם אצל שמאי וגם אצל הלל, והלכה כבית הלל

עירובין י״ג ב:י׳

אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁלֹשׁ שָׁנִים נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, הַלָּלוּ אוֹמְרִים: הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים: הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵן, וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל.

וְכִי מֵאַחַר שֶׁאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, מִפְּנֵי מָה זָכוּ בֵּית הִלֵּל לִקְבּוֹעַ הֲלָכָה כְּמוֹתָן? מִפְּנֵי שֶׁנּוֹחִין וַעֲלוּבִין הָיוּ, וְשׁוֹנִין דִּבְרֵיהֶן וְדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּקְדִּימִין דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי לְדִבְרֵיהֶן.

Eruvin 13b:10

Rabbi Abba said that Shmuel said: For three years Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These said: The halakha is in accordance with our opinion, and these said: The halakha is in accordance with our opinion. Ultimately, a Divine Voice emerged and proclaimed: Both these and those are the words of the living God. However, the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel.

אתם מוזמנים להאזין לשיר "ניצוץ האהבה" של אהוד בנאי ודקלון, שיר שעוסק בכך שגם בזמן מחלוקת אנחנו עדיין אחים . "כל אחד חי בעולם אחר, כל כך גדול השוני, את מה שאני מרגיש בפנים, איש לא מרגיש כמוני". מתווכחים אבל אחים.
ובנימה אישית, בשנת 2020 הייתי שותף לאירגון העצרת הראשונה של המכינות הקדם צבאיות התורניות והכלליות לזכר ראש הממשלה יצחק רבין. אחד משיאי העצרת היה כשירון יצחק, ראש מכינות מלח הארץ , שר את השיר "ניצוץ האהבה"

הזמנה למסע:

על פי הגמרא, בת הקול מהשמים הכריזה ששני הצדדים צודקים. בשונה מתפיסות אידאולוגיות ודתיות שונות שחושבות שכל האמת נמצאת אצלם , הגמראה בעירובין מאמינה שיש יותר מאמת אחת.
מאידף בת הקול מכריזה שהלכה הכבית הילל. ההלכה נקבעה כבית הלל לא בגלל שהם יותר צודקים, אלא בגלל שהם היו יותר ענווים .
חישבו: האם לדעתכם יש אמת אחת? איך לדעתכם יש להכריע במחלוקות? מה המקום של ענווה והקדמת דברי החבר בהכרעה האישית שלכם?

לסיכום אתם מוזמנים לצפות בסרטון מצויר קצר של "תרבות ישראל" על מחלוקת שמאי והלל