And Sarah was a hundred and seven and twenty years old; these were the years of the life of Sarah. And Sarah died in Kirjath-arba, the same is Hebron in the land of Canaan. And Abraham came to mourn over, Sarah, and to weep over her, and he stood up from before his dead and spoke unto the sons of Heth, the in habitants of the land, saying: I am a stranger and so journey with you; give me a possession of a burying place with you that I may bury my dead out of my sight. And the children of Heth answered Abraham, saying unto him: Behold the land is before thee, in the choice of the land bury thy dead, for verily, no man will pre vent thee from burying thy dead. And Abraham said unto them: If it be your mind that I should bury my dead out of my sight, hear me, and entreat for me to Ephron, the son of Zohar, that he may give me the cave of Machpelah, which is in the end of his field, and I will purchase it of him for whatsoever he may desire for it. And Ephron dwelt among the children of Heth, and they went and called him, and he came into the presence of Abraham; and Ephron said unto Abraham: Whatsoever thou wishest thy servant will do. And Abraham said: Nay, but I will buy the cave and thy field for its full value, as a possession for a burial place forever. And Ephron answered, saying: Behold the field and cave are before thee, give me whatsoever pleaseth thee. But Abraham said: Nay, only for its full value shall I purchase it from thy hands and from the hands of all those that go in at the gate of thy city, and from thy seed forever. And Ephron and all his kinsmen heard this, and Abraham weighed unto Ephron four hundred shekels of silver, into the hands of Ephron and his brethren; and Abraham wrote down these proceedings and had it testified by four witnesses, and these are their names: Ami gal, son of Abishna, the Hittite; Adihoron, son of Ashu nash, the Hivite; Abdon, son of Ahirom, the Gomrite, and Bakdil, son of Abidos, the Zidonite; and Abraham took the book of the sale and placed it in his treasury, and these are the words that Abraham wrote into the book saying: That Abraham bought the cave and the field from Ephron, the Hittite, and from his seed, and from all those that went in at the gate of his city and from their seed forever, to be the purchased possession of Abraham and his seed, and of all those that go forth from his loins for a possession of a burying place forever. And he put a seal thereto and had it testified by witnesses. Thus the field and the cave therein and the entire ground were secured for Abraham and his seed after him, from the children of Heth; and behold it is before Mamre, even in Hebron, which is in the land of Canaan. And after this Abraham buried there Sarah his wife, and that place with all its boundaries became the possession of Abraham and his seed for a burying place. And Abraham buried Sarah in great display, as it is customary with the burials of kings, and she was interred in very beautiful and costly garments. And her bier was attended by Shem and his sons Eber and Abimelech, also by Auer, Eshcol, and Mamre, and all the dignitaries of the land followed her bier. And the days of Sarah were a hundred and seven and twenty years when she died, and Abraham made a great and heavy mourning, and he observed that mourning for seven days. And all the inhabitants of the land consoled Abraham and Isaac his son concerning Sarah. . And when their days of mourning were over Abraham sent away his son Isaac to go unto the house of Shem and Eber to learn the ways and instructions of the Lord. And Isaac remained there for three years. At that time Abraham arose with all his servants and they started to return home, towards Beer-sheba. And when the year was around, Abimelech king of the Philistines, died in that year. He was one hundred and ninety-three years old when he died. And Abraham went with all his people into the land of the Philistines to comfort the household of Abimelech, and all his household, and then he returned to his home.
וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃
Sarah’s lifetime—the span of Sarah’s life—came to one hundred and twenty-seven years.
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. לְכָךְ נִכְתַּב שָׁנָה בְּכָל כְּלָל וּכְלָל, לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל אֶחָד נִדְרָשׁ לְעַצְמוֹ, בַּת ק' כְּבַת כ' לְחֵטְא, מַה בַּת כ' לֹא חָטְאָה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בַּת עֳנָשִׁין, אַף בַּת ק' בְּלֹא חֵטְא, וּבַת כ' כְּבַת ז' לְיֹפִי:
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים AND THE LIFE OF SARAH WAS 127 YEARS (literally, 100 years, 20 years and 7 years) — The reason the word שנה is written at every term is to tell you that each term must be explained by itself as a complete number: at the age of one hundred she was as a woman of twenty as regards sin — for just as at the age of twenty one may regard her as having never sinned, since she had not then reached the age when she was subject to punishment, so, too, when she was one hundred years old she was sinless — and when she was twenty she was as beautiful as when she was seven (Genesis Rabbah 58:1).
שני חיי שרה. כֻּלָּן שָׁוִין לְטוֹבָה:
שני חיי שרה THE YEARS OF SARAH’S LIFE — The word years is repeated and without a number to indicate that they were all equally good.
וַתָּ֣מׇת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃
Sarah died in Kiriath-arba—now Hebron—in the land of Canaan; and Abraham proceeded to mourn for Sarah and to bewail her.
לספוד לשרה ולבכתה. וְנִסְמְכָה מִיתַת שָׂרָה לַעֲקֵדַת יִצְחָק לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְּשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה:
לספוד לשרה ולבכותה TO BEWAIL SARAH AND TO WEEP FOR HER — The narrative of the death of Sarah follows immediately on that of the Binding of Isaac, because through the announcement of the Binding — that her son had been made ready for sacrifice and had almost been sacrificed — she received a great shock (literally, her soul flew from her) and she died (Pirkei DeRabbi Eliezer 32).
ותמת שרה. אחר שנולדה רבקה הראויה למלאת מקום שרה ושנודע זה לאברהם מתה שרה כאמרם ז"ל שאין צדיק נפטר מן העולם אלא אם כן נולד צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש ובא השמש:
Sarah died. She did not die until a fitting successor was born and Avraham was apprised of the fact.
וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃
And then Abraham buried his wife Sarah in the cave of the field of Machpelah, facing Mamre—now Hebron—in the land of Canaan.
ואחרי כן קבר אברהם את שרה. ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים ועוד לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה:
AND AFTER THIS, ABRAHAM BURIED SARAH HIS WIFE. After the burial of Sarah the field was made sure as a burial ground possession belonging to Abraham and his descendants. Scripture tells of the purchase of the field of Machpelah to teach us of the superiority of the land of Israel over all countries, both for the living and the dead. Moreover, it informs us that God’s word to Abraham that he would possess the land as an inheritance was fulfilled.
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים וכו׳ ותמת שרה וכו׳, ויקם אברהם מעל פני מתו לבקש קבר לקבור את שרה אישתו וילך וידבר אל בני חת יושבי הארץ לאמור. גר ותושב אנוכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר בארצכם ואקברה את מתי מלפניי. ויאמרו בני חת אל אברהם הנה הארץ לפניך, במבחר הארץ קבור מתך כי לא ימנעך איש מקבור מתך. ויאמר אליהם אברהם אם יש את נפשכם בדבר הזה, לכו ובקשו לי מעפרון בן צוחר לאמור. ויתן לי את מערת המכפלה אשר בקתה שדהו, ואקנה אותה ממנו כאשר חפץ בה. ועפרון יושב בתוך בני חת, וילכו ויקראו אליו ויבוא לפני אברהם. ויאמר עפרון אל אברהם הנה כל אשר תחפוץ לפניך אותו יעשה עבדך, ויאמר אברהם לא כי קנה אקנה המערה והשדה אשר לך במחיר לאחוזת קבר עד עולם. ויען עפרון ויאמר הנה השדה והמערה לפניך, את אשר תחפוץ תן. ויאמר אברהם כי בכסף מלא אקנה אותה מידך, ומיד באי שער עירך ומיד זרעך עד עולם. וישמע עפרון וכל אחיו לדבר הזה, וישקול אברהם לעפרון ארבע מאות שקל כסף ביד עפרון וביד כל אחיו. ויכתוב אברהם את הדבר הזה בספר ויחתום, ויעד ארבעה עדים. ואלה שמות העדים, אמיגל בן אבישוע החתי אליחורף בן אשונה החוי עדון בן אחירע הגרדי עקדיל בן אבודיש הצידוני. ויקח אברהם את ספר המקנה, וישימהו באוצרותיו. ואלה הדברים אשר כתב אברהם בספר לאמור, כי המערה והשדה קנה אברהם מאת עפרון החתי וזרעו ויוצאי עירו וזרעם עד עולם. לאברהם למקנה ולזרעו וליוצאי יריכו לאחוזת קבר עד עולם, ויחתום ויעד עדים. ויקם השדה והמערה אשר בו וכל המקום ההוא לאברהם ולזרעו אחריו מאת בני חת, הנה לפני ממרא בחברון אשר בארץ כנען. ואחרי כן קבר אברהם את השרה אישתו במקום ההוא, ויהי המקום ההוא וכל גבולו לאברהם ולזרעו לאחוזת קבר. ויקבור אברהם את שרה בכבוד כקבור את המלכים, ותיקבר בבגדים טובים ויפים עד מאוד. ויהיו שם על מיטתה שם הן נח ועבר בנו ואבימלך וענר ואשכול וממרא, וכל גדולי הארץ הולכים אחרי המיטה. ויהיו ימי שרה מאת שנה ועשרים ושבע שנים ותמת. ויעש אברהם לשרה אישתו מספד גדול וכבד מאוד, ויעש אבל שבעת ימים. וינחמו על יושבי הארץ את אברהם ואת יצחק בנו על שרה. ויעברו ימי בכיתה, וישלח אברהם את יצחק בנו וילך בית שם ועבר ללמוד דרכי ה׳ ואת מוסרו וישב שם יצחק שלוש שנים. ויהי בעת ההיא ויקם אברהם וכל עבדיו, וילכו וישובו להם בארה שבע אל ביתם. וישב אברהם וכל עבדיו בבאר שבע. ויהי לתקופת השנה וימת אבימלך מלך פלשתים בשנה ההיא, בן מאת שנה ושלוש ותשעים שנה היה במותו. וילך אברהם עם אנשיו ארץ פלשתים וינחמו את כל בתי אבימלך וכל עבדיו, ויפן וישב אל ביתו.