אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אַכְסְנַאי חַיָּיב בְּנֵר חֲנוּכָּה. אָמַר רַבִּי זֵירָא: מֵרֵישׁ כִּי הֲוֵינָא בֵּי רַב, מִשְׁתַּתַּפְנָא בִּפְרִיטֵי בַּהֲדֵי אוּשְׁפִּיזָא. בָּתַר דִּנְסֵיבִי אִיתְּתָא, אָמֵינָא: הַשְׁתָּא וַדַּאי לָא צְרִיכְנָא, דְּקָא מַדְלְקִי עֲלַי בְּגוֹ בֵּיתַאי.
רש"י: אכסנאי- אורח
ביאור שטיינזלץ: אמר רב ששת: אכסנאי [דייר הגר במלון] חייב בהדלקת נר חנוכה במקום שבו הוא נמצא. מסופר שאמר ר' זירא: מריש כי הוינא בי [מתחילה כאשר הייתי לומד בבית] הרב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא [הייתי משתתף בפרוטות עם בעל המלון], שיהיה לי חלק בהדלקת נר החנוכה שהדליקו שם. בתר דנסיבי איתתא, אמינא [אחרי שנשאתי אשה, אמרתי]: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי [עכשיו ודאי אינני צריך, מאחר שמדליקים עלי בתוך ביתי].
אורחים שיש להם דירה לעצמם
אכסנאי חייב בנר חנוכה ומ"מ (ומכל מקום) אינו צריך להדליק לעצמו אלא שישתף עצמו עם בני הבית ויסייע להם בפרוטה לשמן בד"א (במה דברים אמורים) כשאינו פותח דלת לעצמו אבל אם פותח דלת לעצמו אע"פ (אף על פי) שאוכל ושותה עמהם חייב להדליק ומ"מ (ומכך מקום) אם היה נשוי שנמצא קובע בית לעצמו בעיר אחרת אע"פ (אף על פי) שאין לו בית בזאת העיר אינו צריך אף לשתוף שהרי מדליקין עליו בביתו ואפי'(לו) פתח דלת לעצמו ... ויש חולקין לומר שאין ביתו מפקיעו אלא כשאינו פותח פתח לעצמו...
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תקמ- תקמב
עכשו שנהגו שלא להדליק בחוץ אלא בבתים אע"פ (אף על פי) שיש לו שני פתחים אינו חייב להדליק בהן. שהכל יודעין שאין מדליקין בחוץ אלא בפנים.
גם מי שאוכל על שלחן בעל הבית, אפילו שוכב בבית בפני עצמו אינו צריך להדליק. אבל מכל מקום צריך להשתתף או שיקנה לו בעל הבית חלק בשמן ופתילות. ...
נשואים
אכסנאי שהוא נשוי רשאי הוא להדליק בברכה חוץ לביתו או לאו: תשובה יראה דצריך לדקדק בדבר אחד מהגדולים הורה ונהג דרשאי להדליק בברכה ואמר...שכן אירע לו פעם אחת דאיהו לא מדלק משום דהוה סומך עלה ואיהי נמי לא מדלקה משום דסבורה היתה דהוא ידליק עליה במקום שהוא...
אין טעם זה מספיק כלל ...אם הוא יודע באשתו שהיא יודעת דין זה שהאשה צריכה להדליק בגו ביתה לפי שהמצוה מוטלת על מי שהוא בתוך הבית או אפי' אם אינה יודעת אבל בני ביתה יודעים דין זה או שכיניה יש לסמוך עליהם אפילו אם אירע פעם אחת טעות לא חיישינן משום הכי לזימנא אחרית...
אמנם מטעם מהדרין אפשר ויתכן שפיר דמי להדליק בברכה..
אחרונים
אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה ואם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שולחן בעל הבית והוא הדין לבן האוכל אצל אביו: הגה וי"א (ושי אומרים) דבזמן הזה שמדליקין בפנים ממש ידליק במקום שאוכל וכן נהגו (תשובת הרשב"א סי' תקמ"ב):
השתתפות בהדלקה
(ג) לתת פרוטה - היינו שא"צ (שאין צריך) האכסנאי ליתן כל חצי הוצאות הנרות רק בפרוטה סגי (מספיק) דעי"ז (דעל ידי זה) מקנה לו חלק בשמן ... וה"ה(והוא הדין) אם בעה"ב (בעל הבית) מקנה לו חלק בשמן במתנה שרי דהוי כמשתתף בפרוטה ומ"מ (ומכל מקום) אם יש לאכסנאי נר נכון יותר להדליק בעצמו:
מי נחשב בני ביתו?
(א) אכסנאי וכו' - וה"ה (והוא הדין) הבחורים שלומדים שלא בביתם צריכין להשתתף עכ"פ (על כל פנים) ודוקא בבחור שאוכל בפ"ע (בפני עצמו) אבל אם סמוך על שולחן בעה"ב (בעל הבית) הוא בכלל ב"ב (בני ביתו) וה"ה (והוא הדין) משרתיו כיון שהם סמוכין על שולחנו בקביעות מדינא א"צ (אין צריך) להדליק אא"כ (אלא אם כן) רוצה להיות מן המהדרין:
על פי ילקו"י מועדים עמ' רלא. יחו"ד ח"ו סי' מג (מתוך אתר מורשת מרן)
...זה שאמרו אכסנאי צריך להשתתף בפרוטות עם בעה"ב...הני מילי (הדברים האלו) באכסנאי שמשלם לבעה"ב(לבעל הבית) כל הוצאות אכילה ושתיה ושאר דברים, על כל דבר בפני עצמו. אבל אם האכסנאי סמוך לגמרי על שלחן בעה"ב, מפתו יאכל ומכוסו ישתה, א"צ (אין צריך) לזה כלל, כי בעה"ב מזכה לו במקצת דמי הנרות והשמן של חנוכה כמו שכל מחסורו עליו.
הלכה למעשה
נשוי שנסע בחנוכה לבדו מביתו, והוא מתארח לשינה אצל ידידים או בני משפחה, אשתו שנשארה בביתם צריכה להדליק נרות, ובהדלקתה היא פוטרת אותו. ואע"פ שידי חובת מצוות הדלקת נרות הוא יוצא בהדלקת אשתו, יש אומרים שידי מצוות פרסום הנס וראיית הנרות אינו יוצא, לפיכך עליו לשמוע את הברכות ולראות את הנרות בבית מארחיו או בבית הכנסת, כדי להשתתף בהודאה על הנס (כמבואר לעיל יב, ו, 5).
אם זה שנסע ירצה להדליק נרות – לפי מנהג אשכנז הוא רשאי להדליק בברכה, וישתדל להקדים להדליק לפני הזמן שאשתו תדליק בביתם...
ככלל, דין רווקים עצמאיים כדין משפחה (לעיל ט). ... ואם הם מתארחים גם ללילה, אם הם ישנים בדירת המארחים, ישלמו פרוטה לבעל הבית או שבעל הבית יקנה להם חלק מהנר, ויצאו ידי חובתם בהדלקתו. ולפי מנהג אשכנז, טוב שידליקו נרות לעצמם בברכה להיות 'מהדרין מן המהדרין'. ואם נתנו להם דירה נפרדת, לכל המנהגים ידליקו שם נרות בברכה.20
על פי ילקו"י מועדים עמ' רלב. יבי"א ח"ה סי' יז סק"ד (מתוך אתר מורשת מרן)
חיילי צבא נשואים, הנמצאים בקוי החזית, יוצאים ידי חובת נרות חנוכה בהדלקת נר חנוכה שמדליקות נשותיהם בביתם. וכן חיילים רווקים הסמוכים על שולחן הוריהם בביתם, בזמן חופשתם, יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה, בהדלקת הנרות שמדליקים עליהם הוריהם. ואם ירצו להחמיר על עצמם להיות מהדרים, ולהדליק במקום הימצאם בקו החזית, ידליקו בלי ברכה, ותבוא עליהם ברכה.