וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃ וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃ וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃
יהוה said to Abram, “Go forth from your native land and from your father’s house to the land that I will show you.
I will make of you a great nation,
And I will bless you;
I will make your name great,
And you shall be a blessing.
I will bless those who bless you
And curse the one who curses you;
And all the families of the earth
Shall bless themselves by you.” Abram went forth as יהוה had commanded him, and Lot went with him. Abram was seventy-five years old when he left Haran.
I will make of you a great nation,
And I will bless you;
I will make your name great,
And you shall be a blessing.
I will bless those who bless you
And curse the one who curses you;
And all the families of the earth
Shall bless themselves by you.” Abram went forth as יהוה had commanded him, and Lot went with him. Abram was seventy-five years old when he left Haran.
עוד ירצה להיות שאמר לו ה' הבטחות תועליות הרבה כשילך לו מארצו וכו' אם כן הגם שילך יסבור הרואה כי אין להחזיק לו טובה על זה שאפילו קל שבקלים כשיראה כל התועליות ימהר ליסע לזה הודיע הכתוב צדקותו של אברהם כי מה שהלך לא לצד הבטחות האמורות אלא לעשות דבר ה'. ודקדק לומר כאשר דבר ולא כאשר אמר כמו שהתחיל בתחילת הפרשה ויאמר ה' לאמת כדברינו. והוא, יש לך לדעת כי כל מקום שיאמר הכתוב דיבור יגיד על דבר קשה והאמירה היא רכה וכאן הזכיר בתחילת הפרשה ויאמר ה' לצד שכל הדבר הוא להנאת אברהם ובמעשה אברהם אמר כאשר דבר פירוש שעשה הדבר לצד גזירת מלך עליו ולא לתועלת הנמשך לו:
The Torah writes the verse for yet another reason. Inasmuch as G'd had promised Abraham a number of rewards if he would fulfil His command, the average reader might assume that Abraham was primarily motivated by the promises G'd had made to him. The Torah wants us to know that the reason Abraham left his home and his father was because G'd had said so to him, not because of any secondary considerations such as the promise of becoming a man of great prominence. The Torah chose the words כאשר דבר, as G'd had told him firmly, not כאשר אמר, which would have corresponded to the opening statement of our פרשה where it said: ויאמר השם. When G'd uses the word דבר, this always implies that it is not easy to comply with G'd's command; when G'd uses the word אמר the implication is that it is relatively easy to comply.