יחידה שלישית
בשתי היחידות הקודמות תוארו ניסיונות ההתקשרות הבוסריים והכושלים בין הדוד לרעיה – תחילה היא יזמה את ההתקשרות והוא סירב, ואחר כך הוא יזם והיא סירבה. ביחידה השלישית, המהווה את שיאו של הספר, מתרחשת ההתקשרות בין האוהבים.
I sought the one I love—
I sought, but found him not. (2) “I must rise and roam the town,
Through the streets and through the squares;
I must seek the one I love.”
I sought but found him not. (3) I met the watchmen-b
Who patrol the town.
“Have you seen the one I love?” (4) Scarcely had I passed them
When I found the one I love.
I held him fast, I would not let him go
Till I brought him to my mother’s house,
To the chamber of her who conceived me (5) I adjure you, O maidens of Jerusalem,
By gazelles or by hinds of the field:
Do not wake or rouse
Love until it please! (6) Who is she that comes up from the desert
Like columns of smoke,
In clouds of myrrh and frankincense,
Of all the powders of the merchant? (7) There is Solomon’s couch,
Encircled by sixty warriors
Of the warriors of Israel, (8) All of them trained in warfare,
Skilled in battle,
Each with sword on thigh
Because of terror by night.
(9) King Solomon made him a palanquin
Of wood from Lebanon. (10) He made its posts of silver,
Its back of gold,
Its seat of purple wool.
Within, it was decked with love
By the maidens of Jerusalem.-e (11) O maidens of Zion, go forth
And gaze upon King Solomon
Wearing the crown that his mother
Gave him on his wedding day,
On his day of bliss. (1) Ah, you are fair, my darling,
Ah, you are fair.
Your eyes are like doves
Behind your veil.
Your hair is like a flock of goats
Streaming down Mount Gilead. (2) Your teeth are like a flock of ewes
Climbing up from the washing pool;
All of them bear twins,
And not one loses her young. (3) Your lips are like a crimson thread,
Your mouth is lovely.
Your brow behind your veil
[Gleams] like a pomegranate split open. (4) Your neck is like the Tower of David,
Built to hold weapons,-b
Hung with a thousand shields—
All the quivers of warriors. (5) Your breasts are like two fawns,
Twins of a gazelle,
Browsing among the lilies. (6) When the day blows gently
And the shadows flee,
I will betake me to the mount of myrrh,
To the hill of frankincense. (7) Every part of you is fair, my darling,
There is no blemish in you. (8) From Lebanon come with me;
From Lebanon, my bride, with me!
Trip down from Amana’s peak,
From the peak of Senir and Hermon,
From the dens of lions,
From the hills of leopards.
(9) You have captured my heart,
My own, my bride,
You have captured my heart
With one [glance] of your eyes,
With one coil of your necklace. (10) How sweet is your love,
My own, my bride!
How much more delightful your love than wine,
Your ointments more fragrant
Than any spice! (11) Sweetness drops
From your lips, O bride;
Honey and milk
Are under your tongue;
And the scent of your robes
Is like the scent of Lebanon.
(12) A garden locked
Is my own, my bride,
A fountain locked,
A sealed-up spring. (13) Your limbs are an orchard of pomegranates
And of all luscious fruits,
Of henna and of nard— (14) Nard and saffron,
Fragrant reed and cinnamon,
With all aromatic woods,
Myrrh and aloes—
All the choice perfumes. (15) [You are] a garden spring,
A well of fresh water,-g
A rill of Lebanon.
(16) Awake, O north wind,
Come, O south wind!
Blow upon my garden,
That its perfume may spread.
Let my beloved come to his garden
And enjoy its luscious fruits! (1) I have come to my garden,
My own, my bride;
I have plucked my myrrh and spice,
Eaten my honey and honeycomb,
Drunk my wine and my milk.
Eat, lovers, and drink:
Drink deep of love!
שאלות
1.
'על משכבי בלילות' (ג', א-ה) - השיר הראשון ביחידה פותח בסיפור חוויותיה של הרעיה בלילה, לאחר ששילחה את הדוד בחזרה. הרעיה המתגעגעת יוצאת לחפש את דודה שהסתלק מעימה.
א| ארבעה שלבים לחיפושה של הרעיה אחרי דודה. עקבו אחר שלבי החיפוש המתוארים בשיר: שימו לב לכינויו של הדוד בשיר, לחזרות המרובות בשיר ('את שאהבה נפשי'), וללשונות הבקשה והמציאה שבו. בחנו את ההתפתחות בין פסוק א לפסוק ב, ואת הניגוד בין פסוק ג לפסוק ד: מי סובב ומי מוצא את מי בכל פסוק? מדוע לדעתכם היא מביאה אותו לבסוף לבית אמה?
ב| השיר חותם בהשבעת בנות ירושלים (ה) בשבועה זהה לזו שנזכרה לעיל ב',ז. חשבו - מה תפקיד השבועה בסוף השיר?
2.
'מטתו שלשלמה' (ג', ז-יא) – זהו שיר יוצא דופן במגילה המתמקד בדמותו של שלמה המלך. השיר בנוי משלושה חלקים, שכל אחד מהם פותח באזכורו של שלמה, ונקשר למיטתו או לחתונתו.
א| השיר על שלמה חוצץ לכאורה את רצף השירים שעסקו בדוד וברעיה – מה עשוי להיות תפקידו של השיר במיקום זה? שימו לב לזיקות המילוליות בין השיר הזה לשיר שקדם לו (מטה, לילות, סבב). עמדו על הניגודים בין שני השירים.
תוכלו להיעזר בפירושו של הרב א' עסיס:
'כל אחד מבני הזוג מבטא בשירו את תחושתו הפנימית באמצעות מטפורה מעולמו של שלמה. אבל כל אחד מהם לוקח תמונה אחרת מחייו של המלך. האיש מבטא פחד, האשה מבטאת אהבה ושמחה'.
ב| פרשנות מיוחדת לשיר מצויה במשנה החותמת את מסכת תענית – בחנו את הפרשנות הכפולה של השיר במשנה ואת הזיקה בין הרובד הפרטי-אנושי והרובד הלאומי-דתי (תנו דעתכם גם לתאריכי הימים הנזכרים במשנה):
'אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו... וחולות בכרמים, ומה היו אומרות, בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך... 'שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל'... וכן הוא אומר 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו'' 'ביום חתונתו' זו מתן תורה, 'וביום שמחת לבו' זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו אמן'.
3.
'הנך יפה רעיתי' (ד',א-ז) השיר הבא כולל תיאור עשיר של הרעיה על ידי הדוד. הדוד סוקר את דמותה מלמעלה למטה, בתיאורים מלאי תנועה, צבע וריחות.
א| התיאורים בשיר זה ובשירים נוספים במגילה משתמשים בדימויים מעולמה של ארץ ישראל. (דימויים אלה לעיתים מופלגים, ראו למשל את דברי רש"י על פסוק ה בפרק ז': אפך כמגדל הלבנון – איני יכול לפרשו לשון חוטם, לא לענין פשט ולא לענין דוגמא. כי מה קילוס נוי יש בחוטם גדול וזקוף כמגדל?) מה משמעותה הפנימית של תופעה זו ומה היא מלמדת על אופיו של שיר השירים?
היעזרו בדברי ג"ח כהן (עיונים בחמש המגילות):
'תיאורי הרעיה חורגים הרבה מעבר למקובל בשירת האהבה במזרח הקדמון ומתקבל הרושם הברור שהדוד מתאר אהבה שהיא מעבר לאהבה אנושית רגילה, כשארץ ישראל משמשת לא רק מקור לדימויים אלא בעקיפין גם נושא לתיאור עצמו. נראה שבאהבה בין הדוד לרעיה משמשת ארץ ישראל כממשות שדרכה ניתן להמחיש אהבה מיוחדת זו, שהיא מעבר למישור הארצי – אהבה בין הקב"ה לעמו'.
ב| השוו את דברי הדוד בפסוק ו לדברי הרעיה לעיל ב',יז: מה פשר דברי הדוד לפי הקבלה זו? לעומת זאת השוו לאזכור המור והלבונה בתיאור הרעיה לעיל ג',ו: למי מרמזים דבריו לפי הקבלה זו? מהי ההתפתחות המתחוללת ביחס בין הדוד לרעיה בין השירים?
יחידה רביעית
היחידה הרביעית מתארת את המשבר ביחסיהם של הדוד והרעיה. זהו שיר ארוך הנושא אופי של חלום. שיר זה הוא המורכב והטראגי ביותר במגילה, והוא כולל דו שיח בין הרעיה לבנות ירושלים. בדו שיח זה היא מתארת את החמצת המפגש בינה ובין דודה, ולאחר מכן מתארת בפניהן את מראהו של הדוד שחמק.
But my heart was wakeful.
Hark, my beloved knocks!
“Let me in, my own,
My darling, my faultless dove!
For my head is drenched with dew,
My locks with the damp of night.” (3) I had taken off my robe—
Was I to don it again?
I had bathed my feet—
Was I to soil them again? (4) My beloved took his hand off the latch,-b
And my heart was stirred for him.-c (5) I rose to let in my beloved;
My hands dripped myrrh—
My fingers, flowing myrrh—
Upon the handles of the bolt. (6) I opened the door for my beloved,
But my beloved had turned and gone.
I was faint because of what he said.-d
I sought, but found him not;
I called, but he did not answer. (7) I met the watchmen
Who patrol the town;
They struck me, they bruised me.
The guards of the walls
Stripped me of my mantle. (8) I adjure you, O maidens of Jerusalem!
If you meet my beloved, tell him this:
That I am faint with love.
(9) How is your beloved better than another,
O fairest of women?
How is your beloved better than another
That you adjure us so?
(10) My beloved is clear-skinned and ruddy,
Preeminent among ten thousand. (11) His head is finest gold,
His locks are curled
And black as a raven. (12) His eyes are like doves
By watercourses,
Bathed in milk,
Set by a brimming pool.-b (13) His cheeks are like beds of spices,
Banks of-g perfume
His lips are like lilies;
They drip flowing myrrh. (14) His hands are rods of gold,
Studded with beryl;
His belly a tablet of ivory,
Adorned with sapphires. (15) His legs are like marble pillars
Set in sockets of fine gold.
He is majestic as Lebanon,
Stately as the cedars. (16) His mouth is delicious
And all of him is delightful.
Such is my beloved,
Such is my darling,
O maidens of Jerusalem! (1) “Whither has your beloved gone,
O fairest of women?
Whither has your beloved turned?
Let us seek him with you.” (2) My beloved has gone down to his garden,
To the beds of spices,
To browse in the gardens
And to pick lilies. (3) I am my beloved’s
And my beloved is mine;
He browses among the lilies.
4.
א| שיר זה דומה לשיר החלום בתחילת פרק ג', שאף בו יצאה הרעיה לחפש את דודה ברחוב העיר בלילה, כך עולה מהזמן, הדמויות, והדינאמיקה המתוארת בהם. מהם ההבדלים העיקריים בין שני השירים? (התייחסו למניע של הרעיה וליחסו של הדוד, ליחסם של השומרים, לתוצאת החיפוש ולאופי ההשבעה של בנות ירושלים). נסו לשער ממה נובעים הבדלים אלה.
ב| ריה"ל בספר הכוזרי (ב,כד) פירש (בעקבות המדרש) את השיר על ימי שיבת ציון. מהו העיקרון הרוחני שלומד ריה"ל מן השיר?
'כינה הגלות בשם שינה, ואת התמדת הנבואה בקרבם בשם לב ער. ובאומרו קול דודי דופק, כיוון לקריאה אשר יקראם האלוה לשוב לארץ... 'פשטתי את כותנתי' מורה על התעצלם להשמע לקריאה ולשוב לארץ ישראל. 'דודי שלח ידו מן החור' – רמז לעזרא הפוצר בהם ולנחמיה ולנביאים האחרונים. סוף דבר, רק חלק מן העם נענה ולא בלב שלם, ולכן גמלם האלוה כמחשבת לבם ונתקיימו בהם ההבטחות האלוהיות רק במידה מצומצמת כפי מיעוט התעוררותם. כי העניין האלוהי אינו חל על אדם כי אם לפי הכנת האדם – אם מעט מעט ואם הרבה הרבה'.
הרחבה – שיר השירים כאלגוריה בפירוש המלבי"ם
קודם הבאנו את הקדמתו של רש"י לפירושו לשיר השירים, המפרש את המגילה בעקבות חז"ל כמשל ליחסי כנסת ישראל והקב"ה. בשונה מרש"י, פירש המלבי"ם את המגילה כמשל על יחסי הנשמה והגוף שבכל אדם. אלו דבריו בהקדמתו לפירושו לשיר השירים:
"שני מיני החיים אשר בהם בצלם יתהלך איש עלי חלד, נראו ונתגלו ביתר שאת ויתר עז בחיי שלמה המלך ע"ה, כי [א] בחיים הגופניים השיג מאוויי עולם ותענוגות הזמן יותר מכל אדם, כמו שבאר זה באורך בספר קהלת. [ב] בחיים הנפשיים הוא זכה למראות אלוקים ותנח עליו הרוח ודבר עמו בחלום ובחזון... ואחר שחבר ספר קהלת... חבר השיר הקדוש הזה, בו דבר נכבדות על חיי הנשמה בעת נח עליה הרוח ותדבק בדודה העליון הגדול מרבבה.... שיר זה נחלק לחמשה שירים, ספר בשירתו כי המלך שלמה, רוצה לומר היצר וכח המתעורר של גוף שלמה, אהב רעיה אחת בת שמים, היא נשמתו הרוחנית האלקית אשר נסגרה בגוויתו, מקום מלכות היצר וממשלתו, וישם בנות ירושלים הם כחות החומריות למיניהם שומרים סביבה, להשקיע אותה בחומר ולמשכה אל רצונו להיות לו לפלגש. אבל היא היתה קשורה במוסרות אהבה אל דודה בשמים, הרועה צבאותיו אשר ברא. ויצאה חמשה פעמים מן הגויה שהיא היכל היצר המולך שמה, והתחברה עם דודה אשר בערבות בשמי קדם. בארבעה פעמים הראשונים התפשטה מן הגויה בעוד שלמה חי, ע"י שחל עליה הרוח האלקי במראות אלקים ארבעה פעמים, ושבה בכל פעם אל הגויה כסור המראה, בעת התעוררו בנות ירושלים שהם כחות החומריות משנתם, ובפעם החמישי יצאה ונפרדה מן הגויה עת נאסף שלמה אל עמיו, ודבקה באלהיה בצרור החיים לנצח, ובכל שיר ושיר יספר איך התפשטה מן החומר ונדבקה עם דודה פנים אל פנים."
ביאורי מילים
פרק ג'
(ו) מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר כְּתִֽימְר֖וֹת עָשָׁ֑ן מְקֻטֶּ֤רֶת מֹר֙ וּלְבוֹנָ֔ה מִכֹּ֖ל אַבְקַ֥ת רוֹכֵֽל: שיר הלל לרעיה החוזרת לעיר מן המרעה, ומעלה ענן ריחני של בשמים מכל המינים.
פרק ד'
(ב) שִׁנַּ֙יִךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הַקְּצוּב֔וֹת שֶׁעָל֖וּ מִן־הָרַחְצָ֑ה שֶׁכֻּלָּם֙ מַתְאִימ֔וֹת וְשַׁכֻּלָ֖ה אֵ֥ין בָּהֶֽם׃ שיניה הלבנות של הרעיה מדומות לעדר רחלים גזוזות צמר ורחוצות, שלמות ותואמות וללא פגם.
(ד) כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת אֶ֤לֶף הַמָּגֵן֙ תָּל֣וּי עָלָ֔יו כֹּ֖ל שִׁלְטֵ֥י הַגִּבֹּרִֽים׃ צוארה גבוה וזקוף ומכוסה תכשיטים, כמגדל המכוסה במגינים.
(ח) תָּשׁ֣וּרִי ׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן: תצפי על המראות מראש ההר. פירוש אחר: תצעדי. אמנה הוא אחד מהרי הלבנון.
(יב) גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃ הרעיה משולה לגל, מעין מים [כמו 'גולות מים'], ולגן הנעול בפני כולם – מלבד הדוד. דימוי האשה למקור מים מופיע בכמה מקומות בתנ"ך.
(יג) שְׁלָחַ֙יִךְ֙ פַּרְדֵּ֣ס רִמּוֹנִ֔ים עִ֖ם פְּרִ֣י מְגָדִ֑ים כְּפָרִ֖ים עִם־נְרָדִֽים׃ שלחים הם תעלות המים המשקים את הפרדס הנותן פירוש משובחים, וכן צמחי בשמים.
(טז) ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּ בְשָׂמָ֑יו׃ הרעיה פונה אל רוחות הצפון והדרום וקוראת להן לנשוב ולהפיץ את ריח הבשמים באויר, כדי שהדוד יהנה מהם.
פרק ה'
(יב) רֹֽחֲצוֹת֙ בֶּֽחָלָ֔ב יֹשְׁב֖וֹת עַל־מִלֵּֽאת׃ עיני הדוד משולות ליונים צחורות, כאילו רחצו בחלב, ולאבנים טובות המשובצות במקומן.