מתן על הפרק - רות

תה

מגילת רות מתרחשת 'בימי שפוט השופטים', ומהווה מעין גשר בין תקופת השופטים לתקופת המלוכה. המגילה נחלקת לארבעה פרקים המקבילים זה לזה באופן סימטרי: הפרק הראשון פותח בתיאור האסונות שניחתו על משפחת נעמי: רעב, גלות, אלמנות ושכול, ובו אנו מתלווים לנעמי וכלותיה במסען ממואב עד כניסתן לשער העיר בית לחם. כנגדו פרק ד' מתאר את יוזמת הגאולה של בעז, המסתיימת בברכה, נישואין ולידה. פרקים ב-ג מתרחשים שניהם בשדה בועז: אירועי פרק ב' מתרחשים בעת קציר השעורים, ועיקרם המפגש בין בעז, אדון השדה, לרות המלקטת בשדהו. פרק ג' מתאר את ההתרחשות בשדה בחשכת הליל, ועיקרו המפגש בגורן בין רות, המבקשת גאולה, לבעז, הנוטל על עצמו את האחריות לגאול.

רות א׳

Ruth 1

(1) In the days when the chieftains ruled, there was a famine in the land; and a man of Bethlehem in Judah, with his wife and two sons, went to reside in the country of Moab. (2) The man’s name was Elimelech, his wife’s name was Naomi, and his two sons were named Mahlon and Chilion—Ephrathites of Bethlehem in Judah. They came to the country of Moab and remained there. (3) Elimelech, Naomi’s husband, died; and she was left with her two sons. (4) They married Moabite women, one named Orpah and the other Ruth, and they lived there about ten years. (5) Then those two—Mahlon and Chilion—also died; so the woman was left without her two sons and without her husband. (6) She started out with her daughters-in-law to return from the country of Moab; for in the country of Moab she had heard that the LORD had taken note of His people and given them food. (7) Accompanied by her two daughters-in-law, she left the place where she had been living; and they set out on the road back to the land of Judah. (8) But Naomi said to her two daughters-in-law, “Turn back, each of you to her mother’s house. May the LORD deal kindly with you, as you have dealt with the dead and with me! (9) May the LORD grant that each of you find security in the house of a husband!” And she kissed them farewell. They broke into weeping (10) and said to her, “No, we will return with you to your people.” (11) But Naomi replied, “Turn back, my daughters! Why should you go with me? Have I any more sons in my body who might be husbands for you? (12) Turn back, my daughters, for I am too old to be married. Even if I thought there was hope for me, even if I were married tonight and I also bore sons, (13) should you wait for them to grow up? Should you on their account debar yourselves from marriage? Oh no, my daughters! My lot is far more bitter than yours, for the hand of the LORD has struck out against me.” (14) They broke into weeping again, and Orpah kissed her mother-in-law farewell. But Ruth clung to her. (15) So she said, “See, your sister-in-law has returned to her people and her gods. Go follow your sister-in-law.” (16) But Ruth replied, “Do not urge me to leave you, to turn back and not follow you. For wherever you go, I will go; wherever you lodge, I will lodge; your people shall be my people, and your God my God. (17) Where you die, I will die, and there I will be buried. Thus and more may the LORD do to me^-b if anything but death parts me from you.” (18) When [Naomi] saw how determined she was to go with her, she ceased to argue with her; (19) and the two went on until they reached Bethlehem.
When they arrived in Bethlehem, the whole city buzzed with excitement over them. The women said, “Can this be Naomi?” (20) “Do not call me Naomi,” she replied. “Call me Mara, for Shaddai has made my lot very bitter. (21) I went away full, and the LORD has brought me back empty. How can you call me Naomi, when the LORD has dealt harshly with^-f me, when Shaddai has brought misfortune upon me!” (22) Thus Naomi returned from the country of Moab; she returned with her daughter-in-law Ruth the Moabite. They arrived in Bethlehem at the beginning of the barley harvest.

פרק א' פותח ב'מצג' [א-ו], המתאר את הרקע ההיסטורי והמשפחתי לסיפור, ומעביר לנגד עינינו את קורות משפחת נעמי ואלימלך במשך כעשר שנים. הסיפור עצמו נפתח בפסוק ז, בתיאור שיבתה של נעמי, האלמנה והשכולה, משדה מואב אל בית לחם יהודה. תיאור זה בנוי כולו משיחה בין נעמי לכלותיה. השיחה חושפת בפנינו את דבקותה של רות בחמותה.

שאלות

1.
הפסקה הראשונה [א-ו] מתארת את שרשרת האסונות שניחתו על משפחת נעמי, והם הבסיס לסיפור המגילה, אולם אין בה הסבר לאסונות אלה.
עיינו בדברי הירושלמי:
'למה נענש אלימלך ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם... אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור, וכשבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי, זה בקופתו וזה בקופתו, עמד וברח לו מפניהם'.
במה נעוץ חטאו של אלימלך לפי הירושלמי, וכיצד הדבר נלמד מהפסוקים? חשבו כיצד מתיישב הסבר זה עם תהליך התיקון בהמשך המגילה.

2.
'וַתֵּלַ֣כְנָה בַדֶּ֔רֶךְ לָשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה' [ז]
מיד לאחר המצג אנו עדים לשיחתן של שלוש הנשים האלמנות, ההולכות בדרך ממואב ליהודה. השאלה העיקרית המרחפת ברקע השיחה היא אופיה ומשמעותה של השיבה לבית לחם: האם תוכל נעמי לשוב בחזרה למקומה הראשון ולנקודת המוצא שלה, או שמא זו שיבה מאוחרת, ללא תקווה.
א| בשיחה שלושה שלבים [ח-י, יא-יד, טו-יט], וכל אחד מהם פותח בדברי נעמי וממשיך בתגובת הכלות.
בחנו את דרכי השכנוע של נעמי – כיצד היא משכנעת את כלותיה בכל שלב לשוב? עיינו בטבלא הבאה ושימו לב מיהו השב בכל שלב ולאן הוא שב?

(ז) 'וַתֵּצֵ֗א מִן־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָה־שָּׁ֔מָּה וּשְׁתֵּ֥י כַלּוֹתֶ֖יהָ עִמָּ֑הּ
וַתֵּלַ֣כְנָה בַדֶּ֔רֶךְ לָשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃'

וַתֹּ֤אמֶר נׇעֳמִי֙ לִשְׁתֵּ֣י כַלֹּתֶ֔יהָ לֵ֣כְנָה שֹּׁ֔בְנָה אִשָּׁ֖ה לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ יַ֣עַשׂ יְהֹוָ֤ה עִמָּכֶם֙ חֶ֔סֶד כַּאֲשֶׁ֧ר עֲשִׂיתֶ֛ם עִם־הַמֵּתִ֖ים וְעִמָּדִֽי׃
יִתֵּ֤ן יְהֹוָה֙ לָכֶ֔ם וּמְצֶ֣אןָ מְנוּחָ֔ה אִשָּׁ֖ה בֵּ֣ית אִישָׁ֑הּ וַתִּשַּׁ֣ק לָהֶ֔ן

וַתִּשֶּׂ֥אנָה קוֹלָ֖ן וַתִּבְכֶּֽינָה׃
וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ כִּֽי־אִתָּ֥ךְ נָשׁ֖וּב לְעַמֵּֽךְ׃

וַתֹּ֤אמֶר נׇעֳמִי֙ שֹׁ֣בְנָה בְנֹתַ֔י לָ֥מָּה תֵלַ֖כְנָה עִמִּ֑י הַֽעֽוֹד־לִ֤י בָנִים֙ בְּֽמֵעַ֔י וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַאֲנָשִֽׁים׃

שֹׁ֤בְנָה בְנֹתַי֙ לֵ֔כְןָ כִּ֥י זָקַ֖נְתִּי מִהְי֣וֹת לְאִ֑ישׁ כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ יֶשׁ־לִ֣י תִקְוָ֔ה גַּ֣ם הָיִ֤יתִי הַלַּ֙יְלָה֙ לְאִ֔ישׁ וְגַ֖ם יָלַ֥דְתִּי בָנִֽים׃

הֲלָהֵ֣ן ׀ תְּשַׂבֵּ֗רְנָה עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִגְדָּ֔לוּ הֲלָהֵן֙ תֵּֽעָגֵ֔נָה לְבִלְתִּ֖י הֱי֣וֹת לְאִ֑ישׁ אַ֣ל בְּנֹתַ֗י כִּֽי־מַר־לִ֤י מְאֹד֙ מִכֶּ֔ם כִּֽי־יָצְאָ֥ה בִ֖י יַד־יְהֹוָֽה׃

וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד
וַתִּשַּׁ֤ק עׇרְפָּה֙ לַחֲמוֹתָ֔הּ וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ׃

וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל־עַמָּ֖הּ וְאֶל־אֱלֹהֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ׃

וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעׇזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי׃

בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהֹוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ׃

(יח) 'וַתֵּ֕רֶא כִּֽי־מִתְאַמֶּ֥צֶת הִ֖יא לָלֶ֣כֶת אִתָּ֑הּ וַתֶּחְדַּ֖ל לְדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיהָ׃'
(יט) 'וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם עַד־בּוֹאָ֖נָה בֵּ֣ית לָ֑חֶם...'

ב| עמדו על ההבדל בין הנימוק של רות וערפה להישארותן עם נעמי [י] לדברים המרגשים שמשמיעה רות לבדה [טז-יז]. כיצד מתבלטת דמותה של רות על רקע תגובת ערפה?
ג| 'וַיְהִ֗י כְּבוֹאָ֙נָה֙ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַתֵּהֹ֤ם כׇּל־הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן' [יט]
המסע נחתם בתיאור הגעתן של רות ונעמי לבית לחם, והשתיקה שאפפה את מסען מופרת באחת. מה ממחישה לנו תגובת הנשים, ומה מוסיפה עליהן תגובתה של נעמי? חשבו מה מסמלת משמעות החלפת השם בפיה וכיצד הוא משקף את יחסה של נעמי לגורלה [היעזרו במקרים אחרים של שינוי שם בתנ"ך: אברהם, יעקב ועוד].

רות ב׳

Ruth 2

(1) Now Naomi had a kinsman on her husband’s side, a man of substance, of the family of Elimelech, whose name was Boaz. (2) Ruth the Moabite said to Naomi, “I would like to go to the fields and glean among the ears of grain, behind someone who may show me kindness.” “Yes, daughter, go,” she replied; (3) and off she went. She came and gleaned in a field, behind the reapers; and, as luck would have it, it was the piece of land belonging to Boaz, who was of Elimelech’s family. (4) Presently Boaz arrived from Bethlehem. He greeted the reapers, “The LORD be with you!” And they responded, “The LORD bless you!” (5) Boaz said to the servant who was in charge of the reapers, “Whose girl is that?” (6) The servant in charge of the reapers replied, “She is a Moabite girl who came back with Naomi from the country of Moab. (7) She said, ‘Please let me glean and gather among the sheaves behind the reapers.’ She has been on her feet ever since she came this morning. She has rested but little in the hut.”^-a (8) Boaz said to Ruth, “Listen to me, daughter.^-b Don’t go to glean in another field. Don’t go elsewhere, but stay here close to my girls. (9) Keep your eyes on the field they are reaping, and follow them. I have ordered the men not to molest you. And when you are thirsty, go to the jars and drink some of [the water] that the men have drawn.” (10) She prostrated herself with her face to the ground, and said to him, “Why are you so kind as to single me out, when I am a foreigner?” (11) Boaz said in reply, “I have been told of all that you did for your mother-in-law after the death of your husband, how you left your father and mother and the land of your birth and came to a people you had not known before. (12) May the LORD reward your deeds. May you have a full recompense from the LORD, the God of Israel, under whose wings you have sought refuge!” (13) She answered, “You are most kind, my lord, to comfort me and to speak gently to your maidservant—though I am not so much as one of your maidservants.” (14) At mealtime, Boaz said to her, “Come over here and partake of the meal, and dip your morsel in the vinegar.” So she sat down beside the reapers. He handed her roasted grain, and she ate her fill and had some left over. (15) When she got up again to glean, Boaz gave orders to his workers, “You are not only to let her glean among the sheaves, without interference, (16) but you must also pull some [stalks] out of the heaps and leave them for her to glean, and not scold her.” (17) She gleaned in the field until evening. Then she beat out what she had gleaned—it was about an ephah of barley— (18) and carried it back with her to the town. When her mother-in-law saw what she had gleaned, and when she also took out and gave her what she had left over after eating her fill, (19) her mother-in-law asked her, “Where did you glean today? Where did you work? Blessed be he who took such generous notice of you!” So she told her mother-in-law whom she had worked with, saying, “The name of the man with whom I worked today is Boaz.” (20) Naomi said to her daughter-in-law, “Blessed be he of the LORD, who has not failed in His kindness to the living or to the dead! For,” Naomi explained to her daughter-in-law, “the man is related to us; he is one of our redeeming kinsmen.” (21) Ruth the Moabite said, “He even told me, ‘Stay close by my workers until all my harvest is finished.’” (22) And Naomi answered her daughter-in-law Ruth, “It is best, daughter, that you go out with his girls, and not be annoyed in some other field.” (23) So she stayed close to the maidservants of Boaz, and gleaned until the barley harvest and the wheat harvest were finished. Then she stayed at home with her mother-in-law.

פרק ב' מתאר את המפגש הראשון בין בעז לרות בשדה בעז. הוא פותח בתחילת קציר שעורים, ומסיים ב'כלות קציר שעורים וקציר החיטים' ומציג לפנינו נתון חשוב להמשך: הזיקה בין בעז לנעמי, שתיחשף לרות בהמשך.

3.
א| נסו לאפיין את יחסו של הנער הניצב על הקוצרים לרות [ו-ז] כינויה ותיאור מעשיה. השוו בין תיאור מעשי רות בפיו 'אלקטה נא ואספתי בעמרים' לבין מצוות הלקט.
ראו משנה פאה ו, ה: 'שני שבלים לקט ושלשה אינן לקט'.
כיצד מצטיירת דמותה של רות ויחסו של הנער אליה מבעד לדבריו?
ב| יחסו של בעז לרות: כיצד הוא מכנה אותה [ח]? מהו יחסו למעשיה בשדה [טו-טז]? נסו לשרטט את קווי רגישותו האנושית והמוסרית, ותשומת הלב שלו למצבה של רות, המשתקפים מבעד לדבריו. כיצד מתקיימת מצוות הלקט בשדה בעז?
ג| במהלך הפרק מופיעות כמה רמיזות לסיפור נישואי יצחק ורבקה בבראשית כ"ד: בתחילת פרק ב' נאמר 'ויקר מקרה' [ג], ואילו העבד אומר לפני המפגש עם רבקה 'הקרה נא לפני היום'. נעמי אומרת 'ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים' [כ], והעבד אומר 'ברוך ה'... אשר לא עזב חסדו...' – בשני המקרים ההודיה בעקבות גילוי הזיקה משפחתית.
כיצד תורם הדמיון בין הסיפורים להבנת משמעות המפגש במגילת רות? חשבו על אופיו, מטרתו ותוצאתו של המפגש, והיחס בין מעשה האדם להתערבות ההשגחה בשני הסיפורים.

הרחבה

הרחבה במרכזו של פרק ב' מתואר בפירוט ובדיוק רב המפגש מלא החסד והרגישות בין בעז לרות בשדה, בין קפלי התיאורים של המפגש האנושי מזהה המדרש את ניצניה של מלכות דוד, העתידה לצמוח ממנו:

'למי הנערה הזאת' - ולא היה מכיר אותה? אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נעימים, התחיל שואל עליה. כל הנשים שוחחות ומלקטות, והיא יושבת ומלקטת. כל הנשים מסלקות את כליהן, וזאת משלשלת את כליה. כל הנשים משחקות עם הקוצרים, וזאת מצנעת את עצמה. כל הנשים מלקטות מבין העמרים, וזו מלקטת מן ההפקר.
וכמוהו: 'וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער' ולא היה מכיר אותו? אתמול היה משלח ואומר לישי, יעמד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני ועכשיו הוא שואל עליו? אלא כיון שראה שאול את ראש הפלשתי בידו התחיל שואל עליו. אמר, אם מפרץ הוא מלך הוא, אם מזרח הוא, שופט הוא. והיה שם דואג האדומי באותה שעה ואמר, אפי' מפרץ הוא לא פסול משפחה הוא, לא מרות המואביה הוא? אמר לו אבנר, כבר נתחדשה הלכה, עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית...
איש גבור חיל ולהלן הוא אומר (על רות) 'כי אשת חיל את'. אמ' ר' אבהו נפיל (ענק) נושא נפילא מה הן מולידין? גבור. בעז נושא לרות מה הן מעמידין? יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו' (נאמר על דוד). יודע נגן - במקרא. וגבור חיל - במשנה. ואיש מלחמה - בתלמוד. ונבון דבר - במעשה הטוב. דבר אחר: ונבון דבר - שהיה מבין דבר מתוך דבר. ואיש תאר - שהיה מאיר פנים בהלכה. וה' עמו - שהלכה כמותו בכל מקום.
[רות רבה פרשה ד]

רות המואביה - גוסטב דורה

רות ג׳

Ruth 3

(1) Naomi, her mother-in-law, said to her, “Daughter, I must seek a home for you, where you may be happy. (2) Now there is our kinsman Boaz, whose girls you were close to. He will be winnowing barley on the threshing floor tonight. (3) So bathe, anoint yourself, dress up, and go down to the threshing floor. But do not disclose yourself to the man until he has finished eating and drinking. (4) When he lies down, note the place where he lies down, and go over and uncover his feet and lie down. He will tell you what you are to do.” (5) She replied, “I will do everything you tell me.” (6) She went down to the threshing floor and did just as her mother-in-law had instructed her. (7) Boaz ate and drank, and in a cheerful mood went to lie down beside the grainpile. Then she went over stealthily and uncovered his feet and lay down. (8) In the middle of the night, the man gave a start and pulled back—there was a woman lying at his feet! (9) “Who are you?” he asked. And she replied, “I am your handmaid Ruth. Spread your robe over your handmaid,^-a for you are a redeeming kinsman.” (10) He exclaimed, “Be blessed of the LORD, daughter! Your latest deed of loyalty is greater than the first, in that you have not turned to younger men, whether poor or rich. (11) And now, daughter, have no fear. I will do in your behalf whatever you ask, for all the elders of my town^-c know what a fine woman you are. (12) But while it is true I am a redeeming kinsman, there is another redeemer closer than I. (13) Stay for the night. Then in the morning, if he will act as a redeemer, good! let him redeem. But if he does not want to act as redeemer for you, I will do so myself, as the LORD lives! Lie down until morning.” (14) So she lay at his feet until dawn. She rose before one person could distinguish another, for he thought, “Let it not be known that the woman came to the threshing floor.” (15) And he said, “Hold out the shawl you are wearing.” She held it while he measured out six measures of barley, and he put it on her back.
When she got back to the town, (16) she came to her mother-in-law, who asked, “How is it with you, daughter?” She told her all that the man had done for her; (17) and she added, “He gave me these six measures of barley, saying to me, ‘Do not go back to your mother-in-law empty-handed.’” (18) And Naomi said, “Stay here, daughter, till you learn how the matter turns out. For the man will not rest, but will settle the matter today.”

פרק ג' פותח ביוזמתה של נעמי למצוא מנוח לרות כלתה. בדומה לפרק ב' שבמרכזו עמד המפגש בין בעז לרות בשדה לאור יום, במרכזו של פרק ג' מצוי מפגש בין בעז לרות בגורן בחשכת הליל.

שאלות

1.
השוו בין התכנית [א-ה] לביצועה [ו-יג]:
א| האם רות עושה את כל אשר צותה עליה חמותה? מה עשוי להיות טעם הדבר? היעזרו בדברי רש"י, ושימו לב לאופי הגלוי של המפגש העולה בדבריו:
'ותרד הגורן ותעש - היא אמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך ואחר כך וירדת הגורן והיא לא עשתה כן אלא אמרה אם ארד כשאני מקושטת הפוגע בי והרואה אותי יאמר שאני זונה, לפיכך ירדה בתחלה הגורן ואחר כך קשטה את עצמה כאשר צותה חמותה'.
ב| בדקו את תוצאת המעשה: האם הוא תואם את תכניתה של נעמי? ראו את דברי נעמי [ד] והשוו לדברי רות [ט] ובועז [יא]. מה לדעתכם הביא לשינוי זה?

2.
שני סיפורים על 'הקמת זרע' באמצעות מעשי פיתוי וזנות מצויים ברקע המגילה: האחד הוא סיפור בנות לוט, שמצאצאיהן יצאה רות, והשני הוא סיפור תמר ויהודה שמצאצאיהם יצא בעז.
א| עמדו על קוי הדמיון בין הסיפורים [הדמויות ויחסיהן, המניעים של כל דמות, דרך הפעולה], וחשבו במה שונה מהותית המפגש בין בעז לרות?
ב| נסו לזהות את מימד התיקון הקיים במפגש זה, והעזרו בדברי המדרש:
'א"ר יוסי, שלשה הן שבא יצרן לתוקפן ונזדרזו עליו ונשבעו לו. ואלו הן: יוסף ודוד ובעז... בעז אמר, חי ה' שכבי עד הבקר. א"ר יודן, כל אותו הלילה היה יצרו מקטרגו ואומר, את פנוי ומבקש אשה והיא פנויה ומבקשת איש, עמוד ובעלה ותהי לך לאשה. ונשבע ליצרו ואמר לו, חי ה' אם אגע בה'.
[רות רבה פרשה ו]

רות ד׳

Ruth 4

(1) Meanwhile, Boaz had gone to the gate and sat down there. And now the redeemer whom Boaz had mentioned passed by. He called, “Come over and sit down here, So-and-so!” And he came over and sat down. (2) Then [Boaz] took ten elders of the town and said, “Be seated here”; and they sat down. (3) He said to the redeemer, “Naomi, now returned from the country of Moab, must sell the piece of land which belonged to our kinsman Elimelech. (4) I thought I should disclose the matter to you and say: Acquire it in the presence of those seated here and in the presence of the elders of my people. If you are willing to redeem it, redeem! But if you will not redeem, tell me, that I may know. For there is no one to redeem but you, and I come after you.” “I am willing to redeem it,” he replied. (5) Boaz continued, “When you acquire the property from Naomi and from Ruth the Moabite, you must also acquire the wife of the deceased,^-b so as to perpetuate the name of the deceased upon his estate.” (6) The redeemer replied, “Then I cannot redeem it for myself, lest I impair my own estate. You take over my right of redemption, for I am unable to exercise it.” (7) Now this was formerly done in Israel in cases of redemption or exchange: to validate any transaction, one man would take off his sandal and hand it to the other. Such was the practice in Israel. (8) So when the redeemer said to Boaz, “Acquire for yourself,” he drew off his sandal. (9) And Boaz said to the elders and to the rest of the people, “You are witnesses today that I am acquiring from Naomi all that belonged to Elimelech and all that belonged to Chilion and Mahlon. (10) I am also acquiring Ruth the Moabite, the wife of Mahlon, as my wife, so as to perpetuate the name of the deceased upon his estate, that the name of the deceased may not disappear from among his kinsmen and from the gate of his home town. You are witnesses today.” (11) All the people at the gate and the elders answered, “We are. May the LORD make the woman who is coming into your house like Rachel and Leah, both of whom built up the House of Israel! Prosper in Ephrathah and perpetuate your name in Bethlehem! (12) And may your house be like the house of Perez whom Tamar bore to Judah—through the offspring which the LORD will give you by this young woman.” (13) So Boaz married Ruth; she became his wife, and he cohabited with her. The LORD let her conceive, and she bore a son. (14) And the women said to Naomi, “Blessed be the LORD, who has not withheld a redeemer from you today! May his name be perpetuated in Israel! (15) He will renew your life and sustain your old age; for he is born of your daughter-in-law, who loves you and is better to you than seven sons.” (16) Naomi took the child and held it to her bosom. She became its foster mother, (17) and the women neighbors gave him a name, saying, “A son is born to Naomi!” They named him Obed; he was the father of Jesse, father of David. (18) This is the line of Perez: Perez begot Hezron, (19) Hezron begot Ram, Ram begot Amminadab, (20) Amminadab begot Nahshon, Nahshon begot Salmon, (21) Salmon begot Boaz, Boaz begot Obed, (22) Obed begot Jesse, and Jesse begot David.

פרק ד' מתמקד במעמד הגאולה בשער בית לחם, ובמרכזו פעילותו של בעז. המגילה חותמת באחרית הטובה של רות בעז ונעמי, בתיאורי לידה ותולדות, וצופה לעתיד – אל דוד מלך ישראל העתיד להיוולד מנישואים אלה. מעשי החסד השזורים לאורך המגילה הם המניעים את גלגלי העלילה מייאוש, קללה מוות – לחיים ברכה ותקווה באחריתה.

שאלות

1.
פרק ד' סוגר את המעגלים שנפתחו בפרק א'. נעמוד על כמה מהם:
א| כפי שראינו בדף הקודם, המילה המנחה בפרק א' היא המילה 'שוב'. בדקו מהי המילה המנחה בפרק ד' וחשבו מהו היחס בין שתי מלים אלה וכיצד הוא מתמצת את מהלכה של המגילה?
ב| בשני הפרקים פועלים שני צמדי דמויות: בפרק א' רות וערפה, ובפרק ד' בעז והגואל. כיצד מאופיינת 'דמות המשנה' בכל צמד, ובאיזה אופן היא מאירה את מעשי ה'גיבור הראשי'?
ג| מקהלת נשים מופיעה בשני הפרקים [א',יט; ד',יד-טו] – עמדו על תפקידה בכל פרק ועל השינוי המשתקף בעזרתה. מהו המפתח לתיקון בדברי המקהלה בפרקנו? ד| עקבו אחרי האירועים המרוכזים במצג של המגילה [א',א-ו], כיצד הם מתהפכים בסופה [ד',יג-יז]?

2.
אזכורו של דוד בסוף המגילה מקביל לציון הזמן בפתיחתה: 'ויהי בימי שפוט השופטים', ויוצר למגילה מסגרת היסטורית הנוטעת אותה בנקודת מפנה בתולדות ישראל: בין תקופת השופטים לתקופת המלוכה.
נסו לשער, כיצד נקשר סיפור המגילה למפנה ההיסטורי אליו היא מובילה?
היזכרו בסיפורים הקשים החותמים את ספר שופטים – פסל מיכה ופילגש בגבעה (המספרים שניהם על מסע של אנשים מבית לחם יהודה, ומתארים את הדרדרות המוסרית ה'סדומית' של שבטי ישראל), ולעומתם בסיפור הולדת שמואל, הפותח את ספר שמואל.

הרחבה: רוּת / יצחק שלו

קוֹל נְהִי תַּמְרוּרִים מִנְּבִיאִים אַחֲרוֹנִים עוֹד נִשְׁמָע בָּרָמָה,
עֲגוּמִים עוּגְבֵי תְּהִלִּים וְתֻפֵּי תְּרֵי עָשָׂר – עֲמוּמִים.
אַף קוֹל חֶרֶשׂ אִיּוֹב בְּגָרְדוֹ מְנַסֵּר וְהוֹלֵךְ –
וּלְפֶתַע:
דְּמָמָה.
נֹעַם.

אֵין מַטִּיף וּמוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר,
אֵין זוֹעֵק מְעָצְמַת מַכְאוֹבָיו,
רַק הָאִישׁ מְבָרֵךְ – "ה' עִמָּכֶם!"
וְעוֹנִים – "יְבָרֶכְךָ ה'!"
וּמְלַקְּטִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים
וְטוֹבְלִים אֶת הַפַּת
וְצוֹבְטִים הַקָּלִי –
אִם יָפָה הַמְלַקֶּטֶת דַּיָּה,
וְעָשְׂתָה כְּאֵיפָה שְׂעוֹרִים…

אֵין כֹּהֵן לְהַכּוֹת בַּכִּיּוֹר
וְנָבִיא – לְהַכּוֹת בַּלָּשׁוֹן.

כִּי יָשָׁר כָּל הָעָם הָעוֹבֵד,
לֹא תִּדַּד שְׁנַת אִכָּר בַּלֵּילוֹת
בִּלְתִּי אִם תְּעִירֵהוּ אִשָּׁה
וְרֵיחָהּ – רֵיחַ קַיִץ מָתוֹק…
וְרֵיחַ קָצִיר וּבָשְׂמַת הַשְּׁדֵמָה…
יוֹשְׁבִים הַזְּקֵנִים וְגוֹאֵל הַגּוֹאֵל,
אֱלֹוהַּ – נוֹתֵן הֵרָיוֹן,
הַשְּׁכֵנוֹת – קוֹרְאוֹת שֵׁם לַיִּלּוֹד.

וּכְמוֹ אִישׁ לֹא עֻנָּה עוֹד בָּאָרֶץ, וְאִישׁ לֹא שָׁפַךְ דְּמֵי אָחִיו,
וְקַיִן, אַחְאָב וְאִיּוֹב – לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם.
וּכְמוֹ נָח הַתָּנָךְ הַגָּדוֹל מֵעֲמַל נְבִיאָיו וּמְלָכָיו
וְאֶל שְׂדֵה הַלַּחְמִי כְּמוֹ יָרַד לִרְאוֹת אֵיךְ יִקְצְרוּן, וְאֵיךְ

בֹּעַז מוֹלִיד אֶת עוֹבֵד, וְעוֹבֵד – אֶת יִשַׁי, וְיִשַׁי אֶת דָּוִד…

חג שבועות שמח!

קישור לדף המקור
קישור לאתר התנ"ך