(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יקוק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. (ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יקוק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יקוק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. (ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיקוק אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יקוק לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. (ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יקוק אֱלֹהֶיךָ. (ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יקוק אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. (ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. (ז) וַנִּצְעַק אֶל יקוק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יקוק אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. (ח) וַיּוֹצִאֵנוּ יקוק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. (ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. (י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יקוק וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יקוק אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יקוק אֱלֹהֶיךָ. (יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יקוק אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
(1) And it shall be, when thou art come in unto the land which the LORD thy God giveth thee for an inheritance, and dost possess it, and dwell therein; (2) that thou shalt take of the first of all the fruit of the ground, which thou shalt bring in from thy land that the LORD thy God giveth thee; and thou shalt put it in a basket and shalt go unto the place which the LORD thy God shall choose to cause His name to dwell there. (3) And thou shalt come unto the priest that shall be in those days, and say unto him: ‘I profess this day unto the LORD thy God, that I am come unto the land which the LORD swore unto our fathers to give us.’ (4) And the priest shall take the basket out of thy hand, and set it down before the altar of the LORD thy God. (5) And thou shalt speak and say before the LORD thy God: ‘A wandering Aramean was my father, and he went down into Egypt, and sojourned there, few in number; and he became there a nation, great, mighty, and populous. (6) And the Egyptians dealt ill with us, and afflicted us, and laid upon us hard bondage. (7) And we cried unto the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our voice, and saw our affliction, and our toil, and our oppression. (8) And the LORD brought us forth out of Egypt with a mighty hand, and with an outstretched arm, and with great terribleness, and with signs, and with wonders. (9) And He hath brought us into this place, and hath given us this land, a land flowing with milk and honey. (10) And now, behold, I have brought the first of the fruit of the land, which Thou, O LORD, hast given me.’ And thou shalt set it down before the LORD thy God, and worship before the LORD thy God. (11) And thou shalt rejoice in all the good which the LORD thy God hath given unto thee, and unto thy house, thou, and the Levite, and the stranger that is in the midst of thee.
(ב) כיצד מעלין את הבכורים,... (ג) הקרובים מביאים התאנים והענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים. והשור הולך לפניהם, וקרניו מצפות זהב, ועטרה של זית בראשו. החליל מכה לפניהם, עד שמגיעים קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם, ועטרו את בכוריהם. הפחות, הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם. לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. וכל בעלי אמניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם, אחינו אנשי המקום פלוני, באתם לשלום. (ד) החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, אפלו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס, עד שמגיע לעזרה. (הגיע לעזרה) ודברו הלוים בשיר, ארוממך יקוק כי דליתני ולא שמחת איבי לי (תהלים ל:ב).
(2) How do they bring the Bikkurim up [to Jerusalem]? .... (3) Those who were close would bring dates and grapes and the far ones would bring dried figs and raisins. A bull would go before them and its horns would be plated with gold and it would have a olive wreath around its head. The flute would play before them until they got close to Jerusalem. .... The overseers and the officers and the treasurers would go out to greet them; in accordance with the stature of those coming in would they go out. All the artisans of Jerusalem would stand before them and greet them, "Our brothers from so-and-so, come in peace!" (4) The flute would continue playing before them until they arrived at the Temple Mount. ....
(ד) .... ר' הונא בשם ר' מתנה אמר בזכות ג' דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשרות ובזכות בכורים ומה טעם "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" ואין ראשית אלא חלה שנאמר (במדבר טו, כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם" ואין ראשית אלא מעשרות היך דאת אמר (דברים יח, ד): "ראשית דגנך" ואין ראשית אלא בכורים שנאמר (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך וגו'":
(4) ...Rabbi Hunna said in the name of Rabbi Matanah: The world was created in the merit of three things--challah, tithes, and first fruits. The verse "In the beginning God created" refers to challah, as it says (Numbers 15:20): "The beginning of your doughs." It also refers to tithes, as it says (Deuteronomy 18:4): "The beginning of your grains." It also refers to first fruits, as it says (Exodus 23:19): "The beginning of the fruits of the land."
(ב) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"...
(2) This verse surely calls out, 'Interpret me Midrashically!' As our teachers of blessed memory interpreted it: [God created the world] for the sake of the Torah which is called 'the beginning (reshit) of [God's] way' (Proverbs 8:22), and for Israel who were called 'the beginning (reshit) of [God's] grain' (Jeremiah 2:3). ...
Alshich
אמנם בשום לב אל מה שהגדילו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (א ו) התמיהא הזאת, נבא עד תכונתה, באומרם בראשית ברא כו' בשביל מצות בכורים שנאמר בה ראשית בכורי אדמתך ברא אלהים את השמים כו', כי הלא יפלא מה גדלה המצוה הזאת
שעליה לבדה נברא העולם
ועל כן צוה יתברך עשות את כל הכבוד האמור במשנה, למען יורו כי אינם כפויה טובה רק מכירים כי הכל שלו יתברך, ומביאים ראשית כל פרי דרך כבוד, כי זה כל מה שיבקש הוא יתברך על כל מה שברא. כי הלא כל העולם אשר ברא בעבור האדם לא היה כי אם למען יחזיק לו טובה ויהללנו ולא יהיה כפוי טובה, ובזה תלוי קיום כל התורה
(מג) וַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי־ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֙לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ׃
(43) And Laban answered and said unto Jacob: ‘The daughters are my daughters, and the children are my children, and the flocks are my flocks, and all that thou seest is mine; and what can I do this day for these my daughters, or for their children whom they have borne?
Sfas Emes 5649
כי מצות ביכורים היא להביא הראשית למקדש ועי"ז נתחדש הפנימיות דכ' בראשית ברא ודרשו חז"ל בשביל ישראל שנק' ראשית. ולמה נתכנו כאן בשם ראשית. ועוד קשה ובשביל ישראל נבראו כל האומות. אך הפי' שכן ברא הש"י עוה"ז להיות לו בו ראשית וחלק וכמ"ש בת"ד אלי' על הקב"ה עשיר ושמח בחלקו. כי בוודאי כל יכול הש"י לברוא העולם באופן שיכירו הכל את כבוד מלכותו ית'.... ורק רוצה הקב"ה להיות עדות בעולם שהוא ית' בראו וזה הראשית מקיים כל העולם ... ולכן הכל תלוי בעבודת בנ"י שע"י מתעורר פנימיות חיות העולם. ... וכ' והי' כי תבא פי' להיות עיקר שמחת בנ"י בכניסתם לארץ כדי שיביאו ביכורים ושיבררו כבוד מלכותו בעולם. והוא עצמו מצות הביכורים להיות ראשית כל דבר לשמו ית'
Nesivos Sholom
A dwelling place for Hashem
Ohr Gedalyahu
- Source of Tefilla & Bowing
- Juxtaposition to Rosh Hashanah