Save "3. כסא לשכינה
"
3. כסא לשכינה

זה הניגון שנעשה השבוע (ללא מילים):

ואלו ההרים של הבעשט ושבטי ההוצול שחיים שם:

שאלות לחברותא:

מה זה "חסד"? מה זה "גמילות חסדים"? במילות הדיבור?, בתפיסה מקראית ותלמודית? בקבלה?

המושגים "כסא" ו"מרכבה". מה משמעותם? מי יושב או רוכב עליהם? אתם יכולים לחפש בעצמכם בספריא מקורות שמוזכר בהם "כסא" ו"ומרכבה".

(כב) וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃
(22) Done speaking with him, God was gone from Abraham.
(יג) וְהִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃
(13) And standing beside him was יהוה, who said, “I am יהוה, the God of your father Abraham’s [house] and the God of Isaac’s [house]: the ground on which you are lying I will assign to you and to your offspring.
(יג) וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ׃
(13) God parted from him at the spot where [God] had spoken to him;

והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג).

ר' שמעון בן לקיש אמר האבות הן הן המרכבה שנ' ויעל אלהים מעל אברהם (שם יז כב), ויעל מעליו אלהים, והנה י''י נצב עליו:

."Ad-nay was standing on him" (Genesis 28:13) - Rabbi Abahu said: the matter can be compared to the son of a king who was sleeping on his crib and flies were sitting on him, and when the babysitter came in and stood over him, the flies fled. Similarly, 'and behold angels of Elohim went up and down' and when the Holy Blessed One revealed Godself they fled from him. Rabbi Chiya Rabba and Rabbi Yanay: one said 'on him' that means on the ladder; one said 'on him' that means on Yaakov. For the one who says 'on it', on the ladder, it is easy. For the one who says 'on Yaakov', how can this be? Rabbi Yochanan said: The wicked, their existence depends on their gods. As it says "And Pharaoh dreamt; and he was standing upon the river" (Genesis 41:1). But the righteous, their God's existence depends on them. As it says "Behold God stood upon him and said I am Hashem the God of Avraham." (Genesis 28:13)
וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ (בראשית יז, כב), תָּנֵי הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן צָרִיךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאַבְרָהָם, פַּעַם אַחַת הָיָה אַבְרָהָם מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדַבֵּר עִמּוֹ, אָמַר לָהֶן נִפָּטֵר מִן הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִכֶּם תְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר עִמָּכֶם, כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צָרְכּוֹ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים צָרִיךְ אֲנִי לְדָבָר, אָמַר לוֹ הִפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יז, כב): וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם, (בראשית לה, יג): וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים, (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.

ומאי ניהו יראת ה'? האור הראשון! דאמר ר' מאי: דכתיב (בראשית א' ג) ויאמר אלהים ויהי אור ויהי אור, ולא אמר ויהי כן, אלא מלמד שהאור ההוא היה גדול מאד, ואין כל בריה יכולה להסתכל בו. גנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא, והיא מדת כל סחורה שבעולם, והיא כח אבן יקרה שקורין סוחרת ודר, ועל מה היא מדת דר, אלא מלמד שלקח הקב"ה מזיווה אחד מאלפים ובנה ממנה אבן יקרה נאה ומקושטת וכלל בה כל המצות.

ובא אברהם ובקש כח לתת לו ונתנו לו אבן יקרה זו, ולא רצה אותה - זכה ולקח מדתו החסד דכתיב (מיכה ז' כ) חסד לאברהם,

בא יצחק ובקש כח ונתנו לו ולא רצה בה - זכה ונטל מדת הגבורה דהיינו הפחד דכתיב (בראשית ל"א נג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק,

בא יעקב ורצה בה ולא נתנוה לו, אמרו לו: הואיל ואברהם למעלה ויצחק תחתיו - אתה תהיה באמצע ותטול שלשתן, ומאי ניהו אמצע, היינו שלום, והכתיב (מיכה שם) תתן אמת ליעקב, אמת ושלום חד הוי כד"א (אסתר ט' ל) דברי שלום ואמת, (מ"ב כ' יט) כי אם שלום ואמת יהיה בימי, והיינו דכתיב (ישעי' נ"ח יד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך, דהיינו נחלה גמורה דאית ליה החס"ד והפח"ד והאמ"ת והשלו"ם ולפיכך אמר (תהלים קי"ח כב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, אבן שמאסו אברהם ויצחק שבנו את העולם היתה עתה לראש פנה:

ולמה מאסו בה? והלא נאמר (בראשית כ"ו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי, מאי משמרתי? כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי וישמור משמרתי, כי אני זאת מלאכתי שאני מזכה את העולם ואפי' נתחייבו אני מזכה אותם, ועוד משיבם ומביא בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים, וכל זה עשה אברהם דכתיב (שם כ"א לג) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם, סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה אותם ומדבר על לבם למי אתם עובדים, עבדו את ה' אלהי השמים והארץ, והיה דורש להם עד שהיו שבים, ומנא לן שאף החייבים היה מזכה? שנאמר (שם י"ח י"ז) המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ, אלא אזכהו שידעתי שיבקש עליהם רחמים ויזכה, וכי אפשר לומר שלא ידע הקב"ה שלא יוכלו להנצל, אלא לזכותו קאמר, מכאן אמרו הבא ליטהר מסייעין לו, הבא ליטמא פותחין לו, מאי פותחין לו, אותן הפתוחים תמיד:

מַאי דִּכְתִיב ״וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן״. אֵימָתַי עֵת רָצוֹן — בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין.

רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״כֹּה אָמַר ה׳ בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ״.

רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס״: וּכְתִיב: ״פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי״.

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי,

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹאֵס בִּתְפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס״, וּכְתִיב: ״פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי״ וְגוֹ׳, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר — מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִילּוּ פְּדָאַנִי, לִי וּלְבָנַי, מִבֵּין אוּמּוֹת הָעוֹלָם.

That last proof was also taught in a baraita. Rabbi Natan says: From where do we know that the Holy One, Blessed be He, does not despise the prayer of the masses? As it is stated: “Behold, God does not despise the mighty,” and it is written: “He has redeemed my soul in peace so that none came upon me; for there were many with me.” Rabbi Natan interprets this not as David speaking about himself, but as God speaking to Israel. The Holy One, Blessed be He, says: Anyone who engages in Torah study, which is called peace in the verse: “All its ways are peace” (Proverbs 3:17); and in acts of kindness, and prays with the congregation, I ascribe to him credit as if he redeemed Me and My children from among the nations of the world.

וְלָא לְמַגָנָא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי לִי וּלְבָנַי מִבֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.

וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא דְּקָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְעַבְדֵּי גְּמִילוּת חֲסָדִים, וּמְצַלִּין, וְלָא אִתְפְּרַק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְיִשְׂרָאֵל.

אֶלָּא דְּיִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, לְחַבֵּר יָתָהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּגְמִילוּת חֶסֶד, הָא אוֹקְמוּהָ, דְּהָא אֵין חָסִיד אֶלָּא הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, דְּכָל פִּקּוּדִין דְּעָבִיד, לְמִפְרַק בְּהוּ שְׁכִינְתֵּיהּ, וּבְהָא עָבִיד חֶסֶד עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תרגום לעברית:

וְלֹא לְחִנָּם אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי לִי וּלְבָנַי מִבֵּין הָעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.

וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה וְעוֹשִׂים גְּמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלְלִים, וְלֹא נִגְאָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ וְיִשְׂרָאֵל.

אֶלָּא שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְחַבֵּר אוֹתָהּ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וּגְמִילוּת חֶסֶד הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁהֲרֵי אֵין חָסִיד אֶלָּא הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה, לִגְאֹל בּוֹ שְׁכִינָתוֹ, וּבָזֶה עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

ר' אלימלך מליזנסק, נכד הבעש"ט היה אומר כל יום לפני התפילה:

הריני עושה את עצמי מרכבה לשכינה

ר' נתן תלמידו של ר' נחמן נין הבעש"ט:

כִּי כָל אָדָם צָרִיךְ לַעֲשֹוֹת עַצְמוֹ מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְתַּקֵּן מֵהָאֲרִ"י זַ"ל לוֹמַר הִנְנִי מְכַוֵּן לַעֲשֹוֹת כָּל גּוּפִי מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה וְכוּ'

תרשים עשר הספירות. ספר התמונה, דפוס קורץ תקמ"ד (1784)

השם הנפוץ יותר לספירה המכונה כאן "פחד", הוא גבורה. ת"ת = תפארת.