ניגון ברדיצ'ב שנשיר בתחילת השיעור
(א) שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת בְּשׁ֣וּב יְ֭הֹוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹלְמִֽים׃ (ב) אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮ וּלְשׁוֹנֵ֢נוּ רִ֫נָּ֥ה אָ֭ז יֹאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֝הֹוָ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה׃ (ג) הִגְדִּ֣יל יְ֭הֹוָה לַעֲשׂ֥וֹת עִמָּ֗נוּ הָיִ֥ינוּ שְׂמֵחִֽים׃ (ד) שׁוּבָ֣ה יְ֭הֹוָה אֶת־[שְׁבִיתֵ֑נוּ] (שבותנו) כַּאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב׃ (ה) הַזֹּרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ׃ (ו) הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּבָכֹה֮ נֹשֵׂ֢א מֶשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע בֹּא־יָבֹ֥א בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו׃ {פ}
(1) A song of ascents.When the LORD restores the fortunes of Zion—we see it as in a dream-a— (2) our mouths shall be filled with laughter,our tongues, with songs of joy.Then shall they say among the nations,“The LORD has done great things for them!” (3) The LORD will do great things for usand we shall rejoice. (4) Restore our fortunes, O LORD,like watercourses in the Negeb. (5) They who sow in tearsshall reap with songs of joy. (6) Though he goes along weeping,carrying the seed-bag,he shall come back with songs of joy,carrying his sheaves.
איך עוזרים התמונות והסרטונים הבאים להבין את פרק התהלים?
תָּנוּ רַבָּנַן: בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר וּפֵירַשׁ אֶחָד מֵהֶן, בָּאִין שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁמְּלַוִּין לוֹ לָאָדָם, וּמַנִּיחִין לוֹ יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁוֹ, וְאוֹמְרִים: פְּלוֹנִי זֶה שֶׁפֵּירַשׁ מִן הַצִּבּוּר אַל יִרְאֶה בְּנֶחָמַת צִבּוּר. תַּנְיָא אִידַּךְ: בִּזְמַן שֶׁהַצִּבּוּר שָׁרוּי בְּצַעַר, אַל יֹאמַר אָדָם: אֵלֵךְ לְבֵיתִי, וְאוֹכַל וְאֶשְׁתֶּה, וְשָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי.
Likewise, the Sages taught in a baraita: When the Jewish people is immersed in distress, and one of them separates himself from the community and does not share their suffering, the two ministering angels who accompany a person come and place their hands on his head, as though he was an offering, and say: This man, so-and-so, who has separated himself from the community, let him not see the consolation of the community. A similar idea is taught in another baraita: When the community is immersed in suffering, a person may not say: I will go to my home and I will eat and drink, and peace be upon you, my soul. And if he does so, the verse says about him: “And behold joy and gladness, slaying oxen and killing sheep, eating flesh and drinking wine; let us eat and drink, for tomorrow we shall die” (Isaiah 22:13). And the prophecy continues with what is written afterward, in the following verse: “And the Lord of hosts revealed Himself in my ears: Surely this iniquity shall not be expiated by you until you die” (Isaiah 22:14).
אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם, וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, רָתוּי לוֹ כְּאִילּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם: מָה לְמַעְלָה, מָה לְמַטָּה, מָה לְפָנִים, וּמָה לְאָחוֹר.
MISHNA: One may not expound the topic of forbidden sexual relations before three or more individuals; nor may one expound the act of Creation and the secrets of the beginning of the world before two or more individuals; nor may one expound by oneself the Design of the Divine Chariot, a mystical teaching with regard to the ways God conducts the world, unless he is wise and understands most matters on his own. The mishna continues in the same vein: Whoever looks at four matters, it would have been better for him had he never entered the world: Anyone who reflects upon what is above the firmament and what is below the earth, what was before Creation, and what will be after the end of the world. And anyone who has no concern for the honor of his Maker, who inquires into and deals with matters not permitted to him, deserves to have never come to the world.
ספר בן סירא, ג כא- כד
פלאות ממך אל תדרוש ומכוסה ממך אל תחקור.
במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות.
וביותר ממך אל תמר כי רב ממך הראית.
כי רבים עשתוני בני אדם ודמיונות רעות מתעות.
(יג) וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ בֹּֽעֲרוֹת֙ כְּמַרְאֵ֣ה הַלַּפִּדִ֔ים הִ֕יא מִתְהַלֶּ֖כֶת בֵּ֣ין הַחַיּ֑וֹת וְנֹ֣גַהּ לָאֵ֔שׁ וּמִן־הָאֵ֖שׁ יוֹצֵ֥א בָרָֽק׃ (יד) וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק׃
(13) Such then was the appearance of the creatures. With them was something that looked like burning coals of fire. This fire, suggestive of torches, kept moving about among the creatures; the fire had a radiance, and lightning issued from the fire. (14) Dashing to and fro [among] the creatures was something that looked like flares.-d
תורות הבעשט
השבוע אני לא מסדרת את התורות בשורות שיריות ולא עורכת אותן, אלא מביאה אותן כמו שהן מופיעות בספר בעש"ט על התורה, כולל ראשי התיבות שעליכם לפתוח. גם תבררו מי הם התלמידים שמצטטים את הבעש"ט.
הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה וגו' (תהלים קכ"ז), ר"ל אם הוא הולך ממדרגה למדרגה ועוד חפץ להשיג יותר, הוא ממש כמו שאין סוף כביכול אין לו סוף, כך זה האדם יש בו המדה להשיג הזרע המושפע מאין סוף, אבל זה האיש האומר יש לי די בזה שאני יכול ללמוד, זה אינו משיג רק הקש והתבן שהם הקליפות, וזהו פירוש הפסוק הלוך ילך ובכה, ר"ל שרוצה לילך ממדרגה למדרגה, וכל מה שהשיג כבר אינו שוה לו, זהו נושא משך הזרע מא"ס ב"ה המשפיע אליו, אך מי שאומר בא יבא, היינו שבא כבר לכל המעלות, והוא ברנה תמיד, לאמור שלום עלי נפשי כי למדתי תורה הרבה ואין צריך יותר, זה נושא אלומותיו דהיינו הקש והתבן:(ליקוטים יקרים ד"ד ע"ב, רמזי תהלים בס"ס אור תורה דמ"ו ע"ג).
שמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה שאמר, משל, אדם שרוצה לאכול, ותאב ביותר לדבר מאכל הנערב אליו, ואחר כך רואה על מקום גבוה מונח הדבר מאכל הישר בעיניו, ואין ידו מגעת לשם, ומכוון כאילו אוכל, ונמצא מה הועיל בכוונתך, וכל מה שהוא מכוון ביותר הוא רעב ביותר, וכמו כן אותן אנשים המכוונים כוונת נוראות ורמים העומדים ברומו של עולם, ואין יד שכלו מגעת לשם, להיות שהוא רחוק מאוד מהכוונה, ומה הועיל בתקנתו, וטוב לו שאל יכניס עצמו במקום גבוה יותר מערכו והשגתו:(אור המאיר פ' וירא ד"ה ואשה אחת)
האדם נקרא עולה ויורד, שאי אפשר לעמוד במדרגה אחת תמיד. (תוי"י ר"פ שמות דמ"א ע"א).
זה ר' נחמן... אני רוצה לכלול את הטקסט הזה בעיתון שלכם
קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, אָמַר: שֶׁכְּבָר הוּא עוֹמֵד עַכְשָׁו עַל מַדְרֵגָה כָּזוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג יוֹתֵר בְּשׁוּם אֹפֶן, כָּל זְמַן שֶׁמְּלֻבָּשִׁין בְּהַגּוּף. וְאָמַר: שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד מְאֹד לְהַפְשִׁיט גּוּפוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד עַל מַדְרֵגָה אַחַת בְּשׁוּם אֹפֶן. כִּי כָּל יְמֵי חַיָּיו מֵעוֹלָם לֹא עָמַד עַל מַדְרֵגָה אַחַת, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ לְתַכְלִית הַמַּעֲלָה, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה מְחַפֵּשׂ יוֹתֵר, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְכֵן הָיָה תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּיו (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר). וּלְבַסּוֹף הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה כָּזוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּתוֹךְ הַגּוּף לְהַשִּׂיג יוֹתֵר בְּשׁוּם אֹפֶן. וְעַל כֵּן הָיָה מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק. וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: אִיךְ וָואלְט שׁוֹין גִּיגֶערִין דָּאס הֶעמְדִיל אוֹיס גִּיטָאן. וָוארִין אִיךְ קָאן אוֹיף אֵיין מַדְרֵגָה נִיט שְׁטֵיין (כְּבָר רָצִיתִי לִפְשׁוֹט כֻּתָנְתִּי מִפְּנֵי שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲמֹד עַל מַדְרֵיגָה אַחַת).
Before he passed away, the Rebbe said, “I have already reached such a level that I can no longer advance while still clothed in this earthly body. “I yearn to put this body aside, for I cannot remain on one level.” Although the Rebbe attained the highest levels, he still strove to reach the next step. This was true throughout his life (see "His Pilgrimage to the Holy Land" #33). He finally reached so high a level that he could no longer advance while still in a mortal body. Therefore, he had to leave this world. He said, “Ich valt shoin gegeben das hemdel ois ge-tan. Varein ich kan oif ein madregah nit shtein – I would like very much to remove this garment. For I cannot remain on one level.”
כל אחד צריך להתנהג על פי מדרגתו, מה שאין כן התופס מדרגה שאינה שלו, זה וזה לא נתקיימו בידו, וזהו שאמרו הרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם, ורצו לומר שלא היו בבחינה זו רק שעשו כרבי שמעון בן יוחאי שראו אותו בבחינה זו ולכך לא עלתה בידם, וכן שמעתי ממורי סברא זו ודפח"ח:(בן פורת יוסף ד"ה ע"ב)