(ב) או יאמר עם לבן גרתי ופירש"י ותרי"ג מצות שמרתי והוא ע"ד איזהו חכם הלומד מכל אדם היינו אפי' מיצה"ר וכמו בכל לבבך בשני יצריך ובזה נתהפך גם הוא ליצ"ט וזהו ויהי לי שור וחמור וכו' היינו אפי' הכתרין תתאין נתהוו לי לסנגוריא והבן:
עיין בדף המקורות לפרשת תולדות ובשלושת ההסברים איך ללמוד מיצר הרע.
גנזי ישראל, רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב, פר' וישלח, שנת תרס"ו
ולתרץ כל זה, אקדים מה שאיתא בשם הבעש"ט הקדוש זצ"ל, עה"פ (תהלים קיט, צח) "מאויבי תחכמני מצוותיך כי לעולם היא לי", כי הנה יש דרך בעבודת ה' והיא כי בהתגבר עליו היצר, יכניעהו ע"י התבוננותו במעשי הרשעים ותחבולותיהם, אשר מזימות חשבו איך להשיג תאוות לבם, לא יעצרם השלג והגשם, אף כי הם תענוגים עוברים, ומזה יקח האדם מוסר לבלי לציית להיצה"ר אלא לרדוף בחשק נמרץ לעשות המצוות בחמימות, מק"ו כי הוא תענוג נצחי. וזו כוונת הכתוב "מאויבי תחכמני", ע"י אויבי, כלומר ע"י הרשעים אחכמה איך לעשות מצוותיך, כי מזה אשא ק"ו, אם הרשעים רצים בחשק גדול למלאות תאוותם, שהוא תענוג עובר, עאכו"כ שאני מחויב לרוץ אחרי המצוה ש"לעולם היא לי", שהיא נצחית.
אלא שאם אמנם טובה התחבולה הזו בעבודת ה', אבל זאת אך להמתחילים, אבל האנשים אשר כבר הורגלו בעבודת ה', לא נאה להם להתלמד בדרך הזה, משני טעמים, אחד, פן מרוב הסתכלות במעשה הרשעים ילמוד ממעשיהם, והשני, כי העיקר להכניע את הקליפה, "והרשעה כולה כעשן תכלה", אבל אם ישתמשו בה בעבודת ה', תהיה לה זכות להתקיים בזכות הטובה שהיא גורמת לעבדי ה' אשר לומדים מדרכיה לעשות ההיפך.
ע"כ טוב אשר ירגיל אדם את עצמו בעבודת הקודש לעזוב את הדרך הזה, ולעבוד את ה' בתורה ובמצוות ותפילה, ואף מי שצריך ללמד בניו ותלמידיו בודאי לא טוב להשתמש בדרך הזה, כי בשביל להפיץ אור היראה טובה יותר הדרך השנייה. וזה אשר ביקש דוד המלך ע"ה (שם, לז) "העבר עיני מראות שוא", שלא יצטרך לראות מעשי הרשעים ועי"ז יבוא את דרך הקודש, אלא "בדרכיך חייני".
עיין שם עוד בהמשך הקטע ובדרשת הפסוקים על יעקב אע"ה כיצד בא הדבר לידי ביטוי בחייו.