מעשה היה שהרב המוכיח מוה' אריה ליב מפולנאה חשקה נפשו מאוד ללמוד חכמת שיחת בהמות ועופות ושיחת דקלים מצד שנצרך לו זה לתוכחה. ומאחר שהיה כוונתו לשם שמים נגמר בדעתו ליסע להבעש"ט ולבקש ממנו שילמד אותו חכמות הנ"ל. והיה בדעתו שבוודאי ימלא הבעש"ט רצונו בזה מאחר שכוונתו לש"ש. והנה בבואו להבעש"יט לחדר שלו והיו שם הרבה אנשים לא פנה הבעש"ט אליו כלל וכלל. ואח"ז כשעמד שם הרבה נתן לו הבעש"ט שלום בשפה רפה וכלאחר יד והמוכיח הנ' נשתומם על המראה כי היה מקורב אצלו והבעש"ט היה מחבבו. והנה עכ"ז מגודל תשוקתו ללמוד חכמות הנ' לא נפל מתשוקתו ונתעכב עוד אצלו. כי אמר אולי מקרה הוא ואמצע שעת הכושר לבא אצלו. ויהי היום נזדמן נסיעה להבעש"ט ליסע לק"ק קאמינקע מיראפאלי ואמר הבעש"ט להמוכיח שיסע אתו עמו ונתמלא שמחה שבדרך בוודאי ישיג מבוקשו. ונסעו יחד עוד עם כמה אנשים. ויהי בדרך במלון וילך הבעש"ט לישן בחדר מיוחד בעליה והמתין המוכיח עד עת הקיצו משנתו. והלך על הסולם להעליה אשר שם הבעש"ט. ובבואו על המדרגה העליונה ראה את הבעש"ט יושב ומיחד יחודים ופניו בוערות כלפידים ויחרד מאוד עד שמגודל הפחד כמעט שנפל מהמדרגה עד שגער בו הבעש"ט ואמר לו עמוד אל תירא מה אתה מבקש ומחמת הפחד נשתתק ולא ענה. ויהי בנסעם מהמלון אמר הבעש"ט להמוכיח שישב עמו בעגלה שלו. וישב עמו ויאמר לו הבעש"ט הלא ידוע לי שכל עיקר ביאתך למחני היה רק למען תלמד חכמת שיחת עופות וכו' בא ואלמדך באר היטיב. והפתיחה היה הנה ידוע שבמרכבה העליונה הוא פני שור פני אדם פני נשר פני אריה. והנה המובחר שבמרכבה הוא פני אדם וממנה נמשך החיות לאדם התחתון ומפני שור של מעלה בהשתלשלות המדרגות דרך עלה ועלול וצמצומים רבים נמשך החיות לכל הבהמות של מטה ומפני אריה נמשך החיות לכל החיות שלמטה ומפני נשר לעופות שלמטה. וזהו סוד פרק שירה כי כפי הדיבור במרכבה שהעליונה בכל ב"ח וב"ח כן משתלשל למטה מטה בבהמות חיות ועופות. והנה מי שהוא חכם ומבין מדעתו ומסתכל בכל דבר על שרשו של מעלה במרכבה העליונה יוכל לדעת ממוצא דבר כל פרטי אופני הדיבור בבהמות חיות ועופות. זהו כללו של דבר ופרטי הדברים בזה אמר לו סודות נוראות ונפלאים עד שהמוכיח ידע הדבר על בוריו. והנה הבעש"ט מאחרי שגילה לו עיקר עומק סוד חכמה זו היה מבאר לו אגב גררא מאמרים בזהר ותיקונים והיה שומעם באזנו אחת ואזנו השניה היה שומע היאך העופות משיחים והיאך הבהמות וחיות משיחים. וכל אלו הסודות היה מבארם לו בנסיעה זו עד קרוב לעיר. ובבואם קרוב לעיר אמר לו הבעש'"ט הבנת היטיב חכמה זו ואמר לו הן. והעביר הבעש"ט ידיו על פניו של המוכיח ונשכח ממנו כל פרטי הסודות שבחכמה זו ולא נשאר לו לזיכרון כ"א הקדמה. ושתק הבעש"ט ואמר וכי אילו היה נצרך לך לידע חכמה זו מה שהיה לתועלת לך לעבודת הבורא מעצמי הייתי מזדרז ללמדך לזאת למדתיך החכמה הזאת לרוות צמאונך ונשכחה ממך כי אין זה מעבודתך ותמים תהיה וכו' וד"ל.