איזהו חכם הלומד מכל אדם - אפילו מהיצר הרע.
בשבועות האחרונים שאלנו את השאלה מה ניתן ללמוד מהיצר הרע.
בפרשת תולדות העלנו שלוש תשובות:
- בדברי התולדות ראינו שצריך לקחת את ההתלהבות של יצה"ר לדבר עבירה, ולהתלהב בצורה דומה לדברי מצווה.
- בדברי הדגל בפרשת חיי-שרה ראינו שצריך ללמוד חכמות אחרות כדי להרבות את חכמת האמת. הצענו שהלימוד מרבה את חכמת האמת או על ידי בירור האמת או על ידי הרחבת אופקים.
- בדברי הדגל בפרשת ויגש, שבהם נתעמק היום, ראינו שדרך הדברים שיצה"ר מושך אותנו אליהם - אפשר ללמוד מה הם הדברים שאנחנו צריכים לתקן.
לאחר מכן בפרשת וישלח ראינו את ההסתייגות האופיינית לגישה הזאת. עיינו בדברי רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב שאומר שעבודת הלימוד מהיצה"ר היא רק 'למתחילים' ואילו בשאיפה הסופית אין ללמוד שום דבר מהיצה"ר משתי סיבות:
- מתוך שנבוא ללמוד מדרכיו של היצה"ר נבוא ללמוד ממעשיו ח"ו.
- האידיאל הסופי הוא ש"כל הרשעה כולה כעשן תכלה", ועי"ז שלומדים מהיצה"ר נותנים לו קיום.
היום נתחיל עם עוד מקור אחד על מה ניתן ללמוד מהיצה"ר ואח"כ נתמקד בגישה השלישית שהצענו ונפתח פתח להבנת עולם המחשבות הזרות בתפילה את תורתו של הבעש"ט בהמתקת דינים.
ספר דורשי ה', ויז'ניץ, עבודה לקנין מידת הזריזות, אסיפה ב (ע"מ נז, מהדורת כסלו תשפ"ג):
צריכים ליקח מוסר השכל מהיצר עצמו, שגם הוא אינו בא אל האדם בתחילה לפתותו בדבר חמור, אלא היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך וכך וכו' (שבת קה:) כמו כן במעלת העבודה - נדרש לילך אט אט, להתחיל בדבר קל יותר, ומן הקל יבא אל הגדול יותר. היצר נהנה מאד בראותו שאדם מקבל על עצמו קבלה טובה הגדולה ממידתו, ביודעו שלא יארך הזמן ויעזבנה לגמרי, ועל ידי זה יפול ממדרגתו.
(יא) או יאמר ע"פ מה שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה כי המחשבה זרה הבאים לאדם בתוך התפלה הוא מחמת תשוקתה ורוצה בתיקונה להעלותה לשורשה והיינו הניצוץ הקדוש שבתוכה מתאוה לבוא לשורשה ושבר גלוי זה כי בראות האדם שבא לו מחשבה זרה מאיזה תאוה או שאר דברים ר"ל יתבונן מזה איך לעבוד לה' מצד הק"ו וזהו איזהו חכם הלומד מכל אדם אפילו מיצה"ר והיינו אם בדבר הזה יש תאוה להתענוג השפל שבו שהוא רק נקודה חיוניות מן תענוג לכל התענוגים ואיך לא אעבוד את ה' שהוא המחיה את כולם והוא תענוג לכל התענוגים וחיות לכל החיים ובזה ההשכלה בא לדביקות גדול ומעלה הניצוצות קדושים שבתוך המ"ז לשורשה ועושה יחוד וזווג אמיתי.
(א) ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני: י"ל בזה בדרך רמז מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"פ ששמעתי מן אא"ז נ"ע זללה"ה והובא בספרי' הקדושי' של הרב מפולנא' כי כל התאוות של אדם ידבק בשורשו ד"מ כשבא לו תאוות המשגל ידבק לשורשו שהוא חסד וכן כשבא לו גדלות והתפארת ידבק לשורשו שהוא מדת ת"ת וכו' ואז יתפרדו כל פועלי און וזה י"ל שמרמז בפסוק ויגש אליו יהודה היינו כשנגש ונקרב אליו ח"ו בחי' הודיה ושבח שמשבח א"ע ובא לבחי' גדלות אז ויאמר לשון מחשבה שיחשב בי כפירש"י לשון בקשה אדוני היינו שכביכול השכינה מבקשת ממנו שיתקן מדת ת"ת של הש"י ב"ה וב"ש ובזה שנפל לגדלו' מרמזים לו שיזכור לתקן ולהעלו' מדת ת"ת שנפל ומז' יבער בלבו יראת ה' שהוא מן המדות שנפלו ואז יהיה יחוד יראה עם נורא ויתפרדו כל פועלי און כנ"ל והבן: