Együtt imádkozni

Halacha Collections / Binjomin Szanto-Varnagy

כשעומד עם הציבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור אא"כ השעה עוברת ואין הציבור מתפללים לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת: [אבל בלא שעה עוברת יתפלל הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפי' לעסוק בדברי תורה וע"ל סי' ס"ח]:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 90:10

When one stands [in prayer] with the congregation, it is forbidden to advance/accelerate one's prayer [i.e. Amidah] [ahead of] the prayer of the congregation, unless the time [of prayer] is passing and the congregation is not praying [in time] since they are delaying with liturgical poems or some other reason. [But, if the time [of prayer] is not passing, one must pray the liturgical poems and the pleas with the congregation and not separate from the congregation, even to involve oneself in words of Torah - and see above, Siman 68]

Nem kezdhet el előbb imádkozni a többieknél, ahogyan a következő talmudi elbeszélésből is kiderül.

ברכות כ״ח ב:א׳

רַב אַוְיָא חֲלַשׁ וְלָא אֲתָא לְפִרְקָא דְּרַב יוֹסֵף. לִמְחַר כִּי אֲתָא, בְּעָא אַבָּיֵי לְאַנּוֹחֵי דַּעְתֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא אֲתָא מָר לְפִרְקָא? אָמַר לֵיהּ: דַּהֲוָה חֲלִישׁ לִבַּאי וְלָא מָצֵינָא. אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי לָא טְעַמְתְּ מִידֵּי וַאֲתֵית? אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּרַב הוּנָא? דְּאָמַר רַב הוּנָא: אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּטְעוֹם כְּלוּם קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין! אֲמַר לֵיהּ: אִיבְּעִי לֵיהּ לְמָר לְצַלּוֹיֵי צְלוֹתָא דְּמוּסָפִין בְּיָחִיד, וְלִטְעוֹם מִידֵּי וּלְמֵיתֵי. אֲמַר לֵיהּ: וְלָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּקְדִּים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּצִבּוּר שָׁנוּ.

Berakhot 28b:1

After mentioning until when the additional prayer may be recited, the Gemara relates: Rav Avya was ill and did not come to Rav Yosef’s Shabbat lecture. When Rav Avya came the following day, Abaye sought to placate Rav Yosef, and through a series of questions and answers sought to make clear to him that Rav Avya’s failure to attend the lecture was not a display of contempt for Rav Yosef.
To this end, he asked him: Why did the Master not attend the Shabbat lecture?
Rav Avya said to him: Because my heart was faint and I was unable to attend.
Abaye said to him: Why did you not eat something and come?
Rav Avya said to him: Does the Master not hold in accordance with that statement of Rav Huna? As Rav Huna said: A person may not taste anything before he recites the additional prayer.
Abaye said to him: My Master should have recited the additional prayer individually, eaten something, and then come to the lecture.
Rav Avya said to him: Does my Master not hold in accordance with that statement of Rabbi Yoḥanan: A person may not recite his individual prayer prior to the communal prayer?
Abaye said to him: Was it not stated regarding this halakha, Rabbi Abba said: They taught this in a communal setting?
In other words, only one who is part of a congregation is prohibited from praying alone prior to the prayer of the congregation. Even though Rav Avya was incorrect, the reason for his failure to attend the lecture was clarified through this discussion.

Az is probléma, ha előbb lép be az imába a többieknél, nemcsak az (volt, aki mindezt így értette), ha csak előbb fejezi be az egészet. (Valójában ez egy máchloket háposzkim, ahogyan a Piszké Tesuvá lábjegyzeteiből kiderül.)

פסקי תשובות צ'

טז. להקדים תפילתו לתפילת הציבור, ולמי שמאריך בשמו"ע

סעיי' שו"ע כשעומד עם הציבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הציבור וכו'. ומיד כשנתאספו הציבור בביהכ"נ אף186 שעדיין לא התחילו להתפלל שוב יש איסור ליחיד הנמצא שם להקדים ולהתפלל שמונה עשרה לפני הציבור, אבל187 ברכות השחר וקרבנות ופסוקי דזמרה וק"ש וברכותיה אם רוצה לאמרם במתון ובכוונה יכול להקדים ולהתחיל לפני הציבור ובלבד ששמונה עשרה יתפלל יחד עם הציבור, אם כי יש ענין לומר מקרבנות188 ואילך עשרה יחד, וכל שכן ברכות189 קריאת שמע שנכון ומצוה לאמרם עם הציבור, אבל אין זה צריך להיות על חשבון התפילה בכוונה.

ומסקנת רבים מהאחרונים190 במי שדרכן להתפלל שמו"ע זמן ממושך ומפסיד עניית קדושה ואמנים דחזרת הש"ץ שרשאי להקדים שמו"ע לפני הציבור כדי שיוכל לגמור בשוה עם הציבור, ולענות אמן וקדושה כראוי אחר הש"ץ, אמנם אע"פ שרשאי לעשות כן אין191 עליו חיוב כלל בזה, ויש192 שכתבו שיש להעדיף שלא להתחכם לעשות כן, אלא לעמוד שמו"ע בשוה עם הציבור, אע"פ שבקביעות מפסיד עניית קדושה ואמנים עקב אריכות תפלתו, ועכ"פ במנחה ודאי193 אין לו להקדים שמו"ע כי מפסיד הקדיש דהש"ץ דלפני שמו"ע, ועניית יהא שמיה רבא עדיפא מקדושה, וכן בשחרית וערבית אין לו להקדים שמו"ע לפני חצי קדיש וברכו דלפני ברכות ק"ש.

אבל בשביל מעלת תפילת ותיקין עם הנץ החמה כתבו194 בשם הגר"א שאין ליחיד הנמצא בציבור להקדים ולעמוד שמו"ע לפני הציבור, אא"כ מדובר ברגע קט195 שאין ניכר הקדמתו.

ורק כשרואה שהציבור עומדים להפסיד זמן תפילה התיר בשו"ע להקדים להתפלל שמו"ע לפני הציבור, ואף שנמצא עמהם ובתוכם, וכן במקום196 חולי ואונס, כשניכר197 לציבור חליו או אונסן וסיבת הקדמתו, אבל אם אין ניכר לציבור מדוע מקדים, וכן בשאר סיבת אונס שפטרוהו מלהתפלל בציבור כגון ביוצא לדרך (ואין השיירה ממתנת לו) או במקום הפסד ממון וכיוצא בזה, אין רשאי להקדים תפלתו לתפלת הציבור אא"כ יצא198 מהיכל ביהכ"נ וילך למקום שאין הציבור רואים אותו.

העורות לנ"ל

190. שו"ת פרי הבואה ח"ב סי' ס"ה, מגן גיבורים קט"ז, משמרת שלים - קוידנוב סי' י' אות ו' ובמלואים שם במיה"ס בשם ס' אמרות שחורות שכן המנהג, דכיון וכוונתי ניכרת שעושה כן כדי להתפלל במתינות ובכוונה זגמר תפלתו יחד עם הציבור אין. בזה משום מבזה את הציבור, וגם טעמו של רבינו יונה (המובא בב"י ובשועה"ר סעי' י"א) דאסור להקדים משום שתפלת הציבור רצויה יותר לפני המקום, הבא שאני חלק מתפלתו מתפלל יחד עם הציבור ונגררת כל תפלתו אחריהם ושפיר חדר תפלה בציבור אע"פ שמקדים לפניהם, וכן העלו הלכה למעשה בשו"ת ישכיל עבדי ח"א סי' ג' וח"ד סי' ח', שו"ת באר משה ח"ד סי' ש', ובשו"ת יבי"א ה"ב סי' ז' שכבר מצאנו גדולי עולם שנהגו כן וכדאי' ב"אידי (ברכות כ"ז א, ד"ה יתבאר) "נהגו עכשיו מקצה הבמים להקדים וכו' מפני ההמון המטרידים" וכו', ובפר"ח סוס"י תצ"ו (שהקדים תפלתו לציבור בחז"ל ביו"ט שני ש"ג שהוא התפלל תפלה של חול עקב היותו מא"ז) ובב"ח סי' דל"י בשם מהרש"ל (מייצץ לשמש להתחיל בד"ח שמו"ע לפני. הציבוד למען יוכל לסיים במהרה ולהכריז "יעלה ויבוא עיי"ש, וכ"ה בישועות יעקב סי' תכ"ב בשם המהרש"ל) חזינן שהתירי להקדים התפילה מהמת סיבה מוצדקת ולא חששו שמפסיד תפילה בציבור עקב זאת.

192. מעשה רוקח על הרמב"ם פ"ו מהל' תפילה הט"ז, וכן הסכימו למעשה בשו"ת תפארת אדם סי' י"ב וישר"ת אור לציון ח"ב פ"ז אות ה' ושו"ת ויען יוסף - פאפא סי' נ"א דכיון דלשון הגמ' שאסור להקדים רצתה בתחילת התפלה אין לו שים אונס או חולי, והוא בכלל דברי הפמ"ג ריש סי' ק"ט המובא בביה"ל שם דיש להתחיל בשדה עם הציבור אע"פ שמפסיד קדושה, ועפ"י המבואר בשו"ע ופוסקים הבא היה שאין להקדים (ואם מאריך צלב בקשות פרטיות וכדו' יעשה זאת באלקי נצור ושם יוכל לענות לקדושה ולא ילדים להתפלל - ל-- הקמה החדש סקס"ו ושכן נהג מזרן בעל באר שמואל בשהגיע לאלוקי נצור היה רומז לש"ץ שיתחיל, והיה ממשיך להאריך בתחנונים וענה קדושה, ויש לציין גם לשון השלחן הטהור הבא בעל ה" "כולם יעמדו יחד להתפלל ואסור להקדים להתחיל להתפלל קודם הציבור אפילו רגע קטן". וכשיש באפשרותי לשמוע אה"כ ממנין אחר חזרת הש"ץ וקדושה בודאי אין לו לסמוך על המקילין להקדים התפלה.

Magyarázatok a törvény mögött rejlő logikára.

משנה ברורה צ׳:ל״ד

(לד) עם הצבור אסור - אע"ג דבסעיף הקודם כתב דאפילו הוא בביתו יכוין לשעה שהצבור מתפללין היינו כדי שתהא תפלתו נשמעת אבל איסורא ליכא אי מקדים לתפילת צבור אבל כשעומד עם הצבור ומקדים איסורא נמי איכא ועיין באורחות חיים שכתב הטעם מפני שהוא כמבזה את הצבור ומשמע בגמרא דאפילו אם הוא רוצה לעשות זה בשביל לימוד התורה כגון שיש לו שיעור קבוע ללמוד תורה אצל אחד. כתב הב"ח דאם צריך הוא למהר תפלתו כגון שיוצא לדרך יצא מבהכ"נ ויתפלל בביתו ואפשר דבשביל לימוד התורה ג"כ מותר לעשות כן וכן משמע בספר מאמר מרדכי אך שם איירי לענין תפילת מוסף ואפשר דה"ה לענין שחרית ועיין לקמן בסי"ח:

Mishnah Berurah 90:34

...

ערוך השולחן, אורח חיים צ׳:י״ד

כשעומד עם הציבור – אסור לו להקדים תפילתו לתפילת הציבור. ואפילו רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת, אלא אם כן השעה עוברת ואין הציבור מתפללים, לפי שמאריכין בפיוטים או לסיבה אחרת. וגם זה טוב יותר שילך לביתו ויתפלל אלא אם כן השעה דחוקה, דעד שילך לביתו יעבור הזמן, דאז יתפלל בבית הכנסת בפני עצמו קודם הציבור (ב"ח). ויש אומרים דאפילו יש שהות לילך לביתו – יכול להתפלל בבית הכנסת (מגן אברהם סעיף קטן כ"א בשם תוספות ר"י), דלא אסרו להתפלל בבית הכנסת קודם הציבור אלא כשמתפללין בזמן הקריאת שמע והתפילה, ולא כשמאחרין הזמן. ודע דאדם שיש לו חלישות הלב – יכול להתפלל בביתו קודם הציבור תמיד, אף כשמתפללין בזמנם, משום שאינו יכול להמתין שצריך לאכול. אבל בבית הכנסת אסור לו להקדים תפילתו לתפילת ציבור אפילו בכהאי גוונא. ואם הוא חולה או אונס אחר – יכול להקדים גם בבית הכנסת (שם). והטעם: דמחלתו מוכיח עליו מפני מה הוא מקדים, וכן אונסו מוכיח, מה שאין כן חלישת הלב – אינו ניכר לכל.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 90:14

...

Források arra, hogy talán a közösségnél később sem ideális az Ámidába belépni.

שולחן ערוך, אורח חיים ס״ו:ז׳

אינו אומר אמן אחר גאל ישראל משום דהוי הפסק: הגה וי"א דעונין אמן וכן נוהגין לענות אחר הש"ץ אמן אבל אם התפלל לבד אין עונין אמן כדלקמן סימן רט"ו [טור]:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 66:7

One should not answer amen after [the blessing of] "ga'al Yisrael", because this is considered an interruption [between the Recitation of the Sh'ma and the Amidah]. Rem"a: There are those who say that we do respond "amen", and that is our custom, to answer "amen" after the prayer leader. But if one prayed alone, he should not respond amen [to his own blessing], as below in Siman 215 [Tur].

משנה ברורה ס״ו:ל״ה

(לה) לענות וכו' - ודוקא אם לא התחיל עדיין הפסוק של אדני שפתי תפתח דמשם ואילך הוי כתפלה. יש מדקדקים שרוצים לצאת לכו"ע וממתינים בצור ישראל או בשירה חדשה כדי לענות אמן אחר הש"ץ וכתבו כל האחרונים שלא יפה הם עושים שהרי הוא באמצע הפרק של אמת ויציב ואין לענות שום אמן לבד משתי אמנים הנ"ל בס"ג בהג"ה גם לכתחלה ראוי להתחיל תפלת י"ח עם הש"ץ והקהל בשוה אלא עצה אחרת יש ונכון לעשותה כדי לצאת לכו"ע שיכוין לסיים עם הש"ץ בשוה ואז אינו מחוייב לענות אמן או שיתחיל שמ"ע מעט קודם הש"ץ דהיינו הפסוק ד' שפתי וגו' דבזה המעט ודאי ליכא קפידא דאין ניכר כלל הקדמתו:

Mishnah Berurah 66:35

...

שולחן ערוך, אורח חיים צ׳:ט׳

ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור ואם הוא אנוס שאינו יכול לבא לב"ה יכוין להתפלל בשעה שהציבו' מתפללין [וה"ה בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללים סמ"ג] וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבו' והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בב"ה:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 90:9

A person should make an effort to pray in the synagogue with a congregation, and if he is unable to due to an extenuating circumstance [such] that he is not able to come to the synagogue, he should intend to pray at the time that the congregation is praying [This also applies to people living in small settlements, that do not have a minyan - nevertheless, they should pray Shacharit and Aravit during the time that the congregation is praying - Sefer Mitzvot haGadol] And similarly if one had an extenuating circumstance and did not pray at the time when the community prayed, and he is praying alone, despite this, he should pray in the synagogue.

משנה ברורה צ׳:כ״ח

(כח) עם הצבור - מפני שאין הקב"ה מואס בתפלת הצבור ואפילו היה בהם חוטאים לא ימנע מלהתפלל עמהם. אם יש לו שתי בתי כנסיות ואחד יש בו ברוב עם מצוה להתפלל בו יותר. כתבו האחרונים דאם יש בבהכ"נ של רוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קה"ת מוטב להתפלל בביתו בעשרה. ובהכ"נ ביחיד ובביתו בעשרה תפלת צבור עדיף ואפילו יכול לשמוע קדיש וברכו אפ"ה תפלת צבור עדיף [פמ"ג]. ועיקר תפלה בצבור הוא תפלת י"ח דהיינו שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד ולא כמו שחושבין ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק לשמוע קדיש וקדושה וברכו ולכן אינם מקפידין רק שיהיו י' בבהכ"נ וזהו טעות ולכן חוב על האדם למהר לבוא לבהכ"נ כדי שיגיע להתפלל י"ח בצבור [ח"א]. מי שהולך בשבת ויו"ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב צבור מאחרים תפלתם ובאותו מנין מתפללים גם תפלת מוסף תיכף אחר תפלת שחרית ויש זמן אח"כ לילך לבהכ"נ יותר טוב לילך להתפלל מוסף עם הצבור בבהכ"נ דברוב עם הדרת מלך כ"כ בתשובת יד אליהו סימן מ"ב ודוקא אם מקום מיוחד לתפלתו הוא בבהכ"נ אבל אם אין מקומו מיוחד להתפלל בבהכ"נ טוב יותר שיתפלל כל התפלה במקום אחד. כתב בתשובת רדב"ז תפוס שהשר נתן לו רשות יום אחד להתפלל עם הצבור במנין איזה יום שירצה יתפלל אותו יום תיכף ולא יחמיץ המצוה להמתין על יום כיפור או פורים ועיין בח"א כלל ס"ח ובנשמת אדם שהאריך בכמה פרטים שיש בענין זה:

Mishnah Berurah 90:28

...

מאירי על ברכות כ״ז א:ב׳

יתבאר שאסור לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור בד"א בצבור אבל יחיד בביתו אם צריך להקדים כדי לילך לשמוע דבר תורה רשאי ואם אינו צריך לכך ראוי לו שישוה תפלתו עם הצבור כמו שביארנו בפרק ראשון, ומכל מקום עכשיו נהגו קצת חכמים להקדים תפלתם לתפלת הצבור בשבתות וימים טובים מפני שרוב ההמון מטרידם ואין יכולים לכוין ואחר כונת הלב הן הן הדברים:

Meiri on Berakhot 27a:2

...

Általában az alábbit szokták elsődleges forrásnak idézni erre, viszont eredetiben nem így másmá.

פרי מגדים אשל אברהם ק"ב

ב לקדיש. עיין מ"א. לאו דוקא, אלא עד יהא שמיה רשאי, ולא אמן בכלל, דאדרבה אסור. אח"כ הראה לסימן נ"ו אות ה', וסימן קכ"ד סעיף ח', כשיודע על מה קאי רשאי, יע"ש. ועיין אליה רבה אות זיי"ן דאמן נמי, ואין מוכרח. ומה שכתוב בסימן ס"ו [בטור] שמפסיק גם לאמן יהא שמיה, זה נראה. עוד כתב המ"א ב' דינים. א', דתפלת הציבור עדיף מאמן יהא שמיה רבה, ולכאורה קשה הא כאן מבואר דאמן יהא שמיה רבה עדיף מתפלת הציבור, וצ"ל דכאן לא הוה ממש תפלת הציבור דבא באמצע, מה שאין כן כשמכוין עמהם, ודוחק. ואליה רבה [ס"ק] זיי"ן הקשה דהא בסימן ס"ו יש אומרים דאמן יהא שמיה רבה עדיף מסמך גאולה (בב"י שם ד"ה כתבו התוספ'), ומסמך עדיף מתפלת הציבור כבסימן קי"א [סעיף ג]. ואף לדידן בסימן ס"ו סעיף ט' גאולה עדיף, מכל מקום ממה דעדיף אמן יהא שמיה רבה מתפלת הציבור אין חולק. ודין הב', דקדושה עדיף ממודים, זה אמת ויציב, וכמו שכתבתי בט"ז [אות א]. ולא תימא דרב הונא פליג אקדושה ובמודים לא פליג ר' יהושע בן לוי, לזה אמר דהטעם דרב הונא סובר יחיד אומר קדושה, ולדידן נהפוך הוא, והעד דהר"מ השמיט מודים, עיין מה שכתבתי בט"ז [אות] א':