First Discussion: Are there avos and toldos in the rest of the Torah?
וְתִיפּוֹק לֵיהּ לְחִלּוּק מְלָאכוֹת מֵהֵיכָא דְּנָפְקָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי! דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה״, פְּעָמִים שֶׁחַיָּיבִים אַחַת עַל כּוּלָּן, וּפְעָמִים שֶׁחַיָּיבִין עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי, ״אַחַת״ ״מֵאַחַת״, ״הֵנָּה״ ״מֵהֵנָּה״ — אַחַת שֶׁהִיא הֵנָּה, הֵנָּה שֶׁהִיא אַחַת. ״אַחַת״ — שִׁמְעוֹן. ״מֵאַחַת״ —שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן. ״הֵנָּה״ — אָבוֹת, ״מֵהֵנָּה״ — תּוֹלָדוֹת.
The Gemara raises an additional challenge to Shmuel’s opinion. If he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the explicit prohibition of kindling, let him derive the division of labors from where Rabbi Yosei derives it. As it was taught in a baraita that Rabbi Yosei says, it is stated: “Speak to the children of Israel, saying: A soul that sins in error, from all the commandments of God that may not be performed, and performs from one of them [me’aḥat me’hena]” (Leviticus 4:2). Rabbi Yosei interprets the verse that at times one is liable to bring one sin-offering for all of his transgressions, and at times one is liable to bring a sin-offering for each and every transgression. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yosei? He interprets the unique phrase employed in that verse: From one of these. The Torah could have merely stated: One [aḥat]. Instead, it stated: From one [me’aḥat]. It could have merely stated: Them [hena]. Instead, it stated: Of them [me’hena]. Rabbi Yosei derives that there are cases of one transgression that, with regard to punishment, are them, i.e., many. And there are cases of them, several transgressions, that, with regard to punishment, are one.
גמ׳ מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות.
תימה: לר' מאי שנא דתולדה דשבת ילפינן לה מקראי בפרק הבונה דרשינן הנה אבות מהנה תולדות ותולדות דנזקין לא ילפינן מקראי אלא מסברא לקמן בשמעתין. ונראה למהר"י כ"ץ אי לאו קרא הוה ממעטינן תולדות מדנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן כי היכי דממעטינן שאר מלאכות דלא הוו חשיבי.
ותולש לאו היינו גוזז והתניא התולש את הכנף והקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות ואמר ר"ל תולש חייב משום גוזז קוטם חייב משום מחתך ממרט חייב משום ממחק שאני כנף דהיינו אורחיה.
ואמר ר"ל חייב משום גוזז - תימה מה הוא מקשה אע"ג דלענין בכור לא מחייב ביה משום לא תגוז לענין שבת יש לחייב משום תולדה דגוזז.
Why do we need a source by Shabbos for toldos?
Mahari Katz: The passuk narrowly defines melachos shabbos, so we need the passuk to mechadesh that there are still toldos. In general, however, we assume that something has toldos.
Tosfos: We always assume there are no toldos, shabbos is an exception (and therefore he asks why the Gemara is comparing bechoros to Shabbos).
-Nezikin is self evident that there will be avos and toldos.
Now we will discuss the nafka minos.
(ט) וְכָל הָעוֹבֵד שָׁם עֲבוֹדָה בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע כְּגוֹן שֶׁחָרַשׁ אוֹ חָפַר אוֹ זָרַע אוֹ נָטַע וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ הֲרֵי זֶה לוֹקֶה.
(9) It is forbidden ever to sow seeds or till the river in which the calf was decapitated, as Deuteronomy 21:4 states: "that must never be worked or sown." Whoever performs work with the land itself - e.g., he plowed, he dug, he seeded, he planted, or the like - should be punished with lashes.
It is, however, permitted to comb flax there, or to drill stones, for this is similar to weaving a garment there or sewing it there, for these are tasks that are not performed with the land itself. To emphasize this concept, the verse states: "that must never be worked or sown." Implied is that just as sowing involves the land itself, similarly all work that is forbidden there involves the land itself.
Nafkah Minah between Tosfos and Mahari Katz #1: Whether toldos of zeria are assur by a nachal eisan or not
מנחת חינוך, מצוה תקלא
והנה הר"מ כתב חרש או חפר או זרע או נטע וכיוצא באלו כו' אפשר הכוונה כיוצא באלו כמ"ש בפ"ז מהלכות שבת בכלל חרישה הוא חפירה ועושה חריץ, ובכלל זורע הוא נוטע והברכ' והרכבה והזומר וכל אלו הם אבות מלאכות שזומר והברכה כו' הם ענין אחד של זורע וחריץ הוא ענין א' עם חרישה כמו שכ' הר"מ שם ויש עוד תולדות גבי שבת כמבוא' שם בפ"ח מנכש ומקרסם תולדות חורש כו' ומשקה צמחי' תולדת זורע.
-The Rambam, according to the minchas chinuch, holds like mahari katz.
(א) שלא להוציא מבשר הפסח חוצה - לא להוציא מבשר הפסח ממקום החבורה, (פסחים פה, ב) שנאמר (שמות יב מו) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה.
(ב) משרשי מצוה זו. מה שכתבנו לזכר נסי מצרים. ומפני שנעשנו בני חורין ואדונים באה המצוה עליו שיהא נאכל במקום החבורה ולא נוציאהו לחוץ, כדרך מלכי ארץ, שכל המוכן להם נאכל בהיכלם ברב עם שלהם. ודלת הארץ בעת יכינו סעדה גדולה, ישלחו ממנה לחוץ מנות לרעיהם, לפי שהוא חדוש אצלם.
(1) Not to take out from the meat of the Pesach offering outside: Not to take from the meat of the Pesach offering out of the place of the assemblage (Pesachim 85b), as it is stated (Exodus 12:46), "you shall not take any of the meat outside the house."
(2) From the roots of this commandment is that which we have written - to remember the miracles of Egypt. And since we were made into free men and lords, this commandment came to us that we should eat [it] in the place of the assemblage and not take it outside - like the kings of the land. As everything that is prepared for them is eaten in their chambers with their large retinues. But when the poor of the land prepare a large meal, they send portions to their friends outside, since it is a novelty for them (to have a lavish meal).
(3) The laws of the commandment - for example, what is the law of [the] meat when he takes [it] out (Pesachim 85a); the border that they must make (Mishneh Torah, Laws of Paschal Offering 9:3); the law of a partition between two assemblages that is breached (Pesachim 60b); and the rest of its details - are [all] elucidated in Pesachim.
(4) And [it] is practiced at the time of the [Temple] by males and females. And one who transgresses it and takes of the meat outside violates a negative commandment. And we administer lashes for it - and that is when he dislodges [it] from the house and places [it] outside, like the well-known law about [carrying on] Shabbat (Pesachim 60b).
אָמַר רַבִּי אַמֵּי: הַמּוֹצִיא בְּשַׂר פֶּסַח מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה, אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּנִּיחַ. הוֹצָאָה כְּתִיב בֵּיהּ כְּשַׁבָּת: מָה שַׁבָּת — עַד דְּעָבֵד עֲקִירָה וְהַנָּחָה, אַף הָכָא נָמֵי — עַד דְּעָבֵד עֲקִירָה וְהַנָּחָה.
ומבואר בש"ס ובר"מ והרהמ"ח דאינו חייב על הוצאה זו של פסח עד שיניח דהוצאה כתיב בה כשבת מה שבת וכו' ה"נ עד דעביד עקירה והנחה ע' דף פ"ה ובשבת ד' מבואר דבעינן עקירה והנחה במקום ד' על ד' וע"ש בש"ס כ"פ ובר"מ פי"ג מה"ש אם כן אפשר דכאן נמי בעינן עקירה והנחה במקום דע"ד כיון דאיתקש לשבת... ונ"ל דתלי בשני טעמים שבתוס' שבת ד' ד"ה והא בעינן דר"ת מפרש דאין רגילות להניח מפחות מדע"ד ומסתמא כן הוי במשכן אם כן דוקא בשבת כל דל"ה במשכן אין חייבים אבל כאן חייב דאין ענין למשכן והר"י מפרש שם דאל יצא שם בשבת משמע מקום החפץ ואין מקום חשוב פחות מד' וא"כ כיון דנפקא לי' מאל יוציא אם כן כאן נמי צריך עקירה מעל מקום דע"ד והנחה במקום דע"ד.
Nafka Mina #2:
Minchas Chinuch then discusses whether toldos apply.
However, lichora, it's taluy on the machlokes between M.K. and Tosfos:
-Mahari Katz would say yes.
-Tosfos would say no.
מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית.
אִתְּמַר: הַמְנַכֵּשׁ וְהַמַּשְׁקֶה מַיִם לִזְרָעִים בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם מַאי מַתְרִינַן בֵּיהּ?... תְּנַן: מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד וּבִשְׁבִיעִית. בִּשְׁלָמָא מוֹעֵד, מִשּׁוּם טִירְחָא הוּא, וּבִמְקוֹם פְּסֵידָא שָׁרוּ רַבָּנַן. אֶלָּא שְׁבִיעִית, בֵּין לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם זוֹרֵעַ וּבֵין לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ, זְרִיעָה וַחֲרִישָׁה בִּשְׁבִיעִית מִי שְׁרֵי? אָמַר אַבָּיֵי: בִּשְׁבִיעִית בִּזְמַן הַזֶּה, וְרַבִּי הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט״. בִּשְׁתֵּי שְׁמִיטוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת שְׁמִיטַּת קַרְקַע, וְאַחַת שְׁמִיטַּת כְּסָפִים. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן — אָבוֹת אָסַר רַחֲמָנָא, תּוֹלָדוֹת לָא אָסַר רַחֲמָנָא. דִּכְתִיב: ״וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְגוֹ׳״. מִכְּדֵי, זְמִירָה בִּכְלַל זְרִיעָה, וּבְצִירָה בִּכְלַל קְצִירָה. לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבִינְהוּ רַחֲמָנָא? לְמֵימְרָא דְּאַהָנֵי תּוֹלָדוֹת מִיחַיַּיב, אַאַחְרָנְיָיתָא לָא מִיחַיַּיב.
Nafka mina #3:
Is Rava's opinion that usually there are toldos, and the passuk is teaching that these are the exceptions (Mahari Katz) or are there usually no toldos, and the passuk is teaching that these are the exceptions (Tosfos).
תָּנָא: הִגִּיהַּ אוֹת אַחַת — חַיָּיב. הַשְׁתָּא כָּתַב אוֹת אַחַת — פָּטוּר, הִגִּיהַּ אוֹת אַחַת חַיָּיב?! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ לְגַגּוֹ שֶׁל חֵי״ת וַעֲשָׂאוֹ שְׁנֵי זַיְינִין. רָבָא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ לְתָגוֹ שֶׁל דָּלֶ"ת וַעֲשָׂאוֹ רֵי״שׁ.
רן בדפי הריף ד’’ה גרסינן
וכתוב בחדושי הרשב"א דמהא שמעי' דבכה"ג לא מיקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות דבוקות
ול"נ דאין מכאן ראיה דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק יריכות דכל היכא דהוי מלאכת מחשבת מיחייב שהרי אפי' מוחק על מנת לכתוב חייב אבל במידי דבעינן כתיבה [דלחזי כתיבה] כי האי גוונא אין לנו:
(כה) כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה כגון נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג שתחתי' או שהיה רגל הה"א או רגל הקו"ף נוגעים או שהיתה אות אחת חלוקה לשתי אותיות כגון צד"י שכתב יו"ד נו"ן או שי"ן שכתב עי"ן יו"ד או חי"ת שני זייני"ן ואחר שכתב לפניו חזר ותקנם הוי שלא כסדרן ופסולין
(25) Any letter that's written in an improper way and it doesn't have its normal form, for example, the "foot" of an "א" touched the "roof" of the "א", or the inner "face" of the "א" [touched] the bottom "roof", or the "foot" of a "ה" or the "foot" of a "ק" touched, or if one letter was split into two letters, for example a "צ" that was written as "נ" "י", or a "ש" that was written as "ע" י", or a "ח" [that was written] as two "ז"s, and after he proceeded writing, he went back and fixed them, it is as if it was written out of order and it is invalid. But, to separate attached letters — after he proceeded writing — is acceptable, because since the letter had its normal form, when it's separated from its friend it's not as if it was written [right then]. And so too is the law that if the small "י" that's on an "א" and a "ש" and a "ע", and the "foot" of a "ת" was not touching the body of the letter, and a child who's neither a genius nor a simpleton recognizes [the letter], that even though he proceeded writing, he is able to go back and fix it because since the normal form of the letter was recognizable it's not considered written out of order. And there are those who say that so too is the law if the "branch" on the top of a "ח" it not touching this to that, but the separation is not clearly recognizable, that even though a child reads it as two "ז" it's permitted to attach them.
אור זרוע א׳׳ח סי׳ ר׳׳ז
לפי עניית דעתי ניראה דהני דחק תוכות לאו כתיבה הוא – תולדה דכתיבה הוי. וכי האי גוונא כתב תוס׳ בכורות כה ע׳׳א.
Rashba: Removing top of ches is a melacha of kosev on shabbos, and in Kol HaTorah Kulah, but not chack tochos.
Ran: In kol hatorah kulah removing the top of a ches is chack tochos, and on shabbos you are chayav for meleches machsheves.
-S"A paskins like Ran.
Or Zarua: It's a toldah of ksivah.
Nafkah Minah #4:
Whether removing top of ches is a toldah or an av of kesivah.