יסודות החסידות בספר דגל מחנה אפרים - פרשת וארא - ניקוד התורה

יסודות החסידות - לימוד בספר דגל מחנה אפרים

(ב) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וכו' ופירש"י וארא אל האבות והנה דברי רש"י אלו אין להם שום ביאור מה רוצה רש"י בזה וי"ל לפע"ד אשר חנני ה' ברחמיו וברו"ח כי זה וודאי ואמיתית כי התורה ניתנה בלא נקודות והטעם הוא כי יש ע' אנפין לאוריית' ונדרשת התורה בנקודות השייך לענין הדרוש פנים מפנים שונים ויוכל לנקוד התורה בכל נקודות שרוצים שיעלה יפה ענין הדרוש ויש לזה רמז מה שנזכר בתיקונים בענין פתח אליהו וכו' מלכות פה ותורה שבע"פ קרינין לה וידוע שמלכות הוי"ה שלה בלי ניקוד והיינו כי מלכות הוא סוד תורה שבע"פ וא"א להיות בניקוד כי ע' פנים לתורה וצריך לדרוש פעם בניקוד זה פעם בניקוד אחר לפי ענין הדרוש והנה ידוע אברהם היה מדת החסד שהוא אל ויעקב היה בו ג"כ מדת החסד שהוא אל כמ"ש ויקרא לו אל אלהי ישראל ופרש"י אלהי ישראל קראו ליעקב אל וכו' עי"ש וזה י"ל שמרמז וארא אל "וארא מספר יצחק "אל בצירי שהוא חסד הם האבות כי אל הם אברהם ויעקב שהם בחי' אל כנ"ל ויצחק שלא היה בחי' אל וארא מרמז עליו שהוא מספר יצחק נמצא בתיבת וארא אל כלולים האבות והוא שפירש"י אל האבות שבתיבות אלו נכללו האבות והבן:

Degel Machaneh Ephraim, Vaera

...

רבנו בחיי, דברים ז׳:ב׳

ולא תחנם. מלה זו דרשוהו רז"ל על פנים רבים, מלשון חן ומלשון חניה ומלשון חנם, מלבד פשוטו שהוא לשון חנינה, כאלו אמר לא תחון אותם, והוא שדרשו במסכת ע"ז לא תחנם לא תתן להם חן, אסור לו לאדם שיאמר כמה נאה גוי זה, שנאמר לא תחנם קרי ביה לא תחנם, החי"ת בחיר"ק. ועוד דרשו בו לא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע, שאסור למכור להם קרקע בארץ ישראל, שזה יהיה סבה שיתישבו שם והתורה אמרה (שמות כ״ג:ל״ג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, קרי ביה לא תחנם, התי"ו בפת"ח והחי"ת בשו"א ופת"ח. ועוד דרשו בו לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם, קרי ביה לא תחנם החי"ת בפת"ח והנו"ן בדגש. ולמדנו מכאן כמה גדול כח התורה שהיא נדרשת לכמה טעמים עד שאפילו תיבה אחת היא מתפרשת לכמה ענינים לפי הנקוד, ובהתנועע הנקוד תתנועע התיבה, כי האותיות הן הגוף והנקוד הוא הנפש, וכן אמרו דמיין נקודתא באתותא דאורייתא דמשה כנשמתא דחיי בגופא דאינש, וידוע כי אין לגוף תנועה בלתי הנפש, ובהתנועע הנפש יתנועע הגוף לכל פנים ולכל צד, כן הנקודה באותיות התורה בהשתנות הנקוד ישתנה הענין, ולכך היה הענין מוכרח בספר תורה שיהיה בלתי מנוקד כדי שתתפרש התורה לכמה פנים מבלתי כוונת הפסוק, ומכאן יתבאר לך כח השם הגדול באותיותיו כי ישתנה ענינו לפי השתנות נקודו, וכבר כתבתי מזה בפסוק (במדבר י״א:ט״ו) ואם ככה את עושה לי, וזה מבואר לכל משכיל.

Rabbeinu Bahya, Devarim 7:2

ולא תחנם, “and you are not to show them any favor.” The word תחנם has been explained in many different ways. It may mean חן, grace, charm; it may mean חנינה, compassion, pardon. Clearly, the plain meaning is from חנינה, compassion, reprieve, and tells us that we must not indulge our feelings of compassion vis-a-vis these people. It is as if the Torah had written לא תחון אותם, “do not be charmed by them”. According to the Talmud in Avodah Zarah 20 it is forbidden to even comment on the aesthetic beauty of artifacts designed in honor of idols. One must not even admire the physical features of a handsome Gentile or a beautiful Gentile woman. The Talmud suggests that this is part of the word לא תחנם when we read the letter ח as if it had the vowel chirik underneath it. They also understand the expression as meaning that we must not grant these people חניה “parking,” i.e. temporary residence status and that it is forbidden to sell any land to Gentiles in the land of Israel. The Torah spelled out the reason when it said “so that they will not lead you into sin.” You must also not give them any gift, including land, the letters in the word תחנם being read with the vowel pattern patach, sheva, patach, i.e. tachnam. In fact, the word lends itself to still further permutations by changing the vowel pattern. Basically, the sages demonstrate the power of the written Torah, which, because it does not have vowels or other signs such as commas and period signs, is capable of being interpreted in so many different ways. Changing the vowel pattern can give a single word many different meanings. Having appreciated this you will understand even better the power inherent in the names of G’d which lend themselves to so many permutations, i.e. different emphasis of the basic concept of Hashem. I have elaborated on this already in my comments on Numbers 11,15.

תשובות הרדב"ז חלק ג תתרס״ח

(א) שאלת ממני אודיעך דעתי למה אין כותבין הנקודה בספר תורה כיון שהכל נתן למרע"ה בסיני וגם הטעמים היו ראוים שיכתבו אותם כדי שיקרא הקורא קריאה ישרה בלי שבוש שהרי גם הטעמים מבארים טעם הכתובים לפעמים:

(ב) תשובה שאלתך זו תלויה במה ששאלו המלאכים להקב"ה כשעלה מרע"ה לקבל את התורה. אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו אמר להם הקב"ה לקבל תורה בא אמרו לו תנה לנו והיינו דכתיב אשר תנה הודך על השמים [וכו']. אמר להם משה תורה מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף וכו' רציחה יש ביניכם וניאוף יש ביניכם תורה למה לכם והודו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. ויש להקשות וכי המלאכים לא היו יודעים התשובה זו אלא מאי אית לך למימר שהם היו קורין בתורה קריאה אחרת רוחנית בלא פיסוק תיבות על דרך שמותיו של הקב"ה וכן ארז"ל כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה והודיעם הקב"ה שיש לתורה קריאה אחרת גשמות על דרך פיסוק תיבות בענייני בני אדם בטומאה וטהרה ואיסור והיתר ופטור וחייב וכן כל שאר דיניה.

ואחר שידעת זה תבין שאלתך כי צוה האל יתעלה שיכתבו את התורה בלא נקודות וטעמים כאשר היתה באמנה אתו יתברך כדי שיהיו בה שתי קריאות רוחנית וגשמית כדי שמי שיכול להשיג ישיג.

וכן אמרו יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. ומסר הנקודות והטעמים כשאר תורה שבעל פה שהיא פירוש לתורה שבכתב כן הנקודות והטעמים הם פירוש לתורה שבכתב.

והדבר ידוע כי האותיות בלא נקודות וטעמים יש בהם משמעיות הרבה וצירופים שונים וקריאות הפכיות ולנן לא ניתנו הנקודות והטעמים ליכתב בס"ת ויכתבו בחומשים משום עת לעשות לה' כדי שלא תשתכח תורת הקריאה כשאר תורה שבעל פה.

ובמה שכתבתי לך תוכל לתרץ כמה ספיקות אחרות כגון מה ששאלו הראשונים למה לא נכתב תורה שבעל פה או למה נכתבו קצת ספורים שנראה לכאורה שאין בהם צורך וכמה גופי תורה נרמזו ברמז כל שהוא אלא שיש לך להאמין שאין לך (אלא) אפי' תיבה קטנה שאין בה סודות עמוקות וצירופים שלא נשיגם אנחנו ואין לך בתורה. אפי' אות אחת ללא צורך ולא לתפארת הקריאה ולא בפה רפה כלשון ישמעאל כאשר חשבו רבים ושים תמיד כלל זה נגד עיניך ותצליח ואני ערב. והנראה לע"ד כתבתי:

(ג) מה שמצאתי כתוב בגליון וז"ל מצאתי לאחד מן הראשונים ולא ידעתי שמו דע כי מפני שהנקוד הוא צורה ונשמה לאותיות לפיכך לא נעשה הס"ת נקוד לפי שהוא כולל כל הפנים וכל הדרכים העמוקים וכולם נדרשים בכל אות ואות פנים לפנים מפנים ותעלומות לפנים מתעלומות ואין לך גבול ידוע אצלנו ואמרו תהום אומר לא בי היא ואם ננקד הס"ת היה לו גבול ושיעור כדמיון החומר שהגיעה לו צורה ידועה ולא היה אפשר לו להיות נדרש כי אם לפי הניקוד המסויים באותה תיבה אבל מפני שס"ת בלול ומובלל בכל מיני שלימות ובכל מלה ומלה נתלים בה תלי תלים לא נעשה מנוקדים כדי שיהיה נדרש בכל מיני שלימות ולפיכך אמרו אל תקרי כך אלא כך ואלו היה מסויים לא נוכל לומר כך והנה חכמים ז"ל נתעוררו בכמה מקומות לזה על צד הדרש המעולה ויתד תהיה לך על אזנך אל תיקרי אזנך אלא אזניך מלמד שכשישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו ובמקום הזה העירו אותנו על סוד טעם היות הס"ת בלתי נקוד ונתנו לפתאים במדרש פסוק זה לחם סובין ולחכמים נתנו בזה לחם אבירים והכל מתוך פשטיה דקרא וכל התורה נוהגת על דרך זה ולפיכך אחז"ל שבעים פנים לתורה והבן. עכ"ל:

Teshuvot HaRadbaz Volume 3 1068

...

לדוד אמת תורת השלמים סימן כב אות יג
ס"ת אינו מנוקד כדי שיוכל האדם לדרוש מה שירצה כי האותיות כשאינם מנוקדות סובלות כמה כונות ומתחלקות לכמה ניצוצות ומפני זה נצטוינו שלא לנקוד ס"ת כי משמעות כל מלה לפי הנקוד ואין משמעותה עם הנקוד כי אם ענין אחד ובלי נקוד יוכל האדם להבין כמה עניינים נפלאים רבים ונכבדים והבן זה כי תצטרך זה בהרבה מקומות, הרב מהר"א הכהן בקונט' הנז' משם רבינו בחיי.

וכתב הוא ז"ל דיש לומר טעם אחר דרומז על התורה דהיתה לפני הקדוש ברוך הוא קודם נתינתה לתחתונים שהיו מספר אותיותיה לפניו ואינה עשויה תיבות כמו עתה והטעם לסדרה כפי מה שיתנהג העולם ולפי חטא אדה"ר סידר האותיות שלפניו בתיבות מספרות ענין מיתה ויבום וכיוצא ואם לא היה חוטא שלא היה מיתה היה מסדר האותיות בתיבות מספרות ענין אחר ולכן אין בס"ת לא נקודות ולא פסיק פסוקים ולא טעמים רמז לתורה כמה שהיתה בתחילה תל של אותיות בלתי מסודרות ותכלית כוונתו ית' כי כשיבא מלך המשיח ובלע המות לנצח אין שייך מיתה וטומאת מת וכל כי הני מילי ואז הקדוש ברוך הוא יפסיק תיבות של ס"ת ויחבר אות תיבה זו בתיבה זו לחבר תיבות שיובן ענין אחר וזהו תורה חדשה מאתי תצא והלא התורה נצחי אלא שהס"ת יהיה אז כעכשיו והקב"ה ילמדנו לקרותו על סדר שיעור האותיות שיחבר זו עם זו שיהיה תיבה אחת וילמדנו חילוק וחיבור התיבות עכ"ל הרב מהר"א הכהן בקיצור הס':
ואני בעניי אומר כי מ"ש שהתורה היתה תל אותיות אם לא נמצא ברז"ל לדעתי הקצרה אינו אלא שכל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא והיו אותיות אלו כתובות בצירוף שמותיו יתברך. והחטא גרם שנכתבו אותם אותיות בתיבות אלו ועמ"ש אני בעניי בקונטריס צוארי שלל בהפטרת בראשית ועמ"ש מ"ז הרב החסיד ז"ל בהקדמת ספר חסד לאברהם ואין כאן מקום להאריך בזה ועמ"ש רבי' האר"י ז"ל בסוד טנת"א ודו"ק: