In kabbalistic (mostly Eastern European) sifrei Torah, the letter tsade in צֵ֤א (depart) in Shemot 11:8 is generally written large, following the tradition of Rabbi Yosef ben Shmuel Tov-Elem (980-1050).1 A longer kabbalistic list insists that every letter of the aleph-bet needs to appear meshunah (lit. strange; used of modified letter forms) at least twice in the Tanakh - once rabbati (large) and once qetonah (small).
(ח) וְיָרְד֣וּ כׇל־עֲבָדֶ֩יךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲווּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכׇל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בׇּחֳרִי־אָֽף׃ {ס}
(8) “Then all these courtiers of yours shall come down to me and bow low to me, saying, ‘Depart, you and all the people who follow you!’ After that I will depart.” And he left Pharaoh’s presence in hot anger.
The letter form in the east (Arizal script tradition) is drawn with the right arm extending outward rather than inward (as is the halakha in the west, i.e. in the Beis Yosef script tradition). This is because the letter is representative of the tzaddik (righteous person), who is known for his selfless outreach to others.
גְּמָ' אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק לְמָה צַדִּיקִים נִמְשָׁלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה לְאִילָן שֶׁכּוּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טׇהֳרָה וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִמְקוֹם טוּמְאָה נִקְצַץ נוֹפוֹ כּוּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טׇהֳרָה כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא יִסּוּרִים עַל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּירְשׁוּ הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד
GEMARA: Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: To what are the righteous in this world compared? To a tree that is standing entirely in a pure place and its branches hang over an impure place. If its branches are cut, it will stand entirely in a pure place. So too, the Holy One, Blessed be He, brings afflictions upon the righteous in this world to cleanse them of their few sins. He makes them suffer so that they will inherit the World-to-Come entirely, as it is stated: “And your beginning was in pain, your end shall greatly increase” (Job 8:7).
Otiyyot d'Rabbi Akiva describes the letter as also representing Hashem's righteousness toward us, defined as His gift of knowledge, understanding, and intelligent speech.
Tsade is one of the six Hebrew letters which has two forms - tsade kafuf (bent tsade) is the initial/medial form, and tsade pashut (straight tsade) is the final form. These symbolize the posture of a tzaddik, i.e. prostrating himself in prayer and standing upright (morally). D'varim 32:4 describes Hashem as the Righteous and Upright One.
(ד) הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פׇּֽעֳל֔וֹ כִּ֥י כׇל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃
(4) The Rock!—whose deeds are perfect, Yea, all God’s ways are just; A faithful God, never false, Righteous and upright indeed.
Gematria of the Letter
As a Hebrew numeral, tsade is the sigla for the number 90. When one reaches ninety, he has become so spiritual and humble that he bends over for Hashem. He is no longer an independent character but an extension of Hashem Himself. The letter's form is an image of this.
(כא) הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:
(21) He used to say: At five years of age the study of Scripture; At ten the study of Mishnah; At thirteen subject to the commandments; At fifteen the study of Talmud; At eighteen the bridal canopy; At twenty for pursuit [of livelihood]; At thirty the peak of strength; At forty wisdom; At fifty able to give counsel; At sixty old age; At seventy fullness of years; At eighty the age of “strength”; At ninety a bent body; At one hundred, as good as dead and gone completely out of the world.
(יג) לשוח. הוא מהלך שחוח שהרי מכאן ואילך הוא כפוף. וי״א לשוח ראוי לקבורה דשוב אין בו כח לצאת ולבא:
(13) lashuach: One who walks wisely, because from then on he walks [halakhicly] in submission. And others say: A person worthy of burial is not strong enough to go out and come back.
The numerical value of the word tzaddik is 204, which is exactly double the value for the word emunah (faith).2 It can therefore be said that a tzaddik is one who has a double measure of faith, or even one who possesses two levels of faith -- the lower level capable of connecting souls in the olam hazeh and the higher level for bringing sparks of Divinity down to earth from the Heavens.
Moshe, the Ultimate Tzaddik
(ג) גַּם כְּתִיב (משלי י״א:י״ד): תְּשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ, וְהַצַּדִּיק נִקְרָא רַב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ט): מֹשֶׁה אַיְּדֵי דִּנְפִישׁ זְכוּתֵהּ כְּרַבִּים דָּמֵי.
(3) It is also written (Proverbs 11:14), “In the RoV (multitude) of advisors there is salvation.” The tzaddik is called “RaV (many),” as our Sages teach: Moshe, because his merit was so great, was like many (Taanit 9a).
(ז) וְלִבְחִינַת זֶמֶר שֶׁל אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה הַזֹּאת, אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה כִּי אִם צַדִּיק הַדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אֱמוּנָה זוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה, בְּחִינַת: שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁהִיא עֲדַיִן לְמַעְלָה מֵהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל. כִּי מֹשֶׁה הוּא בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל.
(7) Now, the only one who merits the aspect of the melody of this exalted faith is the tzaddik of the generation, who is the aspect of Moshe. He is on this level of faith, which is the aspect of silence, the aforementioned aspect of “Be silent! Thus has it arisen in thought.” That is, it is still higher than speech, because Moshe is the aspect of silence, as explained above.
(א) זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' והיה בהניח כו' . לכאורה יקשה אם אמנם כי מצות מחיית עמלק הוא מ"ע מה"ת השייך בכל זמן כמ"ש מלחמה לה' בעמלק מדור דור למה לא נזכר הציווי ההוא כי אם בריחוק הזמנים ממשרע"ה עד ימי שמואל הנביא כמ"ש פקד פקדתי כו' . שהיה קרוב לערך ארבע מאות שנה ואח"כ בימי מרדכי ואסתר שהיה יותר מארבע מאות שנה. גם כי כבר כתיב מצות זכירה ולפניו אין שכחה. אמנם הנה המצוה הזאת של מחיית עמלק והסט"א אמנם בא מכח התעוררת של הצדיקי' שלמטה מענין עבודתו ית"ש באופן שיהיה להם עבדו' השייך לזה. והנה היא באה רק מבחי' צדיק הנקרא נאמן כמ"ש במשרע"ה בכל ביתי נאמן הוא וכן בשמואל כתיב ג"כ כי נאמן שמואל לנביא לה' ובחי' נאמן הוא אותן הנשמות אשר אין כוונתסלצורך עצמם כלל וכלל ובזה מתעורר מדת נאמן למעלה כמ"ש מנאמן לנאמן ועי"ז נדחה מדת השקר אשר אין לה רגלים היא הסט"א מקום יניקת החיצונים מנצח והוד דהנה ענין מחיית עמלק ימ"ש הוא בנצח כמ"ש ועברתו שמרה לנצח לכן כתיב וגם נצח ישראל לא ישקר. והנה זו מדת משרע"ה רעיא מהימנא כל כוונתו היה לטובת כלל ישראל כל הימים ומסר נפשו עליה' כמ"ש ואם אין מחני נא וגם אח"כ כשנסתלק. עוד ניצוצות משה בכל דור בצדיק הדור וכמ"ש במותו לא כהתה עינו וילך משה וידבר את הדברים האלה אע"פ שהלך מאתנו עודנו מדבר כי אתפשטותיה בכל דרא. וז"ש טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה. לילה רמז לגלות דהנה הצדיקים שהס בבחי' רק טוב לא יכבה נרם לעולם וכן כתיב אצל שמואל ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' ר"ל כי שמואל עודנו שוכב תמיד עוד היום בהיכל ה' כדי שלא יכבה נר ה' וכמ"ש בספרים כי שמואל הנביא בהסתלקותו לא רצה ליכנוס בג"ע למקום מנוחתו רק להפיק טובת ישראל וישכב במקום ההוא להיות לעזר להם בגלותם. וכ"נ משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם. ר"ל לשון הוה עדיין הם קוראים והוא יענם גם עתה. וזה שהתפללה עליו אמו ונתת לאמתך זרע אנשים בחי' אור זרוע לצדיק להשפיע ולהזריח בלב ישראל יראה ואהבה לה' . וז"ש קשת רוח אנכי דהנה חנ"ה גימט' ס"ג שהוא בינה והוא יסוד אמא בחי' נשמה רצתה להמשיך לו נשמה ממקום ההוא על בחי' רוח וזו קשת רוח שהיה קשה לה לעשותו ק"ן בחינת אם רובצת על הבנים וז"ש מעיל קטן תעשה לו אמו מעי"ל גימ' ק"ן והוא היחוד בואדם אין לעבוד את האדמ"ה מבחי' אין האדמ"ה ה' עלאה אדם ה' תתאה מן העולם ועד העולם דרך היחוד והזוכה לבחי' מעיל כמו הכה"ג לבוש כתונת ומעיל מבחי' יוסף כתונת פסים שעשה לו אביו ומעי"ל שמואל שעשתה לו אמו וז"ש ונשמע קולו בבואו אל הקודש ר"ל שנשמע תפלתו לפני הש"י. וגם אח"כ כתיב ואיש זקן עוטה מעיל כי תמיד עוטה מעיל כנ"ל וגם אחר הסתלקותו עדיין עוטה מעיל ונאמן לישראל להתפלל עבורם. והנה בחי' משה מבחי' נצח וכן שמואל הנביא בנו"ה נבואתו. ולכן מרדכי מבנימין שלא השתחוה לעשו תיקן בחי' ירך יעקב בנצח איש ימיני וזה ענין מחיית עמלק גם מרדכי שלא השתחוה להמן והוא היה הנאמן לישראל במס"נ כנודע ע"כ בג' זמנים הללו ע"י הצדיקי' הנ"ל בדורם התעורר ענינם למעלה מחיית עמלק ולכד במשה הוכרח עמלק לבא אליו בע"כ כפי מדתו לגמלו במדה כנודע וכן בשמואל ומרדכי. והנה ענין מחיית עמלק הוא הקדמה לבנין בהמ"ק כנודע לכן התעכב כ"כ מטעם הנ"ל להקדים מחיית עמלק ואח"כ ועשו לי מקדש. וכן בשמואל כשראה התחלת בנין בהמ"ק הוכרח להקדים לו מחיית עמלק וכן מרדכי הוכרח לעקור את המן ועשרת בניו הם הקליפות להיות הקדמה לבנין בית שני וכן לעתיד כתיב ויז נצחם כו' תשועתם היית לנצח ויבנה בהמ"ק בב"א:
(1) Remember what Moses did to you: A question to ask: if there's a Biblical commandment to erase Amalek all the time since it says that "G-d has a war with Amalek in every generation," why doesn't he mention this commandment until the time of Shmuel HaNavi and then until the times of Mordechai and Esther (400 year gap). And it also says that the mitzvah is "not to forget Amalek" and Hashem never forgets. This mitzvah comes from the power and inspiration of tzaddikim in this world and the kind of service which is needed comes from a level of tzaddik who is called "faithful." Like it says about Moshe Rabbeinu, "Moses is faithful in My House," and Shmuel is also called "faithful." What does faithful? Those who souls that have no intent for themselves. And by them being so faithful, Hashem is faithful in return, and this pushes away the attribute of falsehood. Falsehood has no feet [no sustainability]. It says that kelipa gets its nourishment from Netzach and Hod, and it destroying Amelek "His anger He guards forever [netzach]." It also says that "Netzach of Israel does not lie." This is the attribute of Moshe Rabbeinu, the Faithful Shepard, his entire intent is for the benefit of the Jewish people and he gives his soul to them and Moses said to the Jewish people erase me from the book. Even when Moses left the world there's still a spark of Moses in the tzaddik of the generation. As it says, when 'Moses passed away his eyes did not dim' and next verse say "he went and spoke to the Jewish people." Even though he left us, he still speaks to us via extension of Moshe in every generation (the tzaddik). This the meaning of the verse "she tasted the merchandise was good, her candlelight will not be put out at night." The goodness refers to the tzaddikim and the night to exile, and the candle light will not be put out. And so it says about Shmuel, "the candle of G-d, before it was put out, Shmuel was lying down in the chambers of Hashem." This means that even while Shmuel is lying down [passed away], he still in the chamber of Hashem as to ensure the candle doesn't go out. As it books, even after Shmuel passed away, he did not want to enter Gan Eden, he wants to help the Jewish people, so he lies down in that place during their exile in order to assist them. This is also the meaning of the posuk "Moses and Aaron are among his Cohenim and Shmuel is among those who invoke his name." And they call upon Hashem in the current times too (happening in the present). They call to him and He answers. This is the meaning of Chana's prayer "may you give your maidservant the seed of man." The seed of man refers to the light planted for the righteous to influence and illuminate the heart of Jews to create reverence and love for Hashem. She said "I am a woman of grievous spirit." Chana = 63, which is Bina, which is called "mother," which is a level of soul. She wanted to bring to him a soul from that place beyond the level of ruach. That's the meaning of a 'grievous spirit' because it's hard to make for her to make a nest, which the level of mother which hovers over her sons. This is the meaning of the verse "a small cloak his mother made him." Cloak = nest, which is the unity described in the verse "there is no man to work on the earth." Read this as "from the level of ayin, there is the earth." The first 'hei' of earth refers to Hashem's name. Then there is the word 'adam' and there is the last 'hei;' this is the unity of one world to another. And the one who merits to have the cloak in a similar way the Kohen Gadol does is from the level of Yosef, who got a cloak from his father, like Shmuel who made him a cloak. This is the meaning of the sound of the Kohen Gadol when he entered the Kodesh HaKodoshim. This is also the meaning of the verse "the old man wears the cloak," because this lets him daven for the Jewish people. So Moshe Rabbeinu is the level of netzach, Shmuel is netzach and hod, and Mordechai comes from Binyomin, who never bowed to Amalek (Eisav). And this is a tikkun for the thigh of Yaakov, which is netzach. This is the meaning of the destruction of Amalek. Mordechai never bowed down to Haman either. Therefore these three tzaddikim could cause the destruction of Amalek. So Moshe forced Amalek to come against him, and so did Shmuel and so did Mordechai, to give him the just punishment. The destruction of Amalek is the prelude to the building of the Temple. Therefore, it was delayed so long in order to destroy Amalek first, in order to build the Temple. When Shmuel saw the Temple being built, he needed to see the destruction of Amalek. Mordechai also needed to get rid of Amalek to prepare for the Second Temple. So to in the future it says "there salvation will be forever [netzach]" and the Temple will speedily built in our days, amen.
The Attribute of Humility in the Tzaddik
The bent tsade is said to depict humility, and who in Torah is more humble a tzaddik than Rabbeinu Moshe? We see this character attribute displayed already in Parashat Shemot.
This assessment is made expressly both in the Torah itself and in the rabbinic literature.
(ג) וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ {ס}
(3) Now Moses himself was very humble, more so than any other human being on earth.
אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ואילו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה ואמר רבא ואיתימא ר' יוחנן אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן כתיב הכא ונחנו מה וכתיב התם (איוב כו, ז) תולה ארץ על בלימה
The Gemara relates: Rava says, and some say Rabbi Yoḥanan says: Greater is that which is stated with regard to Moses and Aaron than that which is stated with regard to Abraham. As with regard to Abraham it is written: “And I am but dust and ashes,” while with regard to Moses and Aaron it is written: “And what are we,” i.e., we are not even dust and ashes. And Rava says, and some say Rabbi Yoḥanan says: The world endures only in the merit of Moses and Aaron. It is written here: “And what are we,” and it written elsewhere: “He hangs the earth upon nothing” (Job 26:7). That is, the earth endures in the merit of those who said of themselves that they are nothing, i.e., Moses and Aaron.
Notes and Sources
- Rabbi Simcha ben Shmuel of Vitry, Machzor Vitry (1208 ed.) vol. 2, p. 683; the large and small letters in his list total 32.
- For tzaddik: 90 (tsade) + 4 (dalet) + 10 (yodh) + 100 (qoph) = 204; for emunah: 1 (aleph) + 40 (mem) + 6 (waw) + 50 (nun) + 5 (hey) = 102.