פרקים א׳-ב׳ ביהושע הם פרקי מעבר. מעבר בין מנהיגות משה ליהושע, בין חיים במדבר לחיים בארץ הנושבת, בין הנהגה ניסית להנהגה ארצית. במהלך הלימוד נעיין בהיבטים שונים של תקופה הרת גורל זו תוך השוואתה למציאות ולאירועים שקדמו לה.
וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים - בקיאות
(10) Joshua thereupon gave orders to the officials of the people: (11) “Go through the camp and charge the people thus: Get provisions ready, for in three days’ time you are to cross the Jordan, in order to enter and possess the land that the LORD your God is giving you as a possession.” (12) Then Joshua said to the Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh, (13) “Remember what Moses the servant of the LORD enjoined upon you, when he said, ‘The LORD your God is granting you a haven; He has assigned this territory to you’: (14) Let your wives, children, and livestock remain in the land that Moses assigned to you on this side of-b the Jordan; but every one of your fighting men shall go across armed in the van of your kinsmen. And you shall assist them (15) until the LORD has given your kinsmen a haven, such as you have, and they too have gained possession of the land that the LORD your God has assigned to them. Then you may return to the land on the east side of the Jordan, which Moses the servant of the LORD assigned to you as your possession, and you may possess it.” (16) They answered Joshua, “We will do everything you have commanded us and we will go wherever you send us. (17) We will obey you just as we obeyed Moses; let but the LORD your God be with you as He was with Moses! (18) Any man who flouts your commands and does not obey every order you give him shall be put to death. Only be strong and resolute!”
תוך כדי קריאה ועיון בפרק אנו מציעים להעזר בשאלות הבאות:
1.
עיינו בשמות ל"ג, י"א; במדבר כ"ז, י"ב-כ"ג; דברים ל"ד, ט׳. נסו לעמוד על טיבה של מערכת היחסים בין משה ליהושע בתורה וכיצד היא יכולה להשפיע על יהושע כמנהיג ועל עם ישראל כמונהג על ידו.
2.
השמות והביטויים החוזרים פעמים רבות בפרק, יכולים לסייע לנו לעמוד על מוקד ענינו ומשמעותו. כמה פעמים מוזכר שמו של משה בפרק וכמה פעמים שמו של יהושע? מה היחס בין ההופעות? כיצד נתון זה תורם להבנת מכלול התמודדויותיו של יהושע בראשית דרכו?
3.
עיינו בדברים י"א, כ"ג-כ"ה, ל"א, א׳-ח׳. מה לדעתכם תרומתם של הפסוקים הללו להבנת קשיי המעבר מדור המדבר לדור כובשי הארץ?
4.
עיינו בבמדבר ל"ב, במשא ומתן שמתקיים בין שבטי ראובן, גד וחצי המנשה לבין משה. כיצד מאירים הפסוקים שם את פסוקים י"ב-י"ח בפרקנו?
She sent them on their way, and they left; and she tied the crimson cord to the window. (22) They went straight to the hills and stayed there three days, until the pursuers turned back. And so the pursuers, searching all along the road, did not find them. (23) Then the two men came down again from the hills and crossed over. They came to Joshua son of Nun and reported to him all that had happened to them. (24) They said to Joshua, “The LORD has delivered the whole land into our power; in fact, all the inhabitants of the land are quaking before us.”
1.
קראו את יהושע א׳, י"א; ב׳, א׳; ב׳, כ"ב. מה הבעיה העולה מן הפסוקים? עיינו ברש"י לפסוקים ב׳, א׳ ובדקו כיצד הוא פותר את הבעיה. האם יש לכם רעיונות נוספים לפתרון הבעיה?
2.
השוו בין סיפור המרגלים ביהושע פרק ב׳ ובין סיפור המרגלים בבמדבר פרק י"ג. עמדו על קווי הדמיון והשוני בין שני הסיפורים ונסו לחשוב מה גרם להבדל המהותי בתוצאות.
3.
את מי מצטטת רחב בדבריה בפסוקים ט׳-י׳? מה מיוחד בציטוט הזה ומה הוא מלמד על תפיסת תושבי הארץ?
מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל - עיון
1.
עיינו בספר במדבר פסוקים י"ד, א׳-ט׳. האם ניתן לראות בפרקנו תיקון לאירועים המתוארים שם?
2.
קיימת מחלוקת בנוגע למקומו ומעמדו של ספר יהושע בהשוואה לחמשת חומשי תורה. על פי גישה אחת, ספר יהושע מהווה השלמה לחמשת חומשי תורה. על פי הגישה האחרת, ספר יהושע פותח את ספרי נביאים. חשבו מהם הנימוקים העומדים בבסיס כל גישה. (בין השאר, רצוי להתייחס להבטים הבאים: דרגת הנבואה בכל ספר, סגנון מנהיגות, ארץ ישראל, מצוות וכו׳).
וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא - הרחבה
מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים / חיים נחמן ביאליק
“מֹשֶׁה מֵת יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס”
קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה;
עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה.
רַב־לָכֶם לָנוּעַ, לָנוּד בָּעֲרָבָה –
וְלִפְנֵיכֶם פְּרוּשָׂה דֶּרֶך גְּדוֹלָה, רְחָבָה.
רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה נֵתַע בֵּין הֶהָרִים –
וּבַחוֹל טָמַנּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פְּגָרִים.
אַל־נָא יַעַצְרוּנוּ פִּגְרֵי הַנֶּחֱשָׁלִים,
שֶׁבְּעַבְדוּתָם מֵתוּ – נִפְסַח עַל־הַחֲלָלִים!
יִרְקְבוּ בִקְלוֹנָם סְרוּחִים עַל־צְרֹרוֹתָם,
שֶׁבִּכְתֵפָם נָשְׂאוּ מִמִּצְרַיִם אוֹתָם.
יִמְתַּק לָמוֹ חֲלוֹמָם, חֲלוֹם רֹב בְּצָלִים, שׁוּמִים,
דְּוָדִים מְלֵאֵי בָשָׂר רַבִּים וַעֲצוּמִים.
עוֹד הַיּוֹם אוֹ מָחָר יַחֲלֹק רוּחַ קָדִים
עִם הָעַיִט גּוּפַת אַחֲרוֹן הָעֲבָדִים.
וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׂמַח אֱלֵי־גִיל לִשְׁלֹחַ
בָּרִאשׁוֹנָה אוֹר עַל־פְּנֵי דוֹר כַּבִּיר כֹּחַ.
וּבִתְרוּעָה יַצְהִיל גַּם־הַדּוֹר רִאשׁוֹנָה
פָּנָיו לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ וַהֲדַר גְּאוֹנָהּ.
קוּמוּ אֵפוֹא, נָדִים! עִזְבוּ אֶת־הַשְּׁמָמָה!
אַךְ אַל־יַעַל קוֹלְכֶם, דִּרְכוּ עֹז בִּדְמָמָה!
פֶּן־צַעַדְכֶם יַרְגִּיז מִדְבָּר וְנִרְדָּמָיו –
אִישׁ וְאִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע הֵד פְּעָמָיו!
אִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע קוֹל אֱלֹהַּ דֹּבֵר:
לֵךְ! הַיּוֹם אֶל־אֶרֶץ חֲדָשָׁה אַתָּה עֹבֵר!
לֹא! לֹא לֶחֶם קְלֹקֵל, שְׂלָו וּדְגַן שָׁמָיִם –
לֶחֶם עֶצֶב תֹּאכַל, פְּרִי עֲמַל יָדָיִם!
לֹא! לֹא אֹהֶל תֹּהוּ וַעֲלִיּוֹת שְׁחָקִים –
בַּיִת אַחֵר תִּבְנֶה, אֹהֶל אַחֵר תָּקִים!
כִּי מִלְּבַד הַמִּדְבָּר תַּחַת הַשָּׁמָיִם,
עוֹד לֶאֱלֹהַ עוֹלָם גָּדוֹל רְחַב יָדָיִם.
וּמִלְּבַד יְלֵל הַיְשִׁימוֹן, דְּמִי הַצִּיָּה –
תִּרְגַּשׁ תַּחַת שִׁמְשׁוֹ אֶרֶץ יְפֵה־פִיָּה."
וְעַל־פִּסְגַּת נְבוֹ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַבָּא,
נוֹרָא הוֹד כִּפְנֵי מַלְאַךְ הַקְּרָב,
יַעֲמֹד יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן יִתֵּן קוֹל
עַל־רֹאשׁ צְבָאוֹ הֶעָצוּם וָרָב.
קוֹלוֹ יֵצֵא כַּחֵץ, מָלֵא עָצְמָה, עֱזוּז,
דְּבָרוֹ יִבְעַר כַּלַּפִּיד, כָּאֵשׁ;
גַּם־הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא, הַמִּדְבָּר הָרֵיק,
עוֹנֶה אַחֲרָיו: “יִשְׂרָאֵל! קוּם רֵשׁ!”
וּמִלְּמַטָּה כַּכְּפִיר, עַם עֲלוּמִים וּדְרוֹר,
מַחֲנֶה כָבֵד כְּחוֹל שְׂפַת הַיָּם,
הַקְשֵׁב יַקְשִׁיב בְּדִמְמַת קֹדֶשׁ לַקּוֹל
הַמִּתְפּוֹצֵץ עַל־רָאשֵׁי הָעָם.
וּכְבָר תָּקְעוּ בַחֲצֹצְרוֹת לַמַּסָּע, וּכְבָר
רַד מִפִּסְגַּת נְבוֹ גַּם־הַשָּׂר –
וּמַדּוּעַ לֹא־יִסַּע יִשְׂרָאֵל? עַל־מָה
נִצָּב דּוּמָם כְּפוּף־רֹאשׁ מוֹל הָהָר?
אֶת־מָה יֵצַר עֲזֹב לוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה?
מַה־מְּשׁוֹטְטוֹת עֵינָיו בַּגָּיְא?
לָמָּה דוּמָם תִּבְכֶּינָה, תִּטֹּפְנָה? אֶת־מִי
תְּבַקֵּשְׁנָה עַל רֹאשׁ הַר־נְבוֹ?
הֵן מְבַקְשׁוֹת אֶת־מֹשֶה, אֶת־מֹשֶה הַמֵּת!
וּכְאִישׁ אֶחָד כֹּל פִּנּוֹת הָעָם
כָּרְעוּ פִתְאֹם מוּל רוּחַ אִישׁ הָאֱלֹהִים,
אֶל־מוּל רֹעָם הַנֶּאֱמָן, הָרָם.
תשרי, תרנ"ז