We will explore three primary sources in the Gemara related to the practice of washing hands before prayer. Next, we will see how the Rishonim have analyzed these sources to a form a basis for practical Halacha.
Questions to consider: (1) is the source referring to specific part(s) of the day? (2) What is the relationship of the source with prayer? (3) Does the source present washing of the hands as a positive moment in religious life, or as warding off something negative?
First source
כִּי שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹלָא, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה״... כִּי מָשֵׁי יְדֵיהּ ,לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם״. כִּי מָשֵׁי אַפֵּיהּ, לֵימָא: בָּרוּךְ … הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁינָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹקַי... בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״.
Upon hearing the sound of the rooster, one should recite: Blessed…Who gave the heart [sekhvi] understanding to distinguish between day and night. Upon ritually washing his hands: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the washing of the hands. Upon washing his face, one recites: Blessed…Who removes the bands of sleep from my eyes and slumber from my eyelids. And may it be Your will, O Lord my God... Blessed are You, O Lord, Who bestows loving-kindness on His people, Israel.
Second Source
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרוֹצֶה שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה יִפָּנֶה, וְיִטּוֹל יָדָיו, וְיַנִּיחַ תְּפִילִּין, וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, וְיִתְפַּלֵּל, וְזוֹ הִיא מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה.
And Rabbi Yoḥanan said: One who seeks to accept upon himself the complete yoke of the kingdom of Heaven should relieve himself, wash his hands, don phylacteries, recite Shema, and pray, and that is acceptance of the complete Kingdom of Heaven.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַנִּפְנֶה, וְנוֹטֵל יָדָיו, וּמַנִּיחַ תְּפִילִּין, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, וּמִתְפַּלֵּל — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן, דִּכְתִיב: ״אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסוֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה׳״
On a similar note, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who relieves himself, washes his hands, dons phylacteries, recites Shema, and prays, the verse ascribes credit to him as if he built an altar and offered a sacrifice upon it, as it is written: “I will wash in purity my hands, and I will encircle the altar of the Lord” (Psalms 26:6)
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: חֲזִי מָר הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנָן דַּאֲתָא מִמַּעְרְבָא וְאָמַר: מִי שֶׁאֵין לוֹ מַיִם לִרְחוֹץ יָדָיו — מְקַנֵּחַ יָדָיו בְּעָפָר וּבִצְרוֹר וּבְקִסְמִית. אֲמַר לֵיהּ: שַׁפִּיר קָאָמַר, מִי כְּתִיב ״אֶרְחַץ בְּמַיִם״? ״בְּנִקָּיוֹן״ כְּתִיב — כֹּל מִידֵּי דִּמְנַקֵּי, דְּהָא רַב חִסְדָּא לָיֵיט אַמַּאן דִּמְהַדַּר אַמַּיָּא בְּעִידָּן צְלוֹתָא.
Ravina said to Rava: My Master, look at this Torah scholar [tzurva merabbanan] who came from Eretz Yisrael and said something astonishing: One who has no water with which to wash his hands, it is sufficient that he wipes his hands with earth, a rock, or a sliver of wood. Rava replied to Ravina: He spoke well, as, is it written: I will wash with water? In purity, is written referring to anything that cleans, as Rav Ḥisda would curse one who went out of his way to seek water at the time of prayer.
Third Source
אָמַר מָר עוּקְבָא אָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוֹרֶה אָדָם קִילוֹרִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנוֹתֵן עַל גַּב עֵינָיו בְּשַׁבָּת, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ... אָמַר שְׁמוּאֵל: טוֹבָה טִיפַּת צוֹנֵן שַׁחֲרִית וּרְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין עַרְבִית מִכׇּל קִילוֹרִין שֶׁבָּעוֹלָם... הוּא הָיָה אוֹמֵר: יָד לָעַיִן — תִּיקָּצֵץ... תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בַּת חוֹרִין הִיא זוֹ וּמַקְפֶּדֶת עַד[שֶׁיִּרְחוֹץ יָדָיו] שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פּוּךְ מַעֲבִיר בַּת מֶלֶךְ, וּפוֹסֵק אֶת הַדִּמְעָה, וּמַרְבֶּה שֵׂיעָר בָּעַפְעַפַּיִים
Mar Ukva said that Shmuel said: One may soak eye salves (κολλύριον, collyrium) from Shabbat eve and place them on his eyes on Shabbat, and he need not be concerned that he is violating the prohibition against healing on Shabbat... Shmuel said: For healing the eyes, better a drop of cold water in the morning and washing the hands and feet with hot water in the evening than all the eye salves in the world... he would say: A hand that touches the eye should be severed because it harms the eye... Rabbi Natan says: She is a liberated entity, and she refuses to leave until [one washes his hands] three times. Rabbi Yoḥanan said: When eye shadow is placed on the eyes it causes the evil spirit called the Daughter of the King to pass, and it stops tears and causes eyelashes to grow.
רבינו חננאל מסכת שבת דף קט עמוד א
בת חורין היא - רוח רעה ששורה על העין יש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ג' פעמים ופוך מעבירה
יד לעין - שחרית קודם שיטול ידיו - תיקצץ - נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו
Now we will study how the Rishonim have analyzed these sources
1. Rosh
כי משי ידיה אומר ברוך אקב"ו על נטילת ידים, לפי שידיו של אדם עסקניות הם ואי אפשר שלא ליגע בבשר המטונף בלילה. תיקנו ברכה קודם שיקרא ק"ש ויתפלל וראוי היה לברך על נקיות ידים אלא על שם שתיקנו בנטילת ידים לאכילה לברך ענט"י לפי שצריך ליטול מן הכלי והכלי שמו נטלא בלשון הגמרא, לכך תיקנו נמי לברך על נטילת ידים. ונראה שאם אין לו מים ומנקה את ידיו בצרור ועפר שמברך על נקיות ידים, דחייב אדם לנקות ידיו בשעת תפלה כדאמר לעיל פ"ב (ברכות דף טו.) דכתיב ארחץ בנקיון כפי. מזה יש ללמוד דהוא הדין בתפלת המנחה ובתפלת הערבית אם עשה צרכיו ונוטל ידיו מברך על נטילת ידים אבל כל היום כשעושה צרכיו אין צריך לברך כי אם אשר יצר, דלא נתקנה ברכת על נטילת ידים כי אם לסעודה ולתפלה... מיהו מלשון שסדרם הגמרא [את ברכות השחר] משמע שיכול לברך כל אלו הברכות קודם נטילת ידים וזהו סעד לדברי שלא תקנו נטילת ידים אלא לק"ש ולתפלה:
ותדע דאם לא היתה תקנת חכמים אלא היכא דנגע במקום מטונף; אם כן למה תיקנו אותה בשחרית ולא בתפלת המנחה ובתפלת ערבית לפי דעת הרא"ש, אלא בעל כרחך דדוקא בשחרית שאי אפשר שלא יגע במקום מטונף, תיקנו חכמים לברך ענט"י ומשתקנו בשחרית לא פלוג רבנן, וחייב לברך בכל ענין. אבל במנחה וערבית דאפשר שלא יעשה צרכיו ולא יגע במקום מטונף לא תיקנוה אלא דס"ל להרא"ש דמ"מ היכא דאיכא האי טעמא כגון שעשה צרכיו וכו' חייב לברך ענט"י
2. Rashba
שו"ת הרשב"א חלק א סימן קצא
שאלת עוד למה תקנו ברכת על נטילת ידים בשחרית? שברכה זו לא נתקנה אלא על הפת בשעת סעודה.
תשובה איברא כך נהגו בכל מקום לברך בשחר על נטילת ידים ומקפידים בה בכל תנאי הנטילה כבשעת סעודה... אמרו בפרק היה קורא (דף ט"ו ב) אמר רבי יוחנן הנוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית שמע זו היא קבלת מלכות שמים שלימה. מדקאמר נוטל ידיו ולא קאמר רוחץ ידיו... משמע לכאורה שצריך בשחר ליטול ידיו בכלי. ואם תשאל מאי שנא תפילת השחר מתפילת מנחה וערבית. יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג) "חדשים לבקרים, רבה אמונתך"... וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו. ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר. ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו, וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו
אמר רבי אלכסנדראי בשר ודם מפקידים בידו חדשים והוא מחזירן בלויים ושחוקים. אבל הקב"ה מפקידים בידו בלויים ושחוקים והוא מחזירן חדשים. תדע לך שכן הפועל הזה עושה מלאכה כל היום ונפשו יגעה עליו ושחוקה. וכשהוא ישן הוא יגע ומשלים נפשו להקב"ה ונפקדת אצלו ולשחרית היא חוזרת בגופו בריה חדשה שנאמר (איכה ג כג) "חדשים לבקרים רבה אמונתך"
R. Alexandri said: A mortal in whose possession new things are left for safekeeping and with whom the things remain, returns them worn and used. Not so the Holy One, blessed be He: things worn and used are left with Him for safekeeping, and He returns them new. You can see for yourself that this is true. For the worker labors the whole day, and his spirit wichin him becomes weary and worn, so that he is tired when he goes to sleep. But his spirit is at peace, for it is in the safekeeping of the Holy One, blessed be He, and at dawn it returns, a new creation, to his body, as it is said "[spirits] are new every morning; great is Thy faithfulness" (Lam. 3:23).
3. Beit Yoseef
...משמע מדברי הרא"ש דלא בעינן כלי לנטילת שחרית... דנטילה זו אינה אלא משום נקיות בעלמא. אבל בתשובת הרשב"א כתוב... ומקפידין בכל תנאי נטילה כשעת סעודה. וכן כתוב בספר הזוהר פרשת וישב, ועוד כתובים שם בנטילת ידים שחרית חידושין שאינם נמצאים בפוסקים וז"ל
ר"ש פתח ארחץ בנקיון כפי וכו' תא חזי רזא דמלתא הכי דלית בר נש בעלמא דלא טעים טעמא דמותא בליליא ורוחא מסאבא שריא על ההוא גופא מ"ט בגין דנשמתא קדישא איסתלקת מיניה דבר נש ונפקת מיניה ועל דנשמתא קדישא נפקת ואסתלקת מיניה שריא רוחא מסאבא על ההוא גופא וכד אהדרת נשמתא לגופא אתעברת ההוא זוהמא והא איתמר דידוי דבר נש זוהמא דמסאבו אשתאר בהו ועל דא לא יעבר בר נש ידוי על עינוי בגין ההוא רוחא מסאבא עד דנטיל להון וכד נטיל להון כדין הא אתקדש ואקרי קדוש
וכתב עוד וז"ל ותו דבעי ליה לבר נש לנטלא ידא ימינא בשמאלא בגין לשלטא ימינא על שמאלא... בגין דלא יהיב דוכתא ליצה"ר לשלטא עכ"ל.
ר"ש פתח ואמר ארחץ בנקיון וגו': מקרא זה בארוהו, אבל בוא וראה, סוד הדבר כאן, הוא, כי אין לך אדם בעולם שלא יטעם בלילה טעם מות, ורוח הטומאה שורה על גוף ההוא. מה הטעם, הוא משום שהנשמה הקדושה נסתלקה מן האדם ויצאה ממנו ומשום שהנשמה הקדושה נסתלקה ויצאה מן האדם, שורה רוח הטומאה על גוף ההוא, והוא נטמא. וכשהנשמה חוזרת אל הגוף, מסתלקת זוהמא ההוא, ולמדנו, שידיו של האדם, זוהמת הטומאה נשאר עליהם, וע"כ לא יעביר ידיו על עיניו, כי רוח הטומאה שורה עליהם עד שרוחץ אותם, וכשנוטל ידיו כראוי, אז נתקדש ונקרא קדוש.
ותו, דבעיא ליה וכו': ועוד, למדנו, שהאדם צריך ליטול יד ימין ביד שמאל, שהשמאל ישמש את הימין, כדי להשליט הימין על השמאל ...שלא לתת מקום ליצר הרע לשלוט כלל. פירוש. כי אין אחיזה לס"א בקו ימין, אלא בקו שמאל, כנודע. ואם משליט הימין על השמאל, פסקה אחיזת הס"א גם מן השמאל.
...לבעלי הקבלה טעמים אחרים בכל זה ואין לנו בחיבור שעל הש"ס שום עסק בנסתרות
Summary of the Rishonim
הרב חיים שריבר
מחלוקת הרשב"א והרא"ש אינה מדוע תיקנו נטילת ידים בבוקר אלא מדוע תקנו ברכה על נטילה זו! לדעת הרא"ש הנטילה היא כהכנה לתפילה ולדעת הרשב"א כחלק מברכות השחר על כך שזכינו לשוב להיות "בריה חדשה". הגמרא (ברכות ס/ב) כבר מזכירה את החובה ליטול ידים בבוקר ואת הברכה על כך "כי משי ידיה לימא: "ברוך... אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים". ובזה דנו הרשב"א והרא"ש, כאמור לעייל. הגמרא (שבת קח/ב) מציינת שיש להיזהר לפני הנטילה שהידיים לא יגעו בפה, בחוטם, בעין ובאוזן, מפני שרוח-רעה שורה על הידיים לאחר השינה, והיא עלולה להזיק לאותם האיברים. ורק לאחר שיטול האדם את ידיו שלוש פעמים לסירוגין, תסתלק אותה רוח-רעה מידיו. טעם העניין מבואר בקבלה (זוהר ח"א קפד, ב), שבלילה, בעת שהאדם נרדם ונשאר דומם ללא מחשבה ומעשה, טועם כל אדם טעם של מיתה, ואז שורה עליו רוח של טומאה
Halacha of Netila before Mincha and Ma'ariv
(טו) צריך ליטול וכו' - בין לתפילת המנחה בין לתפלת ערבית דמצוה ליטול ידיו לתפלה:
(כ) א"צ ליטול - אלא ינקה ידיו בכל מידי דמנקי. וכ"ז בסתם ידים אבל אם נגע ידיו במקום מטונף או עשה צרכיו צריך לחזור אחר מים אף בתפלת מנחה ומעריב וכמו בתפלת שחרית