ספר הזוהר, יחד עם עוד ספרים רבים, נכנס תחת קבוצה המכונה 'ספרות הסוד'. מה העניין בספרים אלו? מהו הסוד המאפיין אותם?
בקטע הבא מתוך הזוהר ננסה לגעת מעט בנקודה זו. הקטע לקוח מתוך חלק בזוהר המכונה 'אדרא רבא', ובעברית: הכינוס הגדול. כשם שניתן לשער משמו, חלק זה מתאר התכנסות גדולה. התכנסות לה שותפים רבי שמעון בר יוחאי - שלדמותו מיוחסת כתיבת הזוהר - וחבריו. מה קורה בהתכנסות זו? ובכן, בהתכנסות נחשפים סודות הקשורים בהופעותיו של הבורא. אך הקטע המסוים בו נעסוק נוגע בחלק הראשון של ההתכנסות: תחילת העיסוק בחכמת הסוד.
ציור מאת בארי אייזן
תניא, אמר רבי שמעון לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב עת לעשות ליי' הפרו תורתך. יומין זעירין, ומארי דחובא דחיק. כרוזא קארי כל יומא, ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי כרמא. לא אשגחן, ולא ידעין, לאן אתר אזלין כמה דיאות.
תרגום חופשי:
שנוי: אמר רבי שמעון לַחברים: עד מתי נשב בקיומו של עמוד יחידי? כתוב: "עת לעשות ליי' הפרו תורתך" (תהלים קיט, קכו). הימים מעטים ובעל החוב דוחק, כָּרוֹז קורא בכל יום, וקוצרי השדה מעטים הם והם בשולי הכרם, אינם משגיחים ואינם יודעים כיאות לאיזה מקום הם הולכים.
(א) תניא אמר ר״ש וכו׳: למדנו, אר״ש לחברים, עד מתי נשב בקיום של עמוד אחד. דהיינו בבחינת עולם התהו, שז״ת היו בקו אחד זה למעלה מזה. ור״ש היה רוצה לגלות להם כאן ענין המדרגות של עולם התקון. שהם בג׳ עמודים, דהיינו סוד ג׳ קוין ימין שמאל אמצע. כתוב עת לעשות לה׳ הפרו תורתך. הימים מועטים ובעל החטאים, דהיינו המקטרג, דוחק. הכרוז קורא כל יום, לתשובה, וקוצרי השדה מועטים המה. דהיינו אותם שזכו בתבואת השדה העליון, שהוא המלכות שהם השגות סודות התורה. והם, ואפילו אותם שהשיגו, נמצאים בסוף הכרם. שהוא המלכות, ואינם משגיחים ואינם יודעים כראוי לאיזה מקום הם הולכים.
הקטע נפתח בדברי התעוררות של רבי שמעון, מנהיג החבורה, לחבריו: עד מתי נשב בקיומו של עמוד יחידי? מדבריו אלו, נראה כי רבי שמעון חש חוסר יציבות בחבורה. האדנים עליהם החבורה יושבת לא מספיקים. חסרים. מאחר והחבורה של רבי שמעון עוסקת בדברי תורה ובעבודת ה', אנו יכולים להבין כי רבי שמעון משמיע קריאה להרחבת היריעה התורנית. העמקה בעולמות התורה. הגעה להבנות גדולות יותר על הקב"ה, על האלוקות. הבנה כזו דורשת להגיע למחוזות נוספים מלבד התורה המוכרת לכל, הנגלית לעין. היא עמוד בודד, ולרבי שמעון זה כבר לא מספיק. כדי להגיע להבנה נשגבת יותר של הבורא צריך להתרחב גם לתורה הנסתרת: חכמת הסוד.
את קריאתו לעיסוק בחכמת הסוד מגבה רבי שמעון בפסוק מתהלים: "עת לעשות לה' הפרו תורתך". כיצד משמש פסוק זה את רבי שמעון? כיצד הוא מגבה את קריאתו של רבי שמעון ללימוד מעמיק יותר? נראה כי התשובה מצויה בתיאור שלאחר מכן. לא נכנס לכל פרטיו, אך מדובר בבירור בתיאור של הווה לא אידיאלי. כאשר הוא נשמע מפיו של רבי שמעון, אנו יכולים להבין אותם בהקשר של לימוד התורה וחייהם של לומדיה. משהו לא טוב במצב הנוכחי של התורה. קוצרי השדה - לומדי התורה – מעטים, והם מצויים רק בשוליים של הכרם, בשוליים של התורה. כלומר, הם לא מתעסקים בעיקרה. הם לא משגיחים (=לא שמים לב) ומפספסים משהו. לפי תיאור זה, נצרך מעשה שיביא שינוי בעולמה של תורה. זו אפוא, הסיבה של רבי שמעון לכניסה לחכמת הסוד.
אתכנשו חברייא לבי אדרא, מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון, אזדרזו בתקוניכון. בעיטא, בחכמתא. בסוכלתנו. בדעתא. בחיזו. בידין. ברגלין. אמלכו עליכון למאן דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט. מלין דקדישי עליונין צייתי להו, וחדאן למשמע להו, ולמנדע להו.
תרגום חופשי:
התכנסו, חברים, לבית הכינוס וההארה, לבושים שריונות, חרבות ורמחים בידכים. הזדרזו בהכנותיכם: בעצה, בחכמה, בתבונה, בדעת, במראה, בידים וברגליים. המליכו עליכם את המלך שברשותו חיים ומות, לחתוך דברי אמת, דברים שקדושי-מעלַה מקשיבים להם ושמחים לשמוע ולדעת אותם.
(א) אתכנשו חברייא לבי וכו׳: התאספו חברים אל מקום המושב, מלובשים במגינים, וחרבות ורמחים בידכם, שה״ס יחודים להשבית הקליפות (עי׳ ת״ז תכ״א דף מט.) הזדרזו בתקוניכם דהיינו שיזדרזו לעשות התקונים של ג׳ קוין: חב״ד, חג״ת, נה״י. בעצה בחכמה בתבונה בדעת במראה, בידים, שה״ס חג״ת וברגלים, שה״ס נה״י. המליכו עליכם את מי שברשותו חיים ומות, לגזור דברי אמת, דברים שקדושים עליונים מקשיבים להם, ושמחים לשמעם ולדעת אותם. אדרא פירושו מושב, מלשון אדרא דאזהרה (מדרש שה״ש על הכתוב שררך אגן הסהר) שפירושו מושב הסנהדרין המזהירים העם. כמ״ש להלאה (אות ד׳) ועאלו בחקלא ביני אילני ויתבו.
לאחר קריאתו של רבי שמעון לתחילת העיסוק בחכמת הסוד, הוא מזמין אותם להתכנס. להתחיל ולגעת בסודות האלוקות. אולם מובן כי לא ניתן להגיע לעיסוק מעין זה סתם כך, ויש להתכונן בצורה כלשהי. על כן, הקריאה של רבי שמעון מלווה בהוראה לחברים להתכונן ולהגיע מצוידים. רשימת הציוד מלאה ומגוונת. הפריטים השונים עשויים להיות בעלי משמעויות מגוונות, ולסמל כל מיני מושגים. לא נבאר כאן פריט פריט ברשימה, אך נוכל לשער כי הכוונה של רבי שמעון היא שהחברים יעמיקו ביסודות התורה, ובבסיס לחכמת הסוד. מעין מבואות, שיאפשרו עיסוק ראוי ונכון בחכמת הסוד, כך שהכינוס לא יפיק מסקנות שגויות ואף מסוכנות לגבי האל והחיים בעולמו.
חוץ מן ההצטיידות, מבקש רבי שמעון כי החברים יכינו את עצמם באופן נוסף: המלכת המלך. גם המלכה זו ניתן לפרש באופנים שונים, אך ניתן להציע כי הכוונה ביסוד הדברים היא לעבודה פנימית של התכווננות ודיוק. בהתכנסות, עומדים החברים לעסוק בדברים חשובים. דברים הנוגעים במהותו של הקב"ה, מלך מלכי המלכים. מי שתחת ידיו מצויים החיים והמוות. לשם כך, על החברים להגיע במצב נכון, צלול ומדויק. עליהם להיות מסוגלים במפגשם להגיד דברים נכונים. דברי אמת.
יתיב רבי שמעון ובכה, ואמר ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא.
חברייא דהוה תמן אשתיקו.
קם ר' אבא וא"ל, אי ניחא קמיה דמר לגלאה, הא כתיב סוד יי' ליראיו, והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון, וכבר עאלו באדרא דבי משכנא. מנהון עאלו, מנהון נפקו.
תרגום חופשי:
ישב רבי שמעון ובכה. ואמר: ווי אם אגלה, ווי אם לא אגלה.
החברים שהיו שם שתקו.
קם רבי אבא ואמר לו: אם נח לו, למר (לרבי שמעון), לגלות, הרי כתוב: "סוד יי' ליראיו" (תהלים כה, יד). והרי חברים אלו יראי ה' הם, וכבר נכנסו לכינוס של בית-המשכן. [חלק] מהם נכנסו, [וחלק] מהם [גם] יצאו.
(א) יתיב ר״ש ובכה וכו׳: ישב ר׳ שמעון ובכה. ואמר, אוי אם אגלה, אוי אם לא אגלה. שאם לא יגלה יאבדו חידושי התורה, ואם יגלה, אולי ישמע מי שאינו ראוי לסודות התורה. החברים שהיו שם שתקו. קם ר׳ אבא ואמר לו. אם טוב לפני אדוני לגלות, הרי כתוב, סוד ה׳ ליראיו. והרי חברים אלו יראי הקב״ה הם, וכבר נכנסו באדרא דבי משכנא. (לעיל משפטים אות תק״כ) למדנו, שמהם נכנסו באדרא רבא זו ומהם יצאו, אבל לא כולם. כי ג׳ חברים נפטרו (כמ״ש להלאה אות שנ״ג).
קיום הכינוס, וההתחלה של העיסוק בחכמת הסוד לא פשוטה לרבי שמעון. בקטע האחרון אנו מגלים גם כי רבי שמעון, המנהיג, כבר יודע ועוסק בסודות בעצמו. וכעת, לאחר שכינס את חבריו וקרא לשינוי, למהפכה, להצלת התורה, הוא מהסס. היסוס שקורע אותו משני הצדדים: מחד, כיאה לסודות, החשיפה שלהם מסוכנת ובעייתית, ורבי שמעון חושש מההשלכות לכך. מהסכנות שבהבנה שגויה של סודות האלוקות. ממה שיכול לקרות לחברים מהגילוי, מאיך שהם עשויים להגיב. ומאידך, כמו שראינו בקטע הראשון, רבי שמעון חושש לגורלה של התורה אם ישאיר את הסודות אצלו. מה יהיה על האמת האלוקית? כמה עוד יוכל רבי שמעון להחזיק בה לבדו? והרי אם לא יעביר את הסודות הלאה, בסופו של דבר, עם מותו, הם ייגנזו.
החבורה עומדת חסרת אונים למול ההתלבטות המייסרת את רבי שמעון, עד שרבי אבא קם ומעודד את רבי שמעון לגלות, לפתוח בעיסוק בסוד. לדבריו, אנשי החבורה ראויים.
בקטע זה של הזוהר, ראינו סיפור מופלא אודות רבי שמעון וחבריו, ואת הכניסה של החבורה לעיסוק בסודות האלוקות. בסודות המבקשים לגעת במהות האל והקיום. התיאור על פרטיו השונים ממחיש לנו את גודל המאורע, את חשיבות הדברים. הפתיחה של סודות כה כמוסים וכה חשובים מלווה בחששות עצומים מצד רבי שמעון: האם הדבר הנכון הוא לגלות או להסתיר?
תיאורים אלו כאילו מזמינים אותנו, הלומדים, לחשוב בעצמנו:
- האם בבואנו ללמוד את ספר הזוהר, עשינו את ההכנות הראויות? האם אנו מודעים לסכנות שבהיחשפות לסודות האלוקות? האם אנו נוקטים אמצעי זהירות? כיצד ניגשים ללימוד כזה?
- מאידך, האם אין זו חובה עלינו לגשת לעיסוק בתורה חשובה זו? לא להשאר רק בתורה שהיא 'עמוד יחידי'? ואולי בעבורנו כדי להתרחב בתורתנו, ולהעמיק, יש ענפים אחרים בתורה שעלינו לגעת בהם קודם?