לאחר כיבושה הניסי של יריחו מגיע זמנה של המערכה הצבאית. בין שני הקרבות, בין ההפסד והניצחון, מופיע חטא עכן ואיתו שיעור חשוב אותו צריך העם כולו ללמוד על מנת להצליח לרשת את הארץ.
וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים - בקיאות
1.
לפני תיאור כיבוש העי בפסוקים ז׳, ב׳-ט׳ מופיע פסוק הקדמה ארוך ומפורט (פסוק א׳). נסו לשים לב כיצד כל פרט בפסוק תורם להבנת סיבת הכשלון במלחמת העי.
2.
בניגוד למלחמת יריחו, מלחמת העי התנהלה בדרכים טבעיות מבחינה צבאית. מדוע לדעתכם נבהלו יהושע והעם ממותם של 36 לוחמים בקרב?
3.
על המקום שבו נסקל עכן נכתב "על כן קרא שם המקום ההוא עמק עכור עד היום הזה" (ז׳,כ"ו). עיינו בפסוקים הבאים המתיחסים לגלגולי שם המקום ושם האיש ועמדו על משמעות השינויים ועל אחריתו של המקום.
"וּבְנֵ֖י כַּרְמִ֑י עָכָר֙ עוֹכֵ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מָעַ֖ל בַּחֵֽרֶם" (דה"א ב׳,ז׳)
"וְהָיָ֤ה הַשָּׁרוֹן֙ לִנְוֵה־צֹ֔אן וְעֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְרֵ֣בֶץ בָּקָ֑ר לְעַמִּ֖י אֲשֶׁ֥ר דְּרָשֽׁוּנִי" (ישעיהו ס"ה, י׳)
"וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וּכְי֖וֹם עֲלוֹתָ֥הּ מֵאֶרֶץ־מִצְרָֽיִם" (הושע ב׳, י"ז)
The people who had been fleeing to the wilderness now became the pursuers. (21) For when Joshua and all Israel saw that the ambush had captured the city, and that smoke was rising from the city, they turned around and attacked the men of Ai. (22) Now the other [Israelites] were coming out of the city against them, so that they were between two bodies of Israelites, one on each side of them. They were slaughtered, so that no one escaped or got away. (23) The king of Ai was taken alive and brought to Joshua. (24) When Israel had killed all the inhabitants of Ai who had pursued them into the open wilderness, and all of them, to the last man, had fallen by the sword, all the Israelites turned back to Ai and put it to the sword. (25) The total of those who fell that day, men and women, the entire population of Ai, came to twelve thousand. (26) Joshua did not draw back the hand with which he held out his javelin until all the inhabitants of Ai had been exterminated. (27) However, the Israelites took the cattle and the spoil of the city as their booty, in accordance with the instructions that the LORD had given to Joshua. (28) Then Joshua burned down Ai, and turned it into a mound of ruins for all time, a desolation to this day. (29) And the king of Ai was impaled on a stake until the evening. At sunset, Joshua had the corpse taken down from the stake and it was left lying at the entrance to the city gate. They raised a great heap of stones over it, which is there to this day.
(30) At that time Joshua built an altar to the LORD, the God of Israel, on Mount Ebal, (31) as Moses, the servant of the LORD, had commanded the Israelites—as is written in the Book of the Teaching of Moses—an altar of unhewn stone upon which no iron had been wielded. They offered on it burnt offerings to the LORD, and brought sacrifices of well-being. (32) And there, on the stones, he inscribed a copy of the Teaching that Moses had written for the Israelites. (33) All Israel—stranger and citizen alike—with their elders, officials, and magistrates, stood on either side of the Ark, facing the levitical priests who carried the Ark of the LORD’s Covenant. Half of them faced Mount Gerizim and half of them faced Mount Ebal, as Moses the servant of the LORD had commanded them of old, in order to bless the people of Israel. (34) After that, he read all the words of the Teaching, the blessing and the curse, just as is written in the Book of the Teaching. (35) There was not a word of all that Moses had commanded that Joshua failed to read in the presence of the entire assembly of Israel, including the women and children and the strangers who accompanied them.
4.
השוו בין כיבוש יריחו (פרק ו׳), כיבוש העי הראשון (ז׳, ב׳-ה׳), כיבוש העי השני (ח׳, א׳-כ"ט). שימו לב: מי מצווה, כיצד מתנהלת המלחמה, מהם תחבולות הכיבוש ומהו היחס לשלל.
מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל - עיון
5.
על הפסוק בדברים כ"ט, כ"ח "הנסתרות לה׳ אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" אומר רש"י: "הנסתרות לה׳ אלהינו - ...אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה׳ אלהינו, והוא יפרע מאותו יחיד. אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים. נקוד על "לנו ולבנינו" לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה."
כיצד העיקרון של "כל ישראל ערבים זה בזה" (סנהדרין כ"ז, ע"ב) בא לידי ביטוי בפרקנו?
6.
בברית ערבות מואב (דברים י"א, כ"ו-כ"ט) נאמר: "רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה. אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם. וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם. וְהָיָ֗ה כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה אֶת־הַבְּרָכָה֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים וְאֶת־הַקְּלָלָ֖ה עַל־הַ֥ר עֵיבָֽל".
בפרק ח׳ פסוקים ל׳-ל"ח באו הדברים לכלל ביצוע. רש"י כותב "אז יבנה - פרשה זו כתובה מוקדם ומאוחר: שמיום שעברו את הירדן עשה כן". מה יכולות להיות הסיבות לכך שהפרשה כתובה בפרקנו ולא קודם לכן?
וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא - הרחבה
המתיישבים הראשונים של פתח תקווה ניסו בשנת תרל"ב (1872) להתיישב בסביבות העיר יריחו ובכך להגשים את הנבואה המוזכרת בספר הושע: "ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקווה" (הושע ב׳,יז׳). השם אותו בחרו המייסדים היה ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח. בסופו של דבר רכישת הקרקע בעמק עכור לא התבצעה, ובשנת תרל"ח (1878) המתיישבים הגיעו לשפלה, רכשו את אדמות הכפר הערבי אוּמְלָבָּס וקראו למושבה החדשה בשם "פתח תקווה". שינוי המיקום לא הקל על הקשיים והשם קיבל משמעות דומה גם בנקודת התיישבות זו, בשל המצב העכור בו מצאו את הסביבה. תקוותם של המייסדים הייתה שמושבה ראשונה זו תהיה פתח והתחלה למושבות חקלאיות נוספות בארץ ישראל, וכך היה.
באביב של שנת תרל"ט (1879) חגגה קבוצת המייסדים של פתח תקווה את חג הפסח הראשון במושבה החקלאית החדשה. בעודם יושבים סביב שולחן הסדר קראו בהתרגשות:
"הלילה הזה הוא ליל זיכרון לישראל על הנסים ועל הנפלאות שעשה אלוקינו לאבותינו בצאתם ממצרים, מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה, גאולת הרוח וגאולת הגוף. הלילה הזה עלינו לברך את ברכת ׳שהחיינו׳ בכוונה כפולה: שהחיינו לכונן מושבה חקלאית ראשונה בארצנו הקדושה ולסול המסילה להבאים אחרינו. אנחנו הננו היום הציפורים הראשונות המבשרות את אור השחר, וה׳ הוא המאיר לנו אור תקווה והסולל לפנינו דרך הקודש. במקום הזה בקע לנו אור השחר ועוד מעט וזרחה עלינו, יראי ה׳, שמש צדקה ומרפא. נשמת ישראל סבא תשוב, תעל, תתלבש בקדושה ובטהרה כימי קדם קדמתה, ושוב פעם נזכה להקים לנו נביאים וקדושי עליון לגאולתנו ולגאולת העולם"
ספר היובל-למלאת חמישים שנה לייסוד פתח תקווה, תרפ"ט-1929, עמ׳ כ"ו-כ"ז.