בפרקים אלה נלחם עם ישראל בעמי הארץ. המציאות החדשה מזמנת התמודדויות צבאיות ומוסריות שתוצאותיהן מלוות את עם ישראל לאורך הדורות.
וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים - בקיאות
1.
שימו לב מהן דרכי הפעולה השונות העומדות בפני תושבי הארץ כתגובה לניצחון ישראל, ובמה בוחרים העמים השונים. השוו למדרש בדברים רבה המופיע בשאלה 7.
2.
נסו להשוות את תחבולת הגבעונים לנסיון ההתחפשות של אשת ירבעם במלכים א׳ פרק י"ד, א׳- י"א. השוו את מטרת הפעולה, התחבולות, התוצאה, עמדו על השווה והשונה בין שני הסיפורים.
3.
"אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽם" (יהושע ט׳, י"ט).
להבנת משמעותה של השבועה והפרתה עיינו בויקרא כ"ב, ל"ב, ובבמדבר ל׳, ג׳ (להרחבה תוכלו לעיין גם בפירוש הראב"ע לשמות כ׳, ו׳)
“Stand still, O sun, at Gibeon,
O moon, in the Valley of Aijalon!” (13) And the sun stood still
And the moon halted,
While a nation wreaked judgment on its foes
—as is written in the Book of Jashar. Thus the sun halted in midheaven, and did not press on to set, for a whole day; (14) for the LORD fought for Israel. Neither before nor since has there ever been such a day, when the LORD acted on words spoken by a man. (15) Then Joshua together with all Israel returned to the camp at Gilgal. (16) Meanwhile, those five kings fled and hid in a cave at Makkedah. (17) When it was reported to Joshua that the five kings had been found hiding in a cave at Makkedah, (18) Joshua ordered, “Roll large stones up against the mouth of the cave, and post men over it to keep guard over them. (19) But as for the rest of you, don’t stop, but press on the heels of your enemies and harass them from the rear. Don’t let them reach their towns, for the LORD your God has delivered them into your hands.” (20) When Joshua and the Israelites had finished dealing them a deadly blow, they were wiped out, except for some fugitives who escaped into the fortified towns. (21) The whole army returned in safety to Joshua in the camp at Makkedah; no one so much as snarled at the Israelites. (22) And now Joshua ordered, “Open the mouth of the cave, and bring those five kings out of the cave to me.” (23) This was done. Those five kings—the king of Jerusalem, the king of Hebron, the king of Jarmuth, the king of Lachish, and the king of Eglon—were brought out to him from the cave. (24) And when the kings were brought out to Joshua, Joshua summoned all the men of Israel and ordered the army officers who had accompanied him, “Come forward and place your feet on the necks of these kings.” They came forward and placed their feet on their necks. (25) Joshua said to them, “Do not be frightened or dismayed; be firm and resolute. For this is what the LORD is going to do to all the enemies with whom you are at war.” (26) After that, Joshua had them put to death and impaled on five stakes, and they remained impaled on the stakes until evening. (27) At sunset Joshua ordered them taken down from the poles and thrown into the cave in which they had hidden. Large stones were placed over the mouth of the cave, [and there they are] to this very day. (28) At that time Joshua captured Makkedah and put it and its king to the sword, proscribing it and every person in it and leaving none that escaped. And he treated the king of Makkedah as he had treated the king of Jericho. (29) From Makkedah, Joshua proceeded with all Israel to Libnah, and he attacked it. (30) The LORD delivered it and its king into the hands of Israel; they put it and all the people in it to the sword, letting none escape. And he treated its king as he had treated the king of Jericho. (31) From Libnah, Joshua proceeded with all Israel to Lachish; he encamped against it and attacked it. (32) The LORD delivered Lachish into the hands of Israel. They captured it on the second day and put it and all the people in it to the sword, just as they had done to Libnah. (33) At that time King Horam of Gezer marched to the help of Lachish; but Joshua defeated him and his army, letting none of them escape. (34) From Lachish, Joshua proceeded with all Israel to Eglon; they encamped against it and attacked it. (35) They captured it on the same day and put it to the sword, proscribing all the people that were in it, as they had done to Lachish. (36) From Eglon, Joshua marched with all Israel to Hebron and attacked it. (37) They captured it and put it, its king, and all its towns, and all the people that were in it, to the sword. He let none escape, proscribing it and all the people in it, just as he had done in the case of Eglon. (38) Joshua and all Israel with him then turned back to Debir and attacked it. (39) He captured it and its king and all its towns. They put them to the sword and proscribed all the people in it. They let none escape; just as they had done to Hebron, and as they had done to Libnah and its king, so they did to Debir and its king. (40) Thus Joshua conquered the whole country: the hill country, the Negeb, the Shephelah, and the slopes, with all their kings; he let none escape, but proscribed everything that breathed—as the LORD, the God of Israel, had commanded. (41) Joshua conquered them from Kadesh-barnea to Gaza, all the land of Goshen, and up to Gibeon. (42) All those kings and their lands were conquered by Joshua at a single stroke, for the LORD, the God of Israel, fought for Israel. (43) Then Joshua, with all Israel, returned to the camp at Gilgal.
4.
מלכה של ירושלים עומד בראש חמשת המלכים. כנגד מי ניתן היה לצפות שילחם וכנגד מי הוא נלחם בפועל? מה ניתן ללמוד מכך על מערך הכוחות של הצבאות השונים?
5.
בתיאור המלחמה בפסוקים ח׳-י"ד יש שני מוקדי הנהגה - אנושי וניסי. בדקו מהו היחס בין שני סוגי ההנהגה, מתי בא לידי ביטוי החיבור ביניהם ובאיזה אופן.
מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל - עיון
6.
עיינו במפה, ובדקו את חשיבותם של האזורים שנכבשו, מבחינה צבאית וגיאוגרפית: יריחו, העי, גבעון וערי חמשת המלכים.
7.
"כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם" (דברים כ׳, י׳)
עיינו בפרשנים השונים על הפסוק בדברים כ׳, י׳. מהן הדעות השונות ביחס לכריתת ברית שלום? באיזו דרך היה יהושע צריך לפעול?
עיינו גם במדרש דברים רבה פרשת שופטים י"ד:
"אמר ר׳ שמואל בר נחמני: יהושע קיים הפרשה הזו. מה עשה יהושע? היה שולח פרוסטיגמא [אגרת] בכל מקום שהיה הולך לכבוש, והיה כותב בה: מי שמבקש להשלים יבא וישלים, ומי שמבקש לילך לו ילך לו, ומי שהוא מבקש לעשות מלחמה יבא ויעשה.
מה עשה הגרגשי? פנה והלך לו מלפניהם, ונתן לו הקב"ה ארץ יפה כארצו, זו אפרקיא. הגבעונים שהשלימו עשה להם יהושע שלום. אבל ל"א מלכים שבאו להלחם עמו הפילם הקב"ה בידו, מנין, שנאמר "ויכם עד בלתי השאיר לו שריד".
וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא - הרחבה
"מֵאֶ֤רֶץ רְחוֹקָה֙ בָּ֔אנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ־לָ֥נוּ בְרִֽית" (ט׳,ו׳)
בפרקנו לא מפורט האופן שבו כרת יהושע את הברית עם הגבעונים, אולם עיון במקורות אחרים ילמד אותנו על מעמדות הברית בעולם העתיק והחשיבות הרבה שיחסו להם. לברית נלוו בדרך כלל פעולות סמליות שנתנו לה משנה תוקף. אחת הדרכים לכרות ברית הייתה לערוך סעודה ובה לבתר בעל חיים לשני חלקים ולעבור בין שניהם, בעל החיים המבותר סימל את גורלו של מפר ההסכם. תיאור של כריתת ברית כזו מופיע בירמיהו ל"ד, י"ח: "וְנָתַתִּ֣י אֶת־הָאֲנָשִׁ֗ים הָעֹֽבְרִים֙ אֶת־בְּרִתִ֔י אֲשֶׁ֤ר לֹא־הֵקִ֙ימוּ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁ֥ר כָּרְת֖וּ לְפָנָ֑י הָעֵ֙גֶל֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרְת֣וּ לִשְׁנַ֔יִם וַיַּעַבְר֖וּ בֵּ֥ין בְּתָרָֽיו". המחויבות לקיום הברית עם הגבעונים נשמרת לאורך הדורות. לאחר ששאול מפר את הברית עמם בשמואל נענשים צאצאיו בחומרה יוצאת דופן (ראו בשמ"א כ"א). בתלמוד בבלי יבמות ע"ט ע"א מוסבר המעשה כך: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבן של אלו? הללו בני מלכים הם, ומה עשו? פשטו ידיהם בגרים גרורים, אמרו: אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו..."