(א) אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ. שֶׁהֵן (שמות יג א) ״קַדֶּשׁ לִי״. (שמות יג יא) ״וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְיָ׳״ שֶׁבְּסֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת. וּ(דברים ו ד) ״שְׁמַע״. (דברים יא יג) ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״. הֵן שֶׁנִּכְתָּבוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן וּמְחַפִּין אוֹתָן בְּעוֹר וְנִקְרָאִין תְּפִלִּין וּמַנִּיחִין אוֹתָן עַל הָרֹאשׁ וְקוֹשְׁרִין אוֹתָן עַל הַיָּד. וַאֲפִלּוּ קוֹצוֹ שֶׁל אוֹת אַחַת מֵאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ מְעַכֵּב אֶת כֻּלָּן מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ נִכְתָּבוֹת שְׁלֵמוֹת כְּתִקּוּנָן:
(ב) וְכֵן שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה שֶׁהֵן (דברים ו ד) ״שְׁמַע״ (דברים יא יג) ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מִשְּׁתֵּי הַפָּרָשִׁיּוֹת אִם חָסֵר קוֹצוֹ מְעַכֵּב מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּיהֶן נִכְתָּבוֹת שְׁלֵמוֹת. וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁחִסֵּר אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת פָּסוּל:
(ג) עֲשָׂרָה דְּבָרִים יֵשׁ בַּתְּפִלִּין כֻּלָּן הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי וְכֻלָּן מְעַכְּבִין. לְפִיכָךְ אִם שִׁנָּה בְּאַחַת מֵהֶן הֲרֵי הַתְּפִלִּין פְּסוּלוֹת. שְׁנַיִם הֵן בִּכְתִיבָתָן וּשְׁמוֹנָה בְּחִפּוּיָן וּקְשִׁירַת רְצוּעוֹתֵיהֶן. וְאֵלּוּ הֵן הַשְּׁנַיִם שֶׁבִּכְתִיבָתָן. שֶׁכּוֹתְבִין אוֹתָן בִּדְיוֹ וְשֶׁיִּהְיוּ נִכְתָּבִין עַל הַקְּלָף:
(ד) כֵּיצַד מַעֲשֵׂה הַדְּיוֹ. מְקַבְּצִין הֶעָשָׁן שֶׁל שְׁמָנִים אוֹ שֶׁל זֶפֶת וְשֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְגוֹבְלִין אוֹתָן בִּשְׂרַף הָאִילָן וּבִמְעַט דְּבַשׁ וְלוֹתְתִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה וְדָכִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה רְקִיקִין וּמְיַבְּשִׁין אוֹתוֹ וּמַצְנִיעִין אוֹתוֹ. וּבִשְׁעַת כְּתִיבָה שׁוֹרֵהוּ בְּמֵי עֲפָצִים וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְכוֹתֵב בּוֹ. שֶׁאִם תִּמְחָקֶנּוּ יִהְיֶה נִמְחָק. וְזֶהוּ הַדְּיוֹ שֶׁמִּצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִכְתֹּב בּוֹ סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת. וְאִם כָּתַב שְׁלָשְׁתָּן בְּמֵי עֲפְצָא וְקַנְקַנְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד וְאֵינוֹ נִמְחָק כְּשֵׁרִיִם:
(ה) אִם כֵּן מַה מִּעֲטָה הַהֲלָכָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִים בִּדְיוֹ. לְמַעֵט שְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין כְּגוֹן הָאָדֹם וְהַיָּרֹק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שֶׁאִם כָּתַב בַּסְּפָרִים אוֹ בַּתְּפִלִּין אוֹ בַּמְּזוּזוֹת אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין אוֹ בְּזָהָב הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין:
(ו) שָׁלֹשׁ עוֹרוֹת הֵן. גְּוִיל וּקְלָף וְדוּכְסוּסְטוּס. כֵּיצַד. לוֹקְחִין עוֹר בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה וּמַעֲבִירִין הַשֵּׂעָר מִמֶּנּוּ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ מוֹלְחִין אוֹתוֹ בְּמֶלַח. וְאַחַר כָּךְ מְעַבְּדִין אוֹתוֹ בְּקֶמַח. וְאַחַר כָּךְ בָּעֲפְצָא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁמְּכַוְּצִין אֶת הָעוֹר וּמְחַזְּקִין אוֹתוֹ. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא גְּוִיל:
(ז) וְאִם לָקְחוּ הָעוֹר אַחַר שֶׁהֶעֱבִירוּ שְׂעָרוֹ וְחִלְּקוּ אוֹתוֹ בְּעָבְיוֹ לִשְׁנַיִם כְּמוֹ שֶׁהָעַבְּדָנִין עוֹשִׂין עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי עוֹרוֹת. אֶחָד דַּק הוּא שֶׁמִּמּוּל הַשֵּׂעָר וְאֶחָד עָבֶה וְהוּא שֶׁמִּמּוּל הַבָּשָׂר וְעִבְּדוּ אוֹתוֹ בְּמֶלַח וְאַחַר כָּךְ בְּקֶמַח וְאַחַר כָּךְ בָּעֲפְצָא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. זֶה הַחֵלֶק שֶׁמִּמּוּל הַשֵּׂעָר נִקְרָא דּוּכְסוּסְטוּס וְזֶה שֶׁמִּמּוּל הַבָּשָׂר נִקְרָא קְלָף:
(ח) הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַגְּוִיל וְכוֹתְבִין בִּמְקוֹם הַשֵּׂעָר. וְשֶׁיִּהְיוּ כּוֹתְבִין הַתְּפִלִּין עַל הַקְּלָף וְכוֹתְבִין בִּמְקוֹם הַבָּשָׂר. וְשֶׁיִּהְיוּ כּוֹתְבִין הַמְּזוּזָה עַל דּוּכְסוּסְטוּס וְכוֹתְבִין בִּמְקוֹם הַשֵּׂעָר. וְכָל הַכּוֹתֵב עַל הַקְּלָף בִּמְקוֹם שֵׂעָר אוֹ שֶׁכָּתַב בִּגְוִיל וּבְדוּכְסוּסְטוּס בִּמְקוֹם בָּשָׂר פָּסוּל:
(ט) אַף עַל פִּי שֶׁכָּךְ הִיא הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי אִם כָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַקְּלָף כָּשֵׁר. וְלֹא נֶאֱמַר גְּוִיל אֶלָּא לְמַעֵט דּוּכְסוּסְטוּס שֶׁאִם כָּתַב עָלָיו הַסֵּפֶר פָּסוּל. וְכֵן אִם כָּתַב אֶת הַמְּזוּזָה עַל הַקְּלָף אוֹ עַל הַגְּוִיל כָּשֵׁר. לֹא אָמְרוּ עַל דּוּכְסוּסְטוּס אֶלָּא לְמִצְוָה:
(י) אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה וְעוֹף וְחַיָּה הַטְּמֵאִים. אֲבָל כּוֹתְבִין עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף טְהוֹרִים וַאֲפִלּוּ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. וְאֵין כּוֹתְבִין עַל גַּבֵּי עוֹר הַדָּג הַטָּהוֹר מִפְּנֵי הַזֻּהֲמָא. שֶׁאֵין הַזֻּהֲמָא פּוֹסֶקֶת בְּעִבּוּדָהּ:
(יא) גְּוִיל שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה וּקְלָף שֶׁל תְּפִלִּין אוֹ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה צָרִיךְ לְעַבֵּד אוֹתָן לִשְׁמָן. וְאִם עִבְּדָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן פְּסוּלִין. לְפִיכָךְ אִם עִבְּדָן הַכּוּתִי פְּסוּלִין אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְנוּ לוֹ לַכּוּתִי לְעַבֵּד עוֹר זֶה לְשֵׁם הַסֵּפֶר אוֹ לְשֵׁם הַתְּפִלִּין פְּסוּלִין. שֶׁהַכּוּתִי עַל דַּעַת עַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה לֹא עַל דַּעַת הַשּׂוֹכֵר אוֹתוֹ. לְפִיכָךְ כָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ מַעֲשֶׂה לִשְׁמוֹ אִם עֲשָׂהוּ הַכּוּתִי פָּסוּל. וּמְזוּזָה אֵינָהּ צְרִיכָה הַעֲבָדָה לִשְׁמָהּ:
(יב) הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה וְלֹא מְזוּזָה אֶלָּא בְּשִׂרְטוּט. אֲבָל תְּפִלִּין אֵינָן צְרִיכִין שִׂרְטוּט לְפִי שֶׁהֵן מְחֻפִּין. וּמֻתָּר לִכְתֹּב תְּפִלִּין וּמְזוּזָה שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב שֶׁהַכּל גּוֹרְסִין פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ. אֲבָל סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לִכְתֹּב אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב:
(יג) סֵפֶר תּוֹרָה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן אֶפִּיקוֹרוֹס יִשָּׂרְפוּ. כְּתָבָן כּוּתִי אוֹ יִשְׂרָאֵל מוּמָר אוֹ מוֹסֵר בְּיַד אַנָּס אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין וְיִגָּנְזוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ח) ״וּקְשַׁרְתָּם״ (דברים ו ט) ״וּכְתַבְתָּם״ כָּל שֶׁמֻּזְהָר עַל הַקְּשִׁירָה וּמַאֲמִין בָּהּ הוּא שֶׁכּוֹתֵב. נִמְצְאוּ בְּיַד אֶפִּיקוֹרוֹס וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי כְּתָבָן יִגָּנְזוּ. נִמְצְאוּ בְּיַד כּוּתִי כְּשֵׁרִים. וְאֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַכּוּתִים בְּיוֹתֵר עַל דְּמֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אוֹתָן לְגָנְבָן וּלְגָזְלָן:
(יד) סֵפֶר תּוֹרָה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף הַטְּמֵאִין אוֹ עַל גַּבֵּי עוֹרוֹת שֶׁאֵינָם מְעֻבָּדִין אוֹ שֶׁכָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה וּתְפִלִּין עַל עוֹר שֶׁלֹּא עִבְּדָן לִשְׁמָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין:
(טו) הַכּוֹתֵב סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין אוֹ מְזוּזָה וּבִשְׁעַת כְּתִיבָה לֹא הָיְתָה לוֹ כַּוָּנָה וְכָתַב אַזְכָּרָה מִן הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן פְּסוּלִין. לְפִיכָךְ הַכּוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם אֲפִלּוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. הָיָה כּוֹתֵב שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֲרֵי זֶה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם וּמֵשִׁיב:
(טז) הַטּוֹבֵל אֶת הַקֻּלְמוֹס לִכְתֹּב אֶת הַשֵּׁם לֹא יַתְחִיל מֵאוֹת הַשֵּׁם אֲבָל מַתְחִיל הוּא מֵאוֹת שֶׁלְּפָנָיו. שָׁכַח לִכְתֹּב אֶת הַשֵּׁם כֻּלּוֹ תּוֹלֶה אוֹתוֹ בֵּין הַשִּׁטּוֹת. אֲבָל מִקְצָת הַשֵּׁם בַּשִּׁטָּה וּמִקְצָתוֹ תָּלוּי פָּסוּל. וּבִשְׁאָר הַתֵּבוֹת אִם שָׁכַח כּוֹתֵב מִקְצָת הַתֵּבָה בַּשִּׁטָּה וּמִקְצָתָהּ לְמַעְלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה אֲבָל בִּמְזוּזָה וּתְפִלִּין אֵין תּוֹלִין בָּהֶן אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת. אֶלָּא אִם שָׁכַח אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת גּוֹנֵז מַה שֶּׁכָּתַב וְכוֹתֵב אַחֶרֶת. וּמֻתָּר לִכְתֹּב אֶת הַשֵּׁם עַל מְקוֹם הַגֶּרֶד וְעַל מְקוֹם הַמַּחַק בְּכֻלָּן:
(יז) כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת אָסוּר לָהֶם לַהֲפֹךְ הַיְרִיעָה עַל פָּנֶיהָ אֶלָּא פּוֹרֵשׂ עָלֶיהָ בֶּגֶד אוֹ כּוֹפְלָהּ:
(יח) סֵפֶר תּוֹרָה תְּפִלִּין וּמְזוּזָה שֶׁאָמַר הַסּוֹפֵר אַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִתַּחַת יָדוֹ לֹא כָּתַבְתִּי הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶן לִשְׁמָן אֵינוֹ נֶאֱמָן לְפָסְלָן אֲבָל נֶאֱמָן הוּא לְהַפְסִיד כָּל שְׂכָרוֹ. וְלָמָּה אֵינוֹ נֶאֱמָן לְפָסְלָן שֶׁמָּא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַפְסִיד עַל הַלּוֹקֵחַ אוֹ עַל זֶה שֶׁשְּׂכָרוֹ וְדוֹמֶה שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד בַּאֲמִירָה זוֹ אֶלָּא שְׂכַר הָאַזְכָּרוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָמַר סֵפֶר תּוֹרָה זֶה אוֹ תְּפִלִּין אֵלּוּ עוֹרוֹת שֶׁלָּהֶן אֵינָם מְעֻבָּדוֹת לִשְׁמָן מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמָן לְהַפְסִיד שְׂכָרוֹ נֶאֱמָן לְפָסְלָן. שֶׁהֲרֵי הַכּל יוֹדְעִים שֶׁאִם אֵין הָעוֹרוֹת מְעֻבָּדִים לִשְׁמָן אֵין שָׂכָר לוֹ כְּלָל:
(יט) אֵין כּוֹתְבִין תְּפִלִּין וּמְזוּזָה אֶלָּא בִּכְתָב אַשּׁוּרִית. וְהִתִּירוּ בַּסְּפָרִים לִכְתֹּב אַף בִּיוָנִי בִּלְבַד. וּכְבָר נִשְׁקַע יְוָנִי מִן הָעוֹלָם וְנִשְׁתַּבֵּשׁ וְאָבַד לְפִיכָךְ אֵין כּוֹתְבִין הַיּוֹם שְׁלָשְׁתָּן אֶלָּא אַשּׁוּרִית. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּכְתִיבָתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּדְבַּק אוֹת בְּאוֹת שֶׁכָּל אוֹת שֶׁאֵין הָעוֹר מַקִּיף לָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ פָּסוּל. וְכָל אוֹת שֶׁאֵין הַתִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ לֹא חָכָם וְלֹא סָכָל יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ פָּסוּל. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּצוּרַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלֹּא תִּדְמֶה הַיּוּ״ד לְוָא״ו וְלֹא וָא״ו לְיוּ״ד וְלֹא כָּ״ף לְבֵי״ת וְלֹא בֵּי״ת לְכָ״ף וְלֹא דָּלֶ״ת לְרֵי״שׁ וְלֹא רֵי״שׁ לְדָלֶ״ת וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה עַד שֶׁיָּרוּץ כָּל הַקּוֹרֵא בָּהֶן:
(כ) עוֹר שֶׁהָיָה נָקוּב לֹא יִכְתֹּב עַל גַּבֵּי הַנֶּקֶב. וְכָל נֶקֶב שֶׁהַדְּיוֹ עוֹבֶרֶת עָלָיו אֵינוֹ נֶקֶב וּמֻתָּר לִכְתֹּב עָלָיו. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִכְתֹּב עַל גַּבֵּי עוֹר הָעוֹף שֶׁנִּתְעַבֵּד. נִקַּב הָעוֹר אַחַר שֶׁנִּכְתַּב אִם נִקַּב בְּתוֹךְ הָאוֹת כְּגוֹן תּוֹךְ הֵ״א אוֹ תּוֹךְ מֵ״ם וְכֵן בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת כָּשֵׁר. נִקַּב בַּיָּרֵךְ שֶׁל אוֹת עַד שֶׁנִּפְסְקָה. אִם נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנָּה מְלֹא אוֹת קְטַנָּה כָּשֵׁר וְהוּא שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְאוֹת אַחֶרֶת. וְאִם לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנָּה מְלֹא אוֹת קְטַנָּה פְּסוּלָה:
(1) Four passages [of the Torah]: Kadesh Li and V'hayah ki y'viacha Ado-nai in the book of Exodus 13:1-10 and 13:11-16) and Shema and V'hayah im shamo'a (Deuteronomy 6:4-9) and 11:13-21) should be written separately and covered with leather. They are called tefillin.
They are placed on the head and tied on the arm. According to Torah law, even a mere point of one of the letters from these four passages prevents all of them from being acceptable. All four must be written in the proper manner.
(2) Similarly, if even one letter of the two passages contained in the mezuzah, Shema and V'hayah im shamo'a (Deuteronomy 6:4-9 and 11:13-21), is lacking a point, it is not acceptable according to Torah law, which requires that they [each] be written in a perfect manner. Similarly, a Torah scroll which is lacking even one letter is unacceptable.
(3) There are ten requirements for tefillin. All of them are halachot transmitted to Moses on Mount Sinai. It is necessary to fulfill them all. Therefore, if one made any changes with regard to them, the tefillin are not fit for use: Two of them involve their composition, and eight involve the coverings [placed around the passages] and the tying of their straps.
These are the two that involve their composition:
a) They must be written in ink;
b) They must be written on parchment.
(4) How is ink prepared? One collects the vapor of oils, of tar, of wax, or the like, [causes it to condense,] and kneads it together with sap from a tree and a drop of honey. It is moistened extensively, crushed until it is formed into flat cakes, dried, and then stored.
When one desires to write with it, one soaks [the cakes of ink] in gallnut juice or the like and writes with it. Thus, if one attempts to rub it out, he would be able to.
This is the ink with which it is most preferable to write scrolls, tefillin, and mezuzot. If, however, one wrote any of the three with gallnut juice or vitriol, which remains without being rubbed out, it is acceptable.
(5) If so, what was excluded by the halachah conveyed to Moses on Mount Sinai, which stated that it be written in ink?
It excludes tints of other colors, such as red, green, and the like. If even one letter of a Torah scroll, tefillin, or mezuzot is in another tint or in gold, they are invalid.
(6) There are three types of parchment: g'vil, k'laf, and duchsustos.
What is implied? The hide of a domesticated or wild animal is taken. First, the hair is removed from it. Afterwards, it is salted and then prepared with flour. Then resin and other substances which cause the skin to contract and become harder are applied to it. In this state, it is called g'vil.
(7) After the hair is removed, the hide may be taken and divided in half in the manner known to the parchment processors. Thus, there are two pieces of parchment: a thin one, which is on the side where the hair grew, and a thicker one, on the side of the flesh.
After it has been processed using salt, then flour, and then resin and the like, the portion on the side where the hair grew is called k'laf and the portion on the side of the flesh is called duchsustos.
(8) It is a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai that a Torah scroll should be written on g'vil on the side on which the hair had grown. When tefillin are written on k'laf, they should be written on the side of the flesh. When a mezuzah is written onduchsustos, it should be written on the side of the hair.
Whenever one writes on k'laf on the side of the hair or on g'vil or duchsustos on the side of the flesh, it is unacceptable.
(9) Although it is a halachah which was transmitted to Moses on Mount Sinai, that if one wrote a Torah scroll on k'laf, it is acceptable. G'vil was mentioned only to exclude duchsustos. If a Torah scroll was written on the latter, it is not acceptable.
Similarly, if a mezuzah was written on k'laf or on g'vil, it is acceptable. Duchsustos was mentioned only as a mitzvah.
(10) [Torah] scrolls, tefillin, and mezuzot may not be written on hide from a non-kosher animal, fowl, or wild animal. One may write on the hides of [all] kosher animals, wild beasts, and fowl. This applies even when these animals died without being ritually slaughtered or when they were killed by wild beasts.
We may not write on the skin of a kosher fish because of the foul secretions, since the processing of the skin will not cause the foul secretions to cease.
(11) The g'vil for a Torah scroll and the k'laf for tefillin and for a Torah scroll must be processed with this purpose in mind. If they were not processed with this intent, they are not acceptable.
Accordingly, if they were processed by a gentile, they are not acceptable. Even when [a Jew] instructed a gentile to process the parchment with the intent that it be used for a Torah scroll or for tefillin, it is not acceptable. The gentile follows his own intentions and not those of the person who hires him. Therefore, whenever an article must be made with a specific intent in mind, it is unacceptable if made by a gentile.
[The parchment used for] a mezuzah need not be processed with this purpose in mind.
(12) It is a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai that a Torah scroll or mezuzah should be written only [on parchment] which has been ruled. [The parchment used for] tefillin, however, need not be ruled, because they are covered.
It is permissible to write tefillin and mezuzot without [looking at] an existent text, because everyone is familiar with these passages. It is, however, forbidden to write even one letter of a Torah scroll without [looking at] an existent text.
(13) A Torah scroll, tefillin, or mezuzah written by an apikoros should be burned. If they were written by a gentile, an apostate Jew, a person who betrays [the Jews] to a powerful person, a slave, a woman, or a minor, they are not acceptable and must be entombed, as [implied by Deuteronomy 6:8-9]: "And you shall tie... and you shall write." [Our Sages explain that this includes only] those who are commanded to tie [tefillin on their arms] and those who believe in what they write.
[Sacred articles] which are found in the possession of an apikoros, and it is not known who wrote them, should be entombed. Those which are found in the possession of a gentile are kosher. We should not, however, purchase Torah scrolls, tefillin, or mezuzot from gentiles for more than they are worth, so that they do not become accustomed to stealing them.
(14) A Torah scroll, tefillin, or mezuzah that was written on parchment from a non-kosher animal, beast, or fowl, or on parchment that was not processed [properly, is not acceptable]. [Similarly,] a Torah scroll or tefillin that was written on parchment that was not processed with the intent to use it for these sacred purposes is not acceptable.
(15) When a person writes a Torah scroll, tefillin, or mezuzah without having [the proper] intention, should he write one of God's names without the desired intent, they are not acceptable.
Therefore, when a person is writing God's name, he should not reply even if the king of Israel greets him. If he is writing two or three names, he may interrupt between them and reply.
(16) [When a scribe] dips his pen [in ink] to write God's name, he should not begin [writing] one of the letters of God's name. Rather, he should begin with the letter preceding [God's name].
If [a scribe] forgot to write God's name in its entirety, he may insert it in between the lines. It is, however, unacceptable to have a portion of God's name on the line and a portion inserted [between the lines]. With regard to other words, if one forgets, one may write half the word on the line and half above the line.
When does the above apply? With regard to a Torah scroll. In contrast, with regard to tefillin and mezuzot, one should not insert even one letter [between the lines]. Rather, if one forgets even one letter, one should entomb what one has written and write another one.
It is permitted to write God's name on [parchment where letters] have been scraped off or rubbed out on all [of these sacred articles].
(17) Scribes who write Torah scrolls, tefillin, and mezuzot may not turn the parchment face down. Rather, they should spread a cloth over them or fold them.
(18) [The following rule applies when] a scribe who wrote a Torah scroll, tefillin, or mezuzah states: "I did not write the names of God with the proper intent." Once they have left his hand, his statements are not believed with regard to the disqualification of the scroll. They are, however, accepted to the extent that he must forfeit his entire wage.
Why isn't he believed with regard to the disqualification of the scroll? Because it is possible that he wanted to cause a loss to the purchaser or to the person who hired him, thinking that with this statement all that he would be required to forfeit would be the payment for the names of God.
Accordingly, were he to say that the parchment of this Torah scroll or tefillin was not processed with the proper intent in mind, his statements are accepted with regard to the disqualification of the sacred articles because, [by virtue of these statements,] he forfeits his entire wage. Everyone knows that if the parchments were not processed with the proper intent, he does not deserve any payment.
(19) Tefillin and mezuzot may be written only in Assyrian script. Permission was granted to write Torah scrolls in Greek as well. That Greek language has, however, been forgotten from the world. It has been confused and has sunk into oblivion. Therefore, at present, all three sacred articles may be written using Assyrian script alone.
One must be precise while writing them, making sure that one letter does not become attached to another one, because any letter which is not surrounded by parchment on all four sides is unacceptable.
Any letter that cannot be read by a child who is neither wise nor foolish is not acceptable. Therefore, one must be careful with regard to the form of the letters, so that a yud will not resemble a vav, nor a vav a yud; a kaf should not resemble a beit, nor a beit a kaf; a dalet should not resemble a resh, nor a resh a dalet.
[The same applies in] other similar instances. [The text must be written in a manner] that a reader will be able to read without difficulty.
(20) [The following rules apply to] parchment which has holes: One should not write over a hole. If, however, ink passes over the hole [without seeping through], the presence of the hole is of no consequence, and one may write upon it. Accordingly, if the skin of a fowl has been processed, it is permissible to write upon it.
[The following rules apply] when a parchment becomes perforated after it has been written on: If the perforation is within the inside of a letter - e.g., in the space inside a heh, inside amem, or inside any of the other letters - it is acceptable.
Despite the fact that a leg of a letter becomes perforated to the extent that it becomes separated [into two portions], it is acceptable if:
a) [the length of the leg] is equivalent to that of a small letter; and
b) the letter's [present form] does not resemble another letter.
If [the length of the leg] is not equivalent to that of a small letter, it is not acceptable.
(א) מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְבָרֵךְ אַחַר אֲכִילַת מָזוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח י) ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ׳ אֱלֹהֶיךָ״. וְאֵינוֹ חַיָּב מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן שָׂבַע שֶׁנֶּאֱמַר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָכַל אֲפִלּוּ כְּזַיִת מְבָרֵךְ אַחֲרָיו:
(ב) וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ עַל כָּל מַאֲכָל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. וַאֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לֶאֱכל אוֹ לִשְׁתּוֹת כָּל שֶׁהוּא מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ יֵהָנֶה. וְכֵן אִם הֵרִיחַ רֵיחַ טוֹב מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. וְכָל הַנֶּהֱנֶה בְּלֹא בְּרָכָה מָעַל. וְכֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ אַחַר כָּל מַה שֶּׁיֹּאכַל וְכָל מַה שֶּׁיִּשְׁתֶּה. וְהוּא שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית וְהוּא שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת. וּמַטְעֶמֶת אֵינָהּ צְרִיכָה בְּרָכָה לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ עַד רְבִיעִית:
(ג) וּכְשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַהֲנָיָה כָּךְ מְבָרְכִין עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ. וּבְרָכוֹת רַבּוֹת תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וְדֶרֶךְ בַּקָּשָׁה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶהֱנָה וְלֹא עָשָׂה מִצְוָה:
(ד) נִמְצְאוּ כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן שְׁלֹשָׁה מִינִים. בִּרְכוֹת הֲנָיָה. וּבִרְכוֹת מִצְוֹת. וּבִרְכוֹת הוֹדָאָה שֶׁהֵן דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וּבַקָּשָׁה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ:
(ה) וְנֹסַח כָּל הַבְּרָכוֹת עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם. וְאֵין רָאוּי לְשַׁנּוֹתָם וְלֹא לְהוֹסִיף עַל אַחַת מֵהֶם וְלֹא לִגְרֹעַ מִמֶּנָּה. וְכָל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. וְכָל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם וּמַלְכוּת אֵינָהּ בְּרָכָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה סְמוּכָה לַחֲבֵרְתָהּ:
(ו) וְכָל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן וְהוּא שֶׁיֹּאמַר כְּעֵין שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים. וְאִם שִׁנָּה אֶת הַמַּטְבֵּעַ הוֹאִיל וְהִזְכִּיר אַזְכָּרָה וּמַלְכוּת וְעִנְיַן הַבְּרָכָה אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל יָצָא:
(ז) כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא בֵּין שֶׁהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו בֵּין שֶׁבֵּרֵךְ בְּלִבּוֹ:
(ח) כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן לֹא יַפְסִיק בֵּין הַבְּרָכָה וּבֵין הַדָּבָר שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְאִם הִפְסִיק צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. וְאִם הִפְסִיק בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מֵעִנְיַן דְּבָרִים שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁבֵּרֵךְ עַל הַפַּת וְקֹדֶם שֶׁיֹּאכַל אָמַר הָבִיאוּ מֶלַח הָבִיאוּ תַּבְשִׁיל תְּנוּ לִפְלוֹנִי לֶאֱכל תְּנוּ מַאֲכָל לַבְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שֵׁנִית. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
(ט) כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּם מֻתָּר לְטָמֵא לְבָרֵךְ אוֹתָן. בֵּין שֶׁהָיָה טָמֵא טֻמְאָה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה בּוֹ בַּיּוֹם. בֵּין טֻמְאָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה בּוֹ בַּיּוֹם. וְאָסוּר לַמְבָרֵךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁהוּא עָרֹם עַד שֶׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאִישׁ אֲבָל בְּאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ טוּחוֹת בַּקַּרְקַע וּמְבָרֶכֶת:
(י) כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁבֵּרֵךְ וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מֻתָּר לוֹ לְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן כְּדֵי לְהוֹצִיאָן. חוּץ מִבִּרְכַּת הַהֲנָיָה שֶׁאֵין בָּהּ מִצְוָה שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים אֶלָּא אִם כֵּן נֶהֱנָה עִמָּהֶן. אֲבָל בִּרְכַּת הַהֲנָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִצְוָה כְּגוֹן אֲכִילַת מַצָּה בְּלֵילֵי הַפְּסָחִים וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם הֲרֵי זֶה מְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן:
(יא) כָּל הַשּׁוֹמֵעַ בְּרָכָה מִן הַבְּרָכוֹת מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ יָצָא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן. וְכָל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר הַמְבָרֵךְ הֲרֵי זֶה כִּמְבָרֵךְ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמְבָרֵךְ חַיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה. הָיָה הַמְבָרֵךְ חַיָּב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהָעוֹנֶה חַיָּב מִן הַתּוֹרָה לֹא יָצַא יְדֵי חוֹבָתוֹ עַד שֶׁיַּעֲנֶה אוֹ עַד שֶׁיִּשְׁמַע מִמִּי שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ מִן הַתּוֹרָה כָּמוֹהוּ:
(יב) רַבִּים שֶׁנִּתְוַעֲדוּ לֶאֱכל פַּת אוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן וּבֵרֵךְ אֶחָד מֵהֶן וְעָנוּ כֻּלָּם אָמֵן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוְּנוּ לֶאֱכל כְּאֶחָד אֶלָּא זֶה בָּא מֵעַצְמוֹ וְזֶה בָּא מֵעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אוֹכְלִין מִכִּכָּר אֶחָד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּפַת וְיַיִן בִּלְבַד אֲבָל שְׁאָר אֳכָלִים וּמַשְׁקִין אֵינָן צְרִיכִין הַסִּבָּה אֶלָּא אִם בֵּרֵךְ אֶחָד מֵהֶן וְעָנוּ כֻּלָּן אָמֵן הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנוּ לְהָסֵב כְּאֶחָד:
(יג) כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ בְּרָכָה מִכָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבְּרָכָה כֻּלָּהּ מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה חַיָּב לַעֲנוֹת אָמֵן. וְאִם הָיָה הַמְבָרֵךְ גוי אוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס אוֹ כּוּתִי אוֹ תִּינוֹק הַמִּתְלַמֵּד אוֹ שֶׁהָיָה גָּדוֹל וְשִׁנָּה מִמַּטְבֵּעַ הַבְּרָכָה אֵין עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן אָמֵן:
(יד) כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן לֹא יַעֲנֶה לֹא אָמֵן חֲטוּפָה וְלֹא אָמֵן קְטוּפָה וְלֹא אָמֵן קְצָרָה וְלֹא אֲרֻכָּה אֶלָּא אָמֵן בֵּינוֹנִית. וְלֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. וְכָל מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶת הַבְּרָכָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ לֹא יַעֲנֶה אָמֵן בִּכְלַל הָעוֹנִים:
(טו) כָּל הַמְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא שֵׁם שָׁמַיִם לַשָּׁוְא וַהֲרֵי הוּא כְּנִשְׁבָּע לַשָּׁוְא וְאָסוּר לַעֲנוֹת אַחֲרָיו אָמֵן. הַתִּינוֹקוֹת מְלַמְּדִין אוֹתָן הַבְּרָכוֹת כְּתִקּוּנָן וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְבָרְכִין לְבַטָּלָה בִּשְׁעַת לִמּוּד הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאֵין עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן אָמֵן. וְהָעוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:
(טז) כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהָעוֹנֶה אַחַר בְּרָכָה שֶׁהִיא סוֹף בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. כְּגוֹן אַחַר בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְאַחַר בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית. וְכֵן בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה שֶׁהִיא סוֹף בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת עוֹנֶה בָּהּ אָמֵן אַחַר עַצְמוֹ:
(יז) וְלָמָּה יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם וַהֲרֵי אַחֲרֶיהָ בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. מִפְּנֵי שֶׁבְּרָכָה זוֹ בִּימֵי חַכְמֵי מִשְׁנָה תִּקְּנוּהָ וּכְאִלּוּ הִיא תּוֹסֶפֶת. אֲבָל סוֹף עִקַּר הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הִיא בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם. וְלָמָּה לֹא יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר אַהֲבַת עוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹף בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהּ מִבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין אוֹתָן תְּחִלָּה לַדָּבָר, כְּגוֹן בְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין לִפְנֵי קְרִיאַת מְגִלָּה וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה. לְמַעַן לֹא יַפְסִיק בְּאָמֵן בֵּין בְּרָכָה וּבֵין הַדָּבָר שֶׁבֵּרֵךְ עָלָיו:
(יח) וְלָמָּה לֹא יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּרָכָה אַחַת וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אֶלָּא אַחַר בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁקָּדְמָה אוֹתָהּ בְּרָכָה אַחֶרֶת אוֹ בְּרָכוֹת כְּגוֹן בִּרְכוֹת הַמֶּלֶךְ וּבִרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, לְהוֹדִיעַ שֶׁכְּבָר הִשְׁלִים כָּל בִּרְכוֹתָיו וּלְפִיכָךְ עוֹנֶה אָמֵן:
(יט) כָּל הָאוֹכֵל דָּבָר הָאָסוּר בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁאָכַל טֶבֶל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אוֹ שֶׁאָכַל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלוּ תְּרוּמוֹתָיו אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן אֵינוֹ מְבָרֵךְ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת אוֹ שָׁתָה יֵין נֶסֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ:
(כ) אֲבָל אִם אָכַל דְּמַאי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֶלָּא לַעֲנִיִּים אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטַּל מִמֶּנּוּ חֶשְׁבּוֹן תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וְהוּא שֶׁהִקְדִּימוֹ בְּשִׁבֳּלִין, אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ. הֲרֵי זֶה מְבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף. וְכֵן כָּל כְּיוֹצֵא בָּהֶן:
(1) It is a positive mitzvah from the Torah to bless [God] after eating satisfying food, as [Deuteronomy 8:10] states: "When you have eaten and are satiated, you shall bless God, your Lord."
The Torah itself requires a person to recite grace only when he eats to the point of satiation, as implied by the above verse, "When you have eaten and are satiated, you shall bless...." The Sages, however, ordained that one should recite grace after eating [an amount of bread equal] to the size of an olive.
(2) Similarly, the Rabbis ordained that we recite blessings before partaking of any food. Even when one wants to eat the slightest amount of food or drink, one should recite a blessing, and then derive benefit from it.
Similarly, when smelling a pleasant fragrance, one should recite a blessing and then smell. Anyone who derives benefit [from this world] without reciting a blessing is considered as if he misappropriated a sacred article.
The Rabbis also ordained that one should recite a blessing after eating or drinking, provided one drinks a revi'it and eats a k'zayit. A person who [merely] tastes food is not required to recite a blessing before partaking of it or afterwards unless he partakes of a revi'it.
(3) Just as we recite blessings for benefit which we derive from the world, we should also recite blessings for each mitzvah before we fulfill it.
Similarly, the Sages instituted many blessings as expressions of praise and thanks to God and as a means of petition, so that we will always remember the Creator, even though we have not received any benefit or performed a mitzvah.
(4) Thus, all the blessings can be divided into three categories:
a) blessings over benefit;
b) blessings over mitzvot;
c) blessings recited as expressions of praise and thanks to God and as a means of petition, so that we will always remember the Creator and fear Him.
(5) The text of all the blessings was ordained by Ezra and his court. It is not fit to alter it, to add to it, or to detract from it. Whoever alters the text of a blessing from that ordained by the Sages is making an error.
A blessing that does not include the mention of God's name and His sovereignty [over the world] is not considered a blessing unless it is recited in proximity to a blessing [which meets these criteria].
(6) All the blessings may be recited in any language, provided one recites [a translation of] the text ordained by the Sages. [A person who] changes that text fulfills his obligation nonetheless - since he mentioned God's name, His sovereignty, and the subject of the blessing - although he did so in a ordinary language.
(7) A person should recite all the blessings loud enough for him to hear what he is saying. Nevertheless, a person who does not recite a blessing out loud fulfills his obligation, whether he verbalizes the blessing or merely recites it in his heart.
(8) Whenever one recites a blessing, one should not make an interruption between the blessing and the subject for which the blessing is recited. If one makes an interruption with other matters, one must recite the blessing again.
If, however, one makes an interruption which relates to the subject of the blessing, one does not have to repeat the blessing. What is implied? When a person recites a blessing over bread and before eating says, "Bring salt," "Bring food," "Give so-and-so to eat," "Bring food for the animal," or the like, he need not repeat the blessing.
(9) A person who is ritually impure is permitted to recite all the blessings. This applies regardless of whether the impurity is of a type from which one can purify oneself on the same day or not.
A person who is naked should not recite a blessing until he covers his genitals. To whom does this apply? To men. Women may recite blessings [while naked], provided they sit with their genitals facing the ground.
(10) [The following principle applies to] all blessings: Although a person has already recited them and fulfilled his own obligation, he may recite them again for others who have not fulfilled their obligation, so that they can fulfill their obligation.
There is, however, one exception: blessings over benefit which is not associated with a mitzvah. In this instance, one may not recite a blessing for others unless one enjoys benefit together with them. Nevertheless, one may recite blessings for benefit which is associated with a mitzvah - e.g., eating matzah on Pesach and reciting kiddush [on Sabbaths and festivals] - for others. They may then eat or drink, even though the one [who recites the blessing] does not eat or drink with them.
(11) Whenever a person listens to the entire recitation of a blessing with the intention of fulfilling his obligation, he is considered to have fulfilled his obligation although he does not answer Amen. Whoever answers Amen to a blessing recited by another person is considered as if he recited the blessing himself, provided the person who recites the blessing is obligated to recite that blessing.
If the person who recites the blessing is obligated only because of a Rabbinic ordinance, while the person responding is obligated by Torah law, the listener cannot fulfill his obligation until he repeats in response [to the one reciting the blessings] or until he hears [the blessing recited] by someone who, like him, is obligated by Torah law.
(12) When many people gather together to eat [a meal with] bread or to drink wine, and one recites the blessing while the others respond Amen, they are [all] permitted to eat and drink. If, however, they did not intend to eat together, but rather they each came on their own initiative, although they all eat from a single loaf of bread, each one should recite the blessings [before eating] by himself.
When does the above apply? With regard to bread and wine. With regard to other foods, however, which do not require [premeditated intent] to be eaten together as a group, if one person recited a blessing and everyone answered Amen, they may eat and drink although they did not intend to gather together as a group.
(13) Whenever a person hears a Jew recite a blessing, he is obligated to respond Amen, although
a) he did not hear the blessing in its entirety,
b) he was not obligated to recite that blessing himself.
One should not respond Amen if the person reciting the blessing is a gentile, an apostate, a Samaritan, a child in the midst of study, or an adult who altered the text of the blessing.
(14) Whenever responding Amen, one should not recite a rushed Amen, a cut off Amen, nor a short or a prolonged Amen, but rather an Amen of intermediate length.
One should not raise one's voice above that of the person reciting the blessing. Whoever did not hear a blessing that he is obligated to recite should not answer Amen together with the others.
(15) Whoever recites a blessing for which he is not obligated is considered as if he took God's name in vain. He is considered as one who took a false oath, and it is forbidden to answer Amen after his blessing.
We may teach children the blessings using the full text. Even though in this manner, they recite blessings in vain in the midst of their study, it is permissible. One should not recite Amen after their blessings. A person who answers Amen after their blessings does not fulfill his obligation.
(16) It is demeaning for a person to recite Amen after his own blessings. When, however, one concludes the last of a series of blessings, it is praiseworthy to answer Amen - e.g., after the blessing, Boneh Yerushalayim in grace, and after the final blessing [following] the recitation of the Shema in the evening service. Similarly, always, at the conclusion of the last of a series of blessings, one should recite Amen after one's own blessing.
(17) Why is Amen recited after the blessing Boneh Yerushalayim, although it is followed by the blessing Hatov v'hametiv? Because the latter blessing was ordained in the era of the Mishnah and is considered to be an addition. The conclusion of the essential blessings of grace is Boneh Yerushalayim.
Why is Amen not recited after the blessing Ahavat olam? Because it is the conclusion of the blessings recited before the Shema. Similarly, in other instances when [a series of] blessings are recited before a practice - e.g., the blessings recited before the reading of the Megillah or the kindling of the Chanukah lights - Amen [is not recited] lest it constitute an interruption between the blessings and [the fulfillment of] the performance over which they are being recited.
(18) Why is Amen not recited after the blessing over fruits and the like? Because it is only a single blessing, and Amen is recited only after a concluding blessing that follows another blessing or blessings - e.g., the blessings of the king or the blessings of the High Priest - to signify the conclusion of the blessings. Therefore, reciting Amen is appropriate.
(19) When a person eats a forbidden food - whether consciously or inadvertently - he should not recite a blessing beforehand or afterward.
What is implied? If one eats tevel - even food that is classified as tevel by Rabbinical decree, the first tithe from which terumah was not separated, or the second tithe or sanctified foods that were not redeemed in the proper manner, one should not recite a blessing. Needless to say, this applies if one ate meat from an animal that was not ritually slaughtered or was trefah or if one drank wine used as a libation for idol worship.
(20) If, however, a person ate d'mai, although it is fit only for the poor, the first tithe from which terumat ma'aser was separated, even though the proper amount for terumah was not separated because the tithe was taken while the grain was still in sheaves, or the second tithe or sanctified food that was redeemed, but an additional fifth was not added upon it, one should recite a blessing beforehand and afterwards. The same applies in other similar situations.