(י) והייתם לי סגולה י"ל הרמז בזה שיהיה ישראל נאחזים באגודה אחת ויהיה להם אחדות זע"ז כי יש ב' בחינות סגול וסגולתא והחילוק הוא ביניהם סגול הוא כך וסגולתא הוא כך ובין כך ובין כך צריך כ"א לחבירו אף שנכתב למטה הימנו ומשל ע"ז הוא מחשבונם שיש נקודה הנקרא נול שהוא בעצמו אינו מראה על שום חשבון כלל רק שהוא מועיל להורות על חשבון אות שאחריה שעולה לחשבון יותר כידוע נמצא שבהוספה נקודה א' אף שאינו כלום בעצמו עכ"ז מועיל לכל הבא אחריו לתוספת מרובה למאות ולאלפים ולרבבות כן הוא בנמשל עם בני ישראל שטוב להם שיהיה נאחדים תמיד יחד בחבורה א' ואז אף אותם שהם פחותים במעלה מועילים לחבריה' להתקד' בקדושה יתירה ולהשיג יותר במושכלו' בתוספת מרובה כמשל הנ"ל וכשהם מתאחדים למטה אז גורמים שיתאחד שירשם ג"כ למעלה והוא שמרמז והייתם לי סגולה היינו שתהיו בבחי' סגול וסגולתא שהעליון צריך לתחתון ממנו והתחתון צריך לעליון ממנו כן אתם תהיו נאגדים תמיד באגודה אחת ואז יתאחדו ג"כ שורשכם וזהו והייתם לי דייקא סגולה היינו שגם בעולם העליון תהיו סגולה כשתהיו למטה באחדות אחד והבן:
ר' משה מנחם הכהן וואלדען, נפלאות הרבי: [...] יעקב יצחק הלוי הורוויץ [...] הרבי מלובלין זי"ע, פיעטרקוב תרע"א [1911], אות עג (הוקלד ע"י הר"ד ל"י קופר)
גם כתב לי הרב הנ"ל [ר' נתן נטע הכהן דונר, אב"ד קאלביעל Kołbiel, תר"כ 1860 – תרפ"ו 1926], וז"ל: עוד שמעתי ממנו ["נכבד אחד"] דבר נפלא, שגם כן שמע מהרב הנ"ל [אב"ד דעבענקא Dubienka] ששמע מפי אדמו"ר הקדוש מלובלין. והמעשה היה, שהיה אברך אחד חסיד גדול בעיר אחת, כמדומה באפטא [Opatów], וחותנו היה גם כן חסיד גדול מחסידי לובלין. פעם אחת ראה האברך שחותנו אינו מתפלל כלל, וחקר הרבה בזה עד ששאל את חותנו בעצמו, והשיב לו שלא יתערב בעניניו. ונסע ללובלין וסיפר לרבינו הקדוש. והשיב שכאשר יבוא ישאלנו. וכן היה שנסע ללובלין, ושאל אותו רבינו הקדוש מה זאת שאינו מתפלל. והשיב כי נפל ממדריגות שהיה לו מאז, ואינו יכול לכוון בתפלתו כמאז שהיה לו גדלות המוחין, לכן נחשב בעיניו כמוציא שם שמים לבטלה חס ושלום.
והשיב לו רבינו הקדוש בזה הלשון: כתיב ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים [תהילים פז, ו], ולמה לא כתיב בכתב עם. אמנם ידוע דאנחנו בני ישראל אין לנו נומערין [=ספרות] על חשבונות, רק הכל נכתב בלשון הקודש, מאחד עד אלפי אלפים, אבל האומות יש להם סימנים ונומערין על חשבונות, ויש גם כן אצלם נומער שנקרא נאהל [=אפס] והוא אינו מראה על שום חשבון בפני עצמו כלל, אך כאשר יכתוב איזה נאלען ואחר כך יכתוב נומער המראה על חשבון אחד, אז לפי כמות ומספר הנאלען לפני המספר, כן יתרבה החשבון עד אלפי אלפים ורבי רבבות.
כן הוא בתורה ובתפלה ובמצות ומעשים טובים, אם עושין בכוונה הראויה הוא טוב, ואם אינו בכוונה אינו נחשב כלום, והוא רק כמו נאהל. ויש תקנה לזה ג' אופנים: האחד, שיתפלל או ילמוד ויעשה מצות פעם אחת בשנה בכוונה שלימה, אזי מעלה הכל לשורשו הראוי ונחשב הכל כמו אם נעשה הכל בכוונה טובה. אופן השני, כשעבר יום הכיפורים אחר זה, ויום הכיפורים מכפר נחשב ג"כ כאלו נעשה הכל בכוונה טובה. אופן השלישי, אם מדבק עצמו לצדיק הדור אמת, מעלה גם כן הכל.
אמנם בזה הכל אם עשה מצות או למד או התפלל אף שאינם בכוונה הראויה, יש להם תקנה על ידי הנ"ל, אבל כשאינו עושה כלל, איזה תקנה יש להאיש הזה.
וזה פירוש הכתוב ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים היינו כמו חשבונות העמים, שיש אצלם מספר נאהל שאינו נחשב כלל בפני עצמו למספר, אולם אם יעמוד אצלו איזה חשבון, ואף שאינו עולה רק אחד, נחשב למספר רק בצירוף הנאהלען כנ"ל, כן הוא בתורה ובתפלה ובמצות ומעשים טובים. עד כאן שמעתי מהישיש הנ"ל.
שוב ראיתי שתוכן הדברים מבואר כן גם בספר נועם אלימלך פרשת בראשית באופן אחר קצת יעיי"ש. ואולי זה הכוונה שאמרו בש"ס לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא וכו' [בבלי, פסחים נ ע"ב] והיינו שלא בכוונה הראוי. ומיושב בזה קושית התוס' שם [ד"ה וכאן] עכ"ל הרב הנ"ל.
(ועד"ז פי' הגאון מפלונסק שיחי' [ר' צבי יחזקאל מיכאלזאהן, ט' שבט תרכ"ג 1863 – י"ב אלול תש"ב 1942] פירוש הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת [קהלת א, ב], היינו הבל כמו נאללין, אבל רק באם הַכֹּל הָבֶל, אבל ע"י תורה ומצות נתעלה הכל לטוב.)