(א) א) רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (מכות כ"ג ע"ב). ונודע שזכות הוא מלשון הזדככות, והוא על דרך שאמרו זכרונם לברכה: לא נתנו מצות אלא לצרף בהן את ישראל (ב"ר רפמ"ד). ויש להבין ענין הזכות הזה שאנו משיגין על ידי תורה ומצות, וכן מהי העביות שבנו שאנו צריכים לזכותה על ידי תורה ומצות.
(1) The Talmud states: “Rabbi Ḥananya ben Akashya says: The Holy One, blessed be He, wanted to confer merit upon the Jewish people. Therefore, He increased for them Torah and commandments, as the verse states, ‘It pleased the Lord for the sake of His righteousness to make the Torah great and glorious.’” It is known that the word for merit, zekhut, connotes hizdakekhut, purification, and this aligns with the Sages’ statement that the commandments of the Torah were given only in order to refine the Jewish people through them. This purification that we attain by means of the Torah and commandments needs to be understood. What opacity (ovyut) is there in us that we must purify it through the Torah and commandments?
(ב) וכבר דברנו מזה בספרי פנים מסבירות, ותלמוד עשר הספירות. ונחזור כאן בקיצור.
(ג) כי מחשבת הבריאה היתה כדי להנות לנבראים כפי מתנת ידו הרחבה יתברך ויתעלה, ומכאן הוטבע בנשמות רצון וחשק גדול לקבל את שפעו יתברך, כי הרצון לקבל הוא הכלי על מדת התענוג שבשפע. כי לפי מדת גדלו ותוקפו של הרצון לקבל את השפע, כן הוא מדת התענוג והחמדה שבשפע לא פחות ולא יותר, והם מקושרים זה בזה עד שאין לחלק ביניהם זולת בהיחס, שהתענוג מיוחס לשפע, והרצון הגדול לקבל את השפע מיוחס לנברא המקבל. ובהכרח שני אלה נמשכים מהבורא יתברך, אלא שיש לחלק בהם על דרך הנזכר, אשר השפע הוא מעצמותו יתברך, כלומר, שהוא נמשך יש מיש, והרצון לקבל הכלול שם, הוא השורש של הנבראים, כלומר, הוא השורש של חידוש, שפירושו יציאת יש מאין, כי בעצמותו יתברך ודאי שאין שם בחינת הרצון לקבל חס וחלילה.
(ד) ועל כן נבחן שהרצון לקבל האמור, הוא כל חומר של הבריאה מראשה ועד סופה, עד שכל מיני הבריות המרובות ומקריהן שאין להן שיעור, ודרכי הנהגתן שכבר נתגלו והעתידים להתגלות, אינם רק שיעורים ושינוי ערכים של הרצון לקבל. וכל מה שיש בהן באותן הבריות, דהיינו כל מה שמקובל ברצון לקבל המוטבע בהן, כל זה הוא נמשך מעצמותו יתברך יש מיש, ואינו כלום מבחינת הבריאה המחודשת יש מאין, כי אינו מחודש כלל, והוא נמשך מנצחיותו יתברך, יש מיש.
(2) I have addressed this topic in my books Panim Masbirot and Talmud Eser HaSefirot. I will review the ideas here in brief.
(3) The Creator’s initial intent for the Creation was to bestow benefit on the created beings commensurate with His generosity, may He be blessed and exalted. Therefore, souls were imprinted with the great will and desire to receive His shefa (divine bounty). The will to receive is the vessel that contains the measure of pleasure that is in the shefa, because the measure of greatness and strength of the will to receive the shefa is commensurate with the measure of pleasure and delight in the shefa, no more, no less. They are bound together to such an extent that they cannot be distinguished from one another except in terms of that to which they relate: The pleasure is related to the shefa, while the great will to receive the shefa is related to the created being who receives it. Both of these are necessarily drawn from the Creator, only they must be distinguished in the aforementioned manner: The shefa is drawn from His essence, that is, its existence emanates from His essence yesh miyesh. The will to receive, which is incorporated there, in the shefa, is the root of all created beings, that is, it is the root of any new creation, which constitutes the emergence of existence ex nihilo (yesh me’ayin), since the Creator’s essence certainly does not contain any trace of the will to receive, God forbid.
(4) We can therefore discern that the aforementioned will to receive constitutes all creative material from beginning to end, to such an extent that the myriad species of creations, their innumerable incarnations, and their manners of behavior, both those that have manifest and those that will manifest in the future, constitute nothing more than quantities and differences in the measure of the will to receive. Anything contained within the vessel that constitutes those creations, that is, anything received through their imprinted will to receive, emanates from the Creator’s essence yesh miyesh. It is not in any way a new creation that came into existence ex nihilo (yesh me’ayin) , since it is not truly new at all but emanates from the Creator’s eternal essence yesh miyesh.