Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org
UNDERSTANDING NISSUIN
וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה’ וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ:…וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ:…וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה:…כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ:
A woman when she makes a vow to God or binds herself by an obligation in her father’s house while in her youth ….If she is [betrothed] to a man and her vows are upon her, or the expression of her lips that she bound upon herself….If in her husband’s house she vowed or bound herself by an obligation with an oath….Every vow and every oath of obligation to afflict herself, her husband can uphold it and her husband can annul it.
לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין
She is always in the domain of the father until she enters the domain of the husband for nissuin.
ספרי במדבר מטות קנד
ומה ת”ל [=תלמוד לומר] “ואם בית אשה נדרה”? זו נשואה, דברי ר’ ישמעאל
Sifri Bemidbar, Matot 154
What does “if in her husband’s house she vowed” come to teach us? This is a married woman (nesua), the words of Rabbi Yishmael.
בראשונה היו אומרים ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה…ומה אעשה והן אמרו לעולם אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה וסמכו להן מקרא כמה שנאמר [במדבר יח יג] כל טהור בביתך יאכלנו.
Initially, they would say that a daughter of Israel betrothed [to a kohen] eats from teruma…And what can I do, for they said that a woman never eats from teruma until she enters the chuppa, and they supported this with a verse, as it is said [Bemidbar 18:13], “every pure [person] in your household shall eat of it.”
וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃ כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃
And God said to Moshe, ‘Say to the kohanim, the sons of Aharon, and you shall say to them, he shall not become impure for a [dead] person among his people. Except for his relative [she’eiro] who is close to him, for his mother and for his father, and for his son, and for his daughter, and for his brother.
“כי אם לשארו הקרוב אליו”, אין “שארו” אלא אשתו, שנאמר “שאר אביך הוא”, “הקרוב” לא את הארוסה, “אליו” לא את הגרושה
For only to his relative who is close to him, “his relative” means only his wife, for it is said, “she is the relative of your father” [Vayikra 18:12]. “Who is close” and not the betrothed woman. “To him,” and not the divorced woman.
כדאמר ר’ חייא בר אמי משמיה דעולא: אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו מתה אינו יורשה….התם [במקרים שבהם דן ר’ חייא] בשארו תלה רחמנא, אכתי לאו שארו היא.
As Rav Chiyya son of Ami said in the name of Ulla: His wife who is [only] betrothed, he does not become an onen [mourner before she is buried], and he does not become impure for her [to attend to her burial], and so she is not an onenet, and does not become impure for him [to attend to his burial]. If she dies, he does not inherit her…Their [in the cases Rav Chiyya discusses] God made the matter depend on being “his relative,” and she [the betrothed woman] is not yet his relative.
לשארו והיינו אשתו, והאי לאו שארו הוא, דלא באו עדיין לידי קירוב בשר.
For his relative, that is his wife, and this [betrothed woman] is not his relative, for they have not yet come to physical intimacy.
EFFECTUATING NISSUIN
דתני רבי חנינא בעולת בעל יש להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן
For Rabbi Chanina taught: A woman who has become married through relations they [non-Jews] have. Who has entered the chuppa and not had relations, they do not have.
אמר רבא אמר לי אמי חופה בהדיא כתיבא “כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש” (דברים כב:כג) נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורשה ולא נשואה. מאי נשואה? אילימא נשואה ממש היינו בתולה ולא בעולה אלא לאו שנכנסה לחופה ולא נבעלה:
Rava said: Ami said to me: Chuppa is written clearly. “When there is a virginal young woman [na’ara] betrothed to a man” (Devarim 22:23). A “young woman”, and not a mature woman [bogeret]. “Virginal” and not one who has had marital relations. “Betrothed” and not married [nesua]. What is married [nesua, that the young woman in the verse is not]? If you say fully nesua, that is the same as specifying that [the young woman in the verse] is a virgin and has not had relations. Rather no, [the term “married” here refers to a woman who] entered the chuppa and did not have relations.
וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח׃
And it is like a chatan emerging from his chuppa, it rejoices like a champion to run his course.
אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ׃
Gather the people, sanctify the congregation, assemble the elders, gather the children and the nursing ones, let the chatan leave his chamber and the kalla her chuppa.
From her chuppa – this is place of the kalla’s seclusion with the chatan, and it is the chamber that he [Yoel] mentioned.
…שתכנס לחופה לשם נשואין שתהא מסורה לרשות הבעל…
…That she enter the chuppa for the purpose of nissuin, that she be transferred to the domain of the husband…
ואחרים אומרים דחופה…היינו כל שהביאה הבעל מבית אביה לביתו לשם נשואין וילפינן לה מדכתיב ואם בית אישה נדרה דמשמע דכל זמן שהיא בבית אישה הרי היא ברשותו…
Others say that a chuppa…is wherever the husband brought her from her father’s home to his home for the purpose of nissuin, and we learn it from it being written “and if in her husband’s house she vowed” which sounds as though all the time that she is in her husband’s house, behold she is in his domain….
These are the chuppot of grooms, embroidered sheets and gold-embroidered ribbons hung inside them.
...דהא חשיבות חופה אינה אלא משום שהיא קרובה לביאה…
…For the significance of chuppa is only because it is a preliminary to sexual relations…
חדושי הרמב”ן כתובות ד.
אמר ה”ר יהוסף הלוי ז”ל בשם ה”ר יצחק בר’ ראובן ז”ל…שאין חופה אלא ייחוד חתן וכלה לשם נישואין ונדה הרי אסורה להתייחד….ולאו מילתא היא…אלא דלכתחלה ודאי נדה לאו בת חופה היא וכן אמרו הגאונים, מיהו בדיעבד…הא נמי לא גריעא מינייהו, כנ”ל.
Ramban Ketubot 4a
The Rav Yehosef Ha-Levi [Ri Migash] said in the name of Rav Yitzchak son Rav Reuven [Rif]…that chuppa means seclusion of chatan and kalla for the purpose of nissuin, and a woman in nidda is prohibited to be in seclusion [for chuppa]…and this is not the halacha…Rather that from the outset, certainly a nidda is not eligible for chuppa, and so wrote the Ge’onim, nevertheless, bedi’avad…..this is also no worse than them [other problematic cases that are permitted], so it seems to me.
הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה…עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו, וייחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נישואין בכל מקום, והבא על ארוסתו לשם נישואין אחר שקידשה משיערה בה קנאה ונעשית נשואה והרי היא אשתו לכל דבר…ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אף על פי שלא נבעלה והוא שתהיה ראויה לבעילה, אבל אם היתה נדה אף על פי שנכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנישואין…
The betrothed is prohibited to her husband rabbinically as long as she is in her father’s house…until he [the husband] brings her into his house and secludes himself with her and designates her to him, and this seclusion is what is called entering into the chuppa, and this is what is always referred to as nissuin. And one who has relations with his betrothed for the purpose of nissuin, after he has been mekadesh her, once he begins to penetrate her [sexually] has made a kinyan on her and she becomes nesua, and behold she is his wife in all respects….And once she enters the chuppa, she is called nesua even though she has not had relations, and that is when she is fit for relations, but if she was nidda, even though she entered the chuppa and he was secluded with her, the nissuin are not complete…
אמר רב חנן בר רב הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה
Rav Chanan son of Rav said: Everyone knows why she [the kalla] enters the chuppa, but anyone who debases his mouth and says something debasing, even if a decree of seventy good years had been sealed for him, it is turned for him to bad.
…אמנם אין דרך בני ישראל לעשות הביאה בפירסום…ונקבע הדבר הזה לעשות חופת כבוד ולברך עליהם שבע ברכות ובזה היא נשואה גמורה והביאה לא תעכב והכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה אך א”צ [=אין צריך] עידי יחוד ועשרה אנשים לברכות נשואין ושתיכף יבעול ומכוער הדבר…וכל מין חופה שנהגו לעשות זהו קניין הנשואים כיון שכוונתם לנשואין ומובדלים מאחרים שעומדים שניהם במקום אחד לשם נשואין כגון שהוא מכניסה לביתו ומתייחד עמה כמ”ש [=כמו שכתב] הרמב”ם…כללו של דבר מעיקר דין תורה הוי נשואין ביאה לשם נשואין או ההכנה לזה והחופה היא ההכנה לזה ואיזו הכנה תלוי במנהגא דכיון דקורין לזה הדבר חופה ומברכין הברכות נגמרו הנשואין ותכלית הכנות כל החופות שמרגע זו ואילך נכנסה לרשותו ומוכן לחיות עמה כאיש ואשתו
However, it is not the way of the Children of Israel to have relations in public…And the matter was established to make a chuppa of honor and to recite seven berachot over them, and with this she is fully nesua, and marital relations are not required for it to take effect. And everyone knows why a kalla enters the chuppa, but we don’t require witnesses of seclusion and ten men for the berachot of nissuin and that then he immediately would have relations with her, which would be an ugly matter…And every type of chuppa that they had the practice of making, this is the kinyan of nissuin since their intent is for nissuin and they are separate from others, for the two of them stand in one place for the purpose of nissuin as if he brings her into his home and is secluded with her as Rambam wrote…The principle of the matter is that, according to the fundamental law of the Torah nissuin is sexual relations for the purpose of nissuin or preparation for this, and chuppa is the preparation for it. And what type of preparation depends on custom. For since we call this matter chuppa and recite the berachot, the nissuin are complete. And the purpose of the preparations of all the chuppot is that from this moment and onward she has entered his domain and he is prepared to live with her as husband and wife.
הרב יוסף דוב סולובייצ’יק, מה דודך מדוד, דברי הגות והערכה עמ’ 72-71
אירוסין ונישואין שני שלבים הם בתהליך חלות האישות. מבליטים הם שתי צורות נפרדות של הקשר העתיק הנוצר בין איש לאשה….אירוסין מושתתים על קניין….הזיקה היא קניינית-איסורית….בנישואין אופק האישות מתרחב ומתעמק. הריאליזציה של הנישואין באה על-ידי ייחוד-חופה. ר’ חיים היה סבור, שנישואין אינם זקוקים לא לדעת מקנה וגם לא לעדות לשם קיום הדבר. רק כוונה נחוצה. אין פעולת נישואין מסוימת קיימת כלל. ההישג בא מאליו. אין מעשה קניין כרוך בנישואין….מהי מהותו של ייחוד חופה? הארוס והארוסה כורכים את חייהם בקיום אחיד.
Rav Yosef Dov Soloveitchik, Ma Dodech Mi-dod, Divrei Hagut Ve-ha’aracha, pp. 72-73
Eirusin and nissuin are two stages in the process of the instantiation of marriage. They emphasize two distinct forms of the ancient connection created between man and woman…Eirusin are based on kinyan…the bond is related to kinyan and prohibition…In nissuin, the horizon of marriage widens and deepens. The realization of nissuin comes through yichud–chuppa. Rav Chayyim maintained that nissuin do not require intent of one putting something up for acquisition, nor establishing witnesses. Only intention is needed. There is no specific act of nissuin at all. The attainment comes on its own. There is no act of kinyan entailed in nissuin…What is the essence of yichud–chuppa? The betrother and the betrothed intertwine their lives into one existence.
HALACHOT OF MARRIED LIFE
אמר רבא האי תנא סבר מזונות מדאורייתא דתניא שארה אלו מזונות וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי כסותה כמשמעו עונתה זו עונה האמורה בתורה וכן הוא אומר אם תענה את בנותי
Rava said: This tanna maintained that [providing her with] sustenance [mezonot] is a Torah-level obligation, as it is taught: she’erah – this is sustenance. And thus, it says, “who ate the flesh [she’ar] of My people” [Micha 3:3]. Her kesut – according to its literal meaning [i.e., clothing]. Her onah – this is the interval [of marital relations] stated in the Torah, and so it says: “if you afflict [te’aneh] my daughters” [Bereishit 31:50]
ובכלל הכסות שהוא חייב לה כלי בית ומדור שיושבת בו…
Included in kesut is that he is obligated to [provide] her [with] household articles and housing in which she dwells.
…וזאת האזהרה בעצמה תכלול כל מי שישא בת ישראל שלא יענה אותה בדבר מאלו השלשה דברים על צד ההכאבה והצער…כי משפט הבנות הוא שלא ימנע מהן שאר כסות ועונה….אמרו שארה אלו מזונותיה כסותה כמשמעה עונתה זו דרך ארץ:
…This prohibition itself includes anyone who marries a daughter of Israel, that he not oppress her in one of these three things, inflicting pain and distress…For the law of the daughters is that he not withhold from them she’ar, kesut, and ona…They [the sages] said she’arah this is her sustenance [mezonot], kesutah according to its literal meaning, onatah this is marital relations:
לקתה חייב לרפאותה
If she is afflicted, he is obligated to heal her.
He is obligated to heal her- For medical treatment is like mezonot.
תני רב יוסף שארה זו קרוב בשר..
Rav Yosef taught; she’arah this is physical intimacy…
…אני אומר כי פירוש שאר בכל מקום בשר הדבק והקרוב לבשרו של האדם…ויקראו הקרובים שאר…ותקרא האשה שאר לבעל, כמו שדרשו (יבמות כב ב) כי אם לשארו, שארו זו אשתו, והוא מן הענין שאמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד (בראשית ב כד). והנה שארה קרוב בשרה. וכסותה כסות מטתה, כמו שנאמר (להלן כב כו) כי היא כסותו לבדה במה ישכב. ועונתה הוא עונה שיבא אליה לעת דודים…כי דרך הכתוב בכל מקום להזכיר המשכב בלשון נקי ובקצור, ולכן אמר באלו ברמז שארה כסותה ועונתה, על שלשת הענינים אשר לאדם עם אשתו בחבורן. ויבא זה כהוגן על דין ההלכה, ויהיו המזונות ומלבושי האשה תקנה מדבריהם:
…I say that the meaning of she’ar in every place is flesh that cleaves and is close to a person’s flesh…and relatives are called she’ar…and the woman is called the she’ar of her husband, as they expounded “except for his she’ar,” his she’ar is his wife. And this is from the matter that it said, “And he cleaves to his wife and they will be as one flesh.” And behold she’arah is physical intimacy. And kesutah is the covering of her bed, as it is said, “for it is his only covering [kesuto], with what will he lie down?” And onatah is the interval that he comes to her for marital intimacy…For the way of Scripture in every place is to mention lying together in clean language and with brevity, and therefore it said these with a hint “she’arah, kesutah, ve-onatah, regarding the three matters that a man has with his wife in their union. And this comes rightly as a halachic law [from the Torah] and the sustenance and clothing of the wife are a rabbinic enactment.
COMPLEMENTARY OBLIGATIONS
Rabbi Joseph B. Soloveitchik, 'Marriage,' in Family Redeemed: Essays on Family Relationships, ed. David Shatz and Joel B. Wolowelsky (New York: Toras HoRav Foundation, 2000), 52-53.
A covenantal marriage is a cooperative community. Husband and wife are bound by mutual civil and economic duties. They form an economic unit. Usually, human separateness and selfishness are demonstrated by one’s economic activity and acquisitive efforts, by the ruthlessness of the competitive temper, by placing emphasis upon the possessive pronoun…If man and woman join an existential community and are eager to live in fellowship, the precondition for such a life is the abandonment of the economic barriers separating the individuals. A joint economy, or a household, is essential for the liberation of the individual from his insane seclusion as a separate being shut in within his goods and possessions….This economic community is very important for the success of the marriage. What is important psychologically is the fact that the family constitutes an economic unit in which both are dependent upon each other.
…הבעל שאוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה בפרקונה ובקבורתה…
…The husband, who consumes her [property’s] fruits [usufruct] during her lifetime and is obligated in sustaining her, redeeming her, and burying her.
…והכי קתני תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה ופירקונה תחת פירות וקבורתה תחת כתובתה…
…Thus [the tanna] teaches: They enacted her sustenance in exchange for [his rights to income from] her handiwork, and her redemption [from captivity] in exchange for [his rights to her property’s] usufruct, and her burial in exchange for [inheriting the dowry listed in] her ketuba….
נותן לה מעה כסף לצורכה
He gives her a ma’a [unit of currency] of silver for her needs.
רב ושמואל סברי תקנו מזונות תחת מעשה ידיה ומעה כסף תחת מותר.
Rav and Shemuel thought that they [the sages] enacted mezonot in exchange for her handiwork and the ma’a of silver in exchange for excess income.
אמר רב הונא אמר רב יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה וכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה הרשות בידה
Rav Huna said Rav said: A woman can say to her husband, I am not receiving mezonot and I do not produce [handiwork]. He reasoned that our Rabbis enacted mezonot as primary, and her handiwork [was enacted for her husband] on account of [preventing] animosity. And when she says I am not receiving mezonot and I do not produce, she has the authority to do so.
ומה שמספקא עלי בנשים האלו שהנה גבירות ונכנסות בחצרות שרי מלכים וטירותם והמה כאניות סוחר להביא טרף לביתה ומכלכלים את בעליהם זה כמה שנים ומפרי ידיהם עשתו גם גברו חיל עושר ונכסי[ם] אם נאמר שאשה כזאת אין לבעלה זכות בכל אשר עשתה חיל כי מאחר שהוא אינו מעלה לה מזונות אדרבא היא מכלכלת את בעלה ואת בניה ואת כל אשר אתה בבית אין הבעל זוכה במעשה ידיה בסתם ואינה צריכה לפרש ולומר איני ניזונית ואיני עושה דכל שאין הבעל זנה במאי זכי במעשה ידיה…אלא שאפשר לומר דנשים אלו שתחל[ת] שמושן במלאכה זו עדיין הבעל טורח במזונות וכשהי[א] מרווחת ונותנה בעין יפה ונותנת יציאו[ת] הבית כל שלא אמרה איני נזונית וכו’ הרי יש לה ממה שתפרנס הבית ממה שהרויחה כבר ומדידיה קאכל[ה] ומדידיה שת[תה] וכל מה שהיתה הולכ[ת] ומשתכר[ת] קמא קמא בטיל לגבי בעל…
What I am in doubt about regarding these women, who are gentlewomen and enter the courtyards of princes and their palaces, and they are “like merchant ships to bring goods to her home” and they financially support their husbands, this some years and from the fruits of their hands they produced and also grew in valor, wealth, and properties. If we say that, for a woman like this, her husband has no rights in any of the wealth that she has built up, for since he is not providing mezonot for her, on the contrary she financially supports her husband and her children and everything is in the home, the husband is presumed not to have rights to her handiwork. And she need not explicitly say ‘I am not receiving mezonot and I don’t produce,’ for whenever the husband does not sustain her, through what should he have rights to her handiwork?…but it’s possible to say that those women who when they began to work at this occupation, the husband still toiled for mezonot and when she profits and gives generously expenses of the home, as long as she hasn’t said, ‘I am not receiving mezonot,’ since she has the wherewithal to sustain the home from her earnings, but [originally] from his hand she ate and from his hand she drank, all that she was continuing to earn was relinquished bit by bit to the husband….
עולה עמו ואינה יורדת עמו … ר’ אלעזר אמר מהכא כי היא היתה אם כל חי לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה:
She rises up with him and does not go down with him…Rabbi Elazar said: [it is derived] from here: “For she was mother of all life.” She [a wife] was given for life, and she was not given for sorrow.
A WIFE'S OBLIGATIONS
אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומניקה את בנה מצעת לו המטה ועושה בצמר הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת שתים אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה שלש אינה מצעת לו המטה ואינה עושה בצמר ארבעה יושבת בקתדרא רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובתה שהבטלה מביאה לידי שיעמום:
These are the labors that a woman does for her husband: she grinds [flour] and bakes and launders, cooks and nurses her son, makes his bed and works with wool. If she brought in for him a single maidservant, she doesn’t grind and doesn’t bake and doesn’t launder. Two—she doesn’t cook and doesn’t nurse her son. Three—she doesn’t make his bed and doesn’t work with wool. Four—she sits in a chair. Rabbi Eliezer says: Even if she brought in for him a hundred maidservants, he compels her to work with wool, for idleness leads to impropriety. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even one who makes a vow that his wife not do labor must divorce her and give her her ketuba [marriage settlement], for idleness leads to dullness.
ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב אעשה לו עזר כנגדו זכה עוזרתו לא זכה כנגדו…אשכחיה רבי יוסי לאליהו א”ל [=אמר ליה] כתיב אעשה לו עזר במה אשה עוזרתו לאדם א”ל [=אמר ליה] אדם מביא חיטין חיטין כוסס פשתן פשתן לובש לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו
Rabbi Elazar said: What is that which is written: “I will make for him a helpmate [ezer] corresponding to him”? If he merits, she helps him; if he doesn’t merit, she is against him…Rabbi Yossei found Eliyahu. He said to him: It is written “I will make him a helpmate.” In what respect does a woman help a man? He [Eliyahu] said to him [Rabbi Yossei]: A man brings [home] wheat. Does he chew wheat? Flax. Does he wear flax? Is she not found to light up his eyes and set him on his feet?
אמר רבי בון: על ידי שהדברים הללו של ביזיון לפיכך תלו אותן בשפחה
Rabbi Bun said: Through these matters being degrading, therefore they made them dependent on a maidservant[’s availability].
דהני מלאכות דבר שבממון הן שחייבו אותה חכמים אצל הבעל ואינן מתנאי אישות שלא יהא בתשלומין אלא משלמת מה שעליה כדין כל דבר שבממון שהרי אם הכניסה לו שפחות יושבת בקתדרא…
For these labors are a financial matter that the sages obligated her in with respect to the husband, and they are not among the conditions of marriage, that wouldn’t be subject to compensation, rather she pays what is upon her in accordance with any monetary matter, for if she brought in for him maidservants, she sits in a chair…
א”ר [=אמר רב] חנא ואיתימא ר’ שמואל בר נחמני לא הכניסה לו ממש אלא כיון שראויה להכניס אף על פי שלא הכניסה :
Rav Chana, and if you say Rav Shemuel bar Nachmani, said: Not that she actually brought in for him [maidservants], but rather, since she is fit to bring [them in], even though she did not bring them in.
במה דברים אמורים בעניים אבל אם הכניסה לו שפחה אחת או נכסים שראוין לקנות מהן שפחה אחת או שהיתה לו שפחה אחת או שהיה לו ממון כדי לקנות ממנו שפחה אחת אינה מטחנת ולא אופה ולא מכבסת ולא נותנת תבן לפני בהמתו….
With regard to what were the matters said? Regarding the poor. But if she brought in for him a single maidservant, or assets that are fit to buy from them a single maidservant, or he had a single maidservant, or he had sufficient money with which to buy a single maidservant, she does not grind and does not bake and does not launder and does not place straw before his animal…
…מקום שנהגו שלא לעשות אחת מכל אילו אינו יכול לכופה…
A place where they had the custom not to do one of all these, he cannot compel her [to do it]…
המשרה את אשתו על ידי שליש … ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל ואם היתה מניקה פוחתים לה ממעשה ידיה…
One who supports his wife through a middleman…what does she produce for him [in handiwork]? The weight of five sela’im of warp in Yehuda, which are ten sela’im in the Galilee, or the weight of ten sela’im of weft in Yehuda, which are twenty sela’im in the Galilee. But if she was nursing, we reduce for her from her [expected] handiwork…
דתנן לקמן (דף סד א) אם היתה מניקה פוחתין ממעשה ידיה ולאו דוקא נקט מניקה אלא ה”ה טוחנת ואופה וכל שאר מלאכות דפוחתין לה והאי דנקט מניקה משום דאיירי במשרה אשתו ע”י [=על ידי] שליש דאינה לא טוחנת ולא אופה דכיון דאינה בבית היאך תעשה צרכי הבית אלא ודאי לא אמרו שהאשה עושה חמש סלעים אלא במשרה אשתו ע”י [=על ידי] שליש שאינה עושה שום מלאכה:
For we learn later in a mishna (64a), “If she was nursing, we reduce for her from her [expected] handiwork. And [the mishna] mentioned nursing not as a specification, but rather this is also the law for grinding and baking and all other labors, that we reduce for her [expected handiwork]. And it mentioned nursing because it is dealing with one who sustains his wife through a middleman, where she does not grind and does not bake, for since she is not in the home [with him] how can she do the housework? Rather, they certainly said that a woman makes five sela’im only regarding one who supports his wife through a middleman, where she doesn’t do any [household] labor.
מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה, ומה היא עושה לו, הכל כמנהג המדינה, מקום שדרכן לארוג אורגת, לרקום רוקמת, לטוות צמר או פשתים טווה, ואם לא היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכות האלו אינו כופה אלא לטוות הצמר בלבד, שהפשתן מזיק את הפה ואת השפתים, והטווי היא המלאכה המיוחדת לנשים שנאמר ]שמות ל”ה כה[ וכל אשה חכמת לב בידיה טוו.
What a woman finds and her handiwork belong to her husband. And what does she produce for him? Everything is in accordance with the custom of the land. In a place where their [women’s] way is to weave, she weaves; to embroider, she embroiders; to spin wool or flax, she spins; and if it was not the way of the women of the city to do all these labors, he can only compel [her] to spin wool, for flax damages the mouth and the lips, and spinning is the labor set aside for women, as it is said “And every woman wise of heart spun with her hands” (Shemot 35:25).
שהרי האשה אינה חייבת לטרוח לסתור ולבנות ולעקור ולנטוע ולא להשכיר כלום ולהתעסק ברבית אלא לעשות בצמר הקצבה השנויה במשנתינו. ואם רצה הבעל לשנותה למלאכה אחרת אינו רשאי.
For a woman is not obligated to toil to destroy or to build or to uproot or to plant, nor to rent anything out or to get involved with interest, but to work with wool at the rate taught in our mishna. And if the husband wants to transfer her to a different labor, he is not permitted.
הא אם אין דרכם כלל במלאכות אלו אלא באחר[י]ות…כמו בזמנינו בעסק מו”מ [=משא ומתן] ומכ”ש [=ומכל שכן] ליסע לשווקים עכ”ז [=עם כל זה] שמנהגם כך מרצונם הטוב מ”מ [=מכל מקום] אינו כופה אלא לטוות בצמר…וכ”מ [=וכך מפורש] מתשו[בת] רשב”א…”ואם רוצה הבעל לשנותה לאחרת אינו רשאי” וסתמא משמע אפילו דרך נשי מדינה זו אף בהנהו…
For if their manner is not to do these labors at all, but others…as in our time with business dealings, and all the more so to travel to markets, even though they are accustomed to so from their own goodwill, nevertheless, he can only compel her to spin with wool…And so is explained from the responsum of Rashba…”and if the husband wishes to transfer her to another [labor] he is not permitted” and its simple implication is that even when the custom of the women of this land is [the other labor], even with these [he cannot compel her]…
פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק ג עמוד 208
…כבוד הדיינים: הרבנים י’ הדס, י’ ש’ אלישיב, ב’ זולטי…מסקנות א. (א) סוגי המלאכות – מלאכות הבית ועבודת טווית צמר – שאשה מחויבת בהם לפי הדין, הם כמנהג המדינה ולפי מעמדם של הצדדים. (ב) לפי המנהג בזמנינו דרך נשי העיר היא לא לטוות הצמר. (ג) אין לבעל זכות לדרוש מאשתו לעבוד בעבודות אחרות. (ד) במקרה ואין על האשה לעשות בשום מלאכה ממלאכות הבית, כגון שהכניסה לו כמה שפחות או כשהמנהג הוא שאינה עושה שום מלאכה, אז היא מחויבת לעבוד בטווית צמר כי הבטלה מביאה לידי זימה, אבל אם האשה מחויבת לטפל במלאכות הבית, אי אפשר לכפות עליה עבודת צמר…
Rabbinic Court Rulings of Israel III p. 208
The honorable judges: The Rabbis Y. Hadas, Y. S. Elyashiv, B. Zolty…Conclusions: I. (a) Types of labor – labors of the home and the work of spinning wool, in which a woman is obligated according to the law, are in accordance with the custom of the land and in accordance with the [social] standing of the parties. (b) According to the custom of our time, the way of women of the city is not to spin wool. (c) A husband has no right to demand from his wife to work at other types of work. (d) In a case that the woman has no obligation to perform any household labor, as when she brought in for him several maidservants or when the custom is that she not do any labor, then she is obligated to work at spinning wool because idleness leads to impropriety, but if the woman is obligated to take care of other household labors, it is impossible to compel her to work with wool…
ויש אומרים דמלאכתה דידה הויא דכיון שאין מחייבין אותה אלא כדי שלא תבא לידי זימה כל שעושה בין לאחרים בין לעצמה אזל ליה ההוא טעמא אבל הרשב”א ז”ל כתב דמסתברא דלא עדיף מהעדפה דעל ידי הדחק דהויא דבעל אף על פי שעושה מרצונה ולא מתורת חיוב ולא ידעתי מהו
There are those who say that her labor is hers, for since we obligate her only so that she not come to impropriety, as long as she does something, whether for others or for herself, this reason is irrelevant. But Rashba wrote that it stands to reason that [her income] is no better than extra income earned through excess labor [h’adafa al yedei ha-dechak], which is the husband’s even though she does it of her own will and not out of obligation. And I (Ran) don’t know what this [argument] is….
פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל א עמ’ 90 – 92
תיק מס’ /ארבעת אלפים חמש מאות חמישים ושלוש/ – תשי”ג בבית הדין ת”א – יפו בפני כב’ הדיינים: הרבנים א’ גולדשמידט, ש’ ש’ קרליץ, י’ בבליקי… ומתעורר ספק – הכנסת עבודה זו למי היא, אם לבעל לפי הכלל מעשה ידיה לבעלה, או דכלל זה הוא רק במלאכות שהאשה חייבת בה, אבל במלאכה שאינה חייבת בה – מעשה ידיה לעצמה…בשאלה זו, היינו הכנסה ממלאכות שאין האשה חייבת בהן, כבר דנו ראשונים… מכיון שלפי רוב הפוסקים הכנסה כזו היא לאשה, פשוט הדבר שעל כל פנים, אין להוציא מהאשה אם היא המוחזקת.
Rabbinic Court Rulings in Israel, I, pp. 90-92
Case 4553, 5713 in the Tel Aviv-Yaffo Beit Din before the honorable judges: Rabbis A Goldschmidt, S. S. Karelitz, Y Beblicky…And a doubt arises, to whom this income belongs, whether to the husband according to the rule that her handiwork belongs to the husband, or that this rule is only for labors in which a woman is obligated, but labor in which she is not obligated, her handiwork is for herself…This question, that is, of income from labors in which a woman is not obligated, the early authorities already discussed…Since according to most of the halachic authorities, income of this type belongs to the woman, the matter is simple that in any case one may not take it away from the woman if she has hold of it.
רב יעקב אריאל, “מבנה המשפחה המודרנית-השלכות הלכתיות.” תחומין כב, תשס”ב עמ’ 137
…כל בר דעת יודע שעל דעת כן נכנסה האשה לחופה, שאם היא תפרנס את בעלה היא לא תתחייב לתת לו את מעשה ידיה…בחברה שבה הנוהג הוא שהאשה עובדת והבעל לומד- כל עוד האשה מפרנסת את בעלה, יכולה היא לטעון שמעשי ידיה שלה. אך אם ברבות הימים תטען האשה שאינה יכולה יותר לפרנס את המשפחה, ותדרוש שבעלה יהיה המפרנס הראשי, לא יוכל הבעל לדרוש מאשתו להמשיך ולפרנס את המשפחה לעולם על סמך הנוהג הקיים, כי כאמור אין בכוחו של נוהג לקעקע לגמרי את מבנה המשפחה.
Rav Yaakov Ariel, 'The Structure of the Modern Family: Halachic Implications,' Techumin 22 (5762): 137.
…Anyone with sense knows that the wife entered the chuppa with this in mind, that if she financially supports her husband, she is not obligated to give him what she produces…In a society in which the custom is that the wife works and the husband learns [Torah]—as long as the wife supports her husband, she can claim that what she produces is hers. But if in the course of time the wife claims that she can no longer support the family, and demands that her husband be the main breadwinner, the husband cannot demand that his wife continue to support the family forever on the basis of the existing custom, for as was said, a custom cannot entirely undermine the structure of the family.
Abby Lerner, “Aishes Chayil: Lost or Found?” Klal Perspectives Journal, Winter 2012.
…Women have gained tremendously by the changes that have occurred in the last several decades. Our housework is easier, and we feel better about ourselves because we are making serious contributions to the world at large, to the economic well-being of our families, and to the world of Torah…There is no question that the culture has changed. There is no doubt, for example, that fathering is different today than it used to be…In our high schools, seminaries and kollelim, we must begin to educate our young people about the realities of marriage, money and parenting…Post-high school Torah-study programs for single young men should address realistic expectations from marriage in a serious, organized and pedagogically sound way. Young men need to be prepared to contribute to housework if their wives are working (and even if they are not). They need to learn that a young wife who works is tired and needs help. They need to be taught even about cooking and certainly about helping with children. Young men have to learn what their obligations are – as listed in the kesubah….Young couples need to be taught that their relationship comes above all else, even if some preconceived ideas regarding roles have to be sacrificed to preserve that relationship….Together as a community, we must find a way to restore a balance that will create healthy households even in these very complicated times.
אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא אף על פי שאמרו יושבת בקתדרא אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו את המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו
Rabbi Yitzchak son of Chananya said Rav Huna said: Even though they said “she sits in a chair,” but she mixes him a drink and makes the bed for him, and washes his face, hands, and feet. Rav Yitzchak son of Chananya said Rav Huna said: All labors that a woman does for her husband, a woman in nidda does for her husband except for mixing the drink and making the bed and washing his face, hands, and feet.
רב הונא אמר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות לו דברים של יחיד מהו דברים של יחיד סכת לו את גופו ומרחצת לו את רגליו ומוזגת לו את הכוס למה משום שהיא חייבת לעשות לו או משום שאינן ראויין להשתמש בשפחה מה נפק מן ביניהון הכניסה לו עבדים אין תימר משום שאין ראויין להשתמש בשפחה הרי הכניסה לו עבדים הוי לית טעמא משום שהיא חייבת לו ר’ אבודימא בצפרין בעי קומי ר’ מנא לא מסתברא משום שהיא חייבת לו אמר לו אוף אנא סבר כן
Rav Huna said: Even if she brought in for him a hundred maidservants, he compels her to do personal things for him. What are personal things? She anoints his body for him, and washes his feet for him, and mixes his drink for him. Why? Because she is obligated to do this for him, or because they are inappropriate for a maidservant to do for him? What is the practical difference between them? If she brought in bondsmen for him. If you say that it’s because they are inappropriate for a maidservant to do for him, behold, she has brought in bondsmen for him. That is not effective for the rationale that she is obligated in them. Rav Avudima in Tzipporin asked before Rav Mana: Doesn’t it make sense that it’s because she is obligated to him? He said to him: I also think so.
But she mixes him a drink and makes the bed for him- to lay out the sheet and blanket, a matter which is not burdensome, and since these are matters of affection in order that she become endeared to him, and it is not similar to making a bed in our mishna, for that is a burdensome matter and compelled. These she is not compelled to do, but rather the sages gave her good advice to make this the custom in Israel.
אבל פורסת את הסדין ומסדרת לו את המטה שהוא דרך חיבה וראוי לכל אשה לעשות דבר זה לבעלה אפי[לו] יש לה כמה שפחות וכן למזוג לו הכוס ולרחוץ פניו ידיו ורגליו
But she spreads the sheet and arranges the bed, which is the way of endearment, and it is fitting for every woman to do this for her husband even if she has several maidservants, and so to mix his drink and to wash his face, hands and feet.
אבל אין כופין אותה לעשות
It is fitting for every woman to do this thing for her husband, etc. But we do not compel her to do it…
וכן כל אשה רוחצת לבעלה פניו, ידיו ורגליו; ומוזגת לו את הכוס; ומצעת לו את המטה; וי”א [=ויש אומרים] דמחוייבת להציע כל מטות הבית) (המ”מ פכ”א ובהר”ן פרק אף על פי); ועומדת ומשמשת בפני בעלה, כגון שתתן לו מים או כלי או שתטול מלפניו, וכיוצא בדברים אלו
So, every woman washes her husband’s face, hands, and feet and mixes his drink and makes the bed for him. (Rema: And there are those who say she is obligated to make all the beds in the house. Maggid Mishna 21 and Ran Ketubot 5). And she stands and serves before of her husband, as by giving him water or a vessel, or that she clears it from before him, and matters similar to these.
רב יעקב אריאל, “מבנה המשפחה המודרנית-השלכות הלכתיות.” תחומין כב, תשס”ב עמ’ 134-133
יש חיובים שלמרות שהם חלק מהסכם הכתובה, בכל זאת איש לא יחייב כיום אשה לקיימם, כגון: רחיצת פניו ידיו ורגליו של הבעל או עבודה בצמר וכדו’ (ע’ שו”ע אה”ע סי’ פ ובבית מאיר שם סעיף א). כל אלו עברו ובטלו מן העולם, ואף אשה אינה חייבת בהם כיום. לעומת זאת יש דברים אחרים שנשים קיבלו על עצמן. למשל, רוב הנשים עובדות כיום מחוץ לביתן. בוודאי עבודת האשה מחוץ לביתה פוטרת אותה מהמלאכות שהיתה חייבת בהן בעבר בתוך הבית….אמנם רחיצת פניו ידיו ורגליו ומזיגת הכוס לכאורה אינן תלויות בעבודתיה האחרות של האשה, שהרי גם מי שמכניסה כמה שפחות חייבת בה (שם סעיף ד), וא”כ [=ואם כן] גם אשה עובדת בימינו לכאורה תתחייב בהן, מ”מ [=מכל מקום] היום לא מקובל שאשה עושה מלאכות אלו לבעלה. מאידך גיסא, יש מעשי חיבה אחרים שהאשה צריכה להיות חייבת בהם. אין ספק שמערכת היחסים בין הבעל לאשה השתנתה, וכל זוג נכנס לחופה על דעת שינהג כמנהג המדינה. ההלכה מכירה במנהג זה, ותחייב את בני הזוג לפעול על פיו.
Rav Yaakov Ariel, 'The Structure of the Modern Family: Halachic Implications,' Techumin 22 (5762): 133-134.
There are obligations that, despite their being part of the ketuba agreement, in any case no man today will obligate a woman to fulfill them, such as: washing the husband’s face, hands, and feet, or working with wool and the like (see Shulchan Aruch EH 80 and Beit Meir 1 there). All these have passed and gone out of the world, and no woman is obligated in them today. On the other hand, there are other things that women have taken upon themselves. For example, most women work nowadays outside the home. Certainly a woman’s work outside of her home exempts her from the labors that she was obligated in in the past within the home…Indeed, washing his face, hands, and feet and mixing the drink seem not to be dependent on a woman’s other work, for even one who brings in several maidservants is obligated in it (there, 4), and if so, even a contemporary working woman should be obligated in them. Nevertheless, it is not accepted today that a woman does these labors for her husband. On the other hand, there are other acts of affection in which a woman should be obligated. There is no doubt that the relationship framework between husband and wife has changed, and every couple enters the chuppa having in mind that they will act in accordance with the custom of the land. Halacha recognizes this custom and obligates husband and wife to act in accordance with it.
Sheldon Harnick, 'Do You Love Me?' Fiddler on the Roof
“For twenty-five years I’ve washed your clothes,/Cooked your meals, cleaned your house,/Given you children, milked the cow./After twenty-five years, why talk about love right now?…For twenty-five years I’ve lived with him,/Fought him, starved with him./Twenty-five years, my bed is his./If that’s not love, what is?”
נעמי וולפסון, כמשוש חתן על כלה )ירושלים: ארז הוצאה לאור תשס”א(, עמ’ 86
…שהאהבה היא קודם כל נתינה. הנתינה איננה באה בהכרח מתוך ויתור ובוודאי לא מתוך מחיקת האישיות. אדרבה, כשאדם נותן משלו לזולת הוא מעצים את כוחותיו הוא. הנתינה נובעת מההכרה שכל אחד מבני הזוג נברא עם הכשרונות המיוחדים לו, ומתוך הכרה הדדית שאחד זקוק לשני.
Naomi Wolfson, Ki-msos Chatan al Kalla (Jerusalem: Erez, 200), 86
…That love, first of all, is giving. Giving does not necessarily originate with concession, and certainly not with effacing one’s personality. On the contrary, when a person gives of themselves to another, they intensify their own strengths. Giving flows from the recognition that each member of the couple was created with their own unique talents, and from mutual recognition that each needs the other.
Rabbi Joseph B. Soloveitchik, 'Marriage,' in Family Redeemed: Essays on Family Relationships, ed. David Shatz and Joel B. Wolowelsky (New York: Toras HoRav Foundation, 2000), 46.
…The mutual relationship of the two partners is of an absolute nature that encompasses not only property rights, but existential rights as well. The partners belong to each other in a peculiar way; they are united by a personal bond which reaches deeply into the most hidden spheres of the human personality.