אלא אמר רב חסדא: בורר ואוכל פחות מכשיעור, בורר ומניח פחות מכשיעור. וכשיעור לא יברור, ואם בירר — חייב חטאת. מתקיף לה רב יוסף: וכי מותר לאפות פחות מכשיעור? אלא אמר רב יוסף: בורר ואוכל ביד, בורר ומניח ביד. בקנון ובתמחוי לא יברור, ואם בירר — פטור אבל אסור, ובנפה ובכברה לא יברור, ואם בירר — חייב חטאת.

Rather, Rav Ḥisda said it is to be understood as follows: One selects and eats less than the measure of a dried fig-bulk, which is the smallest amount for which one is liable by Torah law. One selects and puts aside less than that measure. And one may not select the measure of a dried fig-bulk, and if one did select that measure, he is liable to bring a sin-offering. Rav Yosef strongly objects to this explanation: And is it permitted to bake less than the measure for liability ab initio? Although performing a prohibited labor on a minute measure does not engender liability, it is prohibited. Therefore, the baraita cannot be interpreted as saying that one may ab initio select an amount that is less than the measure for liability. Rather, Rav Yosef said: One selects and eats by hand, selects and put aside by hand. However, with a basket [kanon] or with a plate, both of which are large, flat vessels used for sorting sizeable quantities, one may not select ab initio. And if he did select, he is exempt from bringing a sin-offering if he did so unwittingly. If he did so intentionally he is exempt from stoning. However, it is prohibited. And one may not select with a sieve or with a sifter. And if he did select with those utensils, he is liable to bring a sin-offering.

וכי מותר לאפות פחות מכשיעור - נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא דקיימא לן חצי שיעור אסור מן התורה.

Granted, there is not chiyuv chatas, however there is still an issur, as we established that chatzi shiur is an issur mideoraisa.

גופא. חצי שיעור, רבי יוחנן אמר: אסור מן התורה, ריש לקיש אמר: מותר מן התורה. רבי יוחנן אמר אסור מן התורה: כיון דחזי לאיצטרופי, איסורא קא אכיל. ריש לקיש אמר מותר מן התורה: אכילה אמר רחמנא, וליכא.

§ Apropos the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, the Gemara deals with the matter itself: What is the law with regard to a half-measure? Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited by Torah law. Reish Lakish said: It is permitted by Torah law. The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan said it is prohibited by Torah law because it is fit to combine with another half-measure. If one continues to eat more, he will eat a whole measure, which is punishable by Torah law. Therefore, even when he eats the first half-measure he is eating forbidden food. Reish Lakish said it is permitted by Torah law. His reason is as follows: With regard to all forbidden foods, the Merciful One states in the Torah: “Eat,” for example in the verse: “You shall eat neither fat nor blood” (Leviticus 3:17). Eating is defined as consuming a minimum of an olive-bulk, and there is no prohibition if one eats less than an olive-bulk.

הגהות אשרי מסכת שבת פרק ז, סימן יא



ודוקא כגרוגרת אבל פחות אין בו חיוב אבל מ"מ אסור מן התורה דחצי שיעור אסור מן התורה כדמשמע פרק בתרא דיומא.

Hagahos Ashri, Maseches Shabbos 7:11


That's davka by a grogros, but less than that there is no chiyuv chatas, but still, there is an issur min haTorah.

חכם צבי פ״ו


שאני איסורי אכילה דאית לן קרא דכל חלב

Chakham Tzvi 86


Issurei achilah are different, since we learn out the whole thing from "kol cheilev," so the mah matzinu only apllies by food stuff.

(ג) וכל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור הרי זה פטור מן הכרת ומן הסקילה ומן הקרבן אבל אסור לעשות אותו דבר בשבת ואסורו מדברי סופרים והוא הרחקה מן המלאכה. והעושה אותו בזדון מכין אותו מכת מרדות.

(3) Whenever the expression, "one who performs this is not liable" is used, the intent is that he is not liable for karet, for [execution by] stoning, or for bringing a [sin] offering. It is, however, forbidden to perform this act on the Sabbath.
In such an instance, the prohibition is Rabbinic in origin and was instituted as a safeguard against [the performance of] labor. A person who performs such an act is given "stripes for defiance."

(ט) אבל אם עקר ולא הניח או הניח ולא עקר או שהוציא פחות מכשעור פטור.

(9) A person is not liable if he merely: removed the article and did not place it down [and another person took it from his hand and placed it down], placed it down [after taking it from the hand of the person who removed it], but did not remove it [himself], or transferred less than an amount [that is useful].

(כג) המוציא חצי שעור פטור. וכן כל העושה מלאכה מן המלאכות חצי שעור פטור.

(23) A person who transfers half of the prescribed measure [of a substance] is not liable. Similarly, a person who performs half the measure of any of the other [forbidden] labors is not liable.

במסכת שבת תנן המוציא אוכלין חייב בגרוגרת דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא חשיבא הוצאת דבר חשוב בפחות מכגרוגרת.

In Maseches Shabbos we learned: One who takes out food on Shabbos is chayav if it's the size of a dried fig, because on Shabbos the Torah assured meleches machsheves, and something is not chashuv enough to be an issur hotza'ah if it's less than a dried fig.

It's a machlokes Rashi & Hagahos Hashri vs. Rambam and Rashbam whether chatzi shiur on shabbos is a deoraisa or a derabanan.

Reason it would be a derabanan: Chatzi shiur assur mideoraisa only applies with regards to good, because the tzad hashaveh passuk that we learned it from was talking about food.

(ד) האורג חוט אחד, בין בבגדי קודש בין בבגדי הדיוט, והכותב אות אחת, בין בכתבי קדש בין בכתבי הדיוט, בשבת חייב חטאת ביום טוב לוקה את הארבעים, דברי ר' ליעזר, וחכמים אומ' בין בשבת בין ביום טוב אין חייב אלא משום שבות.

(4) If someone writes a letter, whether in holy scriptures, whether in profane scriptures, or weave threads, be it on sacred clothing, be it on profane one’s clothes, if it is on the Sabbath he is obligated to make a sin offering; if it happens on the holiday, he gets the forty lashes. These are words of R. Eliezer. But the Sages said: Whether it be on the Sabbath, whether it be on the holiday - he is guilty only for violating a derabanan.

חלקת יואב, יורה דעה, סימן ט׳


ולזאת, נראה לפי עניית דעתי, דלא שנו איסור חצי שיעור מן התורה רק במקום דלא נקצב השיעור בתורה, רק כתיב "לא תאכל חלב" ו"לא תאכל דם." דהאכילה יסול להיות בכל שהוא. אבל במקום שהשיעור כתיב בתורה, או שאין איסור כתיב בתורה כלל, רק למשל "כל מלאכה לא תעשו," בשבת דלא נכתב בתורה. מהו מלאכה רק דהלכא למשה מסיני, דיש ל׳׳ט מלאכות, ושיעורן לכל אחד כפי מה שהוא בזה שפיר כל שהוא פחות מכשיעור אין איסור תורה כלל. כי תיקף האיסור רק על השיעור וכן מבואר ברמב׳׳ם פ׳׳א דשבת דחצי שיעור רק פטור אבל אסור. וכבר ביאר הרמב׳׳ם דכל היכי שכתב פטור הוא רק מדרבנן. ומה שכתב רש׳׳י שבת (דף ע׳׳ד) דאפייה פחות מכשיעור אסור מן התורה –– נראה לי דדוקא באפייה הוא כן יען, דאפייה כתוב בתורה –– ׳׳את אשר תאפו׳׳ –– ׳׳אפו,׳׳ רק ההילכתא מצריך שיהיה כגרוגרת ושוב אמרינן חצי שיעור אסור מן התורה רק הש׳׳ס מקשה דגם בבורר עכ׳׳פ יהיה אסור מדרבנן.

Chelkas Yoav, Yoreh De'ah, 9


And to this, it seems in my humble opinion, that they only taught the issur deoraisa of chatzi shiur in a case where the Torah specifies a shiur, it just says "lo sochal cheilev" and "lo sochal dam." That the achilah has no shiur. However, in a place that the shiur is written in the Torah, or that the issur is not in the Torah at all, it's just derived from "kol melacha lo sa'asu," and Shabbos and it's melachos are not written in the Torah. What the melachos are are all halachos leMoshe miSinai, that there are 39 melachos, and the shiur for each one with regards to this is, mideoraisa, a kol shehu. Because the issur comes with the shiur, and this is what the Rambam says, that chatzi shiur is patur avul assur. And the Rambam already said that anywhere where we say "patur," it means patur avul assur. And what Rashi writes, that cooking less than the shiur is assur mideoraisa, it seems to me that that is specifically by cooking, because the issur of cooking is in the Torah -- "es asher ta'afu" -- you just have to do "afu" to be chayav mideoraisa, and the need for it to be a full shiur is just miderabanan.

מנחת אשר (ר׳ אשר וייס, שליט׳׳א), שבת, סימן סז


אך באמת קשים דבריו, לעניית דעתי, דמלבד מה שיש לדון בהם בסברא, דמה לן אם האיסור מפורש בקרא או מהלכה? ואטו, אם כל האיסור הוא הלכה למשה מסיני יש כורת לומר דבפחות משיעור אין כלל איסור, דההלכתא מגבילה את גוף האיסור? ומאן יימר דהוי כהלכה אחת? ושמא הוי כב׳ הלכתות: א׳ לגוף האיסור, וב׳ לשיעור לענין עונשין. אבל גוף האיסור הוי בכל שהוא, ככל איסורי תורה? עוד יש לדון: דהלא באיסור מלאכה בשבת מפורש גוף האיסור בקרא, ד׳׳לא תעשו כל מלאכה׳׳ כתיב, אלא שפרטי המלאכות וגדריהן לא נתפרשו, אבל גוף האיסור מפורש, ואם כן שוב מסתבר לומר דהאוסור הוי בכל שהוא, וההלכתא מתייחסת רק לעונש, כמו במאכלות אסורות, דהלא גם במאכלות אסורות יש כמה וכמה פרטים וגדרים שלא נתפרשו.

Minchas Asher, Shabbos, 67


But really, what he is saying is difficult, in my humble opinion, that who cares whether the issur is straight out in the passuk, or whether it's from a halacha lemoshe misinai? Is that really true, that if the whole halacha is a halacha lemoshe misinai you can just say that, if it's less than the shiur, there is no issur at all, and the halacha lemoshe misinai is restricting the issur? Who says that it is it's own halacha? Maybe it's two halachos: 1- the issur itself, and 2 - the shiur with regards to getting punished. However, the issur itself is a kol shehu, like all issurim in the Torah. There is an additional point: Isn't the issur melacha expalined by the guf of the issur in the passuk of "lo saasu kol melacha." It's just the pratim and gedarim of the melachos that are not expressed, but the issur itself is expressed, and if so, it makes sense that the issur should be for a kol shehu, and that halacha is only related to the onesh, as we have by maachalos assuros, as by maachalos assuros, also, there are many pratim and gedarim that are not explained in the Torah?

מנחת אשר (ר׳ אשר וייס, שליט׳׳א), שבת, סימן סז (המשך)


ועוד קשה מה שכתב דשאני אפילו משום דכתיב את אשר תאפו אפו וכו׳ דהלא לא מצינו בגמרא דידן דילפינן מזה איסור בישול ואפילו אלא איסור הכנה בלבד ורק בירושלמי פרק ב׳ דביצה נאמר דילפינן איסור אפילו ובישול מקרא זה ואם כן שוב אין איסור אפיה מפורש יותר מכל מלאכה אחרת, ועוד דהרי בגמרא שם בדף ע׳׳ד ע׳׳א מדמינן מלאכת ברירה למלאכת אפילו דכמו שאסור לאפות פחות מכשיעור כך אסור לברור פחות מכשיעור הרי דגם בלמאכת בורר יש איסור חצי שיעור אף שאינו מפורש בקרא, ומשום כך החלקת יאיר בכוונת הגמרא דכמו דבמלאכת אפילו אסור חצי שיעור מן התורה הכא נמי בבורר הוי ליה לאסור עכ׳׳פ מדרבנן הוא דוחק גדול מאד וכל כהאי גוונא הוי ליה לרש׳׳י לפרש, ומכל הלין טעמי נראה ברור דעדיין צריך בזה עיון וביאור.

Minchas Asher, Shabbos, 67 (continuation)


And furthermore it's difficult, that which he wrote, "ofeh is different, since the passuk says 'es asher ta'afu,' you just have to do 'afu,'" etc., because we don't find in our Gemara (Talmud Bavli) that we learn out from this passuk that there's bishul, and only in the Yerushalmi, perek 2 in Beitzah, does it say the we learn out bishul from this passuk, and if so, you don't have ofeh being more of a melacha mefurash than any other. Furthermore, the Gemara there, on daf 74a, compares the melacha of borer to other melachos, and even to ofeh, with regards to shiur; just like ofeh you are chayav for ofeh even less than the shiur, so too, you are chayav for borer if you did it less than the shiur. Therefore, fitting the Chelkas Yair with the Gemara is very dochak, so we still need to explain how Rashi goes against the Tosefta.

ומכל מקום אנו קבלנו בפרושה שאף לדעת האומר בעלמא יש ידיעה לחצי שיעור מודה הוא בזו שלא אמרו כן אלא כשעשה איסור בהעלמה כגון כתב אות אחת או אכל חצי זית חלב שאף על פי שאינו חייב איסור מיהא איכא אבל הוצאה שאינה עיקר מלאכה ולא מעשה עיקר החיוב בהנחה הוא והכל נגרר אחריה ואף על פי שאמרו שהמעביר שתי אמות בשוגג ושתים במזיד ושתים בשוגג פטור מכל מקום ההעברה דומה למעשה יותר מן ההוצאה כך קבלנו בענין זה וכך כתבוהו חכמי הדורות אלא שאינם דברים ברורים כל כך:

Still, we accept the explanation that, even according to the one who says that usually there is yedi'ah lechatzi shiur, he'd admit in this case, because we only say this, that he did an issur behe'alam echad, in a case like where you write one letter or you ate half a kezayis of cheilev, because, even though you are not chayav a chatas, there is still an issur. However, hotza'ah, which the ikur is not the melacha, nor the maaseh, rather the chiyuv is the hanacha, and even though they said that one who lights two amos by accident and two amos on purpose is patur, still, the lighting is more like the maaseh than hotza'ah, and so we have accepted this, and so the chachmei hadoros have written, although their words are not so clear.

יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה כו'. וגם מדשרינן למלך וכלה לרחוץ ושיש חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ולמי שידיו מלוכלכות בטיט ובצואה לרחוץ...אין אסור מן התורה אלא רחיצת כל גופו וסיכת כל גופו והילכך מדרבנן לא גזור בהני.

And we also learn out from a king and kalah that they can wash on Yom Kippur when they have clay in their hair, they can anoint themselves normally...because there is no issur mideoraisa except by rechitzas kol gufo and sichas kol gufo, and therefore, miderabanan they weren't gozer in these cases.

העושה שני בתי נירין - צריך לפרש למה פירש כאן ובאורג ובפוצע ובתופר ובכותב שיעור טפי מבשאר:

One who threads two threads - You have to explain why the Mishnah specifies over here, by oreg, by potzei'ah, by tofer, and by kosev the shiur for the melacha more than the rest.

כותב ומוחק - לקמן (שבת דף קג:) מפרש למאי מיבעיא למשכן שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו וכותב אות בזו ואות בזו ומוחק פעמים שטעה:

Writing and erasing - Later on the Gemara will explain what it was used for in the mishkan, which is that they would write on the boards of the mishkan to mark which one was the other's pair, and they would write one letter on each. Eraising would be done when, once in a while, they would make a mistake.

אבני נזר, הלכות שבת, סימן קצ׳׳ט, אות י׳


או דנילף משמות השבטים שכתובים בחושן ואפוד שכתוב במלאכת המשכן בויקהל אשר מפרשה זו ילפינן על מילי דשבת.

Avnei Nezer, Hilchos Shabbos, 199:10


Or that we learn it out from the names of the shevatim that are written on the choshen nad the eifod, which were written in the meleches hamishkan, in Vayakhel, that from this parsha we learn out all hilchos Shabbos.

(ט) הכותב שתי אותיות חיב.

(9) A person who writes two letters is liable.

(י) הכותב אות כפולה פעמים והוא שם אחד כמו דד תת גג רר שש סס חח חיב. והכותב בכל כתב ובכל לשון חיב ואפלו משני סימניות:

(10) A person who writes the same letter twice and thus produces a word [that has meaning] - e.g., דד תת גג רר שש סס חח - is liable.
One is liable for writing in any language and with any characters, or even for making two marks.

(א) הכותב אות אחת כפולה וכו'. ונראה מדברי רבינו שאינו חייב אלא כשהן שם אחד ר''ל שיש להם כונה כגון אלו גג דד שכתב אבל אא דאאזרך וכיוצא בהן שאינן מלה אינו חייב וכן נראה מן הגמ':

(1) A person who writes the same letter And it seems from the Rambam that there is no chiyuv except when they are intended for one name, for example, "gag" (roof) or "dod" (friend). However, if he just wrote "aa" of the word "aazrecha," or something similar that it's not a word itself, he is not chayav, and it also seems this way from the gemara.

(ד) המוציא תבן, כמלא פי פרה. עצה, כמלא פי גמל. עמיר, כמלא פי טלה. עשבים, כמלא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים, לחים, כגרוגרת, יבשים, כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה, מפני שלא שוו בשעוריהן. המוציא אכלים כגרוגרת, חיב, ומצטרפין זה עם זה, מפני ששוו בשעוריהן, חוץ מקלפיהן וגרעיניהן ועקציהן וסבן ומרסנן. רבי יהודה אומר, חוץ מקלפי עדשים שמתבשלות עמהן:

(4) The mishna lists the measures in which various substances are significant and generally stored. One who carries out straw in a measure equivalent to a cow’s mouthful is liable. The measure that determines liability for etza is equivalent to a camel’s mouthful. Because it is a coarser food, he must carry out a greater amount in order to be liable. The measure that determines liability for ears of grain is equivalent to a lamb’s mouthful. The measure that determines liability for grass is equivalent to a goat’s mouthful, which is smaller than that of a lamb. The measure that determines liability for garlic leaves and onion leaves, if they are moist and fit for human consumption, is equivalent to a dried fig-bulk. A dried fig-bulk is the standard measure for human food. If the garlic leaves and onion leaves are dry, the measure for liability is equivalent to a goat’s mouthful. And none of these substances join together with one another to constitute a measure for liability because they are not equal in their measures. One who carries out a measure of foods fit for human consumption equivalent to a dried fig-bulk into a domain where carrying is prohibited on Shabbat is liable. And all those foods join together with one another to constitute that amount because they are equal in their measures. This amount is calculated without their shells, and their seeds, and their stems, and their bran, the husk that comes off of the wheat kernel when pounded, and their coarse bran that remains in the flour. Rabbi Yehuda says: None of the shells are calculated, except for the shells of lentils, which join together with the lentils to comprise the measure for liability because they are cooked and eaten with them.

מנחת אשר שם


לכאורה צריך עיון גדול למה כתב כן רק בשיעור גרוגרות ולא בכל הנהו שהביא שם הרא׳׳ש בחדא מחתא, ונראה מזה כנ׳׳ל דבכל הנהו שיעורי שנקבעו ע׳׳י חז׳׳ל משום חשיבות באמת אין אי׳ חצי שיעור אלא בשיעור גרוגרת שהוא הלכה למשה מסיני כנ׳׳ל.

ויסוד הדבר דכל שיעורי שבת מלבד שיעור גרוגרות אינם הלכות למשה מסיני נראה פשוט בכל מקום דכל השיעורים תלויין בחשיבות הדברים בעיני בני אדם.

Minchas Asher, ibid.


Lichorah, tzaruch iyun gadol why he writes this only by grogros, and not by all of these other shiurim in the Mishnah that the Rosh brings there, and it seems from this that all of these shiurim that they established through Chazal are because of the the Chashivus , and really there only chatzi shiur by grogros, since it's a shiur that's halacha leMoshe miSinai.

And the yesod is that all shiurim of Shabbos, except for the shiur of grogros, are not halachos leMoshe miSinai, and it seems obvious that all shiurim are taluy on their chashivus.

(טז) המרקד כגרוגרת חיב. הלש כגרוגרת חיב המגבל את העפר הרי זה תולדת לש. וכמה שעורו כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. ואין גבול באפר ולא בחול הגס ולא במרסן ולא בכיוצא בהן. והנותן זרע שמשמין או זרע פשתן וכיוצא בהן במים חיב משום לש. מפני שהן מתערבין ונתלין זה בזה:

(16) A person who sifts [an amount of flour the size of] a dried fig is liable.
A person who kneads [dough the size of] a dried fig is liable. Mixing earth [for use as cement] is a derivative of kneading. What is the minimum amount for which one is liable? The amount necessary to make a crucible for a goldsmith. The activity of mixing cement cannot be performed with ash, coarse sand, bran, or the like.
A person who places sesame seeds, flax seeds, or the like in water is liable for kneading, because they become attached to each other.

(א) המוציא דבר מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד אינו חיב עד שיוציא ממנו שעור שמועיל כלום. ואלו הן שעורי ההוצאה.

(1) A person who transfers an article from a private domain into the public domain, or from the public domain into the private domain is not liable, unless he transfers an amount that will be beneficial [to accomplish a purpose].

חזון אי׳׳ש, הלכות שבת, סימן נ, ט


ונראה דכל שנעשה יד סולדת יש בו משום מבשל, אף על גב דלענין חיוב צריך שיתבשל כמאכל בן דרוסאי מכל מקום איסורא איכא כל דנעשה יד סולדת, ואפשר דאסור מן התורה כעין חצי שיעור.

Chazon Ish, Hilchos Shabbos, 50:9


And it seems that anyone who makes something yad suledes bo is chayav for bishul, even though for a chiyuv chatas by ochel you have to cook something to maachal ben drusa'i, still, there is an issur if you make something yad suledes bo. And it's possible that it's assur min hatorah like a chatzi shiur.

והמוציא מרשות לרשות. וא"ת ואמאי לא חשיב נמי מעביר ארבע אמות ברה"ר י"ל משום דמעביר תולדה דמוציא הוא לפי שד' אמות של אדם רשותו הן ומי שמוציא חוץ לד' אמות הוה ליה מוציא מרשות לרשות.

And one who carries from one domain to another. Q: But why do you get an onesh, insn't it considered like maavir 4 amos bershus harabim, which is a halacha leMoshe miSinai?

A: Maavir is a tolda of hotza'ah, because the 4 amos around a person become his reshus, and if someone steps out of that 4 amos circle around him it's motzi merashus lerashus.

כלאים שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין היתר לאיסורן אינו דין שינהגו בין בארץ בין בחוצה לארץ והוא הדין לערלה בשתים...תנן התם החדש אסור מן התורה בכל מקום ערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים מאי הלכה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא מדינה עולא אמר רבי יוחנן הלכה למשה מסיני.

With regard to diverse kinds, whose prohibition is a permanent prohibition, as it never expires, and whose prohibition is a prohibition against deriving benefit, since one may not benefit in any manner from diverse kinds of the vine, and there is no dissolution for its prohibition, is it not logical that it should apply both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael? And the same is true of orla with regard to two of those points. Orla is not a permanent prohibition, as it applies only for the first three years that a tree produces fruit, but one may not derive benefit from it, and produce from the first three years never becomes permitted...We learned in a mishna there (Orla 3:9): The new crop is forbidden by Torah law everywhere; orla is forbidden outside of Eretz Yisrael according to a halakha, as the Gemara will immediately explain; and diverse kinds are forbidden outside the land by rabbinic law. The Gemara asks: What is this halakha, mentioned with regard to orla? Rav Yehuda says that Shmuel says: It is the local halakha, i.e., this was the practice of Jews in places where they settled. Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai.

(טו) יראה לי שאין דין נטע רבעי נוהג בחוצה לארץ אלא אוכל פרות שנה רביעית בלא פדיון כלל...והורו מקצת גאונים שכרם רבעי לבדו פודין אותו בחוצה לארץ ואחר כך יהיה מתר באכילה. ואין לדבר זה עקר:

(15) It appears to me that the laws of neta reva'i do not apply in the Diaspora. Instead, one may eat the produce of the fourth year without redeeming it at all...Some of the Geonim ruled that kerem reva'i alone must be redeemed in the Diaspora before it is permitted to be eaten. There is no basis for this [ruling].

ארץ הצבי (רב שכטר, שליט׳׳א) סימן לו אות ה


ועיין חידושי הגר׳׳ח על הרמב׳׳ם (פרק י ממאכלות אסורות הלכה טו) שחילק בין ב׳ סוגי הלכה למשה מסיני דלפעמים יש הלכה המפרשת עת הפסוק, ואחרי שנאמרה ההלכה יוצא, שדבר זה נאסר מכח בפסוק. ויש הלכה המחדשת איסור מחודש בפני עצמו, ונראה מפרש בזה לענין מלקות, דאהלכה המפרשת שפיר לוקין, דלאחר שכבר נאמרה ההלכה חשיב כאיסור המפורש בקרא ואילו אהלכה המחדשת, ליכא מלקות.

Eretz Hatzvi, 36:5


And see the chidushei hagrach on the Rambam, who differenciates between the 2 types of halacha lemoshe misinai, as sometimes there is a halacha that is mefurash in the passuk, and afterwards we come along and define that melacha -- this type of halacha has the strength of the issur deoraisa. And there is a different type of halacha that is a chiddush by itself. It seems that this can be a nafkah minah with regards to getting malkus; for a halacha mefareshes you would get malkus, since this halacha is already said in the torah, and we are just adding, so it's considered like an issur mideoraisa. If it was a halacha mechadeshes, there is no malkus.

(טו) יראה לי שכל כהן הכשר לעבודה אם נכנס מן המזבח ולפנים והוא שתוי יין או שכור משאר המשכרין או פרוע ראש או קרוע בגדים כדרך שקורעין על המתים אף על פי שלא עבד עבודה הרי זה לוקה.

(15) It appears to me that any priest who is fit to serve who enters the area of the altar or [proceeds] beyond there while intoxicated due to wine, drunk due to other alcoholic beverages, with long hair, or with torn garments as one tears because of a person's death, he is liable for lashes, even if he did not perform service.

(א) מן המזבח ולפנים. א''א זה לא מצאתיו אלא כשהוא קרב למזבח...אבל לפנים מן המזבח מעלות דרבנן הם ואין בהן מלקות ולא מיתה:

From the mizbei'ach and beyond. I say that he only gets malkus when close to the mizbei'ach, but beyond the mizbei'ach they are only derabanan, and he doesn't get malkus nor missah.

ארץ הצבי, סימן לו אות ו


ועיין עוד חידושי הגר׳׳ח (פרק א מביאת מקדש הלכה טו)...והנה בקרא כתיב בבואכם על אוהל מועד, ומשמע עפ׳׳י פשוטו כדברי הראב׳׳ד, דלפנים מן המזבח –– ממעלות דרבנן הוא, ולדעת הרמב׳׳ם צריך לומר...דמעלה זו של מן המזבח ולפנים היא הלכה למשה מסיני, וזהו שכתב הרמב׳׳ם דין זה דלוקה על הכניסה מן המזבח ולפנים בלשון יראה לי...דההלכה באה לכוללה באזהרה האמורה בתורה גבי היכל. [כלומר, דסבר ליה לרבינו מאמון דהך הלכה למשה מסיני היא הלכה המפרשת, ולא הלכה המחדשת.] ודברי הגר׳׳ח האלו מתבארים עפ׳׳י דבריו בהלכות מאכלות אסורות הנ׳׳ל.

Eretz Hatzvi, 36:5


And see further in the Chidushei HaGrach...(he quotes these past two sources) and behold in the passuk it says "bevoachem el ohel moed," and it implies like the Raabad, that going beyond the mizbeach is a derabanan. And according to the Rambam, you need to say...that this going beyond the mizbe'ach is a halacha lemoshe misinai, and this is wht the Rambam uses the lashon of "yireh li" (Yireh li sounds like it's not obvious, and that it's a chiddush of his)...that this halacha comes to include the azhara that is said in the Torah by the heichal. [Explanation: The Rambam holds that this halacha lemoshe misinai is a halacha mifureshes, and not a halacha mechadeshes.]

זה מתורת משה רבינו לא למדנו עד שבא יחזקאל ולימדנו (יחזקאל מד, ט) כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני עד דלא בא יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא.

We did not learn this following matter from the Torah of Moses, our teacher, until Ezekiel came and taught it to us: “No stranger, uncircumcised in heart and uncircumcised in flesh, shall enter into My Sanctuary to serve Me” (Ezekiel 44:9), until Ezekiel came and taught it, who said it? Rather, this halakha is learned as a tradition (halacha leMoshe miSinai) and therefore was observed for generations, and Ezekiel came and gave it support by writing a verse.

לא יבא - והיינו אזהרה מדברי קבלה בעלמא ולא לקי עלה:

Don't come - That's an azhara midivrei kabala (halacha lemoshe misinai), so he doesn't get malkus.

(ח) הערל הרי הוא כבן נכר [זר] שנאמר (יחזקאל מד ט) "כל בן נכר ערל לב וערל בשר". לפיכך ערל שעבד חלל עבודתו ולוקה כזר שעבד.

(8) An uncircumcised person is like a foreigner [as Ezekiel 44:9] states: "Any foreigner with an uncircumcised heart and uncircumcised flesh." Therefore if an uncircumcised [priest] serves, he disqualifies his service and is liable for lashes like a non-priest who serves.

ארץ הצבי, סימן לו הערת שוליים 2


ואף שגם הרמב׳׳ם מסכים שאין לוקין אהלכה למשה מסיני, וכאשר האריך בזה הגר׳׳ח בחיבורו פרק י מהלכות מאכלות אסורות, מן ההכרח צריך לומר דסבר ליה דהך הלכה היא בבחינת הלכה המפרשת, שערל דינו כזר, וכמו שדקדק לכתוב בלשונו שמה.

Eretz Hatzvi, 36:Footnote 2


And even the Rambam agrees that we don't give malkus for a halacha lemoshe misinai, and R' Chaim answers this, that you have to say that, according to the Rambam, this is a halacha mefareshes, that an arel is like a zar by doing avodah, and that's why the Rambam specifically chose that language over there.

אָמַר רַבָּה בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: לֹא נִיתְּנָה פְּרִיעַת מִילָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה׳ אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְגוֹ׳״.

Rabba bar Yitzḥak said that Rav said: The mitzva of uncovering the corona during circumcision was not given to our Patriarch Abraham. The command given to Avraham included only the mitzva of circumcision itself, i.e., the removal of the foreskin, but not the uncovering of the corona, i.e., the folding back of the thin membrane that lies under the foreskin. As it is stated: “At that time the Lord said to Joshua: Make yourself knives of flint, and circumcise again the children of Israel a second time” (Joshua 5:2). Why was it necessary to circumcise them? Apparently, it is because before the Torah was given on Mount Sinai, some of them had been circumcised in the manner of Abraham, without uncovering the corona, and therefore they needed to be circumcised a second time in accordance with the Torah law that requires uncovering the corona.

לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו - וא"ת אם לא ניתנה פריעה עד יהושע היכי גמרינן מיניה הא כתיב (ויקרא כ״ז:ל״ד) אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ויש לומר דהלכה למשה מסיני הוא ויהושע אסמכיה אקרא:

Priah was not given to Avraham Avinu -

Q: If the mitzvah of priah was only given in the days of the Yehoshua, how do we learn it out from him, don't we learn it out from the passuk "these are the mitzvos," which we learn from there that a navi can't make new halachos?

A: It's really a halacha lemoshe misinai, and Yehoshua made an amachtah on the passuk.

שו"ת חתם סופר, יורה דעה רמ״ח (וכעין זה בסימן רמט)


והנה פשוט ומבואר בהגהת ש"ע סי' רס"ה סעי' ד' כשחוזר על ציצין המעכבים צריך לחזור ולברך...פריעה נמי אקרי מילה ושייך שפיר על המילה וכן ברכת להכניסו בבריתו שא"א נמי יברך על ציצין המעכבי' הפריעה...וקשה לי מה ענין פריעה לבריתו של א"א הא לא נצטוה על הפריעה אף ע"פ שמ"מ קיים אאע"ה מצות פריעה.

Responsa Chatam Sofer, Yoreh De'ah 248


And behold it is clear in the Shulchan Aruch that if someone left and then comes back to cut of the tzitzin hame'akvin es hamilah he has to make a new bracha...priah also you would make a new bracha, since it is called part of the millah, and it is very goodly shayach for it to be part of the bracha on bringing him into the covenant, and you have to also make a bracha on the tzitin hame'akvin es hapriyah...but it's difficult, since we weren't commanded on the priyah, and without it you are still yotzei, just not priah.

ארץ הצבי, סימן לו אות ז

והעיר בזה רבנו הגרי׳׳ד הלוי סאלאוויטשיק שליט׳׳א [ועכשיו ז׳׳ל], שיש להסתפק בגדר הך הלכה למשה מסיני, אם היא בבחינת הלכה המחדשת, שנוסף על ענין המילה בעינן נמי פריעה –– כענין נוסף בפני עצמו; או שהיא בבחינת הלכה המפרשת, שההלכה למשה מסיני גילתה לנו להבין פורושא דקרא דימול בשר ערלתו, דלא ר׳׳ל שיחתוך, אלא ר׳׳ל שיגלה את העטרה, אשר מהאי טעמא בעינן לפריעה, בכדי שתהא העטרה מגולה...עכת׳׳ד רבנו, ישלח ד׳ רפואה שלמה מן השמים.

Eretz Hatzvi, 36:7


And The Rav commented, that we have to figure out the geder of this halacha lemoshe misinai. If it's in the category of a halacha mechadeshes, that it was added onto the the process of millah that we also need priah--it's like it's own din; or that it is in the catagory of a halacha mefureshes, that the halacha lemoshe misinai is revealed to us to explain the Torah that says that you have to circumcise, that it's not only that you should cut, rather that you also have to reveal the crown, and for this reason we need to do the priah, in order that the atarah be megulah.