(א) (שמות כ״ז:כ׳) וְאַתָּה תְּצַוֵּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגו'. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְגו'. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, מַאי שְׁנָא הָכָא מִבְכָל אֲתָר, דִּכְתִּיב וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. וְאַתָּה תְּצַוֵּה אֶת בְּנִי יִשְׂרָאֵל. (שמות ל׳:כ״ג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר. אֶלָּא כֹּלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, לְאַכְלְלָא שְׁכִינְתָּא בַהֲדֵיהּ.
(ב) אָמַר רִבִּי יִצְחָק, נְהוֹרָא עִלָּאָה, וּנְהוֹרָא תַּתָּאָה כָּלִיל כַּחֲדָא, אִקְרֵי (קל"ח ע"ב) וְאַתָּה. כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (נחמיה ט׳:ו׳) וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. וְעַל דָּא לָא כְּתִיב, וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךְ. וְצִוִיתָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְדִבַּרְתָּ אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. בְּגִין דְּהַהוּא זִמְנָא שַׁרְיָא שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, וְאִשְׁתָּתַּף כֹּלָּא כַּחֲדָא, לְשַׁרְיָא עַל אוּמָנוּתָא דְּעוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מֵהָכָא, (שמות ל״ו:א׳) אֲשֶׁר נָתַן יְיָ' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה.
(ג) רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מֵהָכָא, וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. אֲשֶׁר מִלֵּאתִים מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, לְהַהוּא לִבָּא, מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו י״א:ב׳) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ' רוּחַ חָכְמָה וְגוֹ' וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, דְּשַׁרְיָא שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא דְּכֹלָּא, וְעַל דָּא אִתְרְשִׁים כֹּלָּא בְכָל אֲתָר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִי הָכִי הָנֵי וְאַתָּה וְאַתָּה, הֵיאַךְ מִתְיַישְּׁבָן בִּקְרָאֵי.
(ד) אָמַר לֵיהּ, כֻּלְּהוּ מִתְיַישְּׁבָן נִינְהוּ. וְאַתָּה הַקְּרֵב אֵלֶיךָ: לְיַחֲדָא בַּהֲדֵיהּ, וּלְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ, רָזָא דִּשְׁמָא קַדִישָׁא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב: בְּגִין דְּכֻלְּהוּ לָא אַתְיָין לְמֶעְבַּד עֲבִידְתָּא, עַד דְּרוּחַ קֻדְשָׁא מְמַלְּלָא בְּגַוַּויְיהוּ, וְלָחַשׁ לוֹן בִּלְחִישׁוּ, וּכְדֵין עַבְדֵי עֲבִידְתָּא. וְאַתָּה תְּצַוֵּה אֶת בְּנִי יִשְׂרָאֵל: רוּחַ קֻדְשָׁא פַּקְדָא עָלַיְיהוּ, וְאַנְהִיר עָלַיְיהוּ, לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא בִּרְעוּתָא שְׁלִים. וְאַתָּה קַח לְךָ: כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. (דכתיב) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ, וְהָנִי כֻּלְּהוּ, הָכָא בְּעוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא. דְּכֹלָּא אִתְעָבִיד בְּרָזָא דָּא.
(ה) פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (תהילים כ״ב:כ׳) וְאַתָּה יְיָ' אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. וְאַתָּה יְיָ' כֹּלָּא חַד. אַל תִּרְחָק: לְאִסְתַּלְּקָא מִינָן, לְמֶהֱוֵי סָלִיק נְהוֹרָא עִלָּאָה מִתַּתָּאָה. דְּהָא כַּד אִסְתָּלַּק נְהוֹרָא עִלָּאָה מִתַּתָּאָה, כְּדֵין אִתְחֲשָׁךְ כָּל נְהוֹרָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח כְּלַל בְּעָלְמָא.
(ו) וְעַל דָּא אִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא בְּיוֹמוֹי דְּיִרְמְיָהוּ. וְאַף עַל גַּב דְּאִתְבְּנֵי לְבָתַר, לָא אַהְדָר נְהוֹרָא לְאַתְרֵיהּ כַּדְקָא יֵאוֹת. וְעַל רָזָא דָּא, שְׁמָא דְּהַהוּא נְבִיאָה דְּאִתְנַבֵּי עַל דָּא, יִרְמְיָהוּ. אִסְתַּלְקוּתָא דִּנְהוֹרָא עִלָּאָה, דְּאִסְתָּלַּק לְעֵילָא לְעֵילָּא, וְלָא אַהְדָר לְאַנְהָרָא לְבָתַר כְּדְקָא יֵאוֹת. יִרְמְיָהוּ: אִסְתָּלַּק וְלָא אַהְדָר לְאַתְרֵיהּ, וְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְשָׁא וְאִתְחֲשָׁכוּ נְהוֹרִין.
(ז) אֲבָל יְשַׁעְיָהוּ, שְׁמָא גָּרִים לְפוּרְקָנָא, וּלְאַהְדָּרָא נְהוֹרָא עִלָּאָה לְאַתְרִיהּ, (ישעיהו לאנהרא ההוא נהורא עלאה ולמעבד פורקנא) וּלְמִבְנֵי בֵּי מַקְדְשָׁא, וְכָל טָבִין וְכָל נְהוֹרִין, יָהַדְרוּן כְּדִבְּקַדְמֵיתָא. וְעַל דָּא, שְׁמָהָן דִּתְרֵין נְבִיאִין אִלֵּין, קַיְימִין דָּא לָקֳבֵל דָּא, בְּגִין דִּשְׁמָא גָּרִים, וְצֵרוּפָא דְּאַתְוָון דָּא בְּדָא, גַּרְמִין עוֹבָדָא, הֵן לְטָב וְהֵן לְבִישׁ. וְעַל רָזָא דָּא, צֵרוּפָא דְּאַתְוָון דִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין, וְכֵן אָתְוָון בְּגַרְמַיְיהוּ, גַּרְמִין לְאִתְחֲזָאָה רָזִין עִלָּאִין, כְּגַוְונָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאַתְוָון בְּגַרְמַיְיהוּ, גַּרְמִין רָזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין לְאִתְחֲזָאָה בְּהוּ.
(ח) רָזָא קַדְמָאָה, יוֹ"ד, נְקוּדָה קַדְמָאָה דְּקַיְּימָא עַל תֵּשַׁע סַמְכִין דְּסַמְכִין לָהּ. וְאִינּוּן קַיְימִין לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. כְּמָה דְּסוֹפָא דְּמַחֲשָׁבָה, נְקוּדָה בַּתְרָאָה, קַיְּימָא לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. בַּר דְּהַאי דְּכָר, וְאִיהִי נוּקְבָּא.
(א) ואתה תצוה וגו': ואתה הקרב וגו': אמר רבי חייא, מה השינוי שבכאן מבכל המקומות, שכתוב, ואתה הקרב אליך. ואתה תדבר אל כל חכמי לב. ואתה תצוה את בני ישראל. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור. שלא כתוב כבכל המקומות, והקרבת, ותדבר, ותצוה, ותקח. ומשיב. אלא הכל הוא בסוד עליון, כדי לכלול עמו השכינה. כי השכינה נקראת אתה, וכשכתוב ואתה היינו לכלול עמו השכינה בהצווי ובהדבור וכו'.
(א) אמר רבי יצחק וכו': אר"י אור העליון, שהוא ז"א, ואור התחתון, שהוא הנוקבא, כלולים יחד במלה ואתה, כי אתה הוא שם הנוקבא כנ"ל. וה ו' הנוספת היא ז"א. כמו שאתה אומר, ואתה מחיה את כולם, שסובב על ז"א ונוקבא. ועל כן לא כתוב, והקרבת את אהרן אחיך. וצוית את בני ישראל ודברת אל כל חכמי לב. משום שבעת ההוא היה שורה השמש, שהוא ז"א, בלבנה, שהיא הנוקבא, ונשתתף הכל כאחד, דהיינו ז"א ונוקבא, לשרות על אומנותה של המלאכה. וע"כ כתוב בהם ואתה, שיורה על ז"א ונוקבא. אמר ר' אלעזר מכאן נשמע שהשי"ת היה שורה על האומנות של מלאכת המשכן, שנאמר, אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה.
(א) רבי שמעון אמר וכו': רש"א מכאן נשמע, שז"א ונוקבא היו שורים על אומנות מלאכת המשכן. שכתוב, ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה. שהיה צריך לומר אשר מלאתים, לשון רבים, אם הוא סובב על חכמי לב, אלא אשר מלאתיו סובב על לב ההוא, שהוא השכינה שנקראת לב. כש"א ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וגו'. וע"כ צריך לומר אשר מלאתיו רוח חכמה, ללמד שהשמש שהוא ז"א שורה בלבנה, שהיא הנוקבא הנקראת לב, בשלמות הכל, וע"כ נתרשם הכל, דהיינו ז"א ונוקבא, בכל המקומות, במלאכת המשכן, שכתוב בהם ואתה, הרומז לז"א ונוקבא. אמר ליה ר' אלעזר, א"כ, אלו, ואתה ואתה, איך הם מתישבים בהמשך המקראות, אם נפרש משמעותם על ז"א ונוקבא.
(א) אמר ליה כלהו וכו': אמר ליה ר"ש כולם הם מתישבים, ואתה הקרב אליך, פירושו, שאמר למשה שיקרב את ואתה שהוא ז"א ונוקבא אל אהרן, דהיינו ליחד בו ולקרב אליו סוד השם הקדוש ואתה כראוי. ועל דרך זה, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, פירושו שידבר ויקרב וייחד השם ואתה, שהוא זו"ן, אל כל חכמי לב. משום שכולם לא באו לעשות מלאכת המשכן, עד שרוח הקדש היה מדבר בהם, ולחש להם בחשאי איך לעשותה, ואז עשו המלאכה. ועל דרך זה, ואתה תצוה את בני ישראל, דהיינו שרוח הקדש, הרמוז בהשם ואתה, יצוה את בני ישראל, ויאיר עליהם, כדי שיעשו המעשה ברצון השלם. וכן ואתה קח לך, פירושו, כמו שהעמדנו. וכן ואתה הקרב, וכן כל אלו ואתה, הכתובים כאן במלאכת המשכן, שהכל נעשה בסוד הזה, של השם, ואתה.
(א) פתח ר"ש ואמר וכו': פתח ר"ש ואמר, ואתה הויה אל תרחק אילותי לעזרתי חושה. ואתה הויה, אשר אתה הוא הנוקבא והשם הויה, הוא ז"א, מתפלל שהכל יהיה אחד שיהיו מחוברים זה בזה. אל תרחק, פירושו, שלא יתרחק להסתלק ממנו, שאור העליון, ז"א, לא יסתלק מאור התחתון הנוקבא, כי כשאור העליון מסתלק מן אור התחתון, אז כל אור נחשך ואינו נמצא בעולם. כי העולם מקבל רק מן המלכות, שהיא אור התחתון, ואם אור העליון, שהוא ז"א, אינו מאיר בה, אין לה מה להאיר לעולם הזה.
(א) ועל דא אתחרב וכו': ועל זה, נחרב בית המקדש בימיו של ירמיהו, דהיינו משום שנסתלק ז"א מן המלכות, ואע"פ שנבנה אחר כך, בבית שני, עכ"ז, לא חזר האור למקומו כראוי, וע"כ השם של נביא ההוא שהתנבא על זה, הוא ירמיהו, שהוא אותיות, ירום יה"ו, שפירושו הסתלקות אור העליון למעלה למעלה מן המלכות, ולא חזר להאיר אח"כ כראוי בבית שני. השם ירמיהו, יורה, שאור העליון נסתלק ממלכות, ולא חזר למקומו ונחרב בית המקדש ונחשכו המאורות.
(א) אכל ישעיהו שמא וכו': אבל ישעיהו, השם, שהוא אותיות ישע יה"ו, גורם לגאולה ולהחזיר אור העליון למקומו למלכות, ולבנות בית המקדש, וכל הטוב וכל האורות יחזרו כבתחילה. וע"כ השמות של ב' נביאים אלו עומדים זה כנגד זה, ששם האחד ירום יה"ו, ושם השני הוא להיפך, ישע יה"ו משום שהשם גורם. וצירוף האותיות אלו עם אלו גורמים מעשה לפי משמעותן, הן לטוב והן לרע. ועל סוד הזה הוא צירוף האותיות של שמות הקדושים, וכן האותיות מבחינתן עצמן, גורמים שיראה סודות עליונים כמשמעותו של השם. שהאותיות בעצמן גורמים סודות עליונים קדושים להראות בהן.