(א) שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה שנאמר (שמות לד כא) "וביום השביעי תשבת". וכל העושה בו מלאכה בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר (דברים ה יד) "לא תעשה כל מלאכה".
(1) Resting from labor on the seventh day fulfills a positive commandment, as [Exodus 23:12] states, "And you shall rest on the seventh day." Anyone who performs a labor on this day negates the observance of a positive commandment and also transgresses a negative commandment, for [ibid. 20:10] states, "Do not perform any labor [on it]."
דידע לה בתחומין - תימה לר"י: דאמאי לא קאמר דידע לה לשבת בעשה, דכתיב ׳׳וביום השביעי תשבות׳׳ וגו', (שמות כ״ג:י״ב) וכתיב נמי ׳׳ושמרתם את השבת׳׳ (שם לא):
That he knows about Techum - The Ri Asks: Why don't we say that he knows the assei of Shabbos, as it is written "On the day of Shabbos you shall rest...," and it's also written, "And you shall watch the Shabbos."
דאמר רבי אבין אמר רבי אילעאי: כל מקום שנאמר ״השמר״ ״פן״ ו״אל״ — אינו אלא בלא תעשה,
In accordance with the principle that Rabbi Avin said that Rabbi Elai said. As Rabbi Avin said that Rabbi Elai said: Any place where it is stated: Observe, lest, or do not, this means nothing other than a negative mitzva, as these are negative terms.
מתני׳ אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב....
גמ׳ מאי טעמא? לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב. מנהני מילי?....
רב אשי אמר: (״שבת״) ״שבתון״ — עשה. והוה ליה יום טוב עשה ולא תעשה — ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.
MISHNA: In continuation of the previous mishna, this mishna adds that one may not light with burnt oil on a Festival, as the Gemara will explain below....
GEMARA: With regard to the statement of the mishna that one may not light with burnt oil on a Festival, the Gemara asks: What is the reason for this?....
Rav Ashi said: It is derived from a different source. In the verses that speak of the Yomim Tovim, as opposed to the term Shabbos, the term shabbason (Vayikra 23:24) appears.
סוף סוף, יום טוב עשה ולא תעשה הוא — ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה!
The Gemara challenges this explanation from a different perspective: Ultimately, a Yom Tov is a mitzva that includes both the positive mitzva of rest and also the prohibition against performing prohibited labor, and there is a principle that a positive mitzva by itself does not override a prohibition and a positive mitzva together.
מעקה אבידה ושילוח הקן - דעשה שיש עמו לאו אף הלאו אלים ולא דחי ליה עשה.
The construction of a parapet on a roof, returning a lost item, and the release of the mother bird from the nest - That an assei that has with it a lav, the lav is strengthened, and an assei is not docheh it.
לא צריכא דעבר ושקליה דלאו עבריה כו' - דנהי דלא דחי, מיהו אם עבר על אותו לאו אינו לוקה, דהא דלא דחי היינו משום עשה, אבל הלאו כמאן דליתיה, דעשה דחי ליה.
No, it's necessary for a case where one transgressed and took the mother with the fledglings. In such a case, he has already transgressed the prohibition... - Granted that it's not docheh, however, if he violates that lav he doesn't get malkus, because the reason that it's not docheh is because of the asseh, but the lav is like he didn't do it, since the asseh is docheh that.
מעקה אבידה ושילוח הקן - הקשה הר"ר יוסף מארץ ישראל על פירוש זה: אם כן, גבי אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט (שבת דף כה.) משום די"ט עשה ולא תעשה ושריפת קדשים אינה אלא עשה, אשה שאינה חייבת בעשה די"ט, דהוי זמן גרמא, וכי תוכל להדליק בשמן שריפה ביום טוב? וכי תימא אין הכי נמי, אמאי לא לישתמיט תנא? דלא אמר לך –– אלא מאי אית לך למימר? דעשה שיש עמו לאו, אף הלאו אלים, ולא דחי ליה עשה. אף הכא הלאו אלים:
The construction of a parapet on a roof, returning a lost item, and the release of the mother bird from the nest - R' Yosef from Eretz Yisrael asks on this explanation: If so, by lighting shemen sereifa on Yom Tov because Yom Tov is an assei and a lo saasei, and burning kodshim is only an assei, a woman who is not chayav in the assei of Yom Tov, because it's a mitzvas assei shehazman grama, is it really okay for a woman to light with shemen sreifah on Yom Tov? And if you say, ein hachi nami, she is allowed to light with shemen sreifah on Yom Tov, why doesn't the Tana say that? Rather what is there for you to say? That an assei that has with it a lav, the lav is strengthened, and an assei is not docheh it.
ואי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא מזוזה ומעקה אבדה ושלוח הקן. שהנשים חייבות בהן, דאפילו לא מיחייבי משום עשה שבהן, מחייבי בלאו דידהו, דכל לא תעשה שבתורה, אפילו שהזמן גרמא, נשים חייבות. וכי תימא: קא משמע לן –– דחייבות אפילו משום עשה שבהן, אי הכי משמע דבשאר מצות עשה שהזמן גרמא, אף על גב דאית בהו לאו ונשים חייבות בו, פטורות מן העשה –– והא ודאי ליתא! דהא אמרינן במסכת שבת (דף כה. ודף קלב) ובביצה (דף ח:) דשבת ויום טוב עשה ולא תעשה נינהו, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ואחד האנשים ואחד הנשים שוין בדבר, כדמוכח גבי שמן שריפה וגבי כסוי.
And what is a positive mitzva that is not time bound? Examples include the affixing of a mezuza, the construction of a parapet on a roof, returning a lost item, and the release of the mother bird from the nest. That women are chayav in them, even if they are not chayav for their assei, they are chayav in their lav, because any lav in the Torah, even if it's zman grama, women are chayav in it. And if you say that it's teaching that by all other mitzvos assei shehazman grama, even though they have a lav, which women are chayav in, they are patur from the assei: But you can't say this, as we say in Meseches Shabbos and Beitza, that Shabbos and Yom Tov are asseis and lavin, and an assei is not docheh an assei and a lo saasei, and both men and women are equal by it, as is proven by shemen sreifah and kissuy hadam.
אמר קרא ״זכור ושמור״ — כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה.
Since the verses state: “Remember,” and: “Observe,” indicating that anyone who is obligated to observe, i.e., is prohibited from performing labor on Shabbat, is obligated to remember, by reciting kiddush.
והא דקתני מעקה ואבדה ושלוח הקן. ולי נראה: שעיקר מצותו עשה, שאין לאו שבו אלא שיקיים העשה.
And this that it taught the construction of a parapet on a roof, returning a lost item, and the release of the mother bird from the nest. And to me it seems that it's mainly a mitzvas assei, that doesn't have a lav, rather you are just mekayeim an assei that Hashem commanded you. (The lo saassei strengthens the assei).
מנחת אשר, ספר שמות, סימן מה
ונראה, כנאמר לעיל, דהתוספות בשבת ס׳׳ט ע׳׳א אזלו לשיטת הרמב׳׳ן והר׳׳ן בזה, ולא כשיטתם בקידושין ל׳׳ד ע׳׳א, ופשוט.
Minchas Asher, Sefer Shemos, 45
And it seems, as we said above, that the Tosfos in Shabbos 69a go l'shitas haRamban and the Ran in this, and not like their shitah in kidushin 34a, and it's clear.
מנחת אשר, ספר שמות, סימן מה
ויסוד שיטתו מבוארת: דהיכא דיש לאו ועשה בהדי הדדי –– תלויין הן זה בזה, וכחדה מצוה הם. אלא שלפעמים העשה הוא טפל ללאו, כגון בשבת ויום טוב שאין העשה אלא בשב ואל תעשה למנע ממלאכה. ולפעמים להיפך, הלאו הוא טפל לעשה, כגון במעקה ושילוח הקן שהן מצוות בקום ועשה. ודוחק קצת בכל זאת.
Minchas Asher, Sefer Shemos, 45
And the yesod of his shitah is clear that where there is a lav and an assei together, they are taluy on each other, and they are like one mitzva, but sometimes the assei is tafel to the lav, for example on Shabbos and Yom Tov that the assei is only a shev ve'al taaseh to refrain from doing the melachos, and sometimes it's the other way around, that the lav is tafel to the assei, for example the construction of a parapet on a roof and the release of the mother bird from the nest, as they are mitzvos which are kum ve'assei. All of this is a little dochak.
ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: מאי דכתיב, ״לא תאכלו על הדם״ — לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Chanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Yaakov: What is the meaning of that which is written: “You shall not eat with the blood” (Vayikra 19:26)? You may not eat before you pray for your blood. One may not eat before he prays.
׳׳ ׳לא תאכלו על הדם׳ –– שלא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם׳׳ וזה אסמכתא בעלמא הוא, דפשטיה דקרא על אמר הכתוב שלא יאכל הבשר בעוד שדמו בתוכו:
“'You shall not eat with the blood' teaches you may not eat before you pray for your blood’’––this is just an asmachtah, as the explanation of the passuk is that someone can't eat meat while the blood is still in it.
(ד) ועוד אמרו (ברכות י':): מנין שלא יטעום אדם כלום עד שיתפלל? תלמוד לומר, ׳׳לא תאכלו על הדם׳׳ –– לא תאכלו עד שתתפללו על דמכם.
(4) And they also said (Berachos 10b), "From where [do we know] that a person should not taste anything until he prays? We learn to say, 'You shall not eat upon the blood' - you may not eat before you pray for your blood."
(א) הוא שצונו לעבדו, וכבר נכפל זה הצווי פעמים באמרו ועבדתם את ה' אלקיכם, ואמר ואותו תעבודו. ואע"פ שזה הצווי הוא גם כן מהצוויים הכוללים כמו שביארנו בשורש ד', הנה יש בו יחוד אחר שהוא צווי לתפלה. ולשון ספרי ולעבדו זו תפלה. ואמרו גם כן ולעבדו זו תלמוד, ובמשנתו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמרו מנין לעיקר תפלה מצוה מהכא את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד, ואמרו עבדוהו בתורתו ועבדוהו במקדשו, רוצה לומר הכוון אליו להתפלל שם כמו שבאר שלמה ע"ה. (בפרשת ואלה המשפטים, אהבה הלכות תפלה וברכת כהנים פ"א):
(1) That is that we are commanded to serve Him. And this command is repeated several times: His saying, "And you shall serve the Lord, your God" (Exodus 23:25); and His saying, "and you shall serve Him" (Deuteronomy 13:5). And although this command is from the inclusive commands - as we explained in Principle Four (Sefer HaMitzvot, Shorashim 4) - it nevertheless has specificity, since it is the command to pray. The language of the Sifrei is, "'And to serve Him' (Deuteronomy 11:13) - that is prayer." And they also said, "'And to serve Him' - that is [Torah] study." And in the Mishnah of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Yose HaGelili, they said, "From where [do we know that] the essence of prayer is a commandment? From here - 'You shall fear the Lord, your God, and you shall serve Him' (Deuteronomy 6:13)." And they said, "Serve Him through His Torah; serve Him in His Temple." This means, direct [yourself] towards it, to pray [towards] there, as Shlomo, peace be upon him, explained. (See Parashat Mishpatim: Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 1.)
(א) כתב הרב מצוה חמישית שנצטוינו בעבודתו... והוא מצוה בתפלה...ואין נכונה בזה שכבר בארו חכמים בגמרא תפלה דרבנן....
(1) The Rambam wrote that the 5th mitzva that Hashem commanded us in "avoda"...and this is the mitzva of tefillah...and this is not proper, as Chazal have already stated in the Gemara that tefillah is a derabanan....
Minchas Chinuch
If you hold like the Rambam that tefillah is a deoraisa in general, then you can have it that not eating before tefillah is a deoraisa. However, if you hold like the Ramban, that tefillah is a derabanan, you can't say that not eating before tefillah is a deoraisa.
מאי שנא הנודר בשמו והמקיים בשמו, דלא לקי? משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה. הני נמי, לאו שבכללות הוא, ואין לוקין על לאו שבכללות, דתניא: מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה? תלמוד לומר, ׳׳לא תאכלו על הדם.׳׳ דבר אחר: ׳׳לא תאכלו על הדם׳׳ –– לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק. רבי דוסא אומר: מניין שאין מברין על הרוגי ב"ד? תלמוד לומר, ׳׳לא תאכלו על הדם.׳׳ ר' עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום? תלמוד לומר, ׳׳לא תאכלו על הדם.׳׳ (אמר רבי יוחנן:) אזהרה לבן סורר ומורה מנין? תלמוד לומר ׳׳לא תאכלו על הדם.׳׳
The Gemara asks: What is different about these cases, one who vows in an idol’s name and one who affirms his statement by an oath in its name, that the transgressors are not flogged? It is because they are each an example of a prohibition that does not involve an action. These actions too, namely, hugging or kissing an idol and the like, are not punishable by lashes; one who performs them violates a general prohibition, and one is not flogged for violating a general prohibition, i.e., one that contains several prohibitions. As this principle is taught in a baraisa: From where is it derived that one who eats from an animal before its soul departs is in transgression of a prohibition? The verse states: “You shall not eat with the blood” (Vayikra 19:26), meaning, you shall not eat from the animal while its soul, which is referred to in the Torah as blood, is still within it. The baraisa adds: Another matter is derived from the verse “You shall not eat with the blood”: You shall not eat the meat of an offering while its blood is still in the bowl, as it has not yet been sprinkled on the altar. The meat of an offering may be eaten by the priests only after its blood is sprinkled. The baraisa continues: Rabbi Dosa says: From where is it derived that although in general, after a deceased person is buried, the mourners are provided by others with a meal, others do not provide the mourners with a meal after the burial of those executed by the court? The verse states: “You shall not eat with the blood,” which is interpreted to mean: You shall not eat a mourners’ meal after the burial of one who was executed. Rabbi Akiva says: From where is it derived with regard to a Sanhedrin that killed a soul, i.e., that sentenced a person to death, that the judges may not taste anything that entire day that they sentenced him? The verse states: “You shall not eat with the blood.” Rabbi Yochanan says: From where is the prohibition against the behavior of a stubborn and rebellious son derived? While the Torah states the punishment given to a stubborn and rebellious son, the prohibition against his actions, namely, stealing money from his parents in order to eat a gluttonous meal of meat and wine in the company of lowly men, is not explicit. The verse states: “You shall not eat with the blood,” which is interpreted to mean that one may not eat in a manner that is punishable by death. This concludes the baraisa.
איתמר: שומר אבידה –– רבה אמר: כשומר חנם דמי, רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי. רבה אמר כשומר חנם דמי –– מאי הנאה קא מטי ליה?! רב יוסף אמר כשומר שכר דמי –– בההיא הנאה, דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא, הוי כשומר שכר.
It was stated that there is a dispute between amora’im concerning the following issue: With regard to one who is safeguarding a lost item that he has not yet returned, what level of responsibility does he bear? Rabba said: He is considered to be like an unpaid bailee, whereas Rav Yosef said: He is considered to be like a paid bailee. Their respective opinions are explained: Rabba said that he is considered to be like an unpaid bailee because what benefit comes to him through safeguarding it? Therefore, he is just like any unpaid bailee. Rav Yosef said that he is considered to be like a paid bailee on account of the benefit that he is not required to give bread to a poor person while looking after the lost item, since one who is engaged in one mitzva is exempt from performing another. Consequently, since there is some benefit involved in looking after the lost item, he is considered to be like a paid bailee.
מתני׳ מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם, נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם....
גמ׳ אמאי? מתנה על מה שכתוב בתורה הוא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל....דמעיקרא לא שעבד נפשיה.
MISHNA: The halachos of bailees stated in the previous mishna apply to standard cases. The halacha is that in any case involving monetary matters the parties may agree to special terms. Therefore, an unpaid bailee may stipulate with the owner that he will be exempt from taking an oath if the item is lost, and similarly, a borrower may stipulate that he will be exempt from having to pay, and a paid bailee or a renter can stipulate that he will be exempt from taking an oath and from having to pay, as one can relinquish his monetary rights....
GEMARA: The Gemara asks a question with regard to the mishna’s statement that bailees can issue conditions and change the liabilities imposed on them by Torah law: Why are they able to do so? This is a case of one who stipulates counter to that which is written in the Torah, as the Torah determines who takes an oath and who must pay, and with regard to anyone who stipulates counter to that which is written in the Torah, his condition is void...Because here it is different, as at the outset he did not obligate himself in the halachos of a bailee as stated in the Torah. Before he entered into the agreement, he clearly stated that he is unwilling to accept upon himself the liabilities of a paid or an unpaid bailee by Torah law.
דתניא: האומר לאשה ״הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה״ הרי זו מקודשת, ותנאו בטל, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בדבר שבממון — תנאו קיים!
This is as it is taught in the Tosefta (Kiddushin 3:7): In the case of one who says to a woman: You are hereby betrothed to me on the condition that you have no ability to claim from me food, clothing, or conjugal rights, she is betrothed and his stipulation is void; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: With regard to monetary matters, such as food and clothing, his stipulation stands; therefore, if she verbally waives part of the marriage contract, and thereby makes a stipulation about a monetary matter, it should be effective.
הרי זו מקודשת ותנאו בטל - והא הכא נמי, לא קידשה על מנת כן ולא שיעבד נפשיה? וי"ל...שאני התם דחייבתו תורה שומר שכר על שלוקח שכר, ושואל לפי שכל הנאה שלו, ומשעבדים עצמם לכל הכתוב בפרשה, הלכך במקום שאין משעבדים עצמם –– פטורים.
"Harei zu mekudeshes li," his tanai is batel - But here also, he did not get married on this condition, and he did not obligate himself from the outset? And there is to answer...that it's different over there, since the Torah is mechayev a shomer sachar to take payment and a shoel to take all the hanaah that is his, and they are choosing to be meshubad themselves to all the halachos that are written in the Torah, and therefore, in a place that they are not being meshubad themselvs, they are going to be patur.
(א) מצות עשה לתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני. אם היתה יד הנותן משגת, שנאמר (דברים טו ח) "פתח תפתח את ידך לו," ונאמר (ויקרא כה לה) "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך," ונאמר (ויקרא כה לו) "וחי אחיך עמך":
(ב) וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה –– עבר בלא תעשה, שנאמר (דברים טו ז) "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון":
(1) It is a positive commandment to give charity to the poor among the Jewish people, according to what is appropriate for the poor person if this is within the financial capacity of the donor, as [Deuteronomy 15:5] states: "You shall certainly open your hand to him." [Leviticus 25:35] states: "You shall support him, a stranger and a resident and they shall live with you," and [ibid.:36] states: "And your brother shall live with you."
(2) Anyone who sees a poor person asking and turns his eyes away from him and does not give him charity transgresses a negative commandment, as [Deuteronomy 15:7] states: "Do not harden your heart or close your hand against your brother, the poor person."
בית יעקב מסכת כתובות דף מט עמוד ב
בתוס' ד"ה דאיכא תרתי לאוי וכו'. קשה לי: דאם כן, לא אמר שמואל הא דפרוטה דרבי יהודה, דהא דפטור מליתן לעני הוא רק משום דעוסק במצוה פטור ממצוה, ואי איכא לאוי בצדקה ודאי דאין עוסק במצוה פטור מדבר שיש בו לאוין?
Beis Yaakov on Meseches Kesubos, 49b
In Tosfos "That There are two lavin...." It's difficult to me, that if so, Shmuel didn't say this idea of prutah deR' Yehuda, because he's patur from chiyuvim of giving to a poor person, that would only be because he's being ossek bemitzva so he's patur from the mitzva, but if there are lavin in tzedaka, you can't be patur because you are being ossek in a mitzva from something that has lavin?
You can answer to this Beis Yaakov that it's really an assei, it's just that the lavin are strengthening the assei.
אמר: שבועה שאתן לפלוני ושלא אתן. מאי אתן? אילימא צדקה לעני –– מושבע ועומד מהר סיני הוא שנאמר (דברים טו, י) נתון תתן לו. אלא מתנה לעשיר:
If one said: On my oath I will give so-and-so some item, or: On my oath I will not give it to him. What is the case of an oath in which he says: I will give? If we say that he takes an oath that he will give charity to a poor person, that is not an oath that takes effect, since he is under oath from Mount Sinai to give charity, as it is stated with regard to a poor person: “You shall give him” (Devarim 15:10). Rather, the case is where he said he would give a gift to a rich person. The oath takes effect, as there is no mitzva to do so.
דמוקי לה כדברי הכל. אף על גב דאין איסור לאו חייל על איסור עשה, דהא לקמן (שבועות דף כה.) פריך ׳׳אילימא מתנה לעני –– מושבע ועומד מהר סיני הוא דכתיב נתן תתן לו ואמר.׳׳
That it is established according to everyone. Even though an issur is not chal on an assei, because we ask later on, "If we say that he takes an oath that he will give charity to a poor person, that is not an oath that takes effect, since he is under oath from Mount Sinai to give charity, as it is stated with regard to a poor person: “You shall give him."
כל מצות עשה שמתן שכרה כו' -דבצדקה נמי איכא לאו לא תקפוץ ולא תאמץ (דברים טו):
Any positive mitzva whose reward - That by tzedaka, also, there are lavin of lo sikpotz and of lo s'amatz.
תד"ה דמוקי. אע"ג דאין איסור לאו חייל על איסור עשה דהא כו' מתנה לעני כו'. בחולין (ק"י ב' ושם) כתבו דאיכא בצדקה ג"כ לאו דלא תקפוץ ולא תאמץ.
Tosfos: Demoki: Af Al Gav.... In Chulin they write that tzedaka also has the lavin of lo sikpotz and of lo s'amatz.
You can answer to this Rashash that it's really an assei, it's just that the lavin are strengthening the assei.
What's Included in The Mitzvas Assei of Shabbos?
דתניא: יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת — תלמוד לומר: ״איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו״, כולכם חייבין בכבודי. מאי לאו דאמר ליה: שחוט לי, בשל לי, וטעמא דכתב רחמנא ״את שבתותי תשמורו״, הא לאו הכי — דחי? לא — לאו דמחמר, ואפילו הכי לא דחי.
As it is taught in a baraisa: One might have thought that honoring one’s father and mother overrides Shabbos; therefore, the verse states: “You shall fear every man his mother and his father and you shall keep My Shabbosos, I am the Lord your God” (Leviticus 19:3). The baraisa explains the derivation from the verse: All of you, both parent and child, are obligated in My honor, and therefore honoring one’s parents does not override the honor of God, Who commanded the Jewish people to observe Shabbos. The Gemara analyzes this baraisa: What, is it not referring to a situation where his father said to him: Slaughter for me, cook for me, or any other labor prohibited on Shabbos on pain of kares? And the reason that the Merciful One specifically writes: “Keep My Shabbosos,” is to warn against violating the prohibition against performing labor on Shabbos, a transgression which incurs kares, for the purpose of honoring one’s parents. It may therefore be inferred that if that was not so, the positive mitzva would override Shabbos. It is therefore possible to deduce from here that in general, positive mitzvot override even prohibitions that entail kares. The Gemara rejects this proof: No, the reference is not to a situation where a father demanded that his child perform prohibited labor on Shabbos that entails kares. Rather, he instructed him to transgress the prohibition against driving a laden animal. Although it is prohibited to cause animals to work on Shabbos, this does not entail the penalty of kares, as it has the status of a regular prohibition. And this shows that if one’s father told him to desecrate Shabbos by driving a donkey, even so, the positive mitzva to honor one’s parents does not override the prohibition against driving a laden animal.
טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו הא לאו הכי דחי - הוי ליה למיפרך: אלא הא דקיימא לן דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה –– נגמר מהכא דדחי?
And the reason is because the Merciful One specifically writes: “Keep My Shabbatot,” but without this, it would be docheh - It should've asked: But this that we established that an assei is not docheh a lo saasei--learn it from here that it is docheh?
–I'm not 100% sure that this is the right part of the Tosfos (but it is the right divrei hamaschil).
ונגמר מהכא דלא דחי. איכא למידק: אדרבה, נגמר מהכא דדחי מיהא עשה ולא תעשה, דהא שבת עשה נמי איכא דכתיב ׳׳תשבות,׳׳ וטעמא דכתיב ׳׳את שבתותי תשמורו,׳׳ הא לאו הכי דחי, אלמא בעלמא דחי?...ורבינו מורי הרב זצ"ל (רבינו יונה ומובא בריטב"א ה, ב ד"ה כלכם) תירץ: דבמחמר ליכא עשה, דמסתמא ''תשבות'' אינו עשה אלא אאבות מלאכות.
And learn from here that it's not docheh. There is to inspect: On the contrary, learn from here that it's docheh an assei and lo saasei, because Shabbos also has an assei, as it's written "you shall rest," and the reason is because it is written "you shall watch my Shabbasos," but without this it would be docheh it, so why is it still docheh?...And Rabbeinu Mori HaRav Zt''l answers: By mechamer there is no assei, that mistamah the mitzvah of "tishbos" is only an assei by av melachos.
(א) שנמנענו וכו'. ודן זה מבואר ברשב"א, יבמות דף ו׳ גבי לאו דמחמר בדברי המתחיל ׳׳ולגמר מיניה׳׳, שהקשה: הא שבת עשה ולא תעשה? ותירוץ בשם מורו: דמחמר ליכא עשה, דמסתמא ׳׳תשבות׳׳ אינו אלא מאבות מלאכות. וע"ש שתי' עוד תי' ובתוספות שם. על כל פנים, לדעת מורו: כמו דמחמר ליכא עשה, כיון דאינו מאבות מלאכות, הוא הדין לאו זה דתחומין, כיון דהוא לאו דמלקות, ואינו מאבות מלאכות.
That we have been prevented.... And this din is discussed in the Rashba...that he asks: But Shabbos is an assei and a lo saassei? And he answers in the name of his Rebbe: By mechamer there is no assei, that mistamah the mitzvah of "tishbos" is only an assei by av melachos. And see Tosfos there. And it's the same din by this lav of techum, since it's a lav of malkus, and it's not one of the avos melachos.
רבי עקיבא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: ״אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם״, וכתיב: ״כל מלאכה לא (תעשו)״, ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה...אמר רבא:
(עמוד ב׳)
שמע מינה מדרבי עקיבא תלת. שמע מינה: אין ביעור חמץ אלא שריפה, ושמע מינה: הבערה לחלק יצאת, ושמע מינה: לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך — הותרה נמי שלא לצורך.
Rabbi Akiva says: There is no need for this proof, as it says: “Yet on the first day you shall remove leaven from your houses,” and it is written: “And on the first day there shall be to you a sacred convocation, and on the seventh day a sacred convocation; you shall perform no manner of work on them” (Shemos 12:17). And we found that kindling a fire is a primary category of prohibited labor. Since the fire in which the leaven is burned is not for the preparation of food, kindling it is not performed for the purpose of Yom Tov. Therefore, it is prohibited to burn the leaven on Yom Tov itself. Consequently, one must burn the leaven on erev Yom Tov...Rava said:
(Page 2)
Learn from the statement of Rabbi Akiva three halachos. Learn from it that the removal of leavened bread can be performed only by means of burning. Rabbi Akiva bases his opinion on the fact that it is prohibited to kindle a fire on Yom Tov.
And second, learn from it that the prohibition against kindling a fire on Shabbos was specifically singled out in the Torah to divide the various primary categories of labor and to establish liability for performance of each of them. The dissenting opinion is that kindling is singled out to teach that there is no capital punishment for performing that primary category of labor.
And third, learn from it that we do not say: Since it is permitted to kindle a fire for the purpose of preparing food, it is also permitted to light a fire not for the purpose of preparing food, e.g., to burn leaven.
אמר רבא: שמע מינה מדרבי עקיבה תלת. שמע מינה: אין ביעור חמץ אלא שרפה, דאי סלקא דעתך בלא שרפה –– ישביתהו אפילו ביום טוב שלא בשרפה, ושמעינן מינה: הבערה לחלק יצאתה, דאי סלקא דעתך ללאו יצאתה –– תיתי עשה דהשבתת חמץ לידחי לאו דהבערה. ושמע מינה: לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך –– הותרה נמי שלא לצורך:
Rava said: Learn from the statement of Rabbi Akiva three halachos. Learn from it that the removal of leavened bread can be performed only by means of burning, because if you say that you can do it with out burning, it should be allowed even on Yom Tov, without burning.
And second, learn from it that the prohibition against kindling a fire on Shabbos was specifically singled out in the Torah to divide the various primary categories of labor and to establish liability for performance of each of them. Because if you say that kindling is singled out to teach that there is no capital punishment for performing that primary category of labor, the positive commandment of Shabbos should come and push off the prohibition of kindling a fire.
And third, learn from it that we do not say: Since it is permitted to kindle a fire for the purpose of preparing food, it is also permitted to light a fire not for the purpose of preparing food, e.g., to burn leaven.
(א) יהיה לכם שבתון. שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה ביום טוב, אפילו מדברים שאינן מלאכה; לא שיטרח כל היום למדוד התבואות, ולשקול הפירות והמתכות, ולמלא החביות יין ולפנות הכלים, וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום. ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה, יהיו עומסים על החמורים, ואף יין, וענבים, ותאנים, וכל משא יביאו ביום טוב. ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו, וכיוצא בהן! והותרו הימים הטובים האלו, ואפילו השבת עצמה, שבכל זה אין בהם משום מלאכה! לכך אמרה תורה "שבתון" –– שיהיה יום שביתה ומנוחה, לא יום טורח. וזהו פירוש טוב ויפה.
(1) IT SHALL BE UNTO YOU ‘SHABBASON’ (A SOLEMN REST). It appears to me that this interpretation intends to state that we are commanded by law of the Torah to have rest on a Yom Tov day even from activities which are not in the category of m’lachah (“work”). Thus we are not to be engaged the whole day in wearisome tasks: measuring out crops of the field, weighing fruits and gifts, filling the barrels with wine and clearing away the vessels, and moving stones from house to house and from place to place [although none of these activities is “work” in the strict sense of the term]. Similarly, if it be a city encompassed by a wall and its gates are locked at night, [and it is therefore according to law of the Torah treated as one domain, and the prohibition against taking out aught from one domain to another is inapplicable there], they would be loading heaps on asses, as also wine, grapes, and figs and all manner of burdens they would bring on a festival; and the market place would be full for all business transactions, the shops standing open and the shopkeepers giving credit, the money-changers sitting before their tables with the golden coins before them, and the workers would rise early to go to their work and hire themselves out for such works [as described above] just as on weekdays, and so on! And since all these matters do not entail m’lachah, they would be permissible on a Yom Tov day and even on Shabbos itself! Therefore the Torah said that [Yom Tov should be a day of] shabbason (solemn rest), meaning that it should be a day of rest and ease, not a day of labor [and weariness]. This is a good and beautiful interpretation.
ואין מזכירין זכרון יחיד [כו'] כגון ׳׳וה׳ פקד.׳׳ דכל מאי דאמרינן בכל דוכתא שבות דרבנן –– לאו למימרא שאין לנו שבות מן התורה כלל, דאם כן נמצאת שבת כחול מן התורה, שהחניות פתוחות, ואוצרות תבואה ויין, ומטלטלין חפצים מבית לבית דרך כרמלית, ומודדין ושוקלין ומונין. ואינו בדין שאסרה תורה הוצאה כגרוגרת והתירה העמל הגדול היה, שאם כן אין זה יום מנוחה! אלא כך עיקרן של דברים, כי בכלל מצות עשה שבות של תורה לשבות ממלאכות, יש לשבות מכל. שבות, דרך כלל, שלא לעשות שבת כחול אבל בכל פרט ופרט כי עביד ליה. וזהיר באידך, דלא הוי שבת כחול הוי, שבות דרבנן. נמצא שיש לשבות עקר מן התורה, ולפיכך העמידו בו חכמים דבריהם במקומות הרבה לדחות מצוה של תורה, וזו מרגליות שבידינו מרבינו הרמב״ן, מפי מורינו ז״ל:
One does not recite a verse dealing with the remembrance of an individual...for example: “Remember me, O Lord.’’ That any time we say that something is a derabanan, that doesn't mean to say that there is no derabanan at all from the Torah, because if that were so, we'd find that Shabbos is basically the same as the week, mideoraisa, as the markets and produce and wine storage houses would be open, and we would be moving things from house to house through a karmelis, and we'd be measuring and weighing and counting. And it doesn't make sense that the Torah was prohibiting taking out something the size of a dried fig, and permitting a great burden, because if so, that's not a day of rest! Rather, this is the main point of these words, that, because of the mitzvas assei, it's a "shevus of the Torah" to rest from melachos, and to rest from everything. Resting, genenraly, is to not make Shabbos like the week, but with every specific thing when he does it. And you have to be careful the other way, that Shabbos should not be like the week, is a resting miderabanan. We find that the main point of resting is from the Torah, and therefore the Chachamim set up there words in many places to push off a mitzvah of the Torah. This pearl in our hands if from our Rebbe the Ramban, told over from our Rebbe.
(ד) ב'. אי נושא ונותן בחנותו בכלל –– מחלל שבת ויום טוב הוא. הרי הוא ככל מחללי שבת באיסורין הכתובין בקרא, כמו שכתב הרמב"ן פרשת אמור בפסוק ׳׳שבתון זכרון תרועה,׳׳ עיין שם, וז"ל הרמב"ן: שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה ביום טוב אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות, ולשקול הפירות והמתכות, ולמלא החביות יין ולפנות הכלים, וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום. ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה, יהיו עומסים על החמורים, ואף יין, וענבים, ותאנים, וכל משא יביאו ביום טוב. ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו, וכיוצא בהן! והותרו הימים הטובים האלו, ואפילו השבת עצמה, שבכל זה אין בהם משום מלאכה! לכך אמרה תורה "שבתון" –– שיהיה יום שביתה ומנוחה, לא יום טורח מלאכה, וכן מורה לשון רמב"ם פרק כ"א מהלכו' שבת ע"ש:
(4) 2. If there is business is happening in his shop at all, he is a mechalel Shabbos v'Yom Tov, since, behold, he is like all people who are mechalel Shabbos by prohibitions that are written in the passuk, as the Ramban, (Parshas Emor, in the passuk of "Shabbason zichron truah," ibid.) who should be remembered for blessing, writes: It appears to me that this interpretation intends to state that we are commanded by law of the Torah to have rest on a Yom Tov day even from activities which are not in the category of m’lachah (“work”). Thus we are not to be engaged the whole day in wearisome tasks: measuring out crops of the field, weighing fruits and gifts, filling the barrels with wine and clearing away the vessels, and moving stones from house to house and from place to place [although none of these activities is “work” in the strict sense of the term]. Similarly, if it be a city encompassed by a wall and its gates are locked at night, [and it is therefore according to law of the Torah treated as one domain, and the prohibition against taking out aught from one domain to another is inapplicable there], they would be loading heaps on asses, as also wine, grapes, and figs and all manner of burdens they would bring on a festival; and the market place would be full for all business transactions, the shops standing open and the shopkeepers giving credit, the money-changers sitting before their tables with the golden coins before them, and the workers would rise early to go to their work and hire themselves out for such works [as described above] just as on weekdays, and so on! And since all these matters do not entail m’lachah, they would be permissible on a Yom Tov day and even on Shabbos itself! Therefore the Torah said that [Yom Tov should be a day of] shabbason (solemn rest), meaning that it should be a day of rest and ease, not a day of labor [and weariness]. And so is the lashon of the Rambam (Hilchos Shabbos, Chapter 21, ibid.).
(א) נאמר בתורה (שמות כב יב) (שמות לד כא) "תשבת" –– אפלו מדברים שאינן מלאכה חיב לשבת מהן. ודברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות.
(1) [Regarding the Sabbath,] the Torah [Exodus 23:12] states: "[On the seventh day,] you shall cease activity." [This implies] ceasing [even the performance of certain] activities that are not [included in the categories of the forbidden] labors. [The Torah left the definition of the scope of this commandment to] the Sages, [who] forbade many activities as sh'vut.
(א) נאמר בתורה תשבות אפילו מדברים וכו'. כוונת רבינו היא: שהתורה אסרה פרטי המלאכות, המבוארות על פי הדרך שנתבארו עניניהן ושיעוריהן, ועדיין היה אדם יכול להיות עמל בדברים שאינן מלאכות כל היום, לכך אמרה תורה ׳׳תשבות.'' וכן כתב הרמב''ן ז''ל בפירוש התורה שלו, ובאו חכמים ואסרו הרבה דברים. או תהיה כוונת רבינו: שיש לשבותין של דבריהם סמך מן התורה ׳׳מתשבות.׳׳ וזה דרך הברייתות שבמכילתא:
The Torah States: "You Shall cease activity" -- Even From Things.... The Ramabam is saying that the Torah prohibits certain melachos, and the Rabanan discuss what they are and what their messures are. And still, a person would be able to toil in things that are not melachos the whole day. Therefore the Torah says "tishbos." And so writes the Ramban in his explanation on the Torah, that the Chachamim assured many things. Alternatively, the Rambam is saying that there is an asmachta to everything that the Chachamim assur on Shabbos from "tishbos." This is the explanation in the braisos in the the mechilta.
(א) ונוהגת כו'. הוי ליה הזמן גמרא אם כן, לפי מה שכתבתי לעיל בשם הרמב"ן, דטורח ועמל ביום טוב ושבת –– אין בהם איסור לאו, רק העשה דשבתון, אם כן לפי זה אין הנשים מוזהרות על הטורח והעמל, כי הוי ליה הזמן גרמא. ואפשר לומר כמו דקיימא לן: נשים חייבות בקד"ה דזכור ושמור כו'––׳׳כל שישנו בשמירה כו'׳׳––אם כן, מכל שכן כאן דהיקש גמור הוא, כיון דבעשה זו כולל מה שהנשים מוזהרות, כגון באותן שיש בהם לאו, אם כן אף אותן שאין בהם לאו, כיון דנכלל בתיבה אחד, חייבות גם כן.
(זה, באמת, לעיל בפירוש הזה של המנחת חינוך (רצז:ב), אבל הרב ליבוויץ אומר אותה לאחר זאת)
ולכאורה צרוך עיון: למה לא כתב הרב המחבר דין זה לעיל במצוה פ"ה גבי מצות עשה של שביתת שבת דגם הנשים מצווים על העשה? ואפשר לומר: דשם אין נפקא מינה, כיון דבלא זה הוי לא תעשה שיש בה כרת ומתת בית דין. אבל גבי יום טוב נפקא מינה לענין שלא תעשה נדחה מפני עשה, אבל עשה ולא תעשה אינה נדחה לזה. השמיענו דגם לענין נשים אינה נדחה הלא תעשה של יום טוב מפני העשה, כי הם מצווים גם כן בעשה, והוי ליה עשה ולא תעשה. אבל גבי שבת, בלאו הכי לא תעשה שיש בה כרת, אינה נדחה מפני עשה.
And We Have The Custom.... It's a mitzvas assei shehazman grama, and, if so, according to what we said above in the name of the Ramban, that someone who is working and toiling on Shabbos, there is no negative violation, just the assei of "Shabbason," if so, according to this, women are not mazhir on working and toiling, since it's a mitzvas assei shehazman grama. And it's poosible to say like we established: Women are chayav in both zachor and shamor--"anyone who is chayav in shemira is," etc.--if so, all the more so here, that it's a complete hekesh, since by this assei it includes that nashim have azrhara, for example by those that have a lav, if so, even them that don't have a lav, since they are included in one word, women are also chayav.
(This, really, is above in this commentary of the Minchas Chinuch (297:2), but RAL said it after this)
And Lichorah this needs some examination: Why didn't the author write this law above, by commandment 85, by the mitzvas assei of shevisas Shabbos, that women are also obligated in the assei? And it's possible to say: There there isn't any practical difference, since without this it wouldn't be an assei that has kares and misas beis din. But by Yom Tov there's a practical difference with regards to the lo saasei being pushed off by the assei, but it won't push off an assei v'lo saasei. We see that also with regards to women the assei of Yom Tov is not pushed off by an assei (e.g. kissuy hadam, sreifas kadshim, etc.), because they are also commanded in the assei, and it's an assei v'lo saaseh. But by Shabbos, without this lo saaseh that has kares, it won't be pushed off by the assei.