הסיפור המלא על כל פעריו
בבראשית ד' 1 - 15 מתוארים גם הלידות הראשונות וגם הרצח הראשון בתולדות האנושות ובהשתבשותן של שלוש מערכות יחסים בסיסיות אצל בני-האדם: היחס לעצמו, היחס לזולת, והיחס לאל.
הסיפור מתאפיין בפערים, שתיקות ומעשים מכריעים שאינם מוסברים או מוסברים באופן המעורר יותר שאלות מפתרונות. פרשנים ספרותיים וחזותיים כאחד ניסו למלא את הפערים הללו ולענות על השאלות החשובות המתעוררות במהלך הסיפור. נסקור עתה את המהלך הזה ומקצת מן השאלות הזוכות לטיפול הפרשנים למניהם.
תאור המעשים והדמויות הינו שלדי:
(א) וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יהוה׃ (ב) וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃
(1) Now the Human knew his wife Eve, and she conceived and bore Cain, saying, “I have gained a person with the help of יהוה.” (2) She then bore his brother Abel. Abel became a keeper of sheep, and Cain became a tiller of the soil.
אף מילה של תיאור גופני או רגשי. מעבר לציון עובדת הלידות, שמות הנולדים ומקצועותיהם, ישנו הסבר לפירוש שם הבכור, אך בהסבר זה רב הנסתר על הגלוי; האם חוה האם טוענת שאלהים הוא אבי הילד או פשוט שהילד נולד בעזרת ה'? שמו של הבל אינו מוסבר; מכיוון שברור משמעות השם (בר-חלוף, דבר בלתי משמעותי) או מכיוון שהילד פשוט אינו זוכה לתשומת לב?
כעבור זמן בלתי מוגדר, מביאים האחים, קין עובד האדמה והבל הרועה, מנחות לאלהים מפרי עמלם. השאלה המרכזית המתעוררת בקשר להבאת המנחות של קין והבל היא: מדוע העדיף יהוה את מנחתו של הבל על זו של קין? האם היה משהו בטיב המנחות עצמן, או שמא באח עצמו בהשוואה אל אחיו? תאור המנחות מציין כביכול רק שכל אח מביא מפרי עבודתו, אך הפרשנות היהודית והנוצרית מסיקה כי מנחתו של קין היתה פגומה לעומת מנחת הבל? האם מסקנה זו נובעת מתיאור המנחות או מן הרצון להצדיק את ההעדפה האלהית? אולי היתה ההעדפה שרירותית. האם מדובר כאן מלכתחילה בתחרות בה אחד חייב לנצח והשני חייב להפסיד? מעבר לשאלות אלה, שואלים הפרשנים כיצד ניכרה ההעדפה?
בהמשך מתוארת במפורש תגובתו הרגשית של קין, אך תגובת הבל אינה נזכרת. אלהים מדבר אל קין לנוכח היעלבותו, אך ניסוח דברי האל מוקשה מאד.
הבעיות הפרשניות הולכות ומתרבות. קין אומר משהו לאחיו, אך מה שאמר חסר בכתוב. האם התכוון קין להרוג את אחיו או שמא קרה משהו או נאמר משהו שגרם להתפרצות בלתי מתוכננת? האל מתחקר את הרוצח המיתמם, מאשים את קין על פי עדות דמו השפוך של הבל וגוזר על קין גירוש לנצח. קין זועק, בפסוק 13, שלוש מלים: "גדול עֲוֹני מנְשֹׂא"; דבריו יכולים להתפרש לכמה פנים.
אברהם אבן עזרא, פרשן בן המאה ה-12, כותב כי המלה עוון יכול לשמש בשתי משמעויות, 'חטא' ו'עונש', כי היא מאפיינת כמה שלבים בתהליך אחד מתמשך. החטא מוביל לעונש. לפיכך, פירוש אחד של דברי קין הוא מחאה כנגד עונשו החמור; אלוהים מוותר ונותן לקין אות המונע מאחרים לפגוע בו.
רש"י, פרשן בן המאה ה-11, הופך את האמירה הזו לתמיהה: "האמנם גדול עווני מנשוא?". מחאתו של קין הופכת לבקשת למחילה. הוא מזכיר לאלוהים שמחל לעוונות המלאכים ובני התמותה כאחד, ומדוע לא לעוונו?
הגירסה השלישית מגיעה מן הרמב"ן (ר' משה בן נחמן), בן המאה ה-13, שמסביר כי קריאתו הנכונה של הפסוק היא כווידוי, כחרטה. "אכן, גדול עווני ממחילה". ההשלכה מכך היא שהחרטה האנושית יכולה למנוע עונש אלוהי - עיקרון המצוי אצל הנביאים אך נעדר מן התורה.
לבסוף סימן או אות כלשהי מושמת על קין—איך נראית אות זו? מהי סגולתו של סימן זה, שהפך לשם דבר בתרבות המערבית וגם בעברית מודרנית.
בסיכום: פרשת קין והבל מתאפיינת בניסוחים רב-משמעיים ובפערים שהקורא חייב למלא, על פי דרכו ודמיונו.
כדי להתחיל להבין את תשובות האמנים לשאלות הרבות העולות מסיפור קין והבל, נעיין קודם ביצירה המכילה מספר שלבים בעלילה: תבליט מברונזה שנוצרה עבור דלתות הכנסייה המרכזית בפירנצה .
גיברטי מתאר את סיפור קין והבל בשתי מערכות: הראשונה נמצאת בצד שמאל ומתקדמת מלמעלה למטה, מתיאור ילדות האחים ליד בקתת הוריהם, אל שנות עבודתם במקצועות שבחרו; המערכה השניה, בצד ימין, גם היא מתקדמת כלפי מטה, מהעלאת המנחות והעדפת הבל המצויינת על ידי הנפת יד האל כלפיו, דרך מעשה הרצח, ועד לגירוש קין על ידי אלהים. בשתי המערכות, התבליט נעשית תלת-מימדית יותר כלפי מטה.
השוואת הטיפול של גיברטי לטיפולם של אמנים אחרים מגלה כי מעטים מתייחסים למחצית הראשונה של התבליט, דהיינו לרקע המשפחתי והמקצועי של האחים. רוב האמנים מתעניינים בעיקר בהבאת המנחות ובמעשה הרצח; במידה פחותה, מתייחסים לגירוש. מדוע, אם כן, בחר גיברטי להקדיש תשומת לב רבה לרקע, שגם המקרא ממעט לתאר (2 פסוקים)? נראה כי כוונת גיברטי היתה להעצים את הרצח על ידי הנגדתו לאוירה הרגועה של המערכה הראשונה, כאשר נקודת ההיפוך נמצאת בשלב המנחות; הדבר בא לידי ביטוי גם במעבר מקלו של הבל מכלי מרעה בידו כאשר הוא יושב בנחת ליד כלבו, אל כלי רצח המונף על ידי קין והעוד נמצא בידיו כאשר אלהים גוזר עליו גירוש. פירוש התנוחות של אלהים וקין במקטע אחרון זה אינו ברור כל צרכו: האם קין טוען כאן כי אינו אחראי לשלום אחיו (השומר אחי אנכי) או שמא מתוארת תחינתו לנוכח הגזירה האלהית?
ציירים במשך הדורות, כמו הפרשנים הספרותיים, נתנו ביטוי לתובנות שלהם ושל סביבתם הדתית-התרבותית באשר לשאלות הללו. כיצד טיפלו אמנים אחרים בשלבי הסיפור?
הבאת המנחות
(ג) וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהֹוָֽה׃ (ד) וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהֹוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃ (ה) וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃ (ו) וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃ (ז) הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשׇׁל־בּֽוֹ׃
(3) In the course of time, Cain brought an offering to יהוה from the fruit of the soil; (4) and Abel, for his part, brought the choicest of the firstlings of his flock. יהוה paid heed to Abel and his offering, (5) but to Cain and his offering [God] paid no heed. Cain was much distressed and his face fell. (6) And יהוה said to Cain,“Why are you distressed,And why is your face fallen? (7) Surely, if you do right,There is uplift.But if you do not do rightSin couches at the door;Its urge is toward you,Yet you can be its master.”
הבה נשווה את הגישה של גיברטי האיטלקי למעשה המנחות אל הגישה שבשלושה ציורים מצפון אירופה - כלומר מן השלב התרבותי שקדם לרנסנס, שהרי אמני הצפון כמו שאר אנשי הרוח פיגרו אחרי עמיתיהם באיטליה באשר לאימוץ עקרונות ההומניזם. כיצד הם מסבירים את ההעדפה האלהית?
•קיימת נטיה חזקה ובולטת להבדיל בין חזותם הפיזית של האחים: קין מתואר כמכוער, מגושם, מזוקן ודוחה לעומת הבל היפה והעדין. גם לבושם של האחים נבדל, כפי שניתן לראות במיוחד בציור מתוך ספר השעות של רוהאן. אצל גיברטי אין כל הבדל כזה.
•הבדל אחר הניכר בחלק מן הציורים הוא תנוחת האחים בעת הבאת המנחה: לעתים קרובות, מתואר הבל ככורע ברך בענווה בעוד קין רק משתופף או עומד זקוף, במין מרידה. יש לציין כי גיברטי לא נקט עמדה זו אלא תאר את שני האחים כורעים ברך בשני צדי המזבח.
•באשר למנחות עצמן, התופעה הבולטת אצל ציירים נוצרים לפני הרנסנס היא שהם מתארים את מנחתו של קין כאלומה שדופה, בניגוד לכבשה הבריאה של הבל. שוב בספר השעות של רוהאן, המייצג את האמנות הגותית, מודגש מרכיב זה.
•מרכיב מיוחד בציור המנחות מתוך התנ"ך המאוייר מהולקהאם הוא "פי הגיהנום" מתחת למזבחו של קין.
שד זה כאילו בולע את עשן המנחה של קין, ואילו מנחתו של הבל בוערת ועולה. אמנם גם אצל גיברטי אפשר לראות הבדל ניכר בלהבות המנחות – אך הדבר בא רק להסביר כיצד ניכרה העדפת יהוה את מנחת הבל.
כל המרכיבים שהזכרנו נראים גם בצילום זה מתוך הצגה של המחזה "קין והבל" ממחזור מחזות יורק מימי הביניים. שימו לב במיוחד לדמויות המלוות את קין (משמאל) והבל; נראה
כי הן מהוות החצנות של יצרי האחים.
אפשר להשוות את הדמויות האלה לשני פרצופי האלהים בציור אחר מימי הביניים.
לפי ניתוח זה, נראה כי ההתייחסות למעשה המנחות עוברת שינוי בתקופת הרנסנס: קודם לכן, פעלו אמנים רבים על פי הפרשנות הנוצרית השכיחה, שראתה בקין התגלמות הרשע ובהבל הצדיק התמים, ואילו גיברטי ואמנים אחרים מן הרנסנס האיטלקי מיתנו את ההבדלים ודמיינו את האחים כשווים, ולכן ההעדפה האלהית נראית שרירותית. כפי שנראה, שינוי זה מתבטא באופן בולט אף יותר בציורי מעשה הרצח.
באשר למעשה המנחות, חל שינוי נוסף בעת החדשה אל התמקדות הציירים ברגשות של האחים במקום בקרבנותיהם.
הבאת המנחות של קין והבל
גוסטב דורה, 1865 הנס תומה, 1839 – 1924
אצל דוֹרֶה, האדם המואר הוא הפחות אהוד (השוו את תמונתם של האחים ון אייק). הצללה מתוחכמת מדגישה שלא הכול 'שחור ולבן'.
כאן אנו רואים את הצלחתה ואת כשלונה של ההקרבה. ידיו של הבל רגועות ופתוחות; דעתו זחוחה, הוא מרוצה, אדיש כלפי אחיו, כולו שקוע בתהליך הרוחני שלו עצמו. קין, חשוף, מחוץ, צדודית פניו מופנית אל אחיו ומחציתם פונה אלינו והוא מושך בשפתו במבוכה; שתי ידיו קמוצות בחרדה. המזבחות קרובים למדי זה לזה, אך יקום שלם מפריד ביניהם. יער אפל וסמיך הוא הרקע לקורבנו של הבל, כאילו מדגיש את פעולתו המבשרת רעות של החסד האלוהי. דחיית קין מוארת בחזית הבהירה. העשן שלא עלה לשחקים מתעקל ומזדחל לרגליו. במרכז המזבח שלו נמצאים הגדילים השעירים, שיירי הגבעולים הנבולים שנדמים כאותו פרצוף מפלצתי שבתנ"ך המאוייר מהולקהאם.
האנס תומה, בן תקופתו של דורה, מצייר את השיחה האחת שהתנהלה בין האחים. האחים יצאו לשדה כדי לדבר. ויאמר קין להבל אחיו... אולי קין צריך רק לפרוק את אשר על לבו, לדבר עם מישהו, לגלות לאחיו את צפונותיו? כיצד מגיב הבל לאומללותו הנבוכה של אחיו בשל המנחה שנדחתה? האם הוא מביט בפניו של קין ורואה כמה הוא שבור, כמה מקנא הוא? האם אכפת לו? הוא עצמו עדיין לא יודע כמה מסוכן להיות 'נבחר' בידי האל. הוא עוטה זחיחות בוטחת.
מעשה הרצח
(ח) וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קׇם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃
(8) Cain said to his brother Abel … and when they were in the field, Cain set upon his brother Abel and killed him.
1295 בקירוב
שלב העלילה שמשך את רוב תשומת הלב האמנותי הוא הרצח. כאמור, שאלת כוונותיו של קין היא מרכזית פה. האמנים מבטאים את פרשנותם לגבי שאלה זו, ולגבי אופיו של קין בכלל, דרך מבעו, לבושו, תנוחותיו ודרך כלי הרצח. אמנם כותב אבן עזרא כי אין חשיבות לסוג הכלי, אך למעשה אפשר להסיק מכך מסקנות לגבי כוונותיו.
לדוגמה, בציור מתוך תמונת המזבח מגרבאו, למייסטר ברטראם, רואים אנו את קין השטני, לבוש האדום, בהניפו לסט של חמור לקראת מכת המוות של הבל, שזב כבר דם מראשו. הבל לבוש כחול, צבעו הטיפוסי של ישו באיקונוגרפיה הנוצרית בימי הביניים, וכך הוא נתפס בכלל—אבטיפוס ותקדים לקדוש המעונה האולטימטיוי, המתחנן לרחמים. קין אף דורך על הבל ומתברר שזהו ביטוי לפרשנות הנוצרית המקובלת למילים: ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו—שתורגמו ללטינית במובן "ויעלה קין על הבל....". ציור מתוך התנ"ך המאוייר של הדוכס מאלבה מתאר את הרצח באופן אף יותר אלים—קין נושך את צווארו של הבל. מקור הגירסה לאמצעי הרצח המשונה הזה הוא כנראה ספר הזהר.
בין הציורים המוסלמיים המעטים של הרצח, מעניין האיור הפרסי משנת 1300, שבו קין מניף סלע מעל ראש הבל הישן. מסתבר כי אמן זה פירש את הביטוי "ויקם..." כ"הפתיע", פירוש קרוב למצוי אצל פשטנים יהודים .
כאמור, עד לימי הרנסנס, ציורי הרצח ניזונו בעיקר מן הפרשנות הנוצרית שראתה בקין את התגלמות הרשע ואף השוותה אותו ליהודים. לפיכך מעניין כי סיפור קין והבל נעדר מציורי בראשית הרבים בתקרת קפלת הסיסטינה – נראה כי פרשנות תיאולוגית צרה זו לא התאימה לתפיסה ההומניסטית של מיכלאנג'לו. אמנם הסיפור מופיע שוב בהמשך הדורות, אך לא כסיפור בבואה אנטי-יהודי אלא כאבטיפוס לתופעה האנושית-הפוליטית של תחרות. לדוגמה, בציורו של טיציאן, שתי הדמויות מתוארות כשריריות וכלבושות באותו האופן הקמאי.
אך הפרשנות הסטריוטיפית חוזרת לקראת סוף המאה ה-19, בפסלו של רינהולד בגאס, שהרבה לפסל את דמותו של ביסמרק ושאר מנהיגי גרמניה הלאומניים.
מיכלאנג'לו, פייטה, 1498 - 1499 בגאס, רצח הבל, 1897
כאן קין מתואר כיליד אפריקני, רגע אחרי הרצח, כאשר גופת הבל החיוורת והרפוסה מוטלת כטרף על גזע עץ נגדע. אם כן, הסיפור מתפרש כאזהרה מפני איום הגזעים "הנחותים". מבחינה איקונוגרפית, משמת הפייטה של מיכלאנג'לו—שהשפיעה רבות על בגאס במהלך שהותו באיטליה—בסיס לפסלו,אך כאן נעלם כל רמז לחמלה.
גירוש ואות קין
(ט) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃ (י) וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃ (יא) וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃ (יב) כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃ (יג) וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהֹוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֺנִ֖י מִנְּשֹֽׂא׃ (יד) הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כׇל־מֹצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי׃ (טו) וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהֹוָ֗ה לָכֵן֙ כׇּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהֹוָ֤ה לְקַ֙יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת־אֹת֖וֹ כׇּל־מֹצְאֽוֹ׃ (טז) וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃
(9) יהוה said to Cain, “Where is your brother Abel?” And he said, “I do not know. Am I my brother’s keeper?” (10) “What have you done? Hark, your brother’s blood cries out to Me from the ground! (11) Therefore, you shall be more cursed than the ground, which opened its mouth to receive your brother’s blood from your hand. (12) If you till the soil, it shall no longer yield its strength to you. You shall become a ceaseless wanderer on earth.” (13) Cain said to יהוה, “My punishment is too great to bear! (14) Since You have banished me this day from the soil, and I must avoid Your presence and become a restless wanderer on earth—anyone who meets me may kill me!” (15) יהוה said to him, “I promise, if anyone kills Cain, sevenfold vengeance shall be exacted.” And יהוה put a mark on Cain, lest anyone who met him should kill him. (16) Cain left the presence of יהוה and settled in the land of Nod, east of Eden.
לאחר הרצח קיים דו-שיח ממושך בין אלהים לבין קין, המורכב מחקירה, הכחשה, האשמה, תגובה וריכוך הגזירה. מצד אחד, לא ברור מה כוונת האל בהצבת שאלות בפני קין; מצד שני מצבו הנפשי של קין אינו חד-משמעי. גם כאן, פרשנות הציירים מתבטאת במבעים, בתנוחות ובמחוות.
לדוגמה, בקטע זה מתוך הפסיפס שבכנסיית מונראלה בסיציליה, מן המאה ה-12, מצביע האל לעבר גלותו של קין, כתגובה לידיו המורמות (זעקת) של דמו המואנש של הבל ההרוג, ואילו קין מתגונן בעזרת ידו הפתוחה. כדרכה של האמנות הביזנטית, אין במבעים או במחוות ביטוי רב לרגשות.
גם באיורים מוסלמיים חסר ביטוי ניכר לרגשות. אך על פי הסיפור המאוייר כאן, קין נתקף רגשות אשם לאחר הרצח וכיוון שלא ידע מה לעשות עם הגופה, נשא אותה והסתובב איתה על גבו ימים עד שאללה, ברחמיו, שלח שתי ציפורים ללמד אותו את מנהג הקבורה.
קבורת קביל, קיסס אל אנביאה,
ספריית צ'סטר בייטי, המאה ה-16
סיפור דומה נמצא גם במדרשים יהודיים מאוחרים. לכן, גם במקורות היהודים וגם במקורות המוסלמים, ניכרת הבנה מסויימת למצבו הרגשי של קין.
נטיה זו של פרגון כלפי קין הלכה והתחזקה בעת החדשה והיא מתבטאת למשל בציור גילוי גופתו של הבל מאת הצייר והמשורר האנגלי הרומנטי, ויליאם בלייק (1826). סוגים שונים של יגון נראים במבעים של קין ושל אדם, ואילו חווה מקוננת את מות בנה בהרכנת ראשה וגופה. באותה תקופה ממש, כתב משורר אנגלי אחר, לורד ביירון, מחזה המתאר את קין כגיבור טרגי.
עיסוק ברגשות הדמויות ניכרת גם בפסליו של גוסטינוס אמברוסי, פסל אוסטרי של המאה ה-20.
העוסק כולו בהיבטים רבים של סיפור קין והבל
ומכיל מקורות ספרותיים וחזותיים הקשורים בו
לתמונות נוספות בנושא זה ראו תל"י מדרש אמנות