- Is this statement about Abraham's charge to his children to be taken as our charge? If it is, is it a national charge or a personal charge?
- How well do our lives as a nation and as individuals reflect this charge?
(5) Thus said God the LORD, Who created the heavens and stretched them out, Who spread out the earth and what it brings forth, Who gave breath to the people upon it And life to those who walk thereon: (6) I the LORD, in My grace, have summoned you, And I have grasped you by the hand. I created you, and appointed you A covenant people, a light of nations— (7) Opening eyes deprived of light, Rescuing prisoners from confinement, From the dungeon those who sit in darkness.
- Is the position of Israel as a model for the nations something that we are supposed to actively pursue or is is simply something that happens naturally by following God's commandments?
- Would our lives change if we felt that this was something that was our responsibility to do as opposed to a natural consequence of following God?
רד"ק, ישעיה פמ"ב פס' ו'
לברית עם לקיום כל עם ועם כי בעבורך מתקיים כל העולם וכל ברית הוא ענין קיום וכן תהיה גם כן לאור גוים כמו שאמר והלכו גוים לאורך והאור הוא התורה שתצא להם מצוין, וישראל יהיו קיום האומות על שני פנים האחד שיהיה שלום בעבורם בכל הגוים כמו שאמר על המשיח, ודבר שלום לגוים, ואמר והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וגו', השנית כי בסבת ישראל יהיו הגוים שומרים שבע מצות וילכו בדרך טובה כמו ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו וגו'.
David Kimchi, Commentary to Isaiah, 42:1,
A covenant People to maintain all the nations. For the whole world is maintained on your behalf. And every covenant is related to maintenance. And thus you shall also be "a light to the nations" as it says, "And nations shall walk in your light"(Isaiah 60:3). And the light is the Torah that will come out of Zion for them. And Israel will be the maintenance of the nations in two ways. First of all, because of it, there will be peace among all the nations as it says of the Messiah, "And he will speak of peace to the nations..."(Zacharia 9:10) and it says "And he will rebuke the nations and they will beat their swords into plowshares..."(Isaiah 2:4). Secondly, because of Israel, the nations will keep the seven mitzvot and they will do good as it says, "And God will teach us God's ways and we will walk on God's paths..."(Isaiah 2:3). ,
(ד) והיית לאב המון
(ה) גוים שעד כה שקרא אברהם בשם ה׳ וגייר כמה אנשים לא הי׳ אלא אותם אנשים שנתגיירו לגמרי ונכנסו בכלל עובדי ה׳ בתורתו שלמדם אברהם וכמבואר בגמ׳ סנהדרין דצ״ט ע״ב ובעבודת כוכבים ד״ט דמשמעות ואת הנפש אשר עשו בחרן. הוא שלמדם תורה. ודבר זה א״א בכל העולם ומראש מקדם לא הי׳ הכונה אלא להציב גבולות עמים למספר בנ״י. אבל לא שיהיו כולם בכלל עדת ישראל. אבל זה הי׳ הרצון והתכלית שיהיו כל אוה״ע יודעים את ה׳. והאלילים כליל יחליף ולדבר זה הזהיר הקב״ה את אברהם שיהי רצונו להשקיע דעתו להיות לאב המון גוים להכירם את ה׳. ובזה יהי׳ נקרא אב המון גוים כאב המעמיד את בנו על דעת ישרה ובזה נתבאר דבר ה׳ הקודם
(4) And you shall be the father of many...
(5) Nations: For until this point, Abraham had called out the name of God and converted some people, but this was only those people who converted entirely and entered under the category of servants of God in God's Torah that Abraham had taught them. And this is as it is taught in the Gemara Tractate Sanhedrin (99b) and in Avodat Kochavim (page 9) that the meaning of "the souls that they made in Charan" is that he taught them Torah and this is impossible for the whole world. And from the beginning, the only purpose was to "establish the borders of the nations according to the number of the children of Israel."(Devarim 32:8). But it was the desire and the goal that all of the nations should know God. "And the idols would entirely disappear"(Isaiah 2:18) And it was for this thing that God warned Abraham that his desire should be to the depths of his understanding to be a father of many nations, to make them know God. And In this he was called a father of many nations, like a father who establishes his son with correct ideas and by this the previous statement of God is clarified.
(ד) ולזה נוצר אח״כ עם ישראל כמו שאמר ישעיה הנביא מ״ט ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים. ופי׳ לברית עם לתקן כל עם באמונה שהוא נקרא ברית וכמש״כ בס׳ שמות ל״א ט״ז ובכ״מ: לאור גוים בד״א. וזהו תכלית הבריאה כמו שאמר ה׳ ליהושע ד׳ כ״ד למען דעת כל עמי הארץ את יד ה׳ כי חזקה היא למען יראתם את ה׳ אלקיכם כל הימים הרי דלכל עמי הארץ אין הרצון אלא שידעו את יד ה׳ ולא כמו תכלית סגולת ישראל שיהיו גם יראים את ה׳ כל הימים. והיה לזה התכלית. ההתחלה בימי יהושע האבנים שנצטוה לכתוב עליהם תורה שבכתב בשבעים לשון. וכתיב בזה הענין של האבנים. היום הזה נהיית לעם וגו׳ כמו שביארנו במקומו בס׳ דברים כ״ז ט׳. ואח״כ בא והגיע ע״י הפיזור הגדול של ישראל לזה התכלית כמו שנבאר ג״ז שם בעזרו ית׳. אמנם מראש הזהיר הקב״ה כ״ז לא״א ראש האומה הנבחרת. וכח כל האומה נכלל בשורשה. ובזה מובן הא דקיי״ל כר״י דגר יכול לומר אלקי אבותינו אלקי אברהם כו׳ והוא משום דכתיב כי אב המון גוים נתתיך כמש״כ התוס׳ בב״ב דפ״א בשם הירו׳ והקשה בחי׳ ריטב״א מכות פ״ג די״ט נהי דאברהם אב לגוים. יצחק ויעקב מא״ל ונדחק בישוב. ולדברינו מבואר דאברהם וכל זרעו אבות המון גוים הם:
(4) And for this purpose, the nation of Israel was formed as it says in the prophet Isaiah,"I created you and appointed you a covenant people, a light of nations." And the meaning of "A covenant people" is to repair all of the nations with faithfulness which is called "covenant". And this is like what is written in the book of Shemot (31:16) and in several places. "A light of nations" through your manner. And this is the purpose of creation as God said to Joshua, "In order that all the nations of the world will know the hand of God, for it is strong, in order that you will fear God your God for all time."(Joshua 4:24). The desire for all of the nations is only that they will know the hand of God and not like the purpose of the selections of Israel that they will also fear God for all time. And for this end, the beginning was at the time of Joshua when they were commanded to write the Written Torah on the stones in seventy languages. And it is written with regard to the stones, "On this day you have become a nation,"(Devarim 27:9) as we explained in its place . And afterwards the great dispersion of Israel among the nations came for this purpose as we will explain there as well with the help of God. However, from the very beginning God warded Abraham our father, the head of the chosen nation. And the power of every nation lies in its roots...
(כח) ...והנראה באשר ראינו שהוקשו יעקב לזרעו לסימן הליכות עולמם. וא״כ יש לנו לומר דמה יעקב עלה ממצרים מקום גלותו לא״י בכבוד מאד נעלה. כך יצאו ישראל מארץ שבים בימי משיח... ועיקר סיבה זו שיהא רוב חיותנו בגלות כבר נתבאר בפ׳ לך י״ז ו׳ דהקב״ה גלה לא״א אשר נוצרו בניו להיות לאור גוים וזה א״א רק כשהם מפוזרים בגלות. וכן יעקב אבינו כשבא למצרים שהיה אז עיקר הישוב שם. נתגדל בזה שמו ית׳ כשראו השגחתו על יעקב וזרעו:
(28) ...And it appears from what we've seen that Ya'akov is compared to his seed as a sign of the way the way their world would develop. And if so, we can also say that just as Ya'akov ascended from Egypt, the place of his exile to the Land of Israel with great honor, so too shall Israel go out from the lands of their captivity in the days of the Messiah...And the principle reason that most of our lives are in exile, I already explained in Parashat Lech (Bereshit 17:6) that the Holy Blessed One revealed to Abraham our father that his children were created to be a light to the nations. And this is possible only when they are dispersed in exile. And thus Ya'akov our father, when he came to Egypt, for this was then his principle settlement there, the God's blessed name became very great when they saw how he cared for Ya'akov and his seed.
- How does the Netziv's conception of the mission of the Jews compare to the Radak's explanation of the Isaiah piece?
- According to the Netziv, how are we supposed to be spending our time in the diaspora?
הרמן כהן, צטוט מאחוזת מולדת, י"ל ע"י א.ב. יהושע.
האם באמת היהודים מבקשים להיות סתם מאושרים כמו כולם ? שאל בסרקאזם מר. האם בשביל להקים עוד אלבניה קטנה ולאומנית במזרח התיכון סבלנו את הסבל הגדול של ההיסטוריה היהודית? האם נמיר את השליחות הגדולה שנטל על עצמו העם היהודי להיות אור מוסרי ורוחני לגויים, בשעשועי דגלים ומצעדים?
Hermann Cohen, Quoted in Achuzat Moledet, ed. A.B. Yehuoshua
"Should the Jews truly seem simply to be happy like everyone else?" you asked sarcastically. Was it in order to set up another small and nationalistic Albania in the Middle East that we suffered the great suffering that is Jewish history? Shall we exchange the great mission that the Jewish nation took upon itself to be a light of ethics and spirituality to the nations for the pageantry of flags and marches?
It’s not about adding another tiny, pathetic power structure to the throne of others, it is about a settlement, independent of the mob of nations and building up internal values and thus on the fulfillment of Judaism […],, That is what I have in mind with Palestine. Not a ‘state’but that ancient speck of earth, the promising pledge of final and hallowed permanence, the rough soil which alone can bring forth the seed of the new unity. Not because we desire power but because we week fulfillment, which is the desire to increase God’s power on earth.
- Is Cohen's argument against Zionism the natural expansion of the Netziv's position? Is there any compromise?
- Can we find a source for Buber's argument here in the sources we've seen to this point?
- do either of these arguments resonate for you?
(יח) וכלל החוקים הם המצות שאי אפשר למצא להן תעודה בהוה כי אם הן זריעה והכנה על העתיד, כי רק בבא המועד המאושר אז יורגש כמה גדולה היא התועלת שקנו בני האומה הנפלאה הכנה להדרכה מעולה כזאת. ושופטינו ויועצינו בדרשם את התורה וימצאו עמנו מוכשר להוציא אל הפועל אלו הנצנים, אז תצא האורה לכל העם. והעם המתעלה לזאת ההנהגה הנפלאה בהרגש פנימי טבעי של רחמנות, ביישנות, גמילות חסדים שיצאו אל הפועל במלא מובנן, מוכרח הוא שיהיה לאור גויים. וכל העמים בשומעם את החוקים האלה יאמרו ״רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה״.
(18) The category of “chukim” is [defined as] commandments that we cannot find an ultimate purpose for them in the present, and are rather a sowing of the seeds and a preparation for the future. Only when that fortunate time comes, only then will we sense how great the purpose acquired by this wondrous nation is, a preparation for instruction so lofty as this. When our judges and advisors will expound the Torah and will find our nation ready to bring out to actuality those buds, then the light will go out to the entire nation. The nation that is so lofty for that wondrous leadership, in the inner natural feeling of compassion, of meekness, of acts of kindness that come out from our full understanding, that will surely be a (Isaiah 42:6, Isaiah 49:6) “light unto the nations”. When all the nations hear about these chukim, they will say (Deuteronomy 4:6) “Surely this great nation is a wise and understanding people”.
Four score and seven years ago our fathers brought forth on this continent, a new nation, conceived in Liberty, and dedicated to the proposition that all men are created equal.
Now we are engaged in a great civil war, testing whether that nation, or any nation so conceived and so dedicated, can long endure. We are met on a great battle-field of that war. We have come to dedicate a portion of that field, as a final resting place for those who here gave their lives that that nation might live. It is altogether fitting and proper that we should do this.
But, in a larger sense, we can not dedicate -- we can not consecrate -- we can not hallow -- this ground. The brave men, living and dead, who struggled here, have consecrated it, far above our poor power to add or detract. The world will little note, nor long remember what we say here, but it can never forget what they did here. It is for us the living, rather, to be dedicated here to the unfinished work which they who fought here have thus far so nobly advanced. It is rather for us to be here dedicated to the great task remaining before us -- that from these honored dead we take increased devotion to that cause for which they gave the last full measure of devotion -- that we here highly resolve that these dead shall not have died in vain -- that this nation, under God, shall have a new birth of freedom -- and that government of the people, by the people, for the people, shall not perish from the earth.
Abraham Lincoln
November 19, 1863
- What do Lincoln and Rav Kook have in common in the way the envision their national purpose?
- What is lacking in these visions in terms of their relevance to the individual?
דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה...
Rebbi Simlai expounded, Six hundred and thirteen mitzvos were told to Moshe...
...בא דוד והעמידן על אחת עשרה דכתיב (תהלים טו, א) מזמור לדוד [ה'] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי יקוק יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם הולך תמים זה אברהם דכתיב (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים...לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו המלך שגירר עצמות אביו במטה של חבלים ואת יראי יקוק יכבד זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו (אבי אבי) רבי רבי מרי מרי...כספו לא נתן בנשך אפילו ברבית עובד כוכבים...כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא מינייהו ימוט אמרו ליה מי כתיב עושה כל אלה עושה אלה כתיב אפילו בחדא מינייהו... בא ישעיהו והעמידן על שש דכתיב (ישעיהו לג, טו) הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע הולך צדקות זה אברהם אבינו דכתיב (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ודובר מישרים זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים...וכתיב (ישעיהו לג, טז) הוא מרומים ישכון [וגו'] בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב (מיכה ו, ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה יקוק דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה') אלהיך עשות משפט זה הדין אהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה והלא דברים קל וחומר ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה חזר ישעיהו והעמידן על שתים שנאמר (ישעיהו נו, א) כה אמר יקוק שמרו משפט ועשו צדקה בא עמוס והעמידן על אחת שנאמר (עמוס ה, ד) כה אמר יקוק לבית ישראל דרשוני וחיו מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא דרשוני בכל התורה כולה אלא בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב, ד) וצדיק באמונתו יחיה
...Dovid came and established them on eleven, as it is written, (Psamls 15,1) "A psalm of Dovid. Hashem, who shall dwell in your live? Who will dwell upon your holy mountain? One who walks upright, and works righteously, and speaks truth in his heart, That has no slander upon his tongue, nor does evil to his fellow, nor takes up a reproach against his neighbor; In whose eyes a vile person is despised, But he honors those that fear Hashem; He swears to his own hurt, and does not changes; one who doesn't lend out his money on interest, Nor take a bribe against the innocent. He that does these things shall never falter. "One who walks upright", this is Avraham, as it is written (Genesis 17,1) "Walk before me and be perfect"..."Has done no evil to his fellow" that he doesn't enter his fellows trade. "Who does not takes up a reproach against his neighbor" This refers to one who brings his relatives near him. "In whose eyes a vile person is despised" This refers to King Chizkiyahu who dragged the bones of his father on a bed of ropes. "But he honors those that fear Hashem" This refers to Yehoshafut the King of Yehuda, who whenever he would see a Torah scholar would get up from throne, embrace them and kiss them, and call them (my father, my father), my Rebbi, my Rebbi, my master, my master. "..."Who doesn't lend out his money on interest" even with interest to an idol worshiper...It is written, "He that does these things shall never falter" Whenever Raban Gamliel would reach this verse, he would weep. He would say one who does all of these is the one who will not falter, but if he only does one of them, then he will falter. They told him is it written "who does all of these things"? it is written, "one who does these things" which would imply even one of them... Yeshaya came and established these on six, as it is written (Issiah 33,15) "He who walks righteously, and speaks uprightly; He who despises unlawful gain, who shakes his hands from accepting a bribe, who stops his ears from hearing bloodshed, and shuts his eyes from seeing evil." "He who walks righteously", this refers to Avraham our forefather, as it is written (Genesis 18, 19) "For now I known that he may command etc.". "And speaks uprightly" this refers to one who does not embarrass his fellow in public...And it is written [about one who does these six things], (Issiah 33,16) "He will dwell on high, etc." Micha came and established them on three, as it is written "It has been told to you, O man, what is good, and what does Hashem require of you?: Only to do justly, and to love mercy, and to walk discreetly with your God." "To do justly", this refers to laws. "To love mercy", this refers to kind deeds. "And to walk discreetly with your God" this refers to bringing out the dead and bringing in the bride. And is it not a kal v'chomer? If matters which are usually not done discretely [like funeral and bridal processions], the Torah says to perform them with discretion, then matters which usually are done discreetly [like charity], how much more so [should they be performed discreetly. Yeshaya returned and established these on two, as it is said (Isaiah 56,1) "So says, God, guard justice, and do righteousness". Amos came and established these on one, as it is said (Amos 5,4) "Thus said Hashem to the house of Israel: Seek me Me, and live." Rav Nachman bar Yitzchak challanged this, maybe it means to seek out the entire Torah? Rather, Chabakuk came and established these on one as it said (Habakkuk 2,4) "The righteous shall live by his faith."
You do not have to be good.
You do not have to walk on your knees
for a hundred miles through the desert repenting.
You only have to let the soft animal of your body
love what it loves.
Tell me about despair, yours, and I will tell you mine.
Meanwhile the world goes on.
Meanwhile the sun and the clear pebbles of the rain
are moving across the landscapes,
over the prairies and the deep trees,
the mountains and the rivers.
Meanwhile the wild geese, high in the clean blue air,
are heading home again.
Whoever you are, no matter how lonely,
the world offers itself to your imagination,
calls to you like the wild geese, harsh and exciting -
over and over announcing your place
in the family of things.
- Who does the Gemara expect to behave in the ways laid out above? Ordinary people or extraordinary people? What about Mary Oliver in her poem "Wild Geese"?
- Does the charge of the Talmud or of Oliver constitute a mission? Can it work on a national level? Is that necessary?