English Sefarim
Definition of bishul: The causing of the change of the property of an item with the use of heat.
המבשל וכו' - אחד המבשל את המאכל, או את הסממנין, או המחמם את המים, ואחד האופה את הפת –– הכל ענין אחד הוא. המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא או המחמם את המתכות עד שתעשה גחלת –– הרי זה תולדת מבשל. וכן הממסס את הדונג, או את החלב, או את הזפת, והכופר והגפרית, וכיוצא בהן –– הרי זה תולדת מבשל וחייב. וכן המבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס –– חייב משום מבשל. וכן הנותן חתיכת עץ בתנור כדי שיתייבש, וידוע שמתחלה הוא מתרפה ויוצא ממנו הלחלוחית –– חייב משום מבשל. כללו של דבר: בין שרפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך –– הרי זה חייב משום מבשל. ועל כן יש ליזהר מאד שלא להניח עצים לחים על התנור ליבשן.
And one who boils - Whether he cooked food, or spices, or water, and whether he cooked bread –– it's all one thing. And one who soften one of the types of metals any amount or he heats the metal until it becomes a coal –– he has violated a subcategory of bishul. And someone who dissolves wax, or fat, or pitch, or cyprus flower, or sulphur, or anything similar –– he has violated a subcategory of bishul. And, so too, someone who boils dirt until it becomes pottery –– he has violated bishul. And, so too, someone who puts pieces of wood in the stove in order to dry them, and he knows that at first they are most, but that the moisture will come out of it –– he has violated bishul. The rule is: Whether it's the burning of something hard in the fire or that it is hardening something soft –– he is violating bishul. Therefore, you should be very careful to not place moist wood over a stove to dry them.
האופה כגרוגרת חיב. אחד האופה את הפת, או המבשל את המאכל, או את הסממנין, או המחמם את המים –– הכל ענין אחד הוא. שעור המחמם את המים כדי לרחץ בהן איבר קטן. ושעור מבשל סממנין כדי שיהיו ראויין לדבר שמבשלין אותן לו:
A person who bakes [an amount of food] the size of a dried fig is liable. Just as a person is liable for baking bread, he is liable for cooking food or herbs, or for heating water. These are all one type [of activity]. The minimum amount of water for which one is liable for heating is an amount sufficient to wash a small limb. The minimum amount of herbs for which one is liable is the amount required to serve the purpose for which they are being cooked.
אסור בשבת - לבריא ליהנות ממנו אבל במו"ש מותר מיד וטעמו דכיון דהא"י בישל בהיתר לא בעי להמתין בכדי שיעשו וגם לא גזרו בזה משום בישולי א"י [הגר"א]:
הטוחן כגרוגרת חייב וכו'. כל אלו השיעורין שהן במלאכת האוכלין נראה שהן שוין וכגרוגרת. ובפרק כלל גדול (שבת ע':) ׳׳קצר וטחן כגרוגרת.׳׳ וזה מבואר:
One who grinds the size of a dried fig is obligated.... All of these sizes are by melacha by food [as apposed to liquid] that they are equal and the size of a grogros. And in perek "Klal Gadol" it give the case case of harvesting and grinding the size of a fig. And this is clear.
אמר רב אחא בר רב עוירא: האי מאן דשדא סיכתא לאתונא — חייב משום מבשל. פשיטא! מהו דתימא לשרורי מנא קא מיכוין, קא משמע לן דמירפא רפי והדר קמיט. אמר רבה בר רב הונא: האי מאן דארתח כופרא — חייב משום מבשל. פשיטא! מהו דתימא כיון דהדר ואיקיש אימא לא, קא משמע לן.
המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא או המחמם את המתכות עד שתעשה גחלת הרי זה תולדת מבשל. וכן הממסס את הדונג או את החלב או את הזפת והכפר והגפרית וכיוצא בהם הרי זה תולדת מבשל וחיב. וכן המבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס חיב משום מבשל. כללו של דבר בין שרפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חיב משום מבשל:
A person who melts even the slightest amount of metal or who heats a piece of metal until [it glows like] a coal performs a derivative [of the forbidden labor] of cooking. Similarly, a person who melts wax, tallow, tar, brown tar, or pitch, and the like performs a derivative [of the forbidden labor] of cooking and is liable. Similarly, a person who heats an earthenware utensil until it becomes hard clay is liable for cooking. The general principle is: Whether one softens a firm entity with fire or hardens a soft entity, one is liable for cooking.
אמר רבי יהודה אמר שמואל: אחד שמן ואחד מים, יד סולדת בו — אסור, אין יד סולדת בו — מותר.
Rav Yehuda said that Shmuel said that the halakha is: With regard to both oil and water, heating either one to the point where the hand spontaneously recoils from it is prohibited. Heating either one to the point where the hand does not spontaneously recoil from it is permitted.
אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים:
If the water becomes yad suledes it has changed and is no longer water.
אגלי טל ביאורים מלאכת האופה י׳׳ט:י׳׳ב
אך בירורן של דברים דבחמין יש שני דברים: הא'. מה שהמים נתבשלו, ואפילו לאחר שנצטננו, אינו דומה מים מבושלים לקודם שנתבשלו. וזה ידוע ברפואה. ואם כן שפיר חשוב שנשתנה. הב'. מה שהם עדיין חמין וידוע שמים צוננין אין אדם נהנה מהם אלא כשהוא צמא. [ומהאי טעמא אם חונקתו אומצא ושותה להוריד המאכל לבני מעיים אינו מברך כב, אף דבעלמא האוכל לרפואה כיון דמכל מקום מתהני מיני' בעי ברוכיכג. מים בשאינו צמא אינו נהנה מהם]. ואלו החמין אין שתייתן לצמאו. ועל כן, השותה חמין שלא לצמאו לא חשוב דבר הנאכל כמו שהוא חי.
Eglei Tal Explanations of The Melacha of Baking 19:12
However, there are two things that are different between water and other things. 1) Water that is boiled even after it is done boiling it is not similar to water before being boiled. And this is also apparent by medicine. And if so, it is goodly considered different. 2) When water is still hot you know that they are going to become cold, and a person is only able to have benefit from them once they become cold. [And
המפקיע את הביצה בבגד חם או בחול ובאבק דרכים שהן חמים מפני השמש אף על פי שנצלית פטור. שתולדות חמה אינם כתולדות האש. אבל גזרו עליהן מפני תולדות האור. וכן המבשל בחמי טבריה וכיוצא בהם פטור. המבשל על האור דבר שהיה מבשל כל צרכו או דבר שאינו צריך בשול כלל פטור:
(3) A person who breaks open an egg over a warm cloth, over sand, or over the dust of the roads that are heated by the sun is not liable even though it becomes roasted, for the derivatives of the heat of the sun are [governed by] different [laws than those governing] the derivatives of fire. Nevertheless, the Sages instituted a decree forbidding cooking with [the derivatives of the heat of the sun], lest [one cook with] the derivatives of fire. Similarly, a person who cooks using the [hot] springs of Tiberias and the like is not held liable.
A person who cooks food that has been completely cooked, on a fire, or who cooks food that does not need to be cooked at all is not liable.
מרכבת המשנה (חעלמא), הלכות שבת פרק ט׳:ג׳
המבשל על האור וכו'. עיין מ"ש לעיל פ"ג ה"ח. ומ"ש או דבר שאינו צריך בישול כלל. בעבודה זרה דף ל"ח כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עכו"ם והוא הדין לענין שבת. ואע"ג דלענין נתבשל כמאכל בן דורסאי לא מדמה רבנו בישול שבת לבישולי עכו"ם ממש מ"מ מה דחזי חי לגמרי מודים רבנן לחנניא:
פירות שנאכלין חיין מותר ליתנם סביב הקדירה אע"פ שאי אפשר שיצולו קודם שחשכה ומיהו צריך ליזהר שלא יחזיר הכיסוי אם נתגלה משחשיכה ושלא להוסיף עליו עד שיצולו מפני שממהר לגמור בישולם בשבת:
(4) 4. Fruit that is usually eaten raw is permitted to be place around the pot, even though there is not sufficient time for them to roast [completely] before dark. However it is necessary to be careful not to return the cover if it is close to dark and not to add to it because one will be hastening [the fruit’s] cooking on Shabbos.
מג"א ס"ק יג דתפוחים חיין לצולן אסור לא ידעתי מה כ"ש איכא הא הכא גרע לענין קירוב בשול הוי בשול גמור דאורייתא (ועיין מ"ש בגליון רסי' שס"ח) אלא דהכא הוי רק דרבנן כיון דנאכלים חיים וא"צ בשול כמ"ש הרמב"ם פ"ט הל' ג' אבל עכ"פ הבשול הוי בשול מעליא דבעלמא כה"ג חייב ואלו להניחה סמוך לתנור קודם שהוסק בעלמא הוי ג"כ דרבנן דבעידנא דנותן שם הפירות עדיין ליכא אור וכדקיי"ל א' נותן מים וא' נותן אור דהנותן מים פטור א"כ קיל יותר מהך דהכא ומה כ"ש הוא:
שער הציון סימן שי''ח:קי׳׳ד
הנה ברמב"ם פרק ט הלכה ג כתב דהמבשל דבר שמבשל כל צרכו או שאין צריך בישול כלל פטור, ופשוט לעניות דעתי דהיינו דבר שאינו משתבח כלל על ידי הבשול, ולאפוקי פירות וכהאי גוונא שהוא משתבח על ידי הבשול, ותדע, דהלא מוכח בגמרא בשבת [מ' ע"ב] דמים יש בו משום בישול, והרי מים גם כן שותה אותו כשהוא חי!
פרי מגדים, אורח חיים, אשל אברהם סימן רנ׳׳ד:א׳
שאצל. עיין מ"א... ולכאורה נראה דווקא מים ויין ושמן, שאין האש פועל בו להכשיר כל כך, דנאכל חי ג"כ, והבישול הוא החימום, הלכך כל שנצטנן יש בו בישול. מה שאין כן שומן אווז ומוהל הבשר, שאי אפשר לאכול כי אם על ידי בישול, תו אף נצטנן אין בו בישול.
אמר רב אחא בר רב עוירא האי מאן דשדא סיכתא לאתונא חייב משום מבשל פשיטא מהו דתימא לשרורי מנא קא מיכוין קא משמע לן דמירפא רפי והדר קמיט.
דמרפי רפי - ע"י חום האור והמים שבתוכו יוצאין ולאחר שיצאו מימיו קמיט מתקשה וכי רפי ברישא הוי בישולו:
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר בֵּין שֶׁרִפָּה גּוּף קָשֶׁה בָּאֵשׁ אוֹ שֶׁהִקְשָׁה גּוּף רַךְ הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל:
(6) A person who melts even the slightest amount of metal or who heats a piece of metal until [it glows like] a coal performs a derivative [of the forbidden labor] of cooking. Similarly, a person who melts wax, tallow, tar, brown tar, or pitch, and the like performs a derivative [of the forbidden labor] of cooking and is liable.
Similarly, a person who heats an earthenware utensil until it becomes hard clay is liable for cooking. The general principle is: Whether one softens a firm entity with fire or hardens a soft entity, one is liable for cooking.
(א) בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף הרך וכו'. קשה דבפ' כלל גדול (שבת דף ע"ד) אמרו האי מאן דשדא סיכתא לאתונא חייב משום מבשל והקשו פשיטא ותירצו מהו דתימא לשרורי מנא קא מכוין קמ״ל דמירפא רפי והדר קמיט ע״כ... וי״ל דהוא סובר דכל דבר לח שמתבשל אע״פ שמתקשה חייב משום בישול.
מרדכי מסכת שבת תלג
חרדל שלשו מע"ש כו' נותן לתוכו דבש ובלבד שלא יטרוף פי' הדבש לא יכה בכף כדי לערב יחד כמו ביצים טרופות אלא מערב יחד ביד משמע מכאן דאם כתש שומים מע"ש מותר לתת לתוכן משקין בשבת אמנם בירושלמי דפרק כלל גדול [הלכה ב] משמע בגמ' דחייב דקאמר האי מאן דשחיק תומא וכו' כד יהיב משקה מחייב משום לש ואומר ר"י דתלמודא דידן דפסיק ממחו בין ביד בין בכלי היינו כי נותן מים מע"ש ובליל שבת ממחו ומערבו בין ביד בין בכלי וכן הדין בשומין ובחרוסת בשבת דצריך ליתן משקין מבע"י ובליל שבת מערבו אפילו בכלי ואם לא נתן משקין מבע"י מערב באצבעו אבל לא בכלי כגון כף: