Angel - מלאך
Initially meaning simply "messenger". Other names for angels:
(ד) עֹשֶׂ֣ה מַלְאָכָ֣יו רוּח֑וֹת מְ֝שָׁרְתָ֗יו אֵ֣שׁ לֹהֵֽט׃
fiery flames His servants.
(ח) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יָגֵ֤ן ה' בְּעַד֙ יוֹשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלַ֔͏ִם וְהָיָ֞ה הַנִּכְשָׁ֥ל בָּהֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּדָוִ֑יד וּבֵ֤ית דָּוִיד֙ כֵּֽא-לֹהִ֔ים כְּמַלְאַ֥ךְ י-הוה לִפְנֵיהֶֽם׃
(ו) וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָאֱ-לֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־ה' וַיָּב֥וֹא גַֽם־הַשָּׂטָ֖ן בְּתוֹכָֽם׃
(א) מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַ֭ה' בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝ה' כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃
Ascribe to the LORD, O divine beings,
ascribe to the LORD glory and strength.
(ו) וְי֘וֹד֤וּ שָׁמַ֣יִם פִּלְאֲךָ֣ ה' אַף־אֱ֝מ֥וּנָתְךָ֗ בִּקְהַ֥ל קְדֹשִֽׁים׃ (ז) כִּ֤י מִ֣י בַ֭שַּׁחַק יַעֲרֹ֣ךְ לַה' יִדְמֶ֥ה לַ֝ה' בִּבְנֵ֥י אֵלִֽים׃ (ח) אֵ֣-ל נַ֭עֲרָץ בְּסוֹד־קְדֹשִׁ֣ים רַבָּ֑ה וְ֝נוֹרָ֗א עַל־כׇּל־סְבִיבָֽיו׃ (ט) ה' ׀ אֱ-לֹ֘הֵ֤י צְבָא֗וֹת מִֽי־כָמ֖וֹךָֽ חֲסִ֥ין ׀ יָ-הּ וֶ֝אֱמ֥וּנָתְךָ֗ סְבִיבוֹתֶֽיךָ׃
Your faithfulness, too, in the assembly of holy beings. (7) For who in the skies can equal the LORD,
can compare with the LORD among the divine beings, (8) a God greatly dreaded in the council of holy beings,
held in awe by all around Him? (9) O LORD, God of hosts,
who is mighty like You, O LORD?
Your faithfulness surrounds You;
(ו) וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־ה'׃ {פ} (ז) וַיְהִ֕י כִּֽי־זָעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־ה' עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן׃ (ח) וַיִּשְׁלַ֧ח ה' אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֥ר ה '׀ אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ (ט) וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כׇּל־לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת־אַרְצָֽם׃ (י) וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ ה' אֱ-לֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי׃ {פ}
(יא) וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְ-הֹוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעׇפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן׃ (יב) וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְ-הֹוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהֹוָ֥ה' עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל׃ (יג) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ ה֙' עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כׇּל־זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כׇֽל־נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ־לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ ה' וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ ה' וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף־מִדְיָֽן׃ (יד) וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ ה' וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ׃ (טו) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי׃ (טז) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ ה' כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃ (יז) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ לִּי֙ א֔וֹת שָׁאַתָּ֖ה מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי׃ (יח) אַל־נָ֨א תָמֻ֤שׁ מִזֶּה֙ עַד־בֹּאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהֹֽצֵאתִי֙ אֶת־מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י לְפָנֶ֑יךָ וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ׃ (יט) וְגִדְע֣וֹן בָּ֗א וַיַּ֤עַשׂ גְּדִֽי־עִזִּים֙ וְאֵיפַת־קֶ֣מַח מַצּ֔וֹת הַבָּשָׂר֙ שָׂ֣ם בַּסַּ֔ל וְהַמָּרַ֖ק שָׂ֣ם בַּפָּר֑וּר וַיּוֹצֵ֥א אֵלָ֛יו אֶל־תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה וַיַּגַּֽשׁ׃ {פ}
(כ) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מַלְאַ֣ךְ הָאֱ-לֹהִ֗ים קַ֣ח אֶת־הַבָּשָׂ֤ר וְאֶת־הַמַּצּוֹת֙ וְהַנַּח֙ אֶל־הַסֶּ֣לַע הַלָּ֔ז וְאֶת־הַמָּרַ֖ק שְׁפ֑וֹךְ וַיַּ֖עַשׂ כֵּֽן׃ (כא) וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְ-הֹוָ֗ה אֶת־קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּגַּ֥ע בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן־הַצּ֗וּר וַתֹּ֤אכַל אֶת־הַבָּשָׂר֙ וְאֶת־הַמַּצּ֔וֹת וּמַלְאַ֣ךְ יְ-הֹוָ֔ה הָלַ֖ךְ מֵעֵינָֽיו׃ (כב) וַיַּ֣רְא גִּדְע֔וֹן כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְ-הֹוָ֖ה ה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֗וֹן אֲהָהּ֙ אֲ-דֹנָ֣י יֱ-הֹוִ֔ה כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן רָאִ֙יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְ-הֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃ (כג) וַיֹּ֨אמֶר ל֧וֹ ה' שָׁל֥וֹם לְךָ֖ אַל־תִּירָ֑א לֹ֖א תָּמֽוּת׃ (כד) וַיִּ֩בֶן֩ שָׁ֨ם גִּדְע֤וֹן מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽה' וַיִּקְרָא־ל֥וֹ ה' שָׁל֑וֹם עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עוֹדֶ֕נּוּ בְּעׇפְרָ֖ת אֲבִ֥י הָעֶזְרִֽי׃ {ס} (כה) וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ ה' קַ֤ח אֶת־פַּר־הַשּׁוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וּפַ֥ר הַשֵּׁנִ֖י שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וְהָרַסְתָּ֗ אֶת־מִזְבַּ֤ח הַבַּ֙עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וְאֶת־הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו תִּכְרֹֽת׃ (כו) וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּ֜חַ לַה' אֱ-לֹהֶ֗יךָ עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הַזֶּ֖ה בַּמַּעֲרָכָ֑ה וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י וְהַעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּעֲצֵ֥י הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת׃ (כז) וַיִּקַּ֨ח גִּדְע֜וֹן עֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מֵעֲבָדָ֔יו וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו ה' וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יָרֵא֩ אֶת־בֵּ֨ית אָבִ֜יו וְאֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר מֵעֲשׂ֥וֹת יוֹמָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ לָֽיְלָה׃
(11) An angel of the LORD came and sat under the terebinth at Ophrah, which belonged to Joash the Abiezrite. His son Gideon was then beating out wheat inside a winepress in order to keep it safe from the Midianites. (12) The angel of the LORD appeared to him and said to him, “The LORD is with you, valiant warrior!” (13) Gideon said to him, “Please, my lord, if the LORD is with us, why has all this befallen us? Where are all His wondrous deeds about which our fathers told us, saying, ‘Truly the LORD brought us up from Egypt’? Now the LORD has abandoned us and delivered us into the hands of Midian!” (14) The LORD turned to him and said, “Go in this strength of yours and deliver Israel from the Midianites. I herewith make you My messenger.” (15) He said to Him, “Please, my lord, how can I deliver Israel? Why, my clan is the humblest in Manasseh, and I am the youngest in my father’s household.” (16) The LORD replied, “I will be with you, and you shall defeat Midian to a man.” (17) And he said to Him, “If I have gained Your favor, give me a sign that it is You who are speaking to me: (18) do not leave this place until I come back to You and bring out my offering and place it before You.” And He answered, “I will stay until you return.” (19) So Gideon went in and prepared a kid, and [baked] unleavened bread from an ephah of flour. He put the meat in a basket and poured the broth into a pot, and he brought them out to Him under the terebinth. As he presented them, (20) the angel of God said to him, “Take the meat and the unleavened bread, put them on yonder rock, and spill out the broth.” He did so. (21) The angel of the LORD held out the staff that he carried, and touched the meat and the unleavened bread with its tip. A fire sprang up from the rock and consumed the meat and the unleavened bread. And the angel of the LORD vanished from his sight. (22) Then Gideon realized that it was an angel of the LORD; and Gideon said, “Alas, O Lord GOD! For I have seen an angel of the LORD face to face.” (23) But the LORD said to him, “All is well; have no fear, you shall not die.” (24) So Gideon built there an altar to the LORD and called it Adonai-shalom.-c To this day it stands in Ophrah of the Abiezrites. (25) That night the LORD said to him: “Take the young bull-a belonging to your father and another bull seven years old; pull down the altar of Baal which belongs to your father, and cut down the sacred post which is beside it. (26) Then build an altar to the LORD your God, on the level ground-a on top of this stronghold. Take the other bull and offer it as a burnt offering, using the wood of the sacred post that you have cut down.” (27) So Gideon took ten of his servants and did as the LORD had told him; but as he was afraid to do it by day, on account of his father’s household and the townspeople, he did it by night.
~ What are the characteristics of an angel, according to this story?
~ How do you understand the dialogue between the angel and Gideon?
~ Does Gideon know it is an angel? What is Gideon's expectation? What other stories with such expectation do you know?
(לא) וַיְגַ֣ל ה֮ אֶת־עֵינֵ֣י בִלְעָם֒ וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְ-הֹוָה֙ נִצָּ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלֻפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיִּקֹּ֥ד וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לְאַפָּֽיו׃
~ What else can angels do, according to the story of Bilam? What does this one carry?
(א) בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲ-דֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל׃ (ב) שְׂרָפִ֨ים עֹמְדִ֤ים ׀ מִמַּ֙עַל֙ ל֔וֹ שֵׁ֧שׁ כְּנָפַ֛יִם שֵׁ֥שׁ כְּנָפַ֖יִם לְאֶחָ֑ד בִּשְׁתַּ֣יִם ׀ יְכַסֶּ֣ה פָנָ֗יו וּבִשְׁתַּ֛יִם יְכַסֶּ֥ה רַגְלָ֖יו וּבִשְׁתַּ֥יִם יְעוֹפֵֽף׃ (ג) וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְ-הֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כׇל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃ (ד) וַיָּנֻ֙עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן׃ (ה) וָאֹמַ֞ר אֽוֹי־לִ֣י כִֽי־נִדְמֵ֗יתִי כִּ֣י אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֔כִי וּבְתוֹךְ֙ עַם־טְמֵ֣א שְׂפָתַ֔יִם אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֑ב כִּ֗י אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ יְ-הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת רָא֥וּ עֵינָֽי׃
(3) And one would call to the other,
“Holy, holy, holy!
The LORD of Hosts!
His presence fills all the earth!”
(4) The doorposts would shake at the sound of the one who called, and the House kept filling with smoke. (5) I cried,
“Woe is me; I am lost!
For I am a man of unclean lips-b
And I live among a people
Of unclean lips;
Yet my own eyes have beheld
The King LORD of Hosts.”
~ Where do you know this from?
~ What is Isaiah's expectation?
~ What is the appearance of these angels?
(ד) וָאֵ֡רֶא וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ סְעָרָ֜ה בָּאָ֣ה מִן־הַצָּפ֗וֹן עָנָ֤ן גָּדוֹל֙ וְאֵ֣שׁ מִתְלַקַּ֔חַת וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִ֑יב וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַ֖ל מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃ (ה) וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ דְּמ֖וּת אַרְבַּ֣ע חַיּ֑וֹת וְזֶה֙ מַרְאֵיהֶ֔ן דְּמ֥וּת אָדָ֖ם לָהֵֽנָּה׃ (ו) וְאַרְבָּעָ֥ה פָנִ֖ים לְאֶחָ֑ת וְאַרְבַּ֥ע כְּנָפַ֖יִם לְאַחַ֥ת לָהֶֽם׃ (ז) וְרַגְלֵיהֶ֖ם רֶ֣גֶל יְשָׁרָ֑ה וְכַ֣ף רַגְלֵיהֶ֗ם כְּכַף֙ רֶ֣גֶל עֵ֔גֶל וְנֹ֣צְצִ֔ים כְּעֵ֖ין נְחֹ֥שֶׁת קָלָֽל׃ (ח) (וידו) [וִידֵ֣י] אָדָ֗ם מִתַּ֙חַת֙ כַּנְפֵיהֶ֔ם עַ֖ל אַרְבַּ֣עַת רִבְעֵיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶ֥ם וְכַנְפֵיהֶ֖ם לְאַרְבַּעְתָּֽם׃ (ט) חֹ֥בְרֹ֛ת אִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחוֹתָ֖הּ כַּנְפֵיהֶ֑ם לֹא־יִסַּ֣בּוּ בְלֶכְתָּ֔ן אִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵֽכוּ׃ (י) וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֮ פְּנֵ֣י אָדָם֒ וּפְנֵ֨י אַרְיֵ֤ה אֶל־הַיָּמִין֙ לְאַרְבַּעְתָּ֔ם וּפְנֵי־שׁ֥וֹר מֵהַשְּׂמֹ֖אול לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּפְנֵי־נֶ֖שֶׁר לְאַרְבַּעְתָּֽן׃ (יא) וּפְנֵיהֶ֕ם וְכַנְפֵיהֶ֥ם פְּרֻד֖וֹת מִלְמָ֑עְלָה לְאִ֗ישׁ שְׁ֚תַּיִם חֹבְר֣וֹת אִ֔ישׁ וּשְׁתַּ֣יִם מְכַסּ֔וֹת אֵ֖ת גְּוִיֹּתֵיהֶֽנָה׃ (יב) וְאִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵ֑כוּ אֶ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָּׁ֨מָּה הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן׃ (יג) וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ בֹּֽעֲרוֹת֙ כְּמַרְאֵ֣ה הַלַּפִּדִ֔ים הִ֕יא מִתְהַלֶּ֖כֶת בֵּ֣ין הַחַיּ֑וֹת וְנֹ֣גַהּ לָאֵ֔שׁ וּמִן־הָאֵ֖שׁ יוֹצֵ֥א בָרָֽק׃ (יד) וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק׃
They had the figures of human beings. (6) However, each had four faces, and each of them had four wings; (7) the legs of each were [fused into] a single rigid leg, and the feet of each were like a single calf’s hoof; and their sparkle was like the luster of burnished bronze. (8) They had human hands below their wings. The four of them had their faces and their wings on their four sides. (9) Each one’s wings touched those of the other. They did not turn when they moved; each could move in the direction of any of its faces. (10) Each of them had a human face [at the front]; each of the four had the face of a lion on the right; each of the four had the face of an ox on the left; and each of the four had the face of an eagle [at the back]. (11) Such were their faces. As for their wings, they were separated: above, each had two touching those of the others, while the other two covered its body. (12) And each could move in the direction of any of its faces; they went wherever the spirit impelled them to go, without turning when they moved. (13) Such then was the appearance of the creatures. With them was something that looked like burning coals of fire. This fire, suggestive of torches, kept moving about among the creatures; the fire had a radiance, and lightning issued from the fire. (14) Dashing to and fro [among] the creatures was something that looked like flares.-d
(טו) וָאֵ֖רֶא הַחַיּ֑וֹת וְהִנֵּה֩ אוֹפַ֨ן אֶחָ֥ד בָּאָ֛רֶץ אֵ֥צֶל הַחַיּ֖וֹת לְאַרְבַּ֥עַת פָּנָֽיו׃ (טז) מַרְאֵ֨ה הָאוֹפַנִּ֤ים וּמַֽעֲשֵׂיהֶם֙ כְּעֵ֣ין תַּרְשִׁ֔ישׁ וּדְמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּמַרְאֵיהֶם֙ וּמַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר יִהְיֶ֥ה הָאוֹפַ֖ן בְּת֥וֹךְ הָאוֹפָֽן׃ (יז) עַל־אַרְבַּ֥עַת רִבְעֵיהֶ֖ן בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֑כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן׃ (יח) וְגַ֨בֵּיהֶ֔ן וְגֹ֥בַהּ לָהֶ֖ם וְיִרְאָ֣ה לָהֶ֑ם וְגַבֹּתָ֗ם מְלֵאֹ֥ת עֵינַ֛יִם סָבִ֖יב לְאַרְבַּעְתָּֽן׃ (יט) וּבְלֶ֙כֶת֙ הַחַיּ֔וֹת יֵלְכ֥וּ הָאוֹפַנִּ֖ים אֶצְלָ֑ם וּבְהִנָּשֵׂ֤א הַחַיּוֹת֙ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ יִנָּשְׂא֖וּ הָאוֹפַנִּֽים׃ (כ) עַ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָּׁ֨ם הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ שָׁ֥מָּה הָר֖וּחַ לָלֶ֑כֶת וְהָאוֹפַנִּ֗ים יִנָּֽשְׂאוּ֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃ (כא) בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֔כוּ וּבְעׇמְדָ֖ם יַעֲמֹ֑דוּ וּֽבְהִנָּשְׂאָ֞ם מֵעַ֣ל הָאָ֗רֶץ יִנָּשְׂא֤וּ הָאֽוֹפַנִּים֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃ (כב) וּדְמ֞וּת עַל־רָאשֵׁ֤י הַחַיָּה֙ רָקִ֔יעַ כְּעֵ֖ין הַקֶּ֣רַח הַנּוֹרָ֑א נָט֥וּי עַל־רָאשֵׁיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה׃ (כג) וְתַ֙חַת֙ הָֽרָקִ֔יעַ כַּנְפֵיהֶ֣ם יְשָׁר֔וֹת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחוֹתָ֑הּ לְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה וּלְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה אֵ֖ת גְּוִיֹּתֵיהֶֽם׃ (כד) וָאֶשְׁמַ֣ע אֶת־ק֣וֹל כַּנְפֵיהֶ֡ם כְּקוֹל֩ מַ֨יִם רַבִּ֤ים כְּקוֹל־שַׁדַּי֙ בְּלֶכְתָּ֔ם ק֥וֹל הֲמֻלָּ֖ה כְּק֣וֹל מַחֲנֶ֑ה בְּעׇמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃ (כה) וַיְהִי־ק֕וֹל מֵעַ֕ל לָרָקִ֖יעַ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֑ם בְּעׇמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃
(ד) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלָ֔ו עֲבֹר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר בְּת֖וֹךְ יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְהִתְוִ֨יתָ תָּ֜ו עַל־מִצְח֣וֹת הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כׇּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת בְּתוֹכָֽהּ׃ (ה) וּלְאֵ֙לֶּה֙ אָמַ֣ר בְּאׇזְנַ֔י עִבְר֥וּ בָעִ֛יר אַחֲרָ֖יו וְהַכּ֑וּ (על) [אַל־]תָּחֹ֥ס (עיניכם) [עֵינְכֶ֖ם] וְאַל־תַּחְמֹֽלוּ׃ (ו) זָקֵ֡ן בָּח֣וּר וּבְתוּלָה֩ וְטַ֨ף וְנָשִׁ֜ים תַּהַרְג֣וּ לְמַשְׁחִ֗ית וְעַל־כׇּל־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר־עָלָ֤יו הַתָּו֙ אַל־תִּגַּ֔שׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁ֖י תָּחֵ֑לּוּ וַיָּחֵ֙לּוּ֙ בָּאֲנָשִׁ֣ים הַזְּקֵנִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י הַבָּֽיִת׃ (ז) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם טַמְּא֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת וּמַלְא֧וּ אֶת־הַחֲצֵר֛וֹת חֲלָלִ֖ים צֵ֑אוּ וְיָצְא֖וּ וְהִכּ֥וּ בָעִֽיר׃ (ח) וַֽיְהִי֙ כְּהַכּוֹתָ֔ם וְנֵֽאשְׁאַ֖ר אָ֑נִי וָאֶפְּלָ֨ה עַל־פָּנַ֜י וָאֶזְעַ֗ק וָֽאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הֲמַשְׁחִ֣ית אַתָּ֗ה אֵ֚ת כׇּל־שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בְּשׇׁפְכְּךָ֥ אֶת־חֲמָתְךָ֖ עַל־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (ט) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י עֲוֺ֨ן בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֤ל וִֽיהוּדָה֙ גָּדוֹל֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַתִּמָּלֵ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דָּמִ֔ים וְהָעִ֖יר מָלְאָ֣ה מֻטֶּ֑ה כִּ֣י אָמְר֗וּ עָזַ֤ב יְהֹוָה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְאֵ֥ין יְהֹוָ֖ה רֹאֶֽה׃ (י) וְגַ֨ם־אֲנִ֔י לֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמֹ֑ל דַּרְכָּ֖ם בְּרֹאשָׁ֥ם נָתָֽתִּי׃ (יא) וְהִנֵּ֞ה הָאִ֣ישׁ ׀ לְבֻ֣שׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֤ר הַקֶּ֙סֶת֙ בְּמׇתְנָ֔יו מֵשִׁ֥יב דָּבָ֖ר לֵאמֹ֑ר עָשִׂ֕יתִי (כאשר) [כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר] צִוִּיתָֽנִי׃ {פ}
~ What do you understand from this two stories of Ezekiel about angels?
~ Note that the word 'ofanim, translated as wheels, are seen in the Jewish tradition as a different type of angel.
(א) בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֗וֹשׁ לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס דָּבָר֙ נִגְלָ֣ה לְדָֽנִיֵּ֔אל אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֵּלְטְאשַׁצַּ֑ר וֶאֱמֶ֤ת הַדָּבָר֙ וְצָבָ֣א גָד֔וֹל וּבִין֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר וּבִ֥ינָה ל֖וֹ בַּמַּרְאֶֽה׃ (ב) בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם אֲנִ֤י דָֽנִיֵּאל֙ הָיִ֣יתִי מִתְאַבֵּ֔ל שְׁלֹשָׁ֥ה שָׁבֻעִ֖ים יָמִֽים׃ (ג) לֶ֣חֶם חֲמֻד֞וֹת לֹ֣א אָכַ֗לְתִּי וּבָשָׂ֥ר וָיַ֛יִן לֹא־בָ֥א אֶל־פִּ֖י וְס֣וֹךְ לֹא־סָ֑כְתִּי עַד־מְלֹ֕את שְׁלֹ֥שֶׁת שָׁבֻעִ֖ים יָמִֽים׃ {פ}
(ד) וּבְי֛וֹם עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבָּעָ֖ה לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן וַאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי עַ֣ל יַ֧ד הַנָּהָ֛ר הַגָּד֖וֹל ה֥וּא חִדָּֽקֶל׃ (ה) וָאֶשָּׂ֤א אֶת־עֵינַי֙ וָאֵ֔רֶא וְהִנֵּ֥ה אִישׁ־אֶחָ֖ד לָב֣וּשׁ בַּדִּ֑ים וּמׇתְנָ֥יו חֲגֻרִ֖ים בְּכֶ֥תֶם אוּפָֽז׃ (ו) וּגְוִיָּת֣וֹ כְתַרְשִׁ֗ישׁ וּפָנָ֞יו כְּמַרְאֵ֤ה בָרָק֙ וְעֵינָיו֙ כְּלַפִּ֣ידֵי אֵ֔שׁ וּזְרֹֽעֹתָיו֙ וּמַרְגְּלֹתָ֔יו כְּעֵ֖ין נְחֹ֣שֶׁת קָלָ֑ל וְק֥וֹל דְּבָרָ֖יו כְּק֥וֹל הָמֽוֹן׃ (ז) וְרָאִ֩יתִי֩ אֲנִ֨י דָנִיֵּ֤אל לְבַדִּי֙ אֶת־הַמַּרְאָ֔ה וְהָאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ עִמִּ֔י לֹ֥א רָא֖וּ אֶת־הַמַּרְאָ֑ה אֲבָ֗ל חֲרָדָ֤ה גְדֹלָה֙ נָפְלָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם וַֽיִּבְרְח֖וּ בְּהֵחָבֵֽא׃ (ח) וַאֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י וָֽאֶרְאֶ֗ה אֶת־הַמַּרְאָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְלֹ֥א נִשְׁאַר־בִּ֖י כֹּ֑חַ וְהוֹדִ֗י נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לְמַשְׁחִ֔ית וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ׃ (ט) וָאֶשְׁמַ֖ע אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֑יו וּכְשׇׁמְעִי֙ אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֔יו וַאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי נִרְדָּ֥ם עַל־פָּנַ֖י וּפָנַ֥י אָֽרְצָה׃ (י) וְהִנֵּה־יָ֖ד נָ֣גְעָה בִּ֑י וַתְּנִיעֵ֥נִי עַל־בִּרְכַּ֖י וְכַפּ֥וֹת יָדָֽי׃ (יא) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י דָּנִיֵּ֣אל אִישׁ־חֲ֠מֻד֠וֹת הָבֵ֨ן בַּדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר֩ אָנֹכִ֨י דֹבֵ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ וַעֲמֹ֣ד עַל־עׇמְדֶ֔ךָ כִּ֥י עַתָּ֖ה שֻׁלַּ֣חְתִּי אֵלֶ֑יךָ וּבְדַבְּר֥וֹ עִמִּ֛י אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה עָמַ֥דְתִּי מַרְעִֽיד׃ (יב) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ אַל־תִּירָ֣א דָנִיֵּאל֒ כִּ֣י ׀ מִן־הַיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תָּ אֶֽת־לִבְּךָ֛ לְהָבִ֧ין וּלְהִתְעַנּ֛וֹת לִפְנֵ֥י אֱלֹהֶ֖יךָ נִשְׁמְע֣וּ דְבָרֶ֑יךָ וַאֲנִי־בָ֖אתִי בִּדְבָרֶֽיךָ׃ (יג) וְשַׂ֣ר ׀ מַלְכ֣וּת פָּרַ֗ס עֹמֵ֤ד לְנֶגְדִּי֙ עֶשְׂרִ֣ים וְאֶחָ֣ד י֔וֹם וְהִנֵּ֣ה מִֽיכָאֵ֗ל אַחַ֛ד הַשָּׂרִ֥ים הָרִאשֹׁנִ֖ים בָּ֣א לְעׇזְרֵ֑נִי וַאֲנִי֙ נוֹתַ֣רְתִּי שָׁ֔ם אֵ֖צֶל מַלְכֵ֥י פָרָֽס׃ (יד) וּבָ֙אתִי֙ לַהֲבִ֣ינְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֑ים כִּי־ע֥וֹד חָז֖וֹן לַיָּמִֽים׃ (טו) וּבְדַבְּר֣וֹ עִמִּ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה נָתַ֧תִּי פָנַ֛י אַ֖רְצָה וְנֶאֱלָֽמְתִּי׃ (טז) וְהִנֵּ֗ה כִּדְמוּת֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם נֹגֵ֖עַ עַל־שְׂפָתָ֑י וָאֶפְתַּח־פִּ֗י וָאֲדַבְּרָה֙ וָאֹֽמְרָה֙ אֶל־הָעֹמֵ֣ד לְנֶגְדִּ֔י אֲדֹנִ֗י בַּמַּרְאָה֙ נֶהֶפְכ֤וּ צִירַי֙ עָלַ֔י וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ׃ (יז) וְהֵ֣יךְ יוּכַ֗ל עֶ֤בֶד אֲדֹנִי֙ זֶ֔ה לְדַבֵּ֖ר עִם־אֲדֹ֣נִי זֶ֑ה וַאֲנִ֤י מֵעַ֙תָּה֙ לֹֽא־יַעֲמׇד־בִּ֣י כֹ֔חַ וּנְשָׁמָ֖ה לֹ֥א נִשְׁאֲרָה־בִֽי׃ (יח) וַיֹּ֧סֶף וַיִּגַּע־בִּ֛י כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֖ם וַֽיְחַזְּקֵֽנִי׃ (יט) וַיֹּ֜אמֶר אַל־תִּירָ֧א אִישׁ־חֲמֻד֛וֹת שָׁל֥וֹם לָ֖ךְ חֲזַ֣ק וַחֲזָ֑ק וּֽכְדַבְּר֤וֹ עִמִּי֙ הִתְחַזַּ֔קְתִּי וָאֹ֥מְרָ֛ה יְדַבֵּ֥ר אֲדֹנִ֖י כִּ֥י חִזַּקְתָּֽנִי׃ (כ) וַיֹּ֗אמֶר הֲיָדַ֙עְתָּ֙ לָמָּה־בָּ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ וְעַתָּ֣ה אָשׁ֔וּב לְהִלָּחֵ֖ם עִם־שַׂ֣ר פָּרָ֑ס וַאֲנִ֣י יוֹצֵ֔א וְהִנֵּ֥ה שַׂר־יָוָ֖ן בָּֽא׃ (כא) אֲבָל֙ אַגִּ֣יד לְךָ֔ אֶת־הָרָשׁ֥וּם בִּכְתָ֖ב אֱמֶ֑ת וְאֵ֨ין אֶחָ֜ד מִתְחַזֵּ֤ק עִמִּי֙ עַל־אֵ֔לֶּה כִּ֥י אִם־מִיכָאֵ֖ל שַׂרְכֶֽם׃ {פ}
~ Daniel is considered the latest of all Biblical books. What has happened to angels? What do they have? What is yet another name for angel?
In its most comprehensive aspect, there are distinctions between 10 different types of angels (see more below, in Maimonides' Mishneh Torah, Foundations of the Torah, 2:
2) the ofanim;
3) the er'elim;
4) the chashmalim;
5) the serafim;
6) the mal'achim;
8) the sons of the elohim;
9) the keruvim;
10) the ishim.
(ו) זֶה שֶׁאָמַרְנוּ לְמַטָּה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵינָהּ מַעֲלַת מָקוֹם. כְּמוֹ אָדָם שֶׁיּוֹשֵׁב לְמַעְלָה מֵחֲבֵרוֹ. אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִין בִּשְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁאֶחָד גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל זֶה. וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִין בְּעִלָּה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הֶעָלוּל:
(ז) שִׁנּוּי שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם מַעֲלָתָם הוּא. וּלְפִיכָךְ נִקְרָאִים חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְהֵם לְמַעְלָה מִן הַכּל וְאוֹפַנִּים וְאֶרְאֶלִּים וְחַשְׁמַלִּים וּשְׂרָפִים וּמַלְאָכִים וֵאלֹהִים וּבְנֵי אֱלֹהִים וּכְרוּבִים וְאִישִׁים. כָּל אֵלּוּ עֲשָׂרָה הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ בָּהֶן הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם עֶשֶׂר מַעֲלוֹת שֶׁלָּהֶן הֵן, וּמַעֲלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה אֶלָּא מַעֲלַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת חַיּוֹת. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁהֵן תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּמַעֲלָה עֲשִׂירִית הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת אִישִׁים וְהֵם הַמַּלְאָכִים הַמְדַבְּרִים עִם הַנְּבִיאִים וְנִרְאִים לָהֶם בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה. לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ אִישִׁים שֶׁמַּעֲלָתָם קְרוֹבָה לְמַעֲלַת דַּעַת בְּנֵי אָדָם:
(ח) וְכָל הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ חַיִּים וּמַכִּירִין אֶת הַבּוֹרֵא וְיוֹדְעִים אוֹתוֹ דֵּעָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד. כָּל צוּרָה וְצוּרָה לְפִי מַעֲלָתָהּ לֹא לְפִי גָּדְלָהּ. אֲפִלּוּ מַעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג אֲמִתַּת הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁהוּא אֶלָּא דַּעְתָּהּ קְצָרָה לְהַשִּׂיג וְלֵידַע אֲבָל מַשֶּׂגֶת וְיוֹדַעַת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּשֶּׂגֶת וְיוֹדַעַת צוּרָה שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. וְכֵן כָּל מַעֲלָה וּמַעֲלָה עַד מַעֲלָה עֲשִׂירִית גַּם הִיא יוֹדַעַת הַבּוֹרֵא דֵּעָה שֶׁאֵין כֹּחַ בְּנֵי הָאָדָם הַמְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה יָכוֹל לְהַשִּׂיג וְלֵידַע כְּמוֹתָהּ. וְהַכּל אֵינָן יוֹדְעִין הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ:
(ט) כָּל הַנִּמְצָאִים חוּץ מִן הַבּוֹרֵא מִצּוּרָה הָרִאשׁוֹנָה עַד יַתּוּשׁ קָטָן שֶׁיִּהְיֶה בְּטַבּוּר הָאָרֶץ הַכּל מִכֹּחַ אֲמִתָּתוֹ נִמְצְאוּ. וּלְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ וּמַכִּיר גְּדֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ וַאֲמִתָּתוֹ הוּא יוֹדֵעַ הַכּל וְאֵין דָּבָר נֶעֱלָם מִמֶּנּוּ:
(6) The expression "below the level of the other" does not refer to height in a spatial sense as [one might say], he is sitting higher than his colleague, [but rather, in regard to spiritual level]. For example, when speaking about two sages, one of whom is greater than the other, we say, "one is above the level of the other." Similarly, a cause is referred to as "above" the effect [it produces].
(7) The different names with which the angels are called reflect their [spiritual] levels. Thus, they are called:
1) The holy chayyot, who are above all the others;
2) the ofanim; 7) the elohim;
3) the er'elim; 8) the sons of the elohim;
4) the chashmalim; 9) the keruvim;
5) the serafim; 10) the ishim.
6) the mal'achim;
These ten names which are used to refer to the angels reflect their ten [different spiritual] levels. The level above which there is no higher level except that of God, blessed be He, is that of the form called chayyot. Therefore, the prophets state that they are below God's throne of glory.
The tenth [and lowest] level is that of the form called ishim. They are the angels who communicate with the prophets and are perceived by them in prophetic visions. Therefore, they are called ishim, (“men”), because their level is close to the level of human knowledge.
(8) All these [spiritual] forms are alive. They recognize and know the Creator with very immense knowledge, each of the forms according to its level and not according to its greatness.
Even the highest level is unable to conceive of the true nature of the Creator as He [truly] is, since its intellectual capacity is too limited to know or to grasp [Him]. It does, however, comprehend and know more than the form which is below it.
This is true regarding each and every level, including the tenth level. This [level] also knows the Creator in a manner that surpasses the potential to know and comprehend [God possessed by] human beings made up of body and soul. None [of these levels] can know the Creator as He knows Himself.
(9) All existence, aside from the Creator - from the first form down to a small mosquito in the depths of the earth - came into being from the influence of His truth. Since He knows Himself and recognizes His greatness, beauty, and truth, He knows everything, and nothing is hidden from Him.
The Gemara asks: Why do I need these instances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the palmalia [lit. family, fig. entourage] of Above, i.e., the angels, as it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones” (Daniel 4:14).
~ What does God do, according to the Talmud, before doing something, and what does this explain?
(יא) רבי אליעזר בן יעקב אומר, העושה מצוה אחת, קונה לו פרקליט אחד.והעובר עברה אחת, קונה לו קטיגור אחד.תשובה ומעשים טובים , כתריס בפני הפרענות .
(11) Rabbi Eliezer ben Jacob said: he who performs one commandment acquires for himself one advocate, and he who commits one transgression acquires for himself one accuser. Repentance and good deeds are a shield against punishment. Rabbi Yochanan Hasandlar said: every assembly which is for the sake of heaven, will in the end endure; and every assembly which is not for the sake of heaven, will not endure in the end.
~ What is the relationship between people and angels, in this Mishnah?
Be honored, honorable holy ones, servants of the One on High,
give honor to the God of Israel,
leave me until I enter and do my will and come back to you.
Abaye said: A person should not say this, lest they abandon him and go. Rather he should say:
Guard me, guard me,
help me, help me,
support me, support me,
wait for me, wait for me until I enter and come out, as this is the way of man.
Upon exiting, one says:
Blessed…Who formed man in wisdom,
and created in him many orifices and cavities.
It is revealed and known before the throne of Your glory
that were one of them to be ruptured or blocked, it would be impossible to survive and stand before You.
~ What is the relationship between people and angels, in this piece of the Talmud?
וּמִי דָּרְשִׁינַן בְּחַשְׁמַל? וְהָא הָהוּא יָנוֹקָא דִּדְרַשׁ בְּחַשְׁמַל, וּנְפַקָא נוּרָא וַאֲכַלְתֵּיהּ! שָׁאנֵי יָנוֹקָא, דְּלָאו מָטֵי זִימְנֵיהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה: בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, וַחֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה שְׁמוֹ. אִלְמָלֵא הוּא — נִגְנַז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל, שֶׁהָיוּ דְּבָרָיו סוֹתְרִין דִּבְרֵי תוֹרָה. מֶה עָשָׂה? הֶעֱלוּ לוֹ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶׁמֶן, וְיָשַׁב בַּעֲלִיָּיה וּדְרָשׁוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּתִינוֹק אֶחָד שֶׁהָיָה קוֹרֵא בְּבֵית רַבּוֹ בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל וְהָיָה מֵבִין בְּחַשְׁמַל, וְיָצְאָה אֵשׁ מֵחַשְׁמַל וּשְׂרָפַתּוּ, וּבִיקְשׁוּ לִגְנוֹז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל. אָמַר לָהֶם חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה: אִם זֶה חָכָם — הַכֹּל חֲכָמִים הֵן? מַאי חַשְׁמַל? אָמַר רַב יְהוּדָה: חַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: עִתִּים חָשׁוֹת, עִתִּים מְמַלְּלוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּיבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — חָשׁוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין הַדִּיבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — מְמַלְּלוֹת.
The Gemara poses a question: And may one teach about the Hashmal at all? But wasn’t there a certain youth who expounded the Hashmal , and fire came out and consumed him, showing that such study is highly dangerous? The Gemara answers: That youth was different, for his time to study such matters had not yet arrived. Therefore, he was punished. Rav Yehuda said: Indeed, that man is remembered for good, and Ḥananya ben Ḥizkiya was his name, because were it not for him, the book of Ezekiel would have been suppressed. Why did they wish to suppress it? Because they found that its words contradicted the words of Torah, as its later chapters contain many halakhot that appear not to accord with those of the Torah. What did he do? They brought up to him three hundred barrels of oil, for light and sustenance, and he sat in an upper chamber and expounded it, to reconcile its teachings with those of the Torah. The Sages taught: An incident occurred involving a youth who was reading the book of Ezekiel in the house of his teacher, and he was able to comprehend Hashmal , and fire came out of Hashmal and burned him. And they sought to suppress the book of Ezekiel due to the danger it posed. Ḥananya ben Ḥizkiya said to them: If this youth happened to be wise, are all people wise enough to understand this book? The Gemara asks: What is Hashmal ? Rav Yehuda said: It refers to speaking animals of fire. ḥashmal is an acrostic of this phrase [ḥayyot esh memallelot]. It was taught in a baraita: At times they are silent; at times they speak. When the divine speech emerges from the mouth of the Holy One, Blessed be He, they are silent; and when the divine speech does not emerge from the mouth of the Holy One, Blessed be He, they speak.
~ What is this story in the Talmud telling us about the deep study of the book of Ezekiel?
~ What other books do you know had trouble making into the canon?
~ What do you make of this baraita?
~ The angel of death has its limitations. What is one of them?
(א) אמנם שהמלאכים נמצאים – זה ממה שאין צריך שתובא עליו ראיה תוריה, כי זה כתוב ב׳תורה׳ במקומות רבים. וכבר ידעת, כי ׳אלהים׳ – שם השופטים ״עד האלהים יבוא דבר שניהם״; ולזה הושאל השם למלאכים, ולאלוה – להיות שופט על המלאכים; ולזה אמר כי יי׳ אלהיכם״ – וזה סיפור למין האדם כולו – ואחר כך אמר ״הוא אלהי האלהים״ – רצונו לומר: אלוה המלאכים – ״ואדוני האדונים״ – אדון הגלגלים והכוכבים שהם ׳אדונים׳ לכל גוף זולתם. זהו הענין, לא שיהיה ׳אלהי׳ ו׳אדונים׳ ממין האדם שהם יותר פחותים מזה; וכל שכן שאמרו: ׳אלהיכם׳ כולל כל מין האדם ראשיו ונעבדיו. ואי אפשר שיהיה הנרצה בו גם כן שהוא ית׳ אדון על כל מה שיחשב בו אלוהות מאבן ועץ, שאין הגדלה וכבוד בהיות האלוה אדון האבן והעץ וחתיכת מתכת; ואמנם הנרצה – שהוא ית׳ השופט על השופטים – רצוני לומר: המלאכים – ואדון הגלגלים.
(ב) וכבר קדם לנו בזה המאמר פרק בבאור המלאכים אינם גופות. וזה גם כן הוא מה שאמרו אריסטו; אלא שהנה – התחלפות שם, הוא יאמר שכלים נפרדים, ואנו נאמר: ׳מלאכים׳. ואמנם אמרו הוא שאלו השכלים הנפרדים הם גם כן אמצעיים בין האלוה ית׳ ובין הנמצאות, ושבאמצעותם יתנועעו הגלגלים, אשר הוא סיבת היות ההוות – זה גם כן כתוב בכל הספרים, שאתה לא תמצא כלל פועל שיעשהו האלוה אלא ׳על ידי מלאך׳. וכבר ידעת, שענין ׳מלאך׳ שליח, וכל עושה מעשה מצוה הוא ׳מלאך׳ עד שתנועות בעלי החיים ואפילו שאינם מדברים סיפר הכתוב עליהם שהם ׳על ידי מלאך׳ כשתאות התנועה ההיא לכונת האלוה אשר שם בו כח יניעהו התנועה ההיא. אמר ״אלהי שלחני מלאכה וסגר פום אריותא ולא חבלוני״ – ותנועות ׳אתון בלעם׳ כולם ׳על ידי מלאך׳; עד שהיסודות יקראו גם כן ׳מלאכים׳: ״עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט״. והנה יתבאר לך ש׳מלאך׳ יאמר על השליח מן האנשים ״וישלח יעקב מלאכים״; ויאמר על הנביא ״ויעל מלאך יי מן הגלגל אל הבוכים״; ״וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים״; ויאמר על השכלים הנפרדים שיראו לנביאים ׳במראה הנבואה׳; ויאמר על הכוחות החיוניות כמו שנבאר.
(1) As for the existence of angels, there is no necessity to cite any proof from Scripture, where the fact is frequently mentioned. The term elohim signifies “judges”; comp. “The cause of both parties shall come before the ‘judges’” (ha-elohim; Exod. 22:8). It has been figuratively applied to angels, and to the Creator as being judge over the angels. When God says, “I am the Lord your God,” the pronoun “your” refers to all mankind; but in the phrase elohe ha-elohim, He is described as the God of the angels, and in adone ha-adonim, as the Lord of the spheres and the stars, which are the masters of the rest of the corporeal creation. The nouns elohim and adonim in these phrases do not refer to human judges or masters, because these are in rank inferior to the heavenly bodies: much less do they refer to mankind in general, including masters and servants, or to objects of stone and wood worshipped by some as gods; for it is no honour or greatness to God to be superior to stone, wood, or a piece of metal. The phrases therefore admit of no other meaning than this: God is the judge over the judges; i.e., over the angels, and the Lord over the spheres.
(2) We have already stated above that the angels are incorporeal. This agrees with the opinion of Aristotle: there is only this difference in the names employed—he uses the term “Intelligences,” and we say instead “angels.” His theory is that the Intelligences are intermediate beings between the Prime Cause and existing things, and that they effect the motion of the spheres, on which motion the existence of all things depends. This is also the view we meet with in all parts of Scripture: every act of God is described as being performed by angels. But “angel” means “messenger”; hence every one that is intrusted with a certain mission is an angel. Even the movements of the brute creation are sometimes due to the action of an angel, when such movements serve the purpose of the Creator, who endowed it with the power of performing that movement; e.g., “God hath sent His angel, and hath shut the lions’ mouths that they have not hurt me” (Dan. 6:22). Another instance may be seen in the movements of Balaam’s ass, described as caused by an angel. The elements are also called angels. Comp. “Who maketh winds His angels, flaming fire His ministers” (Ps. 104:4). There is no doubt that the word “angel” is used of a messenger sent by man; e.g., “And Jacob sent angels” (Gen. 32:4); of a prophet, e.g., “And an angel of the Lord came up from Gilgal to Bochim” (Judges 2:1); “And He sent an angel, and hath brought us forth out of Egypt” (Num. 20:16). It is also used of ideals, perceived by prophets in prophetic visions, and of man’s animal powers, as will be explained in another place.
(ג) ודברינו הנה אמנם הוא ב׳מלאכים׳ אשר הם שכלים נפרדים, שתורתנו לא תכחיש היותו ית׳ מנהיג זה המציאות באמצעות ה׳מלאכים׳. וכתבו ה׳חכמים׳ במאמר התורה ״נעשה אדם בצלמנו״ ואמרו: ״הבה נרדה״ (אשר זה ׳לשון רבים׳) – אמרו: ״כביכול שאין הקב״ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא של מעלה״. והתמה מאמרם ׳מסתכל׳ – כי בזה הלשון בעצמו יאמר אפלטון שהאלוה יעין בעולם השכלים, וישפיע ממנו המציאות. ובמקומו אמרו כן מחלט ״אין הקב״ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה״ – ו׳פמליא׳ הוא המחנה בלשון יון. וב׳בראשית רבה׳ גם כן נאמר וב׳מדרש קהלת׳: ״את אשר כבר עשוהו״ – ׳עשהו׳ לא נאמר אלא ׳עשוהו׳ כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבו אותו על כנו, שנאמר: ״הוא עשך ויכוננך״. וב׳בראשית רבה׳ גם כן אמרו: ״כל מקום שנאמר וה׳ – הוא ובית דינו״.
(3) When we assert that Scripture teaches that God rules this world through angels, we mean such angels as are identical with the Intelligences. In some passages the plural is used of God, e.g., “Let us make man in our image” (Gen. 1:26); “Go to, let us go down, and there confound their language” (ibid. 11:7). Our Sages explain this in the following manner: God, as it were, does nothing without contemplating the host above. I wonder at the expression “contemplating,” which is the very expression used by Plato: God, as it were, “contemplates the world of ideals, and thus produces the existing beings.” In other passages our Sages expressed it more decidedly: “God does nothing without consulting the host above” (the word familia, used in the original, is a Greek noun, and signifies “host”). On the words, “what they have already made” (Eccles. 2:12), the following remark is made in Bereshit Rabba and in Midrash Koheleth: “It is not said ‘what He has made,’ but ‘what they have made’; hence we infer that He, as it were, with His court, have agreed upon the form of each of the limbs of man before placing it in its position, as it is said, ‘He hath made thee and established thee’” (Deut. 32:6). In Bereshit Rabba (chap. li.) it is also stated, that wherever the term “and the Lord” occurred in Scripture, the Lord with His court is to be understood.
(ד) ואין הכונה באלו המאמרים כולם מה שיחשבוהו הפתאיים שיש לו ית׳ דברים, או מחשבה או התבוננות אל שאלת עצה והעזר בדעת אחרים – ואיך יעזר הבורא במה שברא? אבל כולו באור שאפילו חלקי המציאות עד בריאת האברים מבעלי החיים כפי מה שהם – כל זה באמצעות מלאכים – כי הכוחות כולם מלאכים. ומה מאד רע עורון הסכלות ומה מאוד מזיק – אילו אמרת לאיש אחד מאשר יחשבו שהם ׳חכמי ישראל׳ שהאלוה ישלח מלאך שיכנס בבטן האשה ויציר שם העובר ייטב לו זה מאוד ויקבלהו, ויראה זה עוצם ויכולת בחוק האלוה וחכמה ממנו ית׳ – עם האמינו גם כן שה׳מלאך׳ גוף מאש שורפת שיעורו כשליש העולם כולו – ויראה זה כולו אפשר בחק האלוה; אמנם אם תאמר לו שהאלוה שם בזרע כח מציר יעשה תמונת אלו האברים ויתארם והוא – ה׳מלאך׳ או ההצורות כולם מפעולת השכל הפועל והוא – ה׳מלאך׳ והוא – ׳שרו של עולם׳ אשר יזכרוהו ה׳חכמים׳ תמיד – יברח מזה כי לא יבין ענין זה העוצם והיכולת האמיתיים והוא – המצאת הכוחות הפועלות בדבר אשר לא יושגו בחוש. כבר בארו ה׳חכמים ז״ל׳ למי שהוא ׳חכם׳ כי כל כח מן הכוחות הגופניות – ׳מלאך׳ כל שכן הכוחות המפוזרות בעולם ושכל כח יש לו פעולה אחת מיוחדת ולא יהיו לו שתי פעולות. ב׳באשית רבה׳: ״תני אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ואין שני מלאכים עושין שליחות אחת״ – וזהו ענין כל הכוחות. וממה שיחזק אצלו היות הכוחות האישיות הטבעיות והנפשיות נקראות ׳מלאכים׳ – אמרם במקומות רבים ועיקרו ב׳בראשית רבה׳: ״בכל יום הקב״ה בורא כת של מלאכים ואומרים לפניו שירה והולכים להם״. וכאשר הוקשה זה המאמר במאמר מורה על היות המלאכים עומדים, וכן התבאר פעמים שהמלאכים ׳חיים וקימים׳ – היה המענה שמהם קיים ומהם אבד. וכן הענין באמת, כי אלו הכוחות האישיות הוות נפסדות על ההמשך, ומיני הכוחות ההם נשארים לא יפסדו. ושם נאמר בענין ׳יהודה ותמר׳: ״אמר ר׳ יוחנן ביקש לעבור וזימן לו הקב״ה מלאך שהוא ממונה על התאוה״ – רצונו לומר: כח הקושי – הנה כבר קרא הכח הזה גם כל ׳מלאך׳. וכן תמצאם תמיד אומרים ׳מלאך שהוא ממונה על כך וכך׳ – כי כל כח שמינהו האלוה ית׳ על ענין מן הענינים הוא ׳מלאך הממונה על אותו דבר׳. וכתוב ב׳מדרש קוהלת׳: ״בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך, ומלאך לכרוב״ – הנה כבר בארו למי שיבין וישכיל שהכח המדמה גם כן יקרא ׳מלאך׳ ושהשכל יקרא ׳כרוב׳. ומה מאד נאה זה למי שידע, ומה מאד הוא נמאס לפתאים.
(ה) אבל היות כל צורה שיראה בה ה׳מלאך׳ – ׳במראה הנבואה׳ כבר אמרנו בזה. שאתה תמצא נביאים יראו ה׳מלאך׳ כאילו הוא איש נורא מפחיד – אמר ״ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד״ ; ומהם מי שיראהו אש ״וירא מלאך יי אליו בלבת אש״; ושם נאמר: ״אברהם שהיה כחו יפה – נדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כוחו רע – נדמו לו כדמות מלאכים״ – וזה סוד נבואי גדול; והנה יבואי הדברים בנבואה במה שראוי. ושם נאמר: ״עד שלא עשו שליחותן – אנשים ומשעשו שליחותן – לבשו מלאכות״ – והסתכל איך באר מכל צד שענין ׳מלאך׳ הוא פעולה אחת ושכל ׳מראה מלאך׳ אמנם הוא ׳במראה הנבואה׳ ולפי ענין המשיג.
(4) These passages do not convey the idea that God spoke, thought, reflected, or that He consulted and employed the opinion of other beings, as ignorant persons have believed. How could the Creator be assisted by those whom He created! They only show that all parts of the Universe, even the limbs of animals in their actual form, are produced through angels: for natural forces and angels are identical. How bad and injurious is the blindness of ignorance! Say to a person who is believed to belong to the wise men of Israel that the Almighty sends His angel to enter the womb of a woman and to form there the fœtus, he will be satisfied with the account; he will believe it, and even find in it a description of the greatness of God’s might and wisdom; although he believes that the angel consists of burning fire, and is as big as a third part of the Universe, yet he considers it possible as a divine miracle. But tell him that God gave the seed a formative power which produces and shapes the limbs, and that this power is called “angel,” or that all forms are the result of the influence of the Active Intellect, and that the latter is the angel, the Prince of the world, frequently mentioned by our Sages, and he will turn away; because he cannot comprehend the true greatness and power of creating forces that act in a body without being perceived by our senses. Our Sages have already stated—for him who has understanding—that all forces that reside in a body are angels, much more the forces that are active in the Universe. The theory that each force acts only in one particular way, is expressed in Bereshit Rabba (chap. 1.) as follows: “One angel does not perform two things, and two angels do not perform one thing”; this is exactly the property of all forces. We may find a confirmation of the opinion that the natural and psychical forces of an individual are called angels in a statement of our Sages which is frequently quoted, and occurs originally in Bereshit Rabba (chap. lxxviii.): “Every day God creates a legion of angels; they sing before Him, and disappear.” When, in opposition to this statement, other statements were quoted to the effect that angels are eternal—and, in fact, it has repeatedly been shown that they live permanently—the reply has been given that some angels live permanently, others perish; and this is really the case; for individual forces are transient, whilst the general are permanent and imperishable. Again, we read (in Bereshit Rabba, chap. lxxxv.), in reference to the relation between Judah and Tamar: “R. Jochanan said that Judah was about to pass by [without noticing Tamar], but God caused the angel of lust, i.e., the libidinous disposition, to present himself to him.” Man’s disposition is here called an angel. Likewise we frequently meet with the phrase “the angel set over a certain thing.” In Midrash-Koheleth (on Eccles. 10:7) the following passage occurs: “When man sleeps, his soul speaks to the angel, the angel to the cherub.” The intelligent reader will find here a clear statement that man’s imaginative faculty is also called “angel,” and that “cherub” is used for man’s intellectual faculty. How beautiful must this appear to him who understands it; how absurd to the ignorant!
(5) We have already stated that the forms in which angels appear form part of the prophetic vision. Some prophets see angels in the form of man, e.g., “And behold three men stood by him” (Gen. 18:2); others perceive an angel as a fearful and terrible being, e.g., “And his countenance was as the countenance of an angel of God, very terrible” (Judges 13:6); others see them as fire, e.g., “And the angel of the Lord appeared to him in a flame of fire” (Exod. 3:2). In Bereshit Rabba (chap. l.) the following remark occurs: “To Abraham, whose prophetic power was great, the angels appeared in the form of men; to Lot, whose power was weak, they appeared as angels.” This is an important principle as regards Prophecy; it will be fully discussed when we treat of that subject (chap. xxxii. sqq.). Another passage in Bereshit Rabba (ibid.) runs thus: “Before the angels have accomplished their task they are called men, when they have accomplished it they are angels.” Consider how clearly they say that the term “angel” signifies nothing but a certain action, and that every appearance of an angel is part of a prophetic vision, depending on the capacity of the person that perceives it.
~ How does Maimonides demystifies angels, and why does he do so?
יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ יוצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עומְדִים בְּרוּם עולָם. וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַחַד בְּקול...וְהָאופַנִּים וְחַיּות הַקּדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדול מִתְנַשּאִים לְעֻמַּת שרָפִים. לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאומְרִים:
May your name be praised forever, our king, who creates ministering angels, and whose ministering angels all stand in the heights of the universe...And the ofanim and the chayot hakodesh, with a great noise rise up toward the seraphim, and in their manner offer praise and declare:
Adin Even-Israel Steinsaltz (Jerusalem, 1937- 2020) - The Thirteen-Petaled Rose pp. 7-31
An angel is a spiritual reality with its own unique content, qualities and character. What distinguishes one angel from another is not the physical quality of spatial distance but rather a disparity with respect to the fundamental purpose of such an essence. The substantial quality of an angel may be an impulse or a drive, i.e. an inclination to love, fear, or pity.
To express a larger totality of being, we may refer to "a camp of angels". In the general camp of "love", for example, there are many subdivisions, virtually innumerable shades and gradations of tender feeling. No two loves are alike in emotion, just as no two ideas are alike. Thus, any general and inclusive drive or impulse is a whole camp and is not consistently the same at every level. Whereas among human beings emotions change and vary either as persons change or according to the circumstances of time and place, an angel is totally the manifestation of a single emotional essence.
...
the person who performs a mitzvah, who prays or directs his mind toward the Divine, in so doing, creates an angel, which is a sort of reaching out on the part of man to the higher worlds. Such an angel, however, connected in its essence to the man who created it, still lives, on the whole, in a different dimension of being, namely in the world of Yetzira. And it is in this world of Yetzira that the mitzvah acquires substance, and, in turn, influences the worlds above. It is certainly a supreme act when what is done below becomes detached from particular physical place, time, and person and becomes an angel.
An angel cannot reveal its true form to man, whose being, senses, and instruments of perception belong only to the world of Asiya, in which there are no means of grasping the angel. It continues to belong to a different dimension even when apprehended in one form or another. However, angels have been revealed to human beings in either of two ways: one is through the vision of the prophet, the seer, or the holy man - that is, an experience by a person on the highest level; the other is through an isolated revelation by an ordinary person suddenly privileged to receive from higher levels.
When such a person or prophet does in some way experience the reality of an angel, his perception, limited by his senses, remains bound to material structures, and his language inevitably tends to expressions of actual or imagined physical forms. Thus, when the prophet tries to describe or to explain to others his experience of seeing an angel, the description verges on the eerie and fantastic. Terms like "winged creature of heaven" or "eyes of the supreme chariot" can be only a pale and inadequate representation of the incident because this experience belongs to another realm with another system of imagery. The description will necessarily be anthropomorphic.
Kol Naneshema, Reconstructionist Siddur
[Jewish] tradition leaves ample room for each generation to understand angels as it will, whether as natural forces or as revealing moments in our lives, the divine in people we meet, or manifestations of the goodness in our world or in the inner workings of the human heart.
Rabbi Barry Leff, Matot 5771
For the kabbahlists, angels serve as a kind of bridge between our lower physical world, and the upper realms within God. They come in an infinite variety and convey our feelings, words, deeds to God; and God sends angels to us. The word we use in Hebrew for angel literally means messenger. Messages to and from God are born by angels.
But the essential concept is that when we do a mitzvah we create something we call an “angel” that has a life of its own, separate from the person who did the act. And similarly if we do something bad, we create a “demon,” an accuser, negative energy that also takes on a life of its own.