11 - Introduction to Ma'aseh Shabbos

אלא אמר רב אשי רבי יהודה דמבשל היא דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים.

Chullin 15a:3

Rather, Rav Ashi said: When Rav said that the halakha that consumption of the animal is prohibited for that day is the opinion of Rabbi Yehuda, the reference is to the opinion of Rabbi Yehuda with regard to one who cooks, as we learned in a baraita: With regard to one who cooks on Shabbat, if he did so unwittingly, he may eat what he cooked. If he acted intentionally, he may not eat what he cooked. This is the statement of Rabbi Meir.

רש"י על חולין ט״ו א:ג׳:א׳

Rashi on Chullin 15a:3:1

...

תוספות על חולין ט״ו א:ג׳:א׳

המבשל בשבת בשוגג יאכל - אפילו בו ביום דר"מ לא קניס כלל שוגג אטו מזיד.

Tosafot on Chullin 15a:3:1

...

גיטין נ״ג ב:ח׳-י׳

ורמי דרבי מאיר אדרבי מאיר ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה דתניא המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה דרבי מאיר אדרבי מאיר לא קשיא כי קניס בדרבנן בדאורייתא לא קניס.

Gittin 53b:8-10

The Gemara comments: But then it is possible to raise a contradiction between this statement of Rabbi Meir and another statement of Rabbi Meir; and it is also possible to raise a contradiction between this statement of Rabbi Yehuda and another statement of Rabbi Yehuda. The other statements are as it is taught in a baraita (Tosefta, Shabbat 2:5): With regard to one who cooks on Shabbat, if he did so unintentionally, he may eat what he cooked. If he acted intentionally, he may not eat what he cooked; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he cooked the food unintentionally, he may eat what he cooked, but only at the conclusion of Shabbat. If he cooked it intentionally, he may never eat what he cooked. The baraita continues: Rabbi Yoḥanan HaSandlar says: If he acted unintentionally, what he cooked may be eaten at the conclusion of Shabbat by others, but not by him, as the food is forbidden to him forever. If he cooked the food intentionally, what he cooked may never be eaten, neither by him nor by others. Consequently, there is a contradiction between one statement of Rabbi Meir and the other statement of Rabbi Meir, and there is also a contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda. The Gemara answers: There is no contradiction between one statement of Rabbi Meir and the other statement of Rabbi Meir, because one can draw a distinction between them. When Rabbi Meir penalizes an offender for even an unintentional offense, it is where the offender violated a rabbinic law, e.g., he rendered food impure. But where he violated a Torah law, e.g., he cooked on Shabbat, he does not penalize him. The reason for this distinction is that people treat Torah prohibitions more seriously, and consequently there is no need to impose a fine for unintentional transgression in order to distance people from the transgression.

חדושי הלכות על חולין ט״ו א:א׳

בפרש"י בד"ה רבי יהודה אומר בשוגג כו' דבשוגג חיוב סקילה ליכא עבירה מיהא איכא כו' והא ליכא למימר רישא נמי דוקא איהו כו' משום דקנסו שוגג אטו מזיד כו' דא"כ דקנסא דרישא כו' עכ"ל וכמו שהוא בפרש"י שלפנינו כך ראיתי בפירוש ישן נושן ומהרש"ל כתב ותימה דהא בהדיא בפרק הניזקין מסיק לר' יהודה דקניס שוגג אטו מזיד ובע"כ כו' עכ"ל ע"ש וכדבריו נמי מצאתי בפירוש א' וז"ל דאע"ג דבשוגג חיוב סקילה ליכא קנסו שוגג אטו מזיד ובעינן בכדי שיעשו דלא נמטיה הנאה מעבירה ולהכי מפרש במסכת גיטין דר"י קניס שוגג אטו מזיד ומיהו במזיד קניס ליה טפי לדידיה ולא יאכל עולמית ואיידי כו' והא ליכא למימר רישא נמי דוקא איהו אבל אחריני שרו בו ביום ומתניתין דאסר ליה ליומא אפילו לאחריני לאו ר"י היא דכיון דטעמא דקנסו שוגג אטו מזיד הוא מזיד משוינן לי' לכ"ע בכדי שיעשו כדין מזיד משום דלא נתהני מעבירה ל"ש הוא ול"ש אחריני ע"כ העתקתי מפי' ישן גם מדברי התוס' לקמן בשמעתין נראה כן דלפי סוגיא דשמעתין נמי טעמא דר"י משום קניס שוגג אטו מזיד כדמוכח בהניזקין אבל לפירוש רש"י שלפנינו גם בפירוש הישנים נראה לפי דרכו דאי משום קנסא דשוגג אטו מזיד לאחריני ליכא למקנס כלל וכן מוכיח פרש"י בפרק הניזקין ובפרק אלו נערות שכתב שם דאיהו גופיה לר"י בו ביום אסור מטעמא דשוגג אטו מזיד ולא הזכיר שם לאסור גם לאחריני משום דלטעמא דשוגג אטו מזיד האמור בפרק הניזקין ליכא למקנס אחריני אבל לרב הכא דדייק לי' איסורא ליומא לו ולאחריני דומיא דיום הכיפורים ע"כ דלר"י נמי לא יאכל לו ולאחריני קאמר אית לן למימר ע"כ דטעמיה לאו משום דקניס שוגג אטו מזיד דלאחריני ליכא למקנס אלא דטעמיה משום דכיון דעבירה מיהא איכא אסור בו ביום לו ולאחריני דלא נמטיה הנאה מעבירה ואהא כתב רש"י דליכא להקשות מנליה לרב לאוקמיה מתני' דאסור ליומא לו ולאחריני דומיא דיום הכיפורים וכר"י דאימא דטעמיה דר"י משום שוגג אטו מזיד ולא אסור לאחרינא דהשתא מתני' דאסור לאחריני ע"כ לא אתיא כר"י וקאמר דרב אית ליה דאי טעמא דר"י משום דקניס שוגג אטו מזיד אמאי משתרי הוא לאורתא כו' אלא טעמיה משום דלא ליתהני מעבירה בו' וההיא סוגיא דפרק הניזקין דפריך התם דר"י אדר"י ודאי לא סבירי להו הך דרב דהכא דקאמר טעמא דר"י משום דלא ליתהני מעבירה דלהאי טעמא לא קשיא כלל דר"י אדר"י התם אלא משום קנסא דשוגג אטו מזיד הוא ולא חש תלמודא דהתם להך מילתא דמדקדק רב הכא דאי טעמא משום דקנסא אמאי משתרי הוא לאורתא כו' כפרש"י דאיכא למימר דלא רצה לקנוס בשוגג אטו מזיד כ"כ לאסור עולמית כמו במזיד וסגי למקנס שוגג אטו מזיד בו ביום וכדברינו אלו מוכיח פרש"י דפ' מרובה שפירש שם דמזיד דרבי מאיר שוגג דרבי יהודה לא יאכל בין לו בין לאחרים והכי איבעי לן לפרושי בהכל שוחטים עכ"ל דמשמע מפירושו מתוך סוגיא דשמעתין לרב אבעי לן לפרושי הכי דלא יאכלו לו ולאחריני אבל לפי הסוגיא דפ' הניזקין דטעמיה דר"י משום קנסא לית לן לפרושי לא יאכל אלא לו אבל לאחריני שרי דלכך לא הזכיר שם בפרק הניזקין ובפרק אלו נערות איסורא דלא יאכל אלא לו אבל לאחריני שרי כמ"ש לעיל והדברים ברורין ואין כאן מקום תימה לפרש"י שלפנינו כמו שכתב מהרש"ל ודו"ק:

Chidushei Halachot on Chullin 15a:1

...

ביצה כ״ד ב:ט׳

אמר רב פפא הלכתא גוי שהביא דורון לישראל ביום טוב אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו.

Beitzah 24b:9

Rav Pappa said that the halakha in this regard is as follows: In the case of a gentile who brought a gift to a Jew on a Festival, if there is of that species still attached to a tree or the ground, it is prohibited to be eaten, as it may be assumed that the gentile picked it that same day. And in the evening as well, after the conclusion of the Festival, it is prohibited for the period of time needed for its preparation, i.e., the period of time necessary to detach it from the tree or the ground, as one may not derive benefit from a prohibited labor that was performed on a Festival on behalf of a Jew.

רש"י על ביצה כ״ד ב:ט׳:ב׳

ולערב אסורין בכדי שיעשו - כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט והא דקאמר ולערב אסורים בכדי שיעשו הא לאחר כן מותרים אפילו לערב ראשון נמי אע"ג דליל יו"ט שני הוא ממתין בכדי שיעשו ומותרין ממה נפשך אם הלילה חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קדש הוא נמצא שנלקטו בחול כן דעתי נוטה ויש לי ראיות הרבה מההוא בר טביא דעירובין (דף לט:) ומביצה שנולדה בזה שמותרת בזה (לעיל ביצה דף ד:) אלמא האחד חול הוא וממה נפשך מותר ולא זכיתי לשאול את פי רבי' יעקב בדבר זה כי היו נוהגים בו היתר במקומינו והיה לי דבר פשוט ולאחר פטירתו של רבי שמעתי את רבי' יצחק הלוי שהוא אוסר עד ליל מוצאי יו"ט שני וכל אנשי עירו כמותו וגם הלכות גדולות אוסרים כן ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר וכל טעמו אינו אלא מדנקט בכדי שיעשו בלילה הראויה לעשיה קאמר ואני אומר צריך להמתין בכדי שיעשו משום שמא היום היה קדש והלילה חול ותדע מדלא קאמר לערב של שני אסורים בכדי שיעשו לערב הראשון קאמר ובתשובת רבי' גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא ושמו ר' קלונימוס ובקי בכל הש"ס והורה כן ונחלק עליהן:

Rashi on Beitzah 24b:9:2

...

תוספות על ביצה כ״ד ב:ט׳:א׳

ולערב אסורין בכדי שיעשו. פרש"י כדי שיעור לקיטתן שלא יהנה ממלאכת י"ט... והקשה הר"י לפרש"י דפירש דלכך בעינן כדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב א"כ המבשל בשבת בשוגג. אמאי יאכל הא נהנה ממלאכת שבת אלא ודאי אין זה הטעם אלא הטעם שמא יאמר לנכרי לך ולקט ומזה הטעם אסורים עד מוצאי י"ט האחרון בכדי שיעשו.

Tosafot on Beitzah 24b:9:1

...

רש"י על חולין ט״ו א:ג׳:א׳

יאכל - הוא עצמו ובו ביום ואין צריך להמתין עד הערב בכדי שיעשו דהא דאמרינן בעלמא לערב בכדי שיעשו לית ליה לר"מ אלא היכא דעבד ישראל איסורא ובמזיד דאיכא חיובא דלא נמטייה הנאה מאיסורא אבל בשוגג לא: לא יאכל - בו ביום עד שתחשך ובכדי שיעשו. והוא הדין לאחרים נמי דאסור למיכליה בו ביום דטעמא משום דלא נמטייה הנאה מאיסורא הוא וכי שהי לאורתא בכדי שיעשו לא מטי לו הנאה מיניה ואיידי דתנא רישא בדידיה דאשמעינן רבותא להתירא תנא נמי סיפא בדידיה:

Rashi on Chullin 15a:3:1

...

משנה תורה, הלכות שבת ו׳:ב׳

נכרי שעשה מלאכה מעצמו בשבת אם בשביל ישראל עשה אותה אסור להנות באותה מלאכה עד מוצאי שבת וימתין בכדי שתעשה.

Mishneh Torah, Sabbath 6:2

(2) [The following rules apply] when a gentile performs a [forbidden] labor on the Sabbath on his own accord: If he performed it on behalf of a Jew, it is forbidden to benefit from that labor until one waits the amount of time necessary to perform the labor on Saturday night.
[The latter leniency is granted] provided the matter is not public notice - i.e., everyone knows that a particular task is being performed for a person on the Sabbath.
If [the gentile] performed [the labor] for his own sake alone, it is permitted to benefit from it on the Sabbath.

תוספות על ביצה כ״ד ב:ט׳:א׳

ולערב אסורין בכדי שיעשו. פרש"י כדי שיעור לקיטתן שלא יהנה ממלאכת י"ט ולערב ראשון קאמר דממה נפשך הן מותרין אם היה חול הרי היום נלקטו ואם היה היום קדש הרי הלילה הזה חול ובשני ימים טובים של גליות מיירי והביא ראיה מביצה דלעיל (ביצה דף ד: ושם) שנולדה בזה מותרת בזה ומההוא טביא דאתציד ביום ראשון ואכלו אותו ביום שני בעירובין (דף לט: ושם) כן פרש"י ורבינו יצחק הלוי והגאונים אוסרין עד מוצאי ליל יום טוב שני ומפרש בכדי שיעשו לילה הראויה לעשיה ומיהו בתשובת רבינו גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי וגם רבינו קלונימוס איש רומי בקי בכל הש"ס שלח לי כתב מעיר גרמיז"א כמותי... ומה שהביא רש"י ראיה מביצה וכו' יש לדחות אותה דהתם נולדה מאליה מן השמים וגם ראיה שהביא מההוא טביא דעירובין (דף לט: ושם) יש לומר דמיירי שהיו המצודות פרוסות מעי"ט ומאליו נצודו וכללא הכי הוא דדבר הבא מאליו או דבר מוקצה הבא בידים שהביא נכרי בשביל עצמו או בשביל נכרי אחר ונתנן לישראל בי"ט ראשון מותר בשני אבל אם הביאו בשביל ישראל מן המחובר אסור עד מוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו.

Tosafot on Beitzah 24b:9:1

...

ביצה ג׳ א:י״א

ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני.

Beitzah 3a:11

Likewise, on the following day, he should again stipulate: If today is a weekday and yesterday was holy, I hereby separate tithes from the fruit now; if today is holy and yesterday was a weekday, separating the tithes yesterday was sufficient. And he may then eat the produce on the second Festival day, as in either case no prohibition is involved. And similarly, an egg laid on the first Festival day may be eaten on the second day, regardless of which day is the actual Festival.

רש"י על ביצה כ״ד ב:ט׳

Rashi on Beitzah 24b:9

...

שולחן ערוך, אורח חיים שי״ח:א׳

המבשל בשבת [או שעשה א' משאר מלאכות] [טור] במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למ"ש מיד ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ולערב מותר גם לו מיד [ואם אמר לעכו"ם לעשות מלאכה בשבת ע"ל סי' ש"ז סעיף כ']:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 318:1

(1) 1. One who cooks food on Shabbos [or performs any one of the other forbidden acts on Shabbos][Tur]; if done intentionally, the food is forbidden to eat forever, but other people are permitted to eat the food immediately after Shabbos. If done accidentally the food is forbidden to him during the day but may be eaten by everyone, including him, immediately after Shabbos. [If one ordered a non-Jew to perform a Melacha for oneself on Shabbos, see above Siman 307 se’if 20].

שולחן ערוך, אורח חיים תקט״ו:א׳

עכו"ם שהביא דורון לישראל בי"ט אם יש ממינו במחובר או שמחוסר צידה אסור אף למי שלא הובא בשבילו לאוכלו בו ביום [ואפי' עבר ונתן לפיו ולעסו אסור לבלעו] [ר"ש בפי' המשנה בפ"ב דתרומות] ואפי' לטלטלן אסור ולערב מותרין בכדי שיעשו ובשני ימים טובים של גליות אם הובא ביום ראשון מותר מיד בליל י"ט שני בכדי שיעשו: הגה ויש מחמירין לאסרו עד מוצאי י"ט שני [טור בשם ר"ת ורש"י וסמ"ג] ונוהגין להחמיר אם אינו לצורך י"ט לצורך אורחים ובכה"ג דאז נוהגין להקל לאחרים שלא הובא בשבילן [תה"ד סימן ע"ח] וכן אם הובא בי"ט שני צריך להמתין במוצאי י"ט בכדי שיעשו אבל בשני ימים של ראש השנה או בי"ט הסמוך לשבת בין מלפניו בין מאחריו אם הובא בראשון צריך להמתין עד מוצאי י"ט ושבת בכדי שיעשו ושיעור כדי שיעשו היינו כדי שילך העכו"ם למקום שליקט ויגמור המלאכה ויחזור לכאן ואם נסתפק לו מהיכן הביאן שיעורן כדי שיבואו מחוץ לתחום:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 515:1

...

I couldn't find the biur halacha.

רי"ף שבת י״ז א:ב׳-י״ז ב:א׳

גרסינן בפ' מרובה (ב"ק דף עא.) המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ רבי יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים מאי טעמא דר' יוחנן הסנדלר כדדרש ר' חייא אפיתחא דבי נשיאה (שמות ל״א:י״ד) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה אי מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה תלמוד לומר לכם שלכם תהא יכול אפילו בשוגג תלמוד לומר (שמות ל״א:י״ד) מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מעשה שבת דאורייתא וחד אמר מעשה שבת דרבנן מאן דאמר מעשה שבת דאורייתא כדאמרן ומאן דאמר דרבנן דאמר קרא כי קדש היא לכם היא קדש ואין מעשיה קדש וקי"ל דבכל התורה כולה רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וש"מ דליתא לדר' יוחנן הסנדלר הלכך הלכה כרבי יהודה דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת בין לו בין לאחרים במזיד יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו גרסינן בחולין בפ"ק (דף טו:) השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא מ"ט כיון דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה כי קא שחיט אדעתא דחולה קא שחיט המבשל לחולה בשבת אסור

(עמוד ב׳)

לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו:

Rif Shabbat 17a:2-17b:1

...

המאור הקטן על שבת י״ז א

הא דקא פשיט הרי"ף מפלוגתא דרב אחא ורביגא בהמבשל בשבת ליתא דלא איפליגו בה רבינא ורב אחא אלא אליבא דרבי יוחנן הסנדלר וכן מפורש בפ' מרובה ובפ' אלו נערות (וליתא לדרבי יוחנן הסנדלר) והדבר שראוי לסמוך עליו בזה ההיא דגרסינן במסכת חולין בפרק א' רב כי מורה להו לתלמידים מודה להו כרבי מאיר וכי דריש בפירקא דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ זהו יסוד ההלכה לסמוך עליו ולעשות על פיו ובמקומו במסכת חולין יש לנו תוספת ביאור בזה ושם מפורשים דיני השוחט והמבשל בשבת בראוי לכוס ובשאינו ראוי לכוס בשוחט ומבשל לחולה או לבריא ולחולה בשבת ולחולה מבעוד יום דאע"ג דקיי"ל במוקצה בשבת כר' שמעון במוקצה מחמת איסור לית הלכתא כותיה ובענין הכנה כבר הביא הרי"ף ז"ל מקצת מאותן דברים במקום הזה ולא כתב מהן כל הצורך:

HaMaor HaKatan on Shabbat 17a

...

פסקי הרא"ש על בבא קמא ז׳:ו׳:ב׳

גמ' דתניא המבשל בשבת וכו' בשבת פרק כירה הביא רב אלפס ז"ל כל זו הסוגיא ופלוגתא דרב אחא ורבינא וכתב דקיימא לן בכל התורה כולה דרב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. ושמעינן מיניה דליתא לדרבי יוחנן הסנדלר. והלכך הלכתא כרבי יהודה דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל במוצאי שבת בין לו בין לאחרים. במזיד יאכל במוצאי שבת לאחרים ולא לו. וקצרה דעתי מהבין דבריו מה שכתב דקיימא לן כדברי המיקל וליתא לדרבי יוחנן הסנדלר והלא רב אחא ורבינא לא נחלקו בסברת עצמן אלא בפירוש דברי רבי יוחנן הסנדלר חד אמר דרבי יוחנן הסנדלר אסר מעשה שבת דאורייתא וחד אמר מדרבנן. מדפריך גמרא בשלמא למאן דאמר דאורייתא אמטו להכי פטרי רבנן אלא למאן דאמר דרבנן אמאי פטרי רבנן. ואי בסברת עצמן פליגי מאי פריך לימא דחכמים סברי כרבי יוחנן הסנדלר דאית ליה מעשה שבת דאורייתא. ואם כן מדהני אמוראי בתראי פליגי בפי' דברי רבי יוחנן הסנדלר היה מסתבר דהלכה כוותיה. וגם תמהתי על מה שפסק הלכה כרבי יהודה דאמרינן בפ"ק דחולין דף טו. דרב מורה כרבי מאיר ובפירקא דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ. וגם רבא סבר כרבי מאיר בפרק כירה: גנב שור של שני שותפין וטבח והודה לאחד מהם ואחר כך הביא השני עדים משלם לו חמשה חצאי בקר:

Rosh on Bava Kamma 7:6:2

...

בבא קמא ע׳ א:ט׳-י״א

מתני׳ גנב ע"פ שנים וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים משלם תשלומי ארבעה וחמשה גנב ומכר בשבת גנב ומכר לע"ז גנב וטבח ביום הכפורים גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו גנב וטבח ואחר כך הקדיש משלם תשלומי ארבעה וחמשה

Bava Kamma 70a:9-11

MISHNA: The mishna lists a series of cases in which a thief is required to pay the fourfold or fivefold penalty. If one stole an animal, as established based on the testimony of two witnesses, and he subsequently slaughtered the animal or sold it, also based on the testimony of the same witnesses, or based on the testimony of two other witnesses, he pays the fourfold or fivefold payment. If one stole an animal and sold it on Shabbat, or if he stole it and sold it for idol worship, or if he stole it and slaughtered it on Yom Kippur, he pays the fourfold or fivefold payment. Although his sale or slaughter in these circumstances involved a sin, he is not liable to receive the death penalty for the sale and must consequently pay the fourfold or fivefold payment. If one stole an animal of his father’s and then slaughtered it or sold it, and afterward his father died and he inherited his father’s estate either on his own or in partnership with his brothers, or if he stole an animal and slaughtered it and afterward he consecrated it, he pays the fourfold or fivefold payment.

בבא קמא ע״א א:ה׳-כ״ב

ולא והתניא גנב וטבח בשבת גנב וטבח לע"ז גנב שור הנסקל וטבחו משלם ארבעה וחמשה דברי ר"מ וחכמים פוטרין אמרי בר מינה דההיא דהא אתמר עלה א"ר יעקב א"ר יוחנן ואמרי לה א"ר ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש רבי אבין ורבי אלעא וכל חבורתא משמיה דרבי יוחנן אמרי בטובח ע"י אחר וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא שאני הכא דאמר קרא (שמות כא, לז) וטבחו ומכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר דבי ר' ישמעאל תנא או לרבות את השליח דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח מתקיף לה מר זוטרא מי איכא מידי דאילו עביד איהו לא מיחייב ועביד שליח ומיחייב א"ל רב אשי התם לאו משום דלא מיחייב הוא אלא דקם ליה בדרבה מיניה ואי בטובח על ידי אחר מ"ט דרבנן דפטרי אמרי מאן חכמים ר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה אמרי בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאינה ראויה היא אלא שבת שחיטה ראויה היא דתנן השוחט בשבת וביום הכפורים אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה אמרי סבר לה כרבי יוחנן הסנדלר דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים מ"ט דר' יוחנן הסנדלר כדדריש רבי חייא אפיתחא דבי נשיאה (שמות לא, יד) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורין באכילה אי מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא יכול אפילו בשוגג ת"ל (שמות לא, יד) מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מעשה שבת דאורייתא וחד אמר מעשה שבת דרבנן מ"ד דאורייתא כדאמרן ומ"ד דרבנן אמר קרא קדש הוא הוא קדש ואין מעשיו קדש

Bava Kamma 71a:5-22

And is it correct to say that Rabbi Meir does not maintain that one can be sentenced to the death penalty and to pay for the same act? But isn’t it taught in a baraita: If one stole an animal and slaughtered it on Shabbat, or if he stole an animal and slaughtered it for idol worship, or if he stole an ox that is sentenced to be stoned, from which it is prohibited to derive any benefit, and he slaughtered it, he pays the fourfold or fivefold payment; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis exempt him from this payment. Apparently Rabbi Meir maintains that one can be held liable for monetary payment and for capital punishment for the same act, e.g., slaughtering on Shabbat or slaughtering for idol worship. The Sages say in response: Stand apart from this baraita, i.e., this baraita should not be understood in a straightforward manner, as it was stated concerning it: Rabbi Ya’akov says that Rabbi Yoḥanan says, and some say it was Rabbi Yirmeya who says that Rabbi Shimon ben Lakish says, and Rabbi Avin and Rabbi Ela and the entire group of disciples of Rabbi Yoḥanan also say in the name of Rabbi Yoḥanan: The baraita is speaking of a thief who slaughters the stolen animal through the agency of another person, i.e., he instructed another to slaughter it, and that agent did so on Shabbat or for idolatrous purposes. The thief pays the fourfold or fivefold payment because he himself did not commit a capital offense. The Gemara asks: How can it be that a thief is liable to pay the fourfold or fivefold payment if another person slaughters the stolen animal for him? But is it so that this one sins and that one becomes liable? The Gemara provides several reasons why in the case of fourfold or fivefold payment it is possible for the thief to be liable for another’s actions. Rava said: It is different here, as the verse states: “And slaughter it or sell it” (Exodus 21:37), thereby juxtaposing the two acts of slaughtering and selling. It is derived that just as there is liability for the fourfold or fivefold payment through selling, which by definition is performed by means of another party, so too, there is liability for slaughtering when it is performed by means of another party. The school of Rabbi Yishmael teaches: The word “or” in the phrase: “And slaughter it or sell it,” serves to include a case in which the agent slaughters or sells the animal at the behest of the thief. The school of Ḥizkiyya teaches: The separate word “for” [taḥat] in the phrase: “He shall pay five oxen for an ox, and four sheep for a sheep,” which could have been avoided by using the mere prefix of the letter beit, serves to include a case in which the agent slaughters the animal on behalf of the thief. Mar Zutra objects to this explanation of the baraita: Is there anything with regard to which if one performs it himself he is not liable, and if his agent performs it on his behalf one is liable? How is it possible for an agent to have more power than the one who appointed him? Can it be that if the thief himself slaughtered the animal on Shabbat he would be exempt, whereas if he has it slaughtered by another he is liable? Rav Ashi said to him: There, in the case of the thief who slaughters a stolen animal on Shabbat, it is not because he is not liable that he does not pay the fourfold or fivefold payment; rather, he is liable but he is excused from payment because he receives the greater of the two punishments, i.e., execution, for desecrating Shabbat. When he appoints an agent he has no liability for desecrating Shabbat, and therefore he pays for the slaughter. The Gemara asks: But if the baraita is speaking about a thief who slaughters through the agency of another person, what is the reason of the Rabbis, who exempt the thief from payment? The thief did not himself do any act for which he is liable to receive the death penalty. The Sages say in explanation: Who are these Rabbis of the baraita? It is Rabbi Shimon, who said: The legal status of an act of slaughter that is not fit for accomplishing its full ritual purpose is not considered an act of slaughter. Since slaughtering on Shabbat or slaughtering for idolatrous purposes does not render the meat fit for consumption, Rabbi Shimon rules that there is no liability for the fourfold or fivefold payment. The Sages say, questioning this explanation: Granted, slaughtering for idol worship and slaughtering an ox that is sentenced to be stoned are cases of slaughter that is not fit, as in both of these cases it is prohibited to derive any benefit from the animal’s flesh. But slaughtering on Shabbat is a fit slaughter. As we learned in a mishna (Ḥullin 14a): In the case of one who slaughters an animal on Shabbat or on Yom Kippur, although he is liable to receive the death penalty for desecrating Shabbat, his slaughter is valid and the meat may be eaten. The Sages say in response: Rabbi Shimon holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar, who disagrees with that mishna and prohibits eating the meat of an animal slaughtered on Shabbat. As we learned in a mishna (Terumot 2:3): In the case of one who cooks food on Shabbat, if he acted unwittingly he may eat the food, but if he acted intentionally he may not eat it; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he acted unwittingly he may eat the food only upon the conclusion of Shabbat, and if he acted intentionally he may not eat it ever, although others may partake of it. Rabbi Yoḥanan HaSandlar says: If he cooked the food unwittingly it may be eaten upon the conclusion of Shabbat by others only, but not by him; and if he acted intentionally it may not be eaten ever, neither by him nor by others. Slaughter, like cooking, is a desecration of Shabbat that entails the death penalty. It follows that Rabbi Yoḥanan HaSandlar maintains that the meat of an animal intentionally slaughtered on Shabbat may never be eaten. If so, this is a slaughter that does not render the meat fit for consumption, and therefore according to the opinion of Rabbi Shimon there is no fourfold or fivefold payment. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar? The Gemara explains: This is as Rabbi Ḥiyya taught at the entrance to the house of the Nasi. It is written: “And you shall observe Shabbat, for it is holy [kodesh] to you; one who profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14). Just as it is prohibited to eat a sacred item consecrated to the Temple [kodesh], so too is it prohibited to eat food produced though action that desecrates Shabbat. The Gemara asks: If so, perhaps the analogy should be extended: Just as it is prohibited to derive benefit from a sacred item, so too should it be prohibited to derive benefit from a product of an action that desecrates Shabbat. The Gemara answers: The verse states: “It is holy to you” (Exodus 31:14), indicating that it shall be yours for deriving benefit. Although food cooked on Shabbat may not be eaten, it is permitted to benefit from it in other ways. The Gemara further asks: Based on the analogy between a sacred item and the product of an action that desecrates Shabbat, one might have thought that even if the action were performed unwittingly it should be prohibited to consume the product, like a sacred item. To counter this, the verse states: “One who profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14), indicating that it is with regard to one who desecrates Shabbat intentionally that I said this analogy to you, as the verse clearly is referring to one who is liable to receive the death penalty, but not one who desecrates Shabbat unwittingly, who is not executed. The Gemara comments: Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to this matter. One said that the product of an action that constitutes a desecration of Shabbat is forbidden by Torah law, and one said that the product of an action that constitutes a desecration of Shabbat is forbidden by rabbinic law. The Gemara elaborates: The one who says it is forbidden by Torah law explains as we said, that the prohibition is based on the verse as interpreted by Rabbi Ḥiyya. And the one who says it is forbidden by rabbinic law would say that the verse states: “It is holy,” from which he infers: It, the day itself, is holy but the products of its prohibited actions are not holy, and therefore they are not compared to sacred items and may be eaten by Torah law.

מלחמת השם על שבת י״ז א:א׳

ועוד הא דקא פשיט הרב אלפסי ז"ל פלוגתא דרב אחא ורבינא בהמבשל בשבת ליתא דלא איפליגו רב אחא ורבינא אלא אליבא דר' יותנן הסנדלר וכן מפורש בפ' מרובה ובפ' אלו נערות:

אמר הכותב שמעתי שדעת רבינו הגדול ז"ל לומר דכיון דקי"ל הלכה כדברי המיקל ואשתכח דמעשה דשבת דרבנן שמעינן מינה דליתא לדר' יוחנן הסנדלר דקי"ל הלכה כדברי המיקל וכיון דליתא לדר' יוחנן הסנדלר על כרחין הלכה כר' יהודה דר"מ ור' יהודה הלכה כדברי ר' יהודה ולא כדברי בעל המאור ז"ל שאמר דמדרש בפירקא כר' יהודה ואוריי לתלמידים כרבי מאיר משום דרב אמרה לההיא ורב לטעמיה דאמר מטין אתמר אבל אנן מכיון דקי"ל הלכה אתמר כר' יהודה דרשי' וכר' יהודה מורינן ועוד דהאידנא דנפישי עמי הארץ ולא שכיחי תלמידי דצניעי הלכך איכא למיחש טובא למילתא וכרבי יהודה מורינן וכך מנהגו של רבינו הגדול ז"ל להחמיר משום עמי הארץ וכן פסקו בעל הלכות ורב אחא משבחא כר' יהודה במבשל ואיכא טעמא נמי משום דרב גופיה אוקמה לסתם מתני' דבפרק קמא דחולין כר' יהודה וקיי"ל הלכה כסתם משנה ומסתברא לן דסוגיין בעלמא כר' יהודה דגרסינן בפ' ח' שרצים אמר רב חסדא שירקא טויא שרי פעפועי ביעי אסור דביתהו דזעירי עבדא ליה לר' חייא ולא אכל אמרה ליה לרבך עבדי ליה ואכל ואת לא אכלת וכיוצא בה בפרק תולין אימיה דאביי עבדא ליה ולא אכל והני ודאי שוגגין נינהו כסבור מותר והוה ליה כמעשר בשבת בשוגג או כמבשל ולר' מאיר יאכל והוה להו למיסר מכאן ולהבא לשבת אחרת ולהתיר מה שנעשה כבר בדיעבד אלא כרבי יהודה וכן בפ' ביצה שנולדה רב פפי אקלע לבי רבה בר שמואל אייתו להו דייסא ולא אכל כולן כר' יהודה עושין ושם בפ' שני מצינו בירושלמי של בית ר"ג היו שוחקין פלפלין ברחים שלהם אר"א בר' צדוק פעם א' אכל אבא אצל ר"ג והביא לפניו אניגרון ובתוכו פלפלין שחוקין כיון שטעמן משך ידיו מהן אמרו לו אל תחוש להם מעיו"ט הם שחוקים ושאלו ויעשה רבי צדוק אצל ר"ג כשוגג ויאכל אלא שלא להתיר מלאכה ע"י ר"ג כלומר מנהג חסידות נהג בר"ג שלא תעשה איסורא על ידו או שלא יאמרו שהוא הסכים עמו ויתירו ואלו שבגמרא דילן אין בהם טעם זה ולא רצו לאכול שמע מינה דהלכה כרבי יהודה ואפשר שזה שאמר רבינו ז"ל דליתא לדרבי יוחנן הסנדלר מדרב אחא ורבינא דעתו לפרש לדר' יוחנן הסנדלר ודאי מעשה שבת דאורייתא נינהו מדקא מחמיר בהו כולי האי ורב אחא ורבינא בהא פליגי מר סבר דאורייתא והלכתא כר' יוחנן הסנדלר ומ"ס דרבנן וליתא לדרבי יוחנן הסנדלר והאי דאקשינן התם ולמאן דאמר דרבנן מאי טעמייהו דרבנן דפטרי ה"ק כיון דאמרת דליתא לדר' יוחנן הסנדלר ודאי ליכא לאוקמה למתניתא דקתני לה בלשון חכמים כוותיה וכיון שכן מאי טעמייהו דרבנן דפטרי ויש כיוצא בזה בתלמוד שלא רצו להעמיד משנתם כמאן דאיפסיקא הלכתא דלא כוותיה ואחת מהן בפרק המוכר פירות אלמא אמר רבה אין הלכה כר' אליעזר דמתני' והא לא מתני' הוא שפירושו למ"ד אין הלכה מתני' טעמא מאי דכיון דאין הלכה כמותו לא מוקמי מתני' בהכי:

Milchemet Hashem on Shabbat 17a:1

...