שו׳׳ת אז נדברו ה' י׳׳ז:א׳
ובקשר לנידונינו אין להתיר מטעם כיון שבין כך הוא נוסע בשביל מחוללי שבת אפי׳ בלא נוטעים כיון שזה נעשה בשביל ישראל אינו מותר יותר בגלל שבין כך הי׳ מחללים שבת, אבל מ׳׳מ יש להתיר כיון שהמלאכה נעשה בשבת אינה מתקיימת עוד לא מקרי בזה שנהנה ממלאכת שבת, ורק גורם להנאה שמקדים גסיעתו ולא מקרי הנאה.
מאור השבת
המכבה את החשמל בלילה לא באה מעשה הנאה ממלאכת שבת דהחושך הוא טבעי בבית לולא הנר לא היה בא אור מעצמו. וכשישן אין בו איסור לישן באישון לילה כשהוא בעצמו.
[הרה"ג ר' שלמה זלמן אויערבך:] אפילו לפי מה שהביא ביאור הלכה בסימן שיח מהחיי אדם שרצוי להחמיר גם בזה שאחרים לא יהנו ביום מכול מקום שם נהנה שעושה כעצמו טורח מה שאין כן בנידון דידן היה נהנה יותר אם היה מביא פירות ברגליו.
Az Nidberu & R' Schachter
You may not eat food that was brought to you on Shabbos by your non-frum Shabbos guests who drove to your house.
מאור השבת
והגר"ח קניבסקי (שליט"א) [זצ"ל] צידד להתיר משום דלא מצינו דין הנאה ממעשה שבת אלא בהנאה ממעשה ממש של שבת ולא מאדם שעשה מעשה שבת.
מותר למ"ש מיד. דלא בעינן בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית ע"י עכו"ם בשביל ישראל משום דקל בעיניו ויבא לעשות כן פעם אחרת אבל דבר שעושה ישראל בידים ודאי ליכא למיחש דאתי לבשולי בהדיא:
(1) Permitted on Motzai Shabbos immediately. For 'bichdei sheyasu' is only required when the labor was performed by a gentile on behalf of a Jew, for it is an insignificant matter in his eyes and he may come to do it again whereas a labor performed by a Jew personally there is certainly no concern that he will be lead to cook openly.
למ"ש מיד. דדוקא בעכו"ם שעושה בעינן בכדי שיעשה דחיישי' שמא יאמר לו לעשות אבל ישראל לא ישמע לו אף לרש"י שכתב הטעם שלא יהנה ממלאכת שבת כמ"ש סי' תקט"ו מ"מ הכא שרי דבמלתא דלא שכיחא לא גזרו [תו' חולין דף טו] דלא כב"ח: אם היה מ"ש י"ט אסור דאין שבת מכין לי"ט [לקוטי מהרי"ו סי' ב'] ועבי"ד ססי' ק"ב דאם נתערב אותו דבר באחרים בטיל ולא הוי דשיל"מ דומיא דתרומה ע"ש וצ"ע דאין הנידון דומה לראי' דתרומה לא הוי אצל שום אדם דשיל"מ דאי לכהן גם היום מותר ואי לישראל לעולם אסור אבל הכא כיון שחל עליו שם דבר שיל"מ לאחרים אף לדידיה לא בטיל כדאיתא פ"ג דבכורים דאם נתערבו בכורים אסורים אף לזרים אף על גב דלדידהו הוי דשאל"מ כיון דלכהנים הוי דשיל"מ דיכולין לאכלו בירושלים אף לזרי' אסור וכ"כ הרע"ב והרמב"ם בפי' המשניו' ובחבורו פ"ד מבכורים ומיהו הר"ש כתב דלא הוי דשיל"מ כיון דאסורים לזרים ומ"מ יש להחמיר ומ"ש בי"ד ססי' ק"ב אפשר דאיירי כשנתערב אחר השבת דאז הוי ממש דומיא דתרומה וכנ"ל עיקר ואף שבפי' הרמב"ם משמע דדוקא כשנתערב לכהן אז אסור אף לישראל מ"מ בחבורו לא משמע כן וגם דבריו שבפי' י"ל כן, נ"ל דלמי שנתבשל בשבילו הוי ג"כ דינו כמו הוא עצמו כמ"ש בי"ד סי' צ"ט ס"ה דה"נ טעמא משום קנסא ומיהו מדברי הרב"י שם משמע דוקא התם חיישי' שיאמר לעכו"ם לבטלו אבל הכא הא בלא"ה צריך להמתין בכדי שיעשה כשבישלו עכו"ם ולישראל לא חיישינן דאין אדם חוטא ולא לו עסי' רנ"ג ס"א:
(2) Motzai Shabbos immediately. For specifically when a gentile is doing it do we require 'bichdei sheyase' for we suspect he might instruct him to do so [again] whereas [even if he were to instruct a Jew to transgress shabbos for him] the Jew would never listen.
מותר למו"ש מיד - ואפילו למי שנתבשל בשבילו דלא בעינן להמתין בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית ע"י א"י בשביל ישראל משום דקל בעיניו איסור דאמירה לעו"ג ויבוא לעשות כן פעם אחרת כדי שיהיה מוכן לו במו"ש מיד אבל דבר שנעשה ע"י ישראל בידים ודאי ליכא למיחש דעי"ז שנתיר למו"ש מיד יבא פעם אחרת לומר לישראל לבשל לו בשבת בשביל זה ועוד שהישראל לא ישמע לו דאין אדם חוטא ולא לו.
שו"ת כתב סופר, אורח חיים נ':א'
ע"ד אשר לקול קן קולמסו תצילנה שתי אזני כי פונדק ישראל (טראקטער) מבשל בכל שבת ושבת עבור אוכלי שולחנו כמו בחול ויש בין האוכלים מזידים, שוגגים ומוטעים, וראה פר"מ נ"י מ"ש המג"א סי' שי"ח סס"ק ב' דלמי שנתבשל בשבילו דינו כמו הוא עצמו כמו במבטל איסור שאסור נמי לו שנתבטל בשבילו ונכנס ספק בלבו אם תליא במזיד המבשל או תליא במזיד ורצון מי שנתבשל בשבילו, לפע"ד פשוט כיון דלמד המג"א דלמי שנתבשל בשבילו אסור כמו למי שנתבטל בשבילו שביו"ד סי' צ"ט ושם נאמר בטו"ז ס"ק י' בשם מהרש"ל דוקא בידיעתו וברצונו של מי שנתבטל בשבילו והפר"ח חולק עליו וכבר הסכים עם המרש"ל הטו"ז ופ"ת ופרמ"ג וה"נ במבשל בשבת בשביל אחר בידיעתו ורצונו של מי שנתבשל בשבילו תליא מלתא דאיסורא, וכ"ז לפמ"ש המג"א תחלה, אבל למסקנת המג"א דלמי שנתבשל בשבילו מותר לפמ"ש הב"י ביו"ד הטעם דלמי שנתבטל בשבילו אסור דחיישינן שמא יצוה לעבד או לנכרי וזה ל"ש כאן, ולישראל ל"ח שיצוה שלא ישמע לו, ועיי' פרמ"ג שכ' גם למ"ש הב"י דחיישינן שמא יצוה לישראל לבטל משום דלא משמע לאינשי איסורא, אבל במבשל בשבת בוודאי לא חיישינן דאפי' לעשות איסור דרבנן בשבת לא ישמע לו עיי' בו. ונקטו האחרונים עיקר כמ"ש המג"א בסוף דבריו ע"פי ב"י הנ"ל ועיי' באלי' רבה ובתוס' שבת ופרמ"ג. ולפום רהיטא נ"ל היכא דמבשל שוגג אומר מותר ומי שנתבשל בשבילו מזיד אסור לזה שנתבשל בשבילו כמו אם מבשל עצמו מזיד ומבשל לעצמו, כיון שהמבשל שוגג יש לחוש שיצוה לו פעם אחר שיבשל בשבילו והמבשל שוגג ואומר מותר יעמוד בשגגתו פ"א, והיה יכול הב"י ביו"ד ליתן טעם דחיישינן שמא יהיה המבטל שוגג וחיישינן שיצוה לו מי שנתבטל לו בשבילו פ"א שיבטל בשבילו, אלא דמתרץ בקיצור דחיישינן שיצוה לנכרי ועבד כן נראה לומר ולא ברירא לי:
אבל זה נראה לי פשוט דדוקא במי שמבשל במקרה בשביל אחר גם שהוא לדעתו ורצונו לא חיישי' שמא יצוה לאחר, דלא ישמע לו ולא שכיח, וכ"כ האי לא קנסו, אבל בנדון שלנו שמבשל הפונדק בקביעות מידי שבת בשבתו לאחרים דמקפידין לאכול מבושל ב"י וזה פרנסתו של פונדק זה תמיד בחול ובשבת בוודאי קנסא קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם כמו להמבשל עצמו הגם כי בשביל זה לא יחדלו מלפשוע דהא אוכלים בשבת עצמו, אנו אין לנו אלא קנס חכמים לאסור למבשל במזיד לעולם דה"ה למי שנתבשל בשבילו בידיעתו ולרצונו כבנדון שלנו דשייך שיצוה לו בפ"א דחל עליו קנס חכמים כנ"ל פשוט:
שו"ת הר צבי, אורח חיים א' ק"פ
שוב מצאתי בת' כתב סופר (או"ח סימן נ) שכתב אבל נראה פשוט.... ולענ"ד יש לדון בדבריו, דאפילו לדבריו דבכה"ג שייך הגזירה, מ"מ סוף סוף מתחילה לא גזרו חז"ל בישראל משום דלא שכיחא, וא"כ י"ל דממילא לא נאסר בכה"ג ועיין מג"א (סימן שא) וכו', ולכאורה משמע דבזה"ז דאפשר בלא רחיצה אסור להסתפג, ומיהו י"ל כיון דלא גזרו חכמים שרי. ועוד דמדברי הפמ"ג דנסתפק אי יש לגזור במומר בכדי שיעשו משמע דעכ"פ לא נאסר עולמית כמו שעושה מלאכה בעצמו.
שמירת שבת כהלכתה, ל"א:כ"ו
נכרי המטלפן מארץ שכבר נכנסה השבת, מותר ליהודי לשוחח עמו בארץ אחרת שטרם נכנסה שם השבת, והוא הדין לגבי מוצאי-שבת, אם נכרי מטלפן מארץ שעדיין שבת, מותר ליהודי לשוחח עמו בארץ אחרת אחרי שכבר יצאה השבת שם. ויתר על כן, אף מותר ליהודי שאצלו חול, לטלפן לנכרי שבמקומו שבת.
אבל אם יהודי מחלל שבת, שנמצא במקום ששם שבת, מטלפן ליהודי שומר מצוות בזמן שאצלו חול אסור לשוחח עמו (עב*).
(עב*) דהרי הוא נהנה ממעשה שבת נעשה באיסור, דאסרינן, שמעתי מהגרש"ז אויערבך שליט"א, ולפי זה אסור לשמוע בחוץ לארץ בערב שבת רדיו שמשודר מארץ ישראל, אם אמנם בא"י הזמן הוא אחר כניסת השבת.
שמירת שבת כהלכתה ל"ב:הע' קע"ד
שמעתי מהגרש"ז אויערבך שליט"א, משום דמסתבר שאין לחשוש שיבוא להרבות גזרינן משום שמא ירבה בקצץ אחד שיש בו כמה פירות, אף דעשה איסור, ומותר לבריא, ע"ש. לפ"ז נ"ל לכאורה, כשיש הפסקה בזרם החשמל בשל איזה קלקול וכדו׳ בתחנת-כוח, וטכנאים יהודים מתקנים את הקלקול, דמותר ליהנות מהמאור, דכיון שבזמן שמתקנים, מתקנים גם עבור החושיב"ס שבעיר, וא"א לתקן את המכונה רק עבורם, וכיון שאין המתקן חייב לילך מבית לבית למנוע את ההדלקות שאין בהם צורך, הר"ז חשיב כפורס מצודה להעלות תינוק מהנהר וגם צד עמו דגים, דמבואר, סי׳ שכח שעה"צ ס"ק יז, שאם אינו עושה שום פעולה בשביל הדגים רבו הסוברים שמותר גם לכוין לצוד אותם משום דחשיב ככוונה גרידא בלא שום מעשה, וכיון שכן גם נראה, דאף אם יש אחד שיכול למנוע צידת הדגים, מ"מ אינו חייב מעיקר הדין לעשות כן, כיון שאין הצד עושה שום עבירה, וה"נ גם כאן, אין הבעה"ב חייב לעשות מעשה בביתו למנוע את ההדלקה, ובפרט דיתכן שכוונת המתקן היא רק ליתן אפשרות לכל מי שרוצה להדליק, אבל עצם ההדלקה אפשר דשפיר חשיב לגבי המתקן כפ"ר דלא איכפת ליה.... אמנם ודאי, אם יש הפסקת חשמל בשכונה אחת בלבד וברור שאין שם כל חשש לחושיב"ס, ויהודים מתקנים את הקלקול, ולדאי דאסור ליהנות החשמל, הן למאור הן לחימום המאכלים.
שו"ת אגרות משה, אורח חיים ה' מ"ג:י"ז
שימוש בחשמל בשבת בא"י
ובדבר החשמל (עלעקטרי) כבר כתבתי באג"מ או"ח ח"ד סימן ס"ד, שכיוון שהרוב בא"י נוהגין להתיר ע"פ הוראת חכמים, ואף בבתי כנסיות וישיבות ואף ת"ח ויראי השי"ת בבתיהם נוהגין רובם היתר, ולא ידוע לי פרטים, אבל שמעתי שהוא משום שעיקר ענין החשמל הוא עובד שלא ע"י אנשים, רק שמוכנים שם אנשים לתקן כשיתקלקל, והרבה מהם הם נכרים שאם הם תיקנו לא נאסר מחמת שיש גם בתי נכרים ויש גם בתי חולים, שלכן איכא ס"ס שמא לא נתקלקל כלל כרוב הזמן ואף אם נתקלקל שמא תיקנו נכרים, אף שוודאי ראוי לתלמידי חכמים ויראי השי"ת להחמיר, מ"מ רשאי שלא להחמיר כשהוא לצורך גדול. שא"כ כשאתה מרגיש שלהשאיר את הקדרה דהצאלענט על האור דחשמל הוא צורך גדול, אף שמצטמק ויפה לו יכול אתה להתיר, וכ"ש להשאיר המים חמין שצריכין לשתות, ולסמוך על ס"ס זה. אבל הא אתה יכול להשיג פרימוס ולהניחו דלוק על כל השבת והקדרה דצאלענט עליו ובהפסק במתכת דק מהאור, ובאופן הניכר שנעשה מע"ש. עכ"פ אם אי אפשר להשיג זה, יכול אתה לסמוך על המתירין כרוב חכמי א"י ויראי השי"ת. ומהראוי שתתיישב בזה עם הגרש"ז אויערבאך שיודע כל עניין החשמל בא"י.
חזון אי"ש, אורח חיים מועד ל"ח:ד׳
וכל זה כשזרם החשמל הוכן מע"ש והשעון מפסיק את חבל החשמלי וחוזר וקושרו, אבל אם נעשה בתחנת החשמל בשבת ע"י ישראל שאינו משמר שבתו, אסור ליהנות ממנו, ואף אם הוא באופן שיש היתר בשימושו מן הדין, אסור להשתמש בו מפני שיש בשימושו איסור ח"ה שאינו חס לכבוד שמים כיון שהוא שימוש ציבורי והעובד בשבת הוא עושה במרד ר"ל, והנהנה ממעשיו מעיד ח"ו שאין לבו כואב על חילול שבת, ויהא רעוא שישובו בתשובה שלמה במהרה.
R' Schachter
Q: Someone not frum comes to the Friday night meal and he had bought 26 minutes after shki'ah. Can they eat it on Shabbos?
A: No –– it was not shogeg, so it isn't even mutar according to R' Meir. However, if it will distance the person more from Judaism it is mutar... change of thought––don't eat it no matter what, since he's taunting them.
R' Schachter Quoted in R' Lebowitz's Notes
Q: A woman was starting P.T. school and there are lectures on Friday night and she told the head of the program [she had the option to go to one of two schools, but this one was better] that she can't be there and they said they'd video it for her. What is the halacha? Can she listen to the recorded lectures?
A: Since they offered it it's not amirah le'akum in a direct way, and if the videos are made available for the other students then it's not considered to be done specifically for her, and it is mutar. [However, sometimes you'll have a school that will say that the other students are expected to be here, and they don't have religious exemption, they don't have a rabbi saying that they may not go on Saturday, so they actually have to actually be here, so they are not going to make it available –– then it becomes much more problematic. By a goy you would have to wait bichdei sheya'asu, so how do apply bichdei sheya'asu to a lecture that was given on Shabbos? I guess if the goy could do it after Shabbos it would be the amount of time it would take for him to give the lecture. However, misvarah it doesn't work, because the whole idea of bichdei sheya'asu is that you are not benefitting from it because you'd have no motivation to ask the goy to do it on Shabbos, you'd just ask them to do it after Shabbos. If you call a professor and you say, "Give me a lecture again!" they're not going to give you the lecture again on motza'ei Shabbos. Unless you say that that's true, but that's the rules. The reasons for the rules are independent from the rules themselves, and the rules of amirah le'akum are bichdei sheya'asu, so memeilah anything that could've been after is going to be mutar.] If it's only for the fact that they pushed record before Shabbos started is not enough. And it also doesn't make a difference if it's Yom Tov sheini. Story: There was a guy from Montreal who's father, who was a Mezrachi leader, had a big library of sefarim. When R' Herzog visited he was trying to look at the sefarim, and the maid turned on the light on Shabbos and R' Herzog left the room when the maid turned on the light. Years later, the son yarshined the library and the same maid, and R' Goren visited and this time the maid came in, turned on the light, and sat down and read in the room. And the maid explained that she remembered what happened with R' Herzog, that because she turned on the light he had to leave, so she turned on the light and used the room. So now if she used the room, memeilah R' Goren could use the Library. R' Schachter said that he had spoken not that long ago at the Young Israel of Laurence-Cedarhurst and one of the people there said, "I know who the family is, I know who the maid is, and the maid just passed away.
עכו"ם שמילא מים לבהמתו מבור שהוא רשות היחיד לרשות הרבים מותר לישראל להשקות מהם בהמתו והוא שאין העכו"ם מכירו דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו ואם מילא לצורך בהמת ישראל אסור בכל מיני תשמיש אפילו לישראל אחר ואם מילא מבור רשות היחיד לכרמלית מותר לאחר שלא מילא בשבילו: הגה ויש מקילין ואומרים דאף אם הובא דרך ר"ה לצורך ישראל מותר לאדם לשתות מהם הואיל ואפשר לילך שם ולשתות (טור בשם ר"ת) ויש מתירין אף לכתחלה (כל בו) וכן נהגו היתר לומר אף לכתחלה לעכו"ם להביא שכר או שאר דברים דרך כרמלית או בלא עירוב ואע"פ שיש להחמיר בדבר מ"מ אין למחות ביד מקילין לצורך שבת ובשעת הדחק דהא יש להקל באמירה לעכו"ם לצורך כמו שנתבאר סי' ש"ז וכל שכן בכהאי גוונא:
(10) 10. A Gentile who drew water for his animal from a waterhole, which is from a private domain to a public domain, a Jew may give his animal to drink from that water provided that the Gentile is not acquainted with the Jew, thus waiving the concern lest he draws more for him. If he drew water for a Jew’s animal the water is totally prohibited even for other Jews. If he drew from a waterhole which is from a private domain to a Carmelis it is permitted for a person it was not drawn for. RAMA: There are those who are lenient and say that even if the water was carried through a public domain for a Jew one may drink the water, because one is able to go and drink the water in the waterhole. (Tur in the name of Rabbeinu Tam). There are those who permit this lechatchila (Kol Bo). People are indeed accustomed to instructing a Gentile to bring beer and other items via a Carmelis or when there is no Eiruv. Even though people should be stringent, nevertheless one need not reprimand those that are lenient for the sake of Shabbos or when in dire circumstances, because one ought to be lenient with regards to instructing a Gentile when necessary, as was explained in Siman 307 and all the more so in this case.
לצורך שבת - כתבו האחרונים דמ"מ אין להקל אלא בשכר וכיו"ב מהדברים הצריכים בשבת שא"א להיות בלעדם אלא בדוחק קצת אבל דברים שא"צ כ"כ כגון פירות וכיו"ב אין להקל ואפילו אם הוא רוצה להתענג בהם לכבוד שבת ולא יפה עושין המשלחין ע"י א"י מגדנות לאורח ולחתן חוץ לעירוב:
R' Schachter
You can't answer amen to a chabadniks bracha in sukkah when it's raining since they are mamesh breaking the halacha according to everyone, and it's a bracha levatalah.
שו"ת ציץ אליעזר י"ח ל"ב:ד'
מדי דברו בזה הענין מעורר כבו' ספק חדש באיסור בישול, והוא, לדעת הב"י בסי' שי"ח סעיף ד' בדבר לח שאינו חם כשיעור שהיס"ב איכא ביה איסור בישול מהתורה, יש להסתפק אם להנוהג כהרמ"א דכל זמן שלא נצטנן לגמרי אין בזה משום איסור בישול, אם מותר לו לחמם תבשיל עבור חבירו הנוהג כהב"י, ואת"ל שמותר, האם מותר להנוהג כהב"י לרמז לחבירו הנוהג כהרמ"א שיחמם עבורו תבשיל זה שלא נצטנן לגמרי. והדבר צריך לפנים.
ומה שעולה בדעתו לדמות זה להא דאיתא בסימן רס"ג סעיף י"ז ובמג"א שם סק"ל ובט"ז סק"ג לגבי מי שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה שמותר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה, ומותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת וכו' אין הנידון דומה לראיה, דשם שאני דאותה שעה לא קביעא וקמא בשבת והוא לא בגדר של איסור חפצא, אלא רק בגדר של איסור גבר דקביל עליה זאת, בבחינת קבלה, ובידו היה שלא לקבל עליו, וכל שיש לו היתר מותר אמירה, כמתבאר שם, ומשא"כ בנידון זה שלדעת הב"י הוא איסור גמור מכח שבת גופיה דקביעא וקיימא.
וא"כ להנוהג כהב"י האיסור קביעא וקיימא עליו מכח איסור חפצא של שבת, ולכן שפיר יש לומר דבכאן אסורה לו האמירה.
ומכח זה היה באמת מקום לאסור להנוהג כהב"י לא רק האמירה, אלא גם ההנאה אם האשכנזי הכין זאת בעצמו עבורו, ובדומה למה שכותב המג"א שם בס"ק ל"ג להעושים ב' ימים יוה"כ, שאסורים לאכול בלילה מה שבישל אחר ביום מפני דלפי דעתם שמסתפקי' שמא היום יוה"כ א"כ המלאכה הזאת נעשית באיסור דאסור לכל ישראל לעשות מלאכה, ול"ד לההיא דלא הבדיל שמותר ליהנות ולאכול ממלאכתו של זה שהבדיל דיודע הנהו שכבר עבר שבת רק שהוא לא הבדיל ע"ש. וה"נ בנידוננו לפי דעתם שהלכה כב"י א"כ המלאכה הזאת נעשית באיסור, דלהב"י אסור לכל ישראל לעשות זאת, אלא שהאשכנזים לא קיבלו לפסוק בכזאת אלא כהרמ"א.
ובכה"ג כותב גם בשו"ת אגרות משה חאו"ח סימן ע"ג לומר גם לגבי יו"ט שני של גליות בנוגע לבן חו"ל הנמצא בא"י, שיש לומר שאסור לו לומר לבן א"י שיעשה בלאכה /מלאכה/ עבורו וליהנות ממה שעשה חבירו, ושלא דמי לההיא דסי' רס"ג דשם טעם ההיתר משום דגם הוא אם היה בעי לא היה מקבל שבת, ומשא"כ כאן שהוא אסור מדינא ע"ש [אך מטעם אחר כותב שם לצדד להתיר לגבי יו"ט שני כדיעו"ש מה שלא שייך להחילו בנידוננו].
ואם כן יש לאסור להנוהג כהב"י לרמז לחבירו הנוהג כהרמ"א שיחם עבורו תבשיל זה שלא נצטנן לגמרי, וגם אסור לו להנוהג כהרמ"א לחמם תבשיל עבור חבירו הנוהג כהב"י (ויעוין ביו"ד סימן קי"ט בבאה"ט ס"ק י"ב, ודרכי תשובה שם ס"ק מ"ח וס"ק נ"ב, וכן בספרי שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סימן נ"ג עיי"ש ואכמ"ל).
אולם לענין לאסור בהנאה להנוהג כהב"י מתבשיל כזה שבישל להנוהג כהרמ"א מכח מעשה שבת, נראה לומר דאין לאסור, ומטעמא אחרינא.
דיעוין במשנה ברורה בסימן שי"ח סק"ב שפוסק דכל שיש ספק פלוגתא בזה אי הוי בכלל בישול או לאו, או בשאר מלאכות כה"ג, אין לאסור בדיעבד, מפני דכל האיסור הזה הוא רק מדרבנן שקנסוהו וספיקא דרבנן לקולא. ושונה זאת גם להלן בס"ק כ"ז לגבי היכא שנתבשל רק כמאב"ד שפוסק המחבר שם דשייך בו בישול, וכותב המשנ"ב דנראה דבדיעבד אין לאסור התבשיל דיש לסמוך על הפוסקים שסוברים דכיון שנתבשל כמאב"ד שוב אין בזה משום בישול, וזאת אעפ"י שרבו האוסרים ובמחבר לא נזכר מהמתירים בזה ע"ש ובביאו"ה ד"ה אפילו, ועוד משלש המ"ב לכתוב מזה גם בסי' שכ"ג סעיף ז' בפלוגתא שם אם מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה, וכותב במ"ב ס"ק ל"ג דאם עבר וטבל אפשר דמותר להשתמש בו כיון דיש מתירין אפילו לכתחילה, ובשער הציון ס"ק ל"ב מוסיף וכותב דהוא הדין בכל כעין זה לענין מבשל בשבת, בכל דבר דאיכא פלגתא דרבוותא אין לאסור בדיעבד עיי"ש.
וא"כ דון מינה דה"ה גם בכגון נידוננו, דאין לאסור לספרדי לאכול מזה, והדבריו עוד בק"ו, דהא האשכנזי לפי מעמדו ושייכותו הא מותר לו לבשל זה אפילו לכתחילה, וכשבא לשאול מורים לו להיתר, וא"כ בודאי דלא נאסר זה בהנאה לספרדי המזומן לאכול אצל האשכנזי.
שו"ת שבט הלוי א' נ"ג
ברמ"א סימן רס"ג: מי שמאחר להתפלל במו"ש וכו' מותר לומר לחבירו ישראל שכבר התפלל והבדיל לעשות לו מלאכתו, והוא ק"ו מערב שבת כמש"כ מג"א דבמוצאי שבת אי הי' רוצה הי' גם הוא מבדיל מיד. אמנם נלענ"ד דכל זה בשנים שיש להם זמן אחד למוצאי שבת אלא שזה מאחר קצת א"כ אם הי' רוצה הי' מבדיל מיד בעצמו, אבל כהיום שכיח הרבה שבאים יחד אנשים שמחזיקים כשיטת הגאונים דביה"ש מתחיל מיד אחרי תחלת שקיעה עם אנשים שמחזיקים שיטת ר"ת שמתחלת שקיעה יום גמור הוא וההבדל ביניהם כמעט שעה שלמה, ואלו כבר הבדילו ולאחרים המחזיקים כשיטת ר"ת יום גמור מה"ת, בכה"ג פשיטא דהמחזיק כר"ת שאסור לומר למי שכבר הבדיל שיעשה מלאכה בשבילו דזה דומה ממש להמבואר במג"א ס"ק ל"ג, דהעושה ב' ימים יוה"כ אסור לומר למי שאצלו חול גמור לעשות מלאכתו כיון דלדידי' הוא יום אסור. אמנם ישנם כאלה שקבלו עליהם שיטת ר"ת רק דרך חומרא בעלמא וישנם שמחמירים בשבת ומקילים במוצאי יוה"כ, בזה צל"ע אם מותר לומר לחבירו שכבר הבדיל כשיטת הגאונים.
ודע דפשוט אצלי דאלו המחמירים אם רוצים להבדיל לפני זמן הזה, שצריכים התרת נדרים, דלא גרע זה מהנוהג מנהג טוב ביו"ד סימן רי"ד, וא"כ לא שייך בהו מש"כ מג"א דאי בעי מבדיל מיד.
שו"ת מנחת אשר א' י"א:ה'
פתיחת בקבוק בשבת ע"י מי שמקל בזה
אמנם כל מה שכתבנו נכון הוא לגבי דבר שיש בו מחלוקת ברורה בין הפוסקים זה מקל וזה מחמיר, אך לגבי פתיחת בקבוקים אני מן המחמירים בדבר זה מעיקר הדין בין בפקקים של מתחת ובין של פלסטיק, ולכן מחמיר אני גם שלא לצוות על אחרים. אך אם פתחו אחרים לצרכם מקל אני לשתות מתכולת הבקבוק וכמו שהביא הב"י סו"ס תרכ"ד מתשובת מהר"ם לגבי הנוהגים לשמור שני ימים טובים ביוה"כ שאם חל היום השני בער"ש מותר להם להם לאכול בשבת מה שבישלו אחרים בער"ש לצורך עצמם (וכמבואר במשנה בשבת קכ"ב ע"א).
ואע"פ שיש לומר דשאני הכא שפתיחת הבקבוקים אסורה מעיקר הדין לדעתנו וא"כ גם אותם שפתחו עשו כן באיסור וא"כ אדרבא יש לדון כאן מצד מעשה שבת שאסור בין במזיד ובין בשוגג בין לו ובין לאחרים עד מוצ"ש כמבואר בריש סימן שי"ח, כבר הביא שם הבה"ל את דברי הח"א כלל ט' דכשלא נעשה מעשה בגוף הדבר כגון שהוציא מרשות לרשות בשוגג שרי בו ביום, וא"כ י"ל דכיון שחבירו סבור שמותר לפתוח לא חשיב מזיד אלא שוגג ושרי. ועוי"ל דכיון שהפותח יש לו על מי לסמוך לא שייך כאן כלל לקנוס משום מעשה שבת.
אמנם אם שכחו לפתוח בקבוקים אלו בער"ש משום כבוד שבת מקל אני לפתוח ע"י קטן דכיון שהגרש"ז הקל בזה ניתן להקל בקטן.
ויה"ר שלא נכשל בדבר הלכה.
שו"ת מנחת אשר א' כ"ח:ד'
ומשום כ"ז נראה לענ"ד דיש להחמיר בפתיחת פקקים בין של פח ובין של פלסטיק, וחושש אני בהם לאיסור חטאת.
השוחט בשבת לחולה בין שחלה מאתמול בין שחלה היום מותר הבריא לאכול ממנו חי (בשבת) אבל המבשל (או שעשה שאר מלאכה) לחולה אסור (בשבת) לבריא או לחולה שאין בו סכנה דחיישינן שמא ירבה בשבילו: הגה ואפי' בישל ע"י עכו"ם אסור בשבת (תוס' פ"ק דגיטין ור"נ פ' אין מעמידין) ואם קצץ פירות מן המחובר לחולה בשבת אפי' היה חולה מבעוד יום אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה (ב"י בשם אורחות חיים):
(2) 2. A healthy person may eat raw meat (on Shabbos) from an animal slaughtered on Shabbos for the sake of a (critically) ill person, regardless of whether the person was ill before Shabbos or became ill on Shabbos. However, if one cooked food (or performed any other Melacha) for a (critically) ill person, it is forbidden (on Shabbos) for a healthy person or for an ill person (who is not critically ill) to eat that food, because we are afraid that additional food will be cooked for people other than the sick. RAMA: Even if a gentile cooked the food; it is forbidden to be eaten on Shabbos (by people other than the ill). (Tosefos, Ran). It is forbidden for a healthy person to eat fruit that was picked on Shabbos for the sake of the ill even if he was ill before Shabbos, because the fruit continues to grow on Shabbos and is Muktze. (Beis Yosef in the name of Orchot Chaim).
לחולה אסור - אבל במו"ש מותר מיד ולא בעינן לזה בכדי שיעשה. וטעימה אם התבשיל יפה בשביל החולה מותר גם בשבת:
אסור בשבת - לבריא ליהנות ממנו אבל במו"ש מותר מיד וטעמו דכיון דהא"י בישל בהיתר לא בעי להמתין בכדי שיעשו וגם לא גזרו בזה משום בישולי א"י [הגר"א]:
מותר בבישולי א"י - ואע"ג דשאר איסורי דרבנן אסור לחולה שאב"ס לאכול ולשתות כדאיתא ביו"ד סימן קנ"ה שאני בישול א"י שאין איסורו מחמת עצמו [פמ"ג] וגם החולה מברך עליו דבהתירא קאכיל ומה שנשאר למו"ש אסור אפילו לחולה עצמו כיון שאפשר לבשל לו אז ע"י ישראל. והכלים של בישולי א"י צריכים הכשר ואפילו כלי חרס כיון דעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן דיו אם מגעילו ג"פ ובדיעבד אם בישל בו בלי הגעלה ויש רוב בתבשיל מותר ויש מקילין דאין צריכין הכשר כלל והסומך עליהן לענין כלים שבישלו בהן לחולה בשבת לא הפסיד:
ספר תולדות חפץ חיים, מהדורת מזל אלול עמ' 144
אמנם, חלק היותר גדול בהלכות שבת חבר מר אבא בעצמו, או למד עם חתנו הר' צבי. (אם כי אין מאמרי מיעד לחדושי תורה רק לתאר ולספר לדור דברי ימי אבי, אף על פי כן אעיר בכאן את הקורא התורני, כי בשביל שהכתבים לא יצאו תמיד מעט אחת, נמצא לפעמים סתירות שהרב המחבר לא עמד עליהם. יעין התורני. במשנה ברורה סימן שי"ח ס"ק י"ד שכתב "אבל במוצאי שבת מותר מיד וכו'", ובסימן שכ"ח ס"ק ס"ג כתב "ומה שנשאר למוצאי שבת אסור אפילו לחולה בעצמו"; עין שם. וסיבת הדבר הוא שבסימן שי"ח הוא מיסודו של מר אבא והוא אחז בשיטת הרא"ה וכמו שהעתיק הרמ"א ביורה דעה סוף סימן קי"ג להלכה. ובסימן שכ"ח הוא כתב ידי ואנכי העתקתי להלכה שיטת הרשב"א שחולק על הרא"ה. עין שם בסוף סימן קי"ג בט"ז ובנה"כ ופר"ח שם הכריע כהרשב"א, וכן העתיק בחלק א').
Sefer Toldot Chafetz Chayim, Mazel Elul Edition p. 145
However, the vast majority of the commentary on the Laws of Shabbat were authored by my honored father himself, or were learned together with his son-in-law Rav Tzvi. (Even though this narrative is a biographical essay recording the events of my father's life and is not devoted to Torah novella, nevertheless I will take this opportunity to bring an insight to the attention of the learned reader, that because not all of the writings were written by one author, on occasion there will be found inconsistencies / contradictions within the text which the Rav, the author (my father), did not notice. The learned reader should consider this as an example. In the Mishnah Berurah section #318 sub-paragraph #63 he wrote "However on Motza'ei Shabbat it is always immediately permitted..." yet in section#328 sub-paragraph #63 he wrote "What remains for Motza'ei Shabbat is forbidden even for the sick person himself;" please see those references. The reason for the inconsistency in the text is because section #318 was composed by my honored father who followed the ruling of the Re'ah which is quoted by the RaMa in Yoreh De'Ah at the conlcugin halacha of section #113. But I authored section #328 and I expressed the halacha in accordance with the opinion of the RashBah who disagreed with the Re'ah. Please study carefully the conclusion of section #113 in the Taz and the NeKudot HaKesef, and the Pri Chadash as they ruled that the halacha is in accordance with the opinion of the RashBah, and that is how the Chayeh Adam records the halacha)
שו"ת דברי יציב, יורה דעה ל'
ובזה א"ש גם מ"ש במשנה ברורה בסי' שכ"ח ס"ק ס"ג דבמוצ"ש אסור ולענין הכלים הסומך על המקילים לא הפסיד עיי"ש, ובשעה"צ ס"ק מ"א, ובסי' שי"ח ס"ק י"ד כתב בסתמא דבמוצ"ש מותר מיד עיי"ש. אלא דבסי' שי"ח מיירי בבית ישראל ובסי' שכ"ח כשבישל בביתו וכנ"ל ודו"ק. והגם שהראו לי מ"ש בנו [קיצור תולדות חפץ חיים עמ' מ"ב] שהמשנ"ב לסי' שי"ח כתב אביו וסתם כרא"ה, והמשנ"ב לסי' שכ"ח כתב הוא וסתם כהרשב"א ואח"כ שלחו לאביו עיי"ש, מ"מ ממה שהכניס אביו את הדברים בחיבורו ע"כ צ"ל כמ"ש ודו"ק.
R' Schachter
Agrees with Toldos Chafetz Chayim.
Mishnah Achronah, Hakdama
Rav Chaim Kanievsky followed the Chazon Ish who vehemently opposed this position, since the Chafetz Chayim was the main editor, and would not have allowed such a thing.