Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org
INTRODUCTION
רות לזר, “תפילת האם שבתה קיבלה מחזור”, מתוך תפילת נשים, בעריכת עליזה לביא, (ידיעות ספרים 2005), עמ’ 121.
ברוך שעשיתני אשה\ בששת ימי הבריאה יצרת את האשה\ ומדי חודש אני זוכרת את טובך וחכמתך.\ ברוך אתה שהענקת לי את בתי האהובה,\ שבראת את גופה בחכמה ובשלמות,\ שנטעת בה את כח הפריון וההולדה.\ צרפת אותה לאמותינו ואמהות אמותינו,\ המוסיפות מני אז,\ גם מכאוב וגם דעת.
Rut Lazare, 'A Daughter’s First Period,' in A Jewish Woman’s Prayerbook, ed. Aliza Lavie, trans. Kaeren Fish (New York: Random House, 2008), 140.
Blessed are You, Lord, for having made me a woman./ During the six days of Creation You formed woman/ And every month I recall Your goodness and Your wisdom./ Blessed are You for having granted me my beloved daughter/ Whose body You created in wisdom and perfection/ And within whom You implanted the power of fertility and childbirth./ You have joined her to our mothers and matriarchs/ In timeless merging of/ Pain and knowledge.
PAIN MANAGEMENT
אין אוכלין איזוב יון בשבת, לפי שאינו מאכל בריאים…כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה, חוץ ממי דקלים וכוס עיקרים, מפני שהן לירוקה. אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו וסך שמן עיקרין שלא לרפואה:
We don’t eat Greek hyssop on Shabbat, because it is not a food of healthy people…A person may eat all foods [that healthy people eat] for healing [purposes], and drink all drinks, aside from palm sap and root drink, because they are for jaundice. But one can drink palm sap for his thirst and spread root oil for non-healing purposes.
אמר עולא: גזירה משום שחיקת סממנין.
Ulla said: it is a decree on account of crushing herbs.
במידי דרפואה גזור רבנן, דאי שרית שום רפואה אתי למישרי שחיקת סממנים, והוא איסורא דאורייתא דהוי טוחן.
Our sages decreed against things that heal, for if you were to permit any healing, one would come to permit crushing herbs, which is a Torah-level prohibition of tochen [grinding].
וכל שאינו מאכל ומשקה בריאים, אסור לאכלו ולשתותו לרפואה. ודוק[א] מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא, אבל אם אין לו שום מיחוש, מותר. הגה: וכן אם נפל למשכב, שרי (ב”י).
Whatever is not food or drink of healthy people, it is prohibited to eat and drink for healing [on Shabbat]. And specifically someone who has a minor ailment and he takes hold of himself and goes about like a healthy person, but if he has no ailment at all, it is permissible. Rema: And similarly if he becomes bedridden, it is permissible (Beit Yosef).
שמירת שבת כהלכתה לד:טז
הכואב כאב קל, אסור לו לקחת שום תרופה…אולם אם קיים חשש, שאם לא יקח תרופות-יגבר הכאב והוא יחלה, כך שישתנה דינו לדין חולה שאין בו סכנה, כגון החש בראשו וקיימת אצלו נטייה למיגרנה…מותר לו לקחת תרופות.
Shemirat Shabbat Ke-hilchetah 34:16
One who has a light pain, it is prohibited for him to take any medicine [on Shabbat]…but if there is a concern that if he not take the medicine the pain will increase and he will become sick, such that his halachic category would shift to that of a choleh she-ein bo sakana, like one who has a headache and has a tendency for migraines…it is permissible for him to take medicines.
…אסור לבריא להתרפאות בשבת גזרה שמא ישחוק סממנין.
…It is prohibited for a healthy person to undertake healing on Shabbat, a decree lest he crush herbs.
מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא, אסור לעשות לו שום רפואה, ואפי’ ע”י א”י [=ואפילו על ידי אינו יהודי], גזירה משום שחיקת סמנים….
One who has a minor ailment and holds himself together and goes about like healthy person, it is prohibited to perform any healing for him, even through a non-Jew, a decree on account of grinding herbs…
שמירת שבת כהלכתה לד:יח
אין לקחת בשבת שום תכשירים למניעת כאבים או מקצת חולי, ויש מקילין כאשר צריך לקחתם במשך כמה ימים רצופים, וביניהם שבת.
Shemirat Shabbat Ke-hilchetah 34:18
One should not take on Shabbat any preparations for preventing pain or minor illness, and there are those who are lenient when one needs to take them for some days in a row, and Shabbat is among them.
שו”ת ציץ אליעזר יד:נ
תרופות ארגעה שאינם מרפאים כלל ובאים רק להשקטת העצבים והמתח בלבד, או השקטת מיחושים הגורמים לו את ההפרעה, אבל אינם מרפאים, סוגים כאלה יש מקום להתיר לקחתם בשבת
Responsa Tzitz Eliezer 14:50
Sedatives that do not heal at all and are used only to calm nerves and tension, or [medicines] to relieve aches that disturb one, but do not heal, there is room to permit taking these types [of medicines] on Shabbat.
כיון דאישתי חמשא ומעלי שבתא אי לא שתי בשבת מיסתכן
Since he drank [the medicine] on Thursday and on erev Shabbat, if he doesn’t drink it on Shabbat, he endangers himself.
שמירת שבת כהלכתה לד:יז
מי שחייב על-פי פקודת הרופא לקחת תרופות במשך כמה ימים רצופים, ושבת ביניהם, יש המקילין לו לקחתן גם בשבת.
Shemirat Shabbat Ke-hilchetah 34:17
One who is obligated according to doctor’s orders to take medicines for some days in a row, and Shabbat is among them, there are those who are lenient to take them also on Shabbat.
תנו רבנן מיחם אדם אלונטית ומניחה על בני מעים בשבת ובלבד שלא יביא קומקומוס של מים חמין ויניחנו על בני מעים בשבת ודבר זה אפילו בחול אסור מפני הסכנה:
Our Rabbis taught in a baraita: A person may heat up a towel and place it over his intestines on Shabbat, as long as he does not bring a hot water kettle and place it over his intestines on Shabbat. And this matter is prohibited even on a weekday on account of danger.
ובלבד שלא יביא קומקומוס כו’ – פירוש כל זמן שהאלונטית שם שמא יפלו המים על האלונטית ואתי לידי סחיטה אי נמי לא יביא משום רפואה וגזרו אטו שחיקת סממנים טפי מבאלונטית דלא מיחזי כרפואה כ”כ [=כל כך].
Meaning, as long as the towel is there, lest the water fall onto the towel and he come to sechita [wringing]. Alternatively, he should not bring it because of healing. And they [the sages] made a decree lest he crush herbs [that applies with a kettle] more than with a towel, for that [use of the towel] does not look so much like healing.
שו”ת אור לציון ב לו:א
תשובה. מותר להשתמש בשבת בבקבוק חם כדי לשכך כאבים, ומותר אף למלאת בקבוק זה בשבת.
Responsa Or Le-Tziyyon II 36:1
It is permissible to use a hot water bottle on Shabbat to relieve pain, and it is even permissible to fill up the bottle on Shabbat.
שמירת שבת כהלכתה לד:יא
חולה שאין בו סכנה, מותר לו להשתמש בבקבוק-חם (ויש להזהר שהבקבוק יהיה יבש לגמרי בשעה שימלא אותו מכלי ראשון, או שימלא אותו מכלי שני) נגד כאב בטן חזק…מי שרגיל לחמם מיטתו בבקבוק – חם גם כשהוא בריא, או אפילו הוא בעצמו אינו רגיל אבל אנשים אחרים במקומו רגילים בכך, מותר לו להניחו במיטתו, או אפילו על בטנו, גם כשחש בבטנו, והוא שלא יהא ניכר לכל שכוונתו לרפואה
Shemirat Shabbat Ke-hilchetah 34:11
A choleh she-ein bo sakana, it is permitted for him to use a hot water bottle (and one should take care that the bottle be totally dry at the time that he fills it from a keli rishon [vessel directly on the heat], or that he fill it from a keli sheni [vessel not directly on the heat]) against a strong stomach ache…One who normally heats his bed with a hot water bottle even when he is healthy, or even if he himself does not normally do so but other people in his locale do, is permitted to place one in his bed or even on his stomach, even when he has a stomachache, so long as it is not recognizable that his intention is entirely for healing.
CLEANING OFF
משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח…
Because of kevod ha-beriyot, they [our sages] permitted carrying rocks for wiping [in the bathroom]…
שמירת שבת כהלכתה כג:יט
…והוא זקוק לנייר-הטואלט, יש מקום להקל, משום כבוד הבריות, לקרוע נייר – טואלט כלאחר-יד…
Shemirat Shabbat Ke-hilchetah 23:19
…If he needs the toilet paper, there is room to be lenient out of kevod ha-beriyot to tear the toilet paper in an unusual way…
דאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת. התחילו הבלנים להחם בשבת ואומרים מערב שבת הוחמו. אסרו את החמין…
For Rabbi Shimon ben Pazi said Rabbi Yehoshua ben Levi said in the name of Bar Kappara: Originally, they would wash in hot water that was heated on erev Shabbat. The bathhouse keepers began to heat [water] on Shabbat and say it was heated on erev Shabbat. They [the sages] prohibited the hot water [for bathing]…
אתמר חמין שהוחמו מערב שבת…ושמואל אמר לא התירו לרחוץ אלא פניו ידיו ורגליו.
It was said: Hot water that was heated on erev Shabbat…Shmuel said: They [the sages] did not permit washing [with it] except for one’s face, hands and feet.
הא דלא אפשר לחוף במוצאי שבת כגון שחל יום טוב להיות במוצאי שבת אז חופפת ביום בערב שבת וכך נוהגות הנשים האידנא ונזהרות בשבת מליתן תבשיל לבניהם ולהתעסק בדבר שיבא לידי חציצה מחממות קיתון של מים להדיח בית הסתרים ובית הקמטים כב”ה [=כבית הלל] דמתירין להחם חמין בי”ט [=ביום טוב] לרגליו אבל לא כל גופו
That case when it is not possible to perform chafifa [mikveh preparations] on Motza’ei Shabbat, as when Yom Tov falls on Motza’ei Shabbat, then she performs chafifa during the day on erev Shabbat, and so practice the women nowadays, and they are careful on Shabbat not to feed their children [sticky] food, and not to involve themselves in something that will lead to a chatzitza [barrier to immersion]. They heat up a flask of water to wash their hidden places and folds in accordance with Beit Hillel, like Beit Hillel who permitted heating water on Yom Tov for one’s feet, but not one’s whole body.
בית יוסף או”ח שכו
והוה משמע לי דפניו ידיו ורגליו לאו דוקא דהוא הדין לשאר אברים דשרי כל שאינו רוחץ כל גופו…ממה שכתב הרא”ש בפרק תינוקת (הל’ מקואות סי’ לז צז.) “ומחממת קיתון של מים להדיח בית הסתרים [ובית הקמטים] כבית הלל (ביצה כא:) דמתירין להחם חמין ביום טוב לרגליו אבל לא כל גופו” ע”כ [=על כן] משמע דפניו ידיו ורגליו לאו דוקא דאף על גב דהתם יום טוב והכא שבת אין זה מדברים שבין יום טוב לשבת…
Beit Yosef OC 326
My understanding is that “his face, hands, and feet” is not specific, that this is also the halacha for other limbs, that it is permissible as long as he does not wash his entire body…From what Rosh wrote in the last chapter of Nidda (Laws of Mikva’ot 37 97a) “She heats a flask of water to wash her hidden places and folds in accordance with Beit Hillel, who permitted heating water on Yom Tov for one’s feet but not one’s whole body.” Therefore, the meaning of “his face, hands, and feet” is not specific, for even though there it refers to Yom Tov and here to Shabbat, this is not one of the matters of halachic difference between Yom Tov and Shabbat…
שו”ת משאת בנימין ה
בשבת ויו”ט [=ויום טוב] פשיטא דיכולה ללבוש ולהציע לבנים כדרכה בחול ולרחוץ בצונן אפילו כל גופה ובחמין שהוחמו מערב שבת וערב יום טוב לרחוץ קצת איבריה ולא כל גופה….ובחמין דוקא באותו מקום ובין ירכותיה ודוקא בחמין שהוחמו מע”ש [=מערב שבת] ומערב יום טוב. גם תזהר מאיסור סחיטה שלא תרחוץ בבגד רק בידיה וכל זה מדינא. אבל כמדומה לי שלא נהגו הנשים לרחוץ ולא ללבוש לבנים בשבת ויום טוב…
Responsa Mas’at Binyamin 5
On Shabbat and Yom Tov, it is obvious that a woman can wear and make her bed with whites as she normally does on a weekday [in preparation for her seven clean days] and wash even her entire body with cold water or with water that was heated before Shabbat—or before Yom Tov—to wash a few of her limbs but not her entire body….And [she may wash] with hot water specifically her genitalia and between her thighs, and specifically with hot water that was heated before Shabbat or before Yom Tov. She should also take care with the prohibition of sechita [wringing], that she not wash with a cloth, just with her hands, and all of this is in accordance with the halacha. But it seems to me that women do not have the custom to wash or to wear whites on Shabbat and Yom Tov ….
פירש רבינו תם ז”ל דתרי גוני סחיטה נינהו חד תולדה דמלבן וחד תולדה דדש וההוא דהוה תולדה דמלבן היינו דוקא בבגד המתלבן ובמשקים המלבנין…וההוא דהוי תולדה דדש איתנהו בכולהו משקין ובלבד שיהא צריך למשקין הנסחטין דומיא דדש…
Rabbeinu Tam explained that there are two types of wringing: one is a tolada [Torah-level sub-category] of melaben [laundering] and one is a tolada of dash [threshing]. And that which is a tolada of laundering is specifically with a cloth that becomes clean and with liquids that clean. And that which is a tolada of dash is with any liquid, as long as one needs the liquid that is wrung out, similar to threshing…
רא”ש שבת כב:ד
משקה הנבלע בבגד הסוחט להוציא ממנו חייב…
Rosh Shabbat 22:4
A liquid which is absorbed within a cloth, one who wrings to extract [the liquid] from it [the cloth] is obligated [in a sin offering, i.e., violated Shabbat on a Torah level].
שו”ת הר צבי אורח חיים א:קצ
ע”ד [=על דבר] השאלה אם מותר לקנח בשבת בנייר רטוב במים משום חשש סחיטה. … עוד י”ל שבנ”ד [=יש לומר שבנידון דידן] אפילו אם יסחוט לא יהא איסור מן התורה משום שאין המים הבלועים בתוכו בטבע…אלא שבבגדים אעפ”י [אף על פי] שאין המשקין גדלין בתוכם מ”מ [=מכל מקום]…עומדים הם לסחיטה (כן מבואר ברא”ש שם פכ”ב סימן ד), משא”כ [=מה שאין כן] נייר שבלע משקין אין עומד הוא לסחיטה…וכיון שאפילו אם יסחוט לא הוי אלא מדרבנן, שוב י”ל [=יש לומר] דלא גזרינן שמא יסחוט דהוה גזירה לגזירה.
Responsa Har Tzvi OC 1:190
Regarding the question of whether it is permitted to wipe on Shabbat with paper wet with water, from the perspective of sechita…. One can say further that in our case it is not a Torah level prohibition even if he wrings it, because the water is not naturally absorbed within it [the paper]. Clothes, even though the liquids don’t originate within them, are still … often wrung out (as explained in Rosh 22:4), which is not the case with paper that has absorbed water but is not typically wrung. And since even if he wrings [the paper] it is only rabbinic, again one can say that we do not make a decree lest he wring, for this would be a decree atop a decree.
שמירת שבת כהלכתה יד:לח
מותר להרטיב במקצת, נייר, ויקפיד לא לסחוט את המים מן הנייר.
Shemirat Shabbat Ke-hilchetah 14:38
It is permissible to wet paper a bit, but he should be careful not to wring the water from the paper.
שו”ת שבט הלוי ח:נט
…העירו אותי עוד פעם דלפי מה שנעשים מגבונים האלה היום רטובים הרבה, קרוב שאי אפשר לעמוד בעצה הנ”ל [=הנזכרת לעיל] שלא לדחוק הרבה…ע”כ [=על כן] עלינו להחמיר בכזאת עד שנדע שהמציאות נשתנה לגמרי.
Responsa Shevet Ha-Levi 8:59
They pointed out to me again that given that today the wipes are made very wet, it is nearly impossible to follow the above suggestion of not applying a lot of pressure…therefore we should be stringent with this until we know that the facts have totally changed.
שו”ת מנחת אשר א:יד
דבבדיקות רבות שערכתי הראתי לדעת דבשימוש מקובל במגבונים המצויים כיום בשוק אין סחיטה כלל…ועוד התברר לי ע”י [=עיל ידי] בעל מפעל לייצור מגבונים שבודקים שהחומר יהיה בלתי סופג כדי שלא יתפורר ולא יתפח….ועוד הלא הלכה פסוקה היא שמותר לנגב פניו ביוה”כ [=ביום הכיפורים] במטלית שיש בה לחות מועטה מערב יו”כ [=יום כיפור]…אלא מכיון שאין כאן משקים ניכרים אין כאן סחיטה, וכן הדבר בני”ד [=בנידון דידן]…בשימוש רגיל ומקובל אין סחיטה כלל.
Responsa Minchat Asher 1:14
For in the many checks that I undertook, I was given to know that in standard use of the wipes that are found today in the market there is no sechitawhatsoever…And it further was further clarified to me by the owner of a factory for manufacturing wipes that they check that the material be non-absorbent in order that it not disintegrate and not swell…and further, isn’t it a clear halacha that one may wipe his face on Yom Kippur with a cloth that has slight dampness from before Yom Kippur…rather, since there are no liquids recognizable here, there is nosechita here and so it is in this case…in typical and standard use there is no sechita at all.
BLOOD AND DYEING
אם שותים בשבת משקין צובעין כגון יין אדום או מי תותים…יזהרו שלא יצבעו מפותיהם וסדיניהם ובגדי לבושיהם. אדם שחתך אצבעו יזהר שלא יתן עליו שום דבר מפני שצובע שאע”פ [=שאף על פי] שהוא מקלקל וכל המקלקלין פטורין איסורא דרבנן איכא.
If they [people] drink staining drinks on Shabbat, such as red wine or berry juice… they should be careful that they do not stain their cloths and sheets and clothing. A person who has cut his finger should be careful not to put anything on it, since it stains, for even though it is destructive and destructive acts are exempt [on a Torah level] there is a rabbinic prohibition.
שאלה שאלת אם צריך אדם ליזהר בשעה שאוכל בשבת פירות הצובעים כגון תותים ואפרסקון ורמונים שלא יקנח ידו במפה לפי שהוא צובע …ואנחנו לא ראינו מימינו מי שנזהר בזה ובודאי דחומרא יתירה היא דאין זה דרך צביעה אלא דרך לכלוך…אין לחוש והמחמיר תבוא עליו ברכה:
Question: You asked if a person must be careful when he eats on Shabbat fruits that stain, such as berries and peaches and pomegranates, that he not wipe his hand with a cloth, since it is dyeing. And we have not seen anyone in our days who is careful with this and it is certainly an excessive stringency, for this is not the manner of dyeing but the manner of dirtying…one need not be concerned, but one who is stringent merits a beracha.
ויש מקילין בכל זה כיון שהוא דרך לכלוך ויש לסמוך עליהם היכא דאי אפשר לו ליזהר בזה.
There are those who are lenient with all of this, since it is done in a dirtying fashion, and one may rely on them where it is impossible to be careful about this.
אלא ודאי דשאני חזותא דלאו מילתא היא כלל כשאין לו חפץ בה כלל, וגם אין דרך העולם לחפוץ בה כלל והא דאסור ליגע בידיו צבועות במפה, היינו משום שהמפה דרכה בצביעה, ואילו היה עושה כן שלא בדרך לכלוך היתה מלאכה גמורה…ותדע דאל”כ [=דאם לא כן] אסור לאשה שפירסה נדה בשבת ליתן שום מוך שהתקינה לנידתה משום צובע…אבל משום צביעה לית מאן דחש לה…
Rather it is certain that a change in appearance [in an object] is not at all halachically significant when one does not want it at all, and it is also not the way of the world to want it at all. And that which it is prohibited to touch a cloth with his stained hands, this is because it is normal for cloth to be dyed, and if one were to do this not in the manner of dirtying, it would be a full-fledged melacha ….And know that otherwise it would be prohibited for a woman who became nidda on Shabbat to place any moch that she had prepared for nidda out of concern for dyeing…but there is no one who is concerned for it on account of dyeing….
דאמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא שכשוך אין אבל כבוס לא אי ברכין וכדברי הכל אי בקשין וכאחרים אי הכי בגד נמי בגד שרייתו זהו כיבוסו.
For Rav Chiyya bar Ashi said: Many times I stood before Rav and rinsed his [leather] shoes with water. Rinsing—yes, but scrubbing—no. If [the story] regards soft [leather], [only rinsing] was in accordance with all opinions. If with hard [leather], [only rinsing] was in accordance with the other [more stringent] opinion. If so, a [fabric] garment also [may be rinsed]? A garment, soaking it is its laundering.
בגד שיש עליו לכלוך, אסור אפילו לשכשכו, דזהו כבוסו, אלא מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק, פן יסחוט.
A cloth that has dirt on it, it is prohibited even to rinse it, for this is its laundering, rather one wipes it with a rag, gently and not forcefully, lest one come to wring it.
טיט שעל גבי מנעלו מגררו בגב סכין ושעל בגדו מגררו בצפורן ובלבד שלא יכסכס מאי לאו שלא יכסכס כלל לא שלא יכסכס מבחוץ אלא מבפנים.
Mud that is on his shoe, he scrapes it with the back of a knife; and on his clothing, he scrapes it with a fingernail, so long as he does not rub. Is it not that he shouldn’t rub it at all? No, that he should not rub it from the outside but only from the inside.
טיט שעל בגדו משפשפו מבפנים…ומגררו בצפורן. ויש מפרשים דה”מ [=דהני מילי] לח אבל יבש אסור דהוי טוחן.
Mud that is on his garment…and he scratches it with his nail. And there are those who explain that these words are regarding wet [mud], but dry is prohibited because it is grinding
ומגררו בצפורן – מבחוץ דזה לא נחשב ליבון וה”ה [=והוא הדין] דמותר לגררו בגב סכין ואפשר דאפילו בחודו [ב”י]:
He scrapes it with his fingernail: From the outside, for this is not considered melaben. And it follows that it is permissible to scrape it with the back of a knife, and possibly even with its blade.
שו”ת אגרות משה יו”ד ב:עו
ובדבר המפות של פלאסטיק מסתבר שאינו דומה לעורות שהוא דבר שאין המים נכנסין כלל לתוכו אלא רק על גביו כמו עצים ומתכות ואף הרכים לענין זה הם כהקשים שלכן אין זה ענין כבוס ואין לדמות בסברות מינים אחרים לעורות, הגע עצמך דהא בעורות אפילו קשין איכא מ”ד [=מאן דאמר] בזבחים דף צ”ד שאיכא איסור כבוס והרבה ראשונים פוסקים כי כן לדינא עיין בבאור הלכה /או”ח/ סימן ש”ב סעיף ט’ ד”ה אבל ומ”מ [=ומכל מקום] לא מדמינן להו מינים אחרים דהא מותר להדיח כלים אף אלו שאין קשין יותר מעורות קשים, שלכן אין לנו אלא עורות, אבל מ”מ [=מכל מקום] כיון שלא שייך למצא דין זה מפורש דהוא מין חדש שדורות שלפנינו לא ראו אותם מן הראוי להחמיר שלא לשפשף בידים בחוזק שהוא כעין שפשוף צדו זה על זה ורק לנקות ע”י [=על ידי] מים בקלות יש להקל לכו”ע [=לכולי עלמא].
Responsa Iggerot Moshe YD 2:76
Regarding the matter of plastic tablecloths, it stands to reason that it is not similar to leathers, for this [plastic] is a substance that water does not penetrate at all, rather just [sits] on its surface like wood and metal, and even the soft [plastics] in this regard are like hard [objects], so therefore this is not a matter of laundering. And one should not compare conceptually different types [of materials] to leathers, check yourself for even with hard leathers there is he who says in Zevachim 94 that there is a prohibition of laundering, and many early authorities rule that this is the halacha, see Bei’ur Halacha OC 302:9 s.v. Aval. In any case we do not compare different substances to them [leathers], for it is permissible to wash dishes, even those that are no harder than hard leathers, thus, we only have [concern with] leathers. Still, in any case, since it would be impossible to find this halacha discussed explicitly, for it is a new type [of material] that the generations before us never saw, it is fitting to be stringent not to rub forcefully it with one’s hands, for this is like scrubbing its sides together. and one can be lenient according to all opinions only to clean it lightly with water.
שו”ת ציץ אליעזר חלק ה סימן י
וטעמא דמילתא שגבי שאר בגדים אמרינן דשרייתן זהו כיבוסן, ולא אמרינן כן גם גבי בגד עור, נראה להסביר דהוא מפני דבשאר בגדים בשרייה במים בלבד ישנו כבר פעולה של כביסה, והיינו במה שהמים נבלעים בתוך הבגד ובפנימיות מקום הליכלוך, ולכן נקרא כבר זה בלבד בשם כיבוס… עכ”פ [=על כל פנים] בהא נחתינן ובהא סלקינן מכל האמור, דיש להתיר השיכשוך בבגד נילון, דומיא שמותר בבגד עור.
Responsa Tzitz Eliezer 5:10
The reason for the matter is that regarding other clothes, we say that soaking them is laundering them, and we don’t say thus also regarding a leather garment, it seems we can explain that this is because with other garments there is already laundering action through rinsing in water alone, and this is insofar as the water is absorbed within the garment and inside the dirty area, and therefore this on its own is already considered laundering…In any case, with this we conclude with all that was said, that one should permit rinsing a nylon garment, similar to the permission with a leather garment.
שמירת שבת כהלכתה טו:ז
בגד שעשוי חומר טהור של סיבים סינתטיים ללא תערובת סיבים טבעיים …והוא גם אינו תפור בחוט עשוי סיבים טבעיים, מותר לשרותו במים, כשהכוונה היא להשתמש בו בו ביום, אבל בעודו רטוב אסור לשפשף חלקיו זה בזה או לשפשף אותו ביד או במטלית, ואילו השימוש במטלית רטובה אסור בכל אופן, וכנ”ל סעיף ו. ואסור לסחוט בגד זה שעשוי מסיבים סינתטיים להוציא את המים שבו או לנער בחזקה את המים ממנו.
Shemirat Shabbat Ke-hilchetah 15:7
A garment made totally of synthetic fibers with no mixing of natural fibers …, and it is also not sewn with thread made of natural fibers, it is permissible to soak it in water, when the intention is to use it that day. But when it is still wet, it is prohibited to rub parts of it against each other, or to rub it with one’s hand or with a towel; indeed, the use of a wet rag [on it] is prohibited in any event, as above 6. And it is prohibited to wring out this garment made of synthetic fibers to remove the water that is in it, or to shake the water out of it with force.
MENSTRUAL PRODUCTS
שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי…
A person can break a barrel to eat figs from it, so long as he does not intend to make it into a vessel…
והכא דשרי לשבר את החבית משום דמיירי במוסתקי…ומש”ה [=ומשום הכי] דוקא חבית שרי דמחמת גריעותו לא חייס עליה וליכא למיחש שמא יתכוין לעשות כלי…
Here, that it is permissible to break the barrel, is because it refers to a musteki [flimsy one]…and for this reason specifically a barrel is permissible, for because of its poor quality one does not care about it and there is no concern lest he intend to make it a vessel…
שמירת שבת כהלכתה ט:א – ג
לכתחילה ראוי ונכון לפתוח מבעוד יום את כל המיכלים החתומים, שבתכולתם ירצה להשתמש בשבת וביו”ט [=וביום טוב]…יש שמקילים לפתוח קופסאות, פחיות – משקה, שקיות (יב) ואריזות כאלה שאין רגילים להשתמש בהן שימוש חוזר, אם אמנם אין בדעתו להשתמש בהן שימוש חוזר אחרי הוצאת תוכנן, והוא פותח אותן בצורה כזאת שאין מתכוון לעשות פתח יפה לשימוש. הערה יב: והרי הדרך להשתמש בשקית רק לשמירת התכולה, החלב או המיץ, ולהעברתו ממקום למקום, ושוב לזורקה בגמר השימוש, והו”ל [=והוה ליה] ככלי גרוע כמוסתקי, ולכן י”ל [=יש לומר] דבזה לכו”ע [=לכולי עלמא] מותר, ובלבד שלא יכוין לעשות פתח יפה, וכדלהלן. וכן לא יפתח במקום הנדבק (עיין סי’ שמ סע’ יד), אלא יחתוך קצת בגוף השקית, וגם לא יחתוך במקום אותיות, וכן שמעתי מהגרש”ז אויערבך זצ”ל…
Shemirat Shabbat Ke-hilchetah 9:1-3
Le-chat’chila (from the outset), it is fitting and correct to open all sealed containers whose contents one wishes to use on Shabbat and on Yom Tov on the day before…There are those who are lenient to open boxes, drink cans, bags12, and packages such as one is not accustomed to reuse, if indeed it is not his intention to reuse them after removing their contents. And one opens them in a fashion that he does not intend to make a good opening for use. Note 12: And one normally uses a bag just for storing the contents, the milk or the juice, and for transferring it from place to place, and then discards it when one is done using it, and this is like a flimsy vessel like a musteki. And therefore one can say that this is permissible according to everyone, so long as one not intend to make a good opening, as described later. And so one should not open in the place it was sealed, but cut it open a bit in the body of the package, and also not cut it in the place of letters. So I heard from Rav Shlomo Zalman Auerbach…
“והתופר שתי תפירות” והא לא קיימא? אמר רבה בר בר חנה: והוא שקשרן.
“And one who sews two stitches” [has performed a melacha of Shabbat]. But this is not long-lasting? Rabba bar bar Channa said: It is when he ties them.
והא לא קיימא – הכי, וכיון דלא קיימא – לאו מלאכה היא.
But this is not long-lasting: Like this, and since it is not long-lasting, it is not a melacha.
המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדת תופר וחייב, וכן המפרק ניירות דבוקין או עורות דבוקין ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב.
One who sticks papers or skins together with scribes’ glue and the like, this is a tolada of tofer and he is obligated [in a sin-offering for performing a Torah-level melacha], and so one who separates papers stuck together or skins stuck together and did not intend merely to act destructively, this is a tolada of korei’a and he is obligated [in a sin offering].
תולדת קורע. נ”ל [נראה לי] דאם נדבקו הדפין להדדי ע”י [=על ידי] שעוה או בשעת הקשירה מותר לפתחן…דלא נעשה לקיום כל שכן הכא דנעשה ממילא:
A Torah-level sub-category of korei’a. it seems to me that if the pages were stuck together with wax or at the time of binding them it is permissible to open them…for it is not done to be long-lasting, how much more so in this case when it happened on its own.
שו”ת אגרות משה או”ח ב:פד
דהנה הרמב”ם כתב בפ”י ה”ח הפותל חבלים מן ההוצין ומן החלף או מחוטי צמר או מחוטי פשתן או חוטי שער וכיוצא בהן ה”ז [=הרי זה] תולדת קושר וחייב והמפריד את הפתיל ה”ז [=הרי זה] תולדת מתיר וחייב, ולכאורה מ”ט [=מאי טעמא] לא הוי נמי תולדת תופר דהא נתחברו בחבור המתקיים יותר מג’ תפירות, וגם הוא חבור שנעשה מכל החוטין פתיל אחד שאף לסברתי הוא שייך לחבור דתפירה כמו מדבק ניירות בדבק שהוא תולדה דתפירה….ולכן צריך לומר עוד יותר דמלאכת תופר הוא רק מה שעשה דבר אחד כ”כ [=כל כך] דכשהוא רוצה לחלקם הוא צריך למלאכת קריעה.
Responsa Iggerot Moshe 2:84
For here Rambam wrote in 10:8: “one who twists rope from flax or from wool threads or from flax threads or hairs and the like, it is a tolada of kosher [tying] and he is obligated [in a sin-offering], and one who separates the strands, this is a tolada of matir [untying] and he is obligated [in a sin offering].” And on the face of it, what is the reason this is not also a tolada of tofer? For they were attached with a more lasting attachment than three stitches, and also it is an attachment that all the threads are made into a single strand, that even according to my reasoning is relevant to the attachment of tofer, like one who sticks papers together with glue, which is a tolada of tofer…And therefore one must say further that the melacha of tofer is only what creates a single entity to the extent that when one wants to separate them he needs to perform the melacha of tearing.
חוט שני שבת א יז:יט
מותר לאשה להדביק פד על הבגד התחתון כדי לקבל את הדמים, ואין בזה משום תופר ולא משום קורע.
Chut Shani Shabbat I 17:9
It is permissible for a woman to stick a pad onto underpants in order to absorb bleeding, and there is no tofer or korei’a in this.
שמירת שבת כהלכתה -לה הערה סז
ועוד אמר הגרש”ז זצ”ל… בהדבקת הניר המכסה את האיספלנית, הרי ההדבקה היא שלעת הצורך באיספלנית לא יהיה הדבק מקולקל, והכל נעשה רק לצורך של הפרדה אח”כ [=אחר כך]. ואותו הדבר הוא הדבקת הנייר על גבי הדבק של החיתולים ולכן אין זה חשיב כקיימא….מ”מ [=מכל מקום] מצד הסברא נלענ”ד [נראה לפי עניות דעתי] דמה שזורקו לאשפה, ג”כ [=גם כן] חשיב כאינו של קיימא…
Shemirat Shabbat Ke-hilchetah 35 Note 67
Rav Shlomo Zalman Auerbach said further …regarding sticking on the paper that covers a band-aid, the adhesion is so that, when one needs the band-aid, the adhesive won’t be ruined, and it is all done only for the need of separating it later. And the paper that is stuck on the stickers of diapers is the same thing, and therefore it is not considered long-lasting…In any case, from the perspective of reasoning, it seems in my humble opinion that what one throws into the garbage is also considered not long-lasting….
שו”ת ציץ אליעזר טז:ו
כי אם יעשה את דבר ההסרה בדרך של הורדת הטיטול…והדבק ישאר בדביקותו, הרי יצא שהדבק שהדביק מראש נשאר בדביקות של קיימא…וא”כ [=ואם כן] אז רק אז יכשל באיסור תופר…
Responsa Tzitz Eliezer 16:6
For if one removes the diaper by pulling it down [without opening it]…and the adhesive remains stuck, it comes out that the adhesive that he originally stuck remains as a long-lasting attachment …and if so, then only then does one stumble over the prohibition of tofer.
יוצאה אשה…במוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנדתה…
A woman is permitted to go out [on Shabbat]…with wadding that is in her ear, and with wadding that is in her shoe, and with wadding that she placed for her menstruation.
סבר רמי בר חמא למימר והוא שקשורה לה בין יריכותיה. אמר רבא: אף על פי שאינו קשור לה, כיון דמאיס, לא אתיא לאיתויי.
Rami bar Chama thought to say that it is permissible [specifically] when it is tied between her thighs [so she won’t come to carry it]. Rava said: Even though it is not tied for her, since it is soiled, she will not come to carry it.
ובמוך שהתקינ[ה] בנדתה. פרש”י ז”ל שיבלע הדם ולא יטנפו בגדים והקשה ר”י דהא אסיקנא לעיל בפ”ק [=בפרק קמא] [דכל] לאצולי טנוף חשובה הוצאה ולא מקרי משום הכי דרך מלבוש לפיכך פירש שמגין על הדם שלא יפול בבשרה וישרט אותה ומש”ה [=ומשום הכי] (צריך) [חשיב] מלבוש:
With wadding that she placed when she was nidda. Rashi explained that it is for absorbing the blood so that the clothes not get dirty, and Ri raised the difficulty that we conclude above in the first chapter [of the tractate] that anything [put in place] to save [clothing] from dirt is considered an act of carrying and for this reason is not considered to be in the manner of wearing. Therefore, he explained that it [the wadding] protects against the blood falling on her flesh and irritating her, and for this reason it is considered wearing.
יוצאת…ובמוך שהתקינה לנדתה. הגה: שלא יפול דם עליה ויצערנה (ב”י בשם הפוסקים), שלחן ערוך: אפילו אינו קשור, דכיון שהוא מאוס לא חיישינן דלמא שקלה ליה אפילו יש לו בית יד.
She [a woman] goes out [on Shabbat]…and with the wadding that she placed for her menstrual bleeding. Rema: So that blood not fall upon her and cause her discomfort. Shulchan Aruch: Even if it’s not tied, for since it is soiled, we are not concerned that perhaps she will carry it, even if it has a handle.
אשה נדה שקושרת בגד לפניה שלא תתלכלך בדם נדותה אסורה לצאת בו אם לא יהא סינר עשוי כעין מלבוש. אבל אם קושרתו כדי שלא יכאב לה הדם ולא תצטער, מותר לצאת בו.
A woman in nidda who ties a cloth [only] in front of her that she not become dirty with her menstrual blood is prohibited from going out with it [on Shabbat] if it not be an apron-tied pant (sinar) fashioned in the way of clothing. But if she attaches it so that the blood will not cause her distress, it is permitted to go out with it.
On account of his distress – And if he has no other distress except that he is embarrassed to go among people, it is permitted, for there is no distress greater than this.
שמירת שבת כהלכתה יח הערה מג
ושמעתי מהגרש”ז אויערבך זצ”ל…דאי לאו מפני שמתבייש ומצטער, אין רגילים להקפיד על קצת רטיבות, וגם הוסיף הגרש”ז זצ”ל דהה”נ [=דהוא הדין נמי] דכל לכלוך (על הגוף) שאין האדם סובלו ומתבייש בו חשיב כמצטער…
Shemirat Shabbat Ke-hilchetah 18 Note 43
I heard from Rav Shlomo Zalman Auerbach…that if it were not because one is embarrassed and in distress, we are not [otherwise] accustomed to be particular about [discomfort from] a little bit of wetness. And Rav Auerbach even added that this is also the case for all soiling (on the body) that a person cannot tolerate and is embarrassed by it, it is considered as one in distress…
שמירת שבת כהלכתה יח:כ
ומותרת האשה לצאת במוך ובתחבושת היגיינית כדי לשמור על נקיון גופה, כגון בימי נידתה.
Shemirat Shabbat Ke-hilchetah 18:20
A woman is permitted to go out with a tampon and with a sanitary pad in order to preserve the cleanliness of her body, as during her period.