מתני׳ כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ודגים מלוחין קטנים וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן:
MISHNA: Any salted food item that was already placed in hot water, i.e., cooked, before Shabbat, one may soak it in hot water even on Shabbat. And anything that was not placed in hot water before Shabbat, one may rinse it in hot water on Shabbat but may not soak it, with the exception of old salted fish and small salted fish and the kolyas ha’ispanin fish, for which rinsing with hot water itself is completion of the prohibited labor of cooking.
מרדכי על שבת ג':ה'
[דף לט] כל שבא בחמין מלפני השבת כו' פי' ה"ר אליעזר ממיץ מכאן דאין [רמז שב] בישול אחר בישולי.
תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו משום בישול אם נצטנן: הגה וי"א דוקא אם מצטמק ויפה לו [רבי ירוחם ח"ג] ואם לא נתבשל כל צרכו ואפי' נתבשל כמאכל בן דרוסאי שייך בו בישול אפי' בעודו רותח וה"מ שיש בו בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש מותר לשרותו בחמין בשבת ואם הוא דבר יבש שלא נתבשל מלפני השבת אין שורין אותו בחמין בשבת אבל מדיחים אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ומן הדג שנקרא קולייס האספנין שאינם צריכים בישול אלא מעט והדחתן היא גמר מלאכתן: הגה וה"ה כל דבר קשה שאינו ראוי לאכול כלל בלא שרייה דאסור לשרותו בשבת דהוי גמר מלאכה [הגהות מרדכי]:
(4) 4. Food fully cooked which has cooled down may not be reheated because of the Melacha of Bishul (cooking). RAMA some hold that this is only if the food is Mitztamek ve’yafe lo. [R' Yerucham] Food not fully cooked, even if cooked to the degree of Ma’achal ben Derusa’i and even if the food is hot, is nevertheless forbidden to cook any further. The reheating that is forbidden, only applies to food with liquid, but a cooked food item that is a solid (has no liquid), may be immersed in hot water on Shabbos. A solid food item that has not been cooked before Shabbos, may not be immersed into hot water on Shabbos, but one may pour hot water over it on Shabbos, with the exception of aged salted food and a fish called “Kulias ha’ispanin”, which do not require much cooking, and by pouring water over them one completes the Melacha. RAMA: This rule applies to all hard foods that cannot be eaten without first marinating them. Therefore one may not soak them (in hot water) on Shabbos, as it is a completion of a Melacha. [Ha'gahot Mordechai]
מותר לשרותו - אפילו בכלי ראשון רותח כדי שיהיה נימוח שם ויהיה דבר לח דאין בישול אחר בישול אבל לא יתנו לכ"ר שעומד על גבי האש:
תוספות הרא"ש על מסכת שבת קמ"ה ב
כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת. פרש"י שורין אותו זמן מרובה, משום דזמן מועט מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתנייה כיון דכבר נתבשל אין בישול אחר בישול אבל שריית זמן מרובה איצטריך לאשמועינן דכיון דמתקן הוא על ידי שרייה זו הויא גמר מלאכתו וליתסר, ולהכי בעי בגמרא כגון מאי איזה דבר הוא שנתבשל כבר ומיתקן על ידי שרייה וקאמר כגון תרנגולתא דר' אבא.
המבשל על האור דבר שהיה מבשל כל צרכו או דבר שאינו צריך בשול כלל פטור:
(3) A person who breaks open an egg over a warm cloth, over sand, or over the dust of the roads that are heated by the sun is not liable even though it becomes roasted, for the derivatives of the heat of the sun are [governed by] different [laws than those governing] the derivatives of fire. Nevertheless, the Sages instituted a decree forbidding cooking with [the derivatives of the heat of the sun], lest [one cook with] the derivatives of fire. Similarly, a person who cooks using the [hot] springs of Tiberias and the like is not held liable.
A person who cooks food that has been completely cooked, on a fire, or who cooks food that does not need to be cooked at all is not liable.
Rabbi Aryeh Lebowitz
Q#1: I wasn't particularly moved by that question. Meaning, he's trying to tell me a din in bishul also. What's the din in bishul? The patur part. The aval assur part you're right, that belongs in perek gimmel, but the patur part that you're not chayav for it belongs here! Meaning, it's a din de'oraisa that you're not chayav for bishul for cooking it, and that's correct so it belongs here. Ein hachi nami, there may be a din derabanan that it's an issur of hachzarah miderabanan, so he has to be accurate, so he keeps it accurate by saying patur instead of mutar, because it's mutar on a de'oraisa level, but that's not accurate, so he has to use the word patur. But it's not misplaced. It's in the correct location. So I didn't really understand that question. There's also a question whether you can be medayeik from the placement of the Rambam, what you can be medayeik from where the Rambam places things. I've heard from R' Asher Weiss many times that the Rambam will put things as they would naturally come up, meaning he'll put things next to each other when one would naturally come up in the context of the other halachos. So very often it's not based off the yesod hadin, it's based on what... you know... the Rambam was writing a book that should be able to use so that people should know where to find things. It's more based on the way life naturally runs, rather than necessarily the yesod hadin. I don't know. It seems that many, many, many other talmidei chachamim do not understand that way, that many, many people make diyukim in the yesod hadin based on the placement of the Rambam, but that's what kach shamati from R' Asher Weiss on several occasions. But you don't even need that kashyah, you don't even need to say like R' Asher Weiss, because over here it's right, it belongs over here in perek tes.
Q#2: Again, I wasn't so bothered by this kashyah either, because typically when you talk about a fire you talk about an uncovered fire, right? You'd need to say otherwise if you mean a covered fire. And he already discussed the dinim of hachzarah in perek gimmel, he doesn't need to rehash all the ways around the issur of hachzarah. But typically, when you're talking about being mevashel something, you don't think about being mevashel on a blech or a kadeirah, you think about being mevashel on an open fire.
אגלי טל ביאורים, מלאכת האופה י"ט:ח'-ט'
(ח) ואינו נראה לי וזה לשון הרמב"ם [פ"ט ה"ג] המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צורכו או דבר שאין צריך בישול פטור. וכתב המ"מ ומ"ש וכן דבר שאין צריך בישול נלמד ממה שנחלקו בפרק כירה [מ:] בשמן אם יש בו משום בישול ולד"ה דבר שאין צריך בישול אין בו משום בישול. ע"כ. והנה מזה מוכח דאפי' לכתחלה מותר נגד המדורה או בתולדת האור כמו בשמן דמותר לכתחלה שם למ"ד דאין בשמן משום בישול ודינו כמו דבר המבושל כל צורכו. ועל זה כתב הרמב"ם המבשל על האור כו' דבכה"ג פטור אבל אסור הא כנגד המדורה או בתולדת האור אפי' לכתחלה מותר כמו במבושל כל צורכו והרי מפורש בכאן בתפוחים שאסור. אלא ודאי דבר שאין צריך בישול שכתב הרמב"ם לאו היינו תפוחים אלא דבר שאין הבישול מתקנו כלל ואינו משנה טעמו לטעם אחר וכדאיתא באו"ז שהעתקנו לעיל:
(ט) מ"מ אף שדעת הסה"ת המובא בש"ע הנ"ל ע"כ אינו כמו שפירש רעק"א לדעת הרמב"ם. מ"מ בדעת הרמב"ם עצמו גם בעל ספר מנחת כהן כתב דפירות הנאכלין חיים אין בהם משום בישול. וכתב דמ"ש הרמב"ם פטור אבל אסור היינו במבשל ע"ג האור אבל כנגד המדורה מותר. [ואולם מה שכתב עוד דלדעת התוס' וספר התרומה שמדמים לכמאכל בן דרוסאי אסור כמו בנתבשל כמאכל בן דרוסאי דשייך בי' בישול. משמעות דבריו דלהסוברים נתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו עוד משום בישול. הוא הדין פירות הנאכלין כמו שהן חיים גם לדעת התוס' וספר התרומה. הא ודאי ליתא. וכמו שכתבתי. שהרי להתוס' נתבשל כמאכל ב"ד אין בו משום בישול אלא מדרבנן ומ"מ בפירות הנאכלין כמו שהן חיים יש בהם משום בישול מן התורה]:
כל שמתר לשהותו על גבי האש כשנוטלים אותו בשבת אסור להחזירו למקומו. ואין מחזירין לעולם אלא על גבי כירה גרופה או מכסה או בכירה וכפח שהסקו בקש וגבבא. והוא שלא הניח הקדרה על גבי הקרקע אבל משהניחה על גבי קרקע אין מחזירין אותה. ואפלו על גבי כירה גרופה או מכסה. ואין מחזירין לתנור ולא לכפח שהסקו בגפת או בעצים אף על פי שגרף או כסה מפני שהבלן חם ביותר. וכל שאין מחזירין עליו אין סומכין לו בשבת:
(10) Whenever [food] is permitted to be left on a fire, if it was taken from [the fire] on the Sabbath, it is forbidden to return it to its place. [Food[ may be returned only to a range from which the coals have been removed or covered or to a range or a kopach that was heated with straw or with stubble.
[This leniency is granted] provided the food was not placed on the ground. If it was placed on the ground, it may not be returned even to a range whose coals were removed or covered. Similarly, [food] may not be returned to an oven or to a kopach that was heated with gefet or wood, despite the fact that one has removed or covered the coals, for they are very hot.
Whenever food should not be returned [to a cooking surface], it should also not be placed next to it [to warm].
ומ"ש רבינו ויראה שאין חילוק בכל מעשה שבת כלומר דלדברי ר"י שפסק כר"מ דאמר בשוגג מותר בו ביום ל"ד מבשל דהוא הדין לשוחט או עושה שאר מלאכות בשוגג דמותר בו ביום:
אבל הרמב"ם כ' בפכ"ב דבר שנתבשל קודם השבת או נשרה בחמין מלפני השבת אף ע"פ שהוא עכשיו צונן מותר לשרותו בחמין בשבת ונראה מדבריו דאפי' לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי נמי כיון שנשרה במים רותחים חשוב מבושל לענין שלא יחשב כמבשל בשבת כששורה אותו בשבת בחמין.
Bar-Ilan
R. Issar Zalman Melzer (1870 - 1954).
R. Issar Zalman was born in Mir, first studied with R. Yom Tov Lipman, auther of Malbushei Yom Tov, and was Rabbi in Mir. He studies seven years in Yeshivat Volozhin, becoming a disciple of R. Haym Soloveitchik. He then studied a year in Raden, and lectured for a number of years in the Slobodka Yeshiva. In 1894 he founded a yeshiva in the town of Slutzk, becoming the rabbi of this town in 1903. In 1925, he emigrated to the Land of Israel, serving as dean of the Etz Chaim Yeshiva in Jerusalem until his death in 1954. His Even Ha'Azel can be viewed as a primary basic book expressing the yeshiva methodology of Talmud study. This methodology is usually ascribed to R. Haym Soloveitchik of Brisk, and hence it is natural that this volume would be a mouthpiece for R. Haym's deep Talmudic analysis. The first volumes were published in 1935, and the last of the nine volumes was published post - humously in 1978.
ונראה לבאר דהא דאסור לשרות בחמין בשבת דבר שלא נשרה מלפני השבת אינו משום התחלת בישול (דהא שרי' בחמין פחות ממאכל ב"ד) ומגדר חצי שיעור הא ביארנו דלא שייך בבישול גדר חצי שיעור אלא נראה דאיסורו הוא משום דשריית הבשר בחמין הוה תיקון קצת דעי"ז ראוי כבר לאוכלו ואיסורו משום תיקון האוכלין וגדר האיסור הוא כמו כובש כבשים דאסור מדרבנן משום דהוי כמו מבשל שע"י נתקן הדבר לאכילה וכמש"כ הרמב"ם בהל' י' והכובש אסור מפני שהוא כמבשל.
אלא דבאמת צריך ביאור דין דכבוש כמבושל גבי שבת דהא גם מבשל ממש בחמה מותר ורק בתולדות החמה גזרו אטו תולדות האור וא"כ אמאי אסור מבושל ע"י כבישה וגם לפי דברינו דכבישה הוא משום דין תיקון האוכלין ג"כ קשה דעכ"פ במבשל בחמה יהא ג"כ אסור משום תיקון אוכלין, והי' אפשר לומר דהא דמותר להחם בחמה היינו דוקא במידי דלא שייך תיקון וכמו שדייק הרמב"ם בהל' ט' לפיכך מותר ליתן מים צונן בשמש כדי שיחמו, וכן הוא לשון המשנה קמ"ו ע"ב ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו משום דבמים לא שייך כ"כ תיקון אוכלין, אלא דקשה ע"ז מהסוגיא בדף ל"ט ע"א דמיירי בביצה דשייך בה תיקון אוכלין וקאמר התם בחמה כו"ע לא פליגי דשרי ומבואר דבחמה מותר לבשל אף מידי דשייך בה תיקון אוכלין, וי"ל דשאני ביצה משאר מאכל דלא אמרינן דאסור משום תיקון אוכלין אלא במידי דאינו ראוי לאוכלו בלתי מבושל אבל ביצה אפשר לאכלה בלא בישול ואף דגם בשר חי אמרי' בגמ' דחזי לאומצא מ"מ רובא דעלמא אינם אוכלים כן אבל ביצה דרכה לגומעה חיה לכן ליכא בזה משום תיקון אוכלין, (ועוד נראה דשאני בישול בחמה דהא דלא שייך בזה בישול משום דאין דרך בישולו בכך לכן גם מטעם תיקון אוכלין ליכא דאין דרך תיקון בכך משא"כ בכבישה ובשרייה דרך תיקונו בכך).
ולפימש"כ מיושבים דברי רבינו כיון דכל איסור שריה בחמין בשבת אינו אלא משום תיקון אוכלין א"כ כיון שנשרה מע"ש וכבר נתקן שוב אין בו משום תיקון דשרייה ולכן שורין אותו בשבת והוה כמו בישול דאחרי שנתבשל כל צרכו תו לא שייך בישול.
מגילת ספר ג':כ"ג:ד'
עיין בב"י שרצה לדייק מל' הרמב"ם פכ"ב ה"ח שכל שנשרה בחמין בע"ש אף שלא נתבשל כל צרכו מותר לחזור ולשרותו בחמין בשבת ולכאורה כוונתו אפילו באופן שע"י השריה הנוספת יתוסף בבישולו ומ"מ התירו היות וכבר התחיל קצת להתבשל בע"ש וגם כעת כשמנחו בחמין שנית לא יגמר בישולו ורק באופן שלא בא בחמין בע"ש אסרו וזה כעין שכתב הט"ז בסק"ט והובאו דבריו לעיל אות ב' והנה כל הראשונים הביאו המקור לזה שאין בישול אחר בישול מהמשנה פ' חבית וזה נכון אם נפרש כפרש"י שם שהמשנה מדברת על דבר שכבר נתבשל כל צרכו בע"ש אבל לפי מה שנקט הב"י בדעת הרמב"ם אין משם מקור לדין זה אבל מצינו בבהגר"א סי' רנ"ג ס"ב בד"ה כל זמן שהיא רותחת שהביא מקור אחר להא דאין בישול אחר בישול ממה שמותר להחזיר בשבת קדירה לאש וזו ראיה ברורה שאפילו על האש אין בישול שחר בישול אף שלגבי הגבי הגסה אחר בישול כשהקדירה על האש ועיין בשעה"צ ס"ק מ"ו מש"כ בשם הא"ר וצ"ע.
מניחין מיחם על גבי מיחם בשבת וקדרה על גבי קדרה וקדרה על גבי מיחם ומיחם על גבי קדרה וטח פיהם בבצק לא בשביל שיוחמו אלא בשביל שיעמדו על חמם. שלא אסרו אלא להטמין בשבת אבל להניח כלי חם על גב כלי חם כדי שיהיו עומדין בחמימותן מתר. אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת שהרי מוליד בו חם בשבת ואם הניחו מבערב מתר ואינו כטומן בדבר המוסיף:
(6) One may place one metal pot on another metal pot, an earthenware pot on another earthenware pot, an earthenware pot on a metal pot, and a metal pot on an earthenware pot, and one may seal [either an earthenware pot or a metal pot] closed with dough - one's intent being not that they should be heated more, but that their heat should be preserved.
The [Sages] forbade only covering [food] with other substances on the Sabbath. It is, however, permissible to place one vessel on another vessel so that they remain hot. In contrast, we may not place a vessel containing a cold substance on a hot vessel on the Sabbath, for by doing so one introduces heat to it. It is permissible, however, to place [cold food on a hot pot] before the Sabbath commences. It is not considered analogous to covering food with a substance that raises its temperature.
סימן י'
ת"ר מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה ולא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפיג צינתן. רבי יהודה אומר מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר. רבן שמעון בן גמליאל אומר סכה אשה ידה שמן ומניחתה כנגד המדורה וסכה לבנה קטן ואינה חוששת. אמר רב יהודה אמר שמואל אחד מים ואחד שמן יד סולדת בו אסור אין יד סולדת בו מותר. תימה מאי שנא הכא דשרינן להשים קיתון של מים אצל המדורה בשביל שתפיג צינתן ואי לאו משום דמבשל בשבת הוה שרי אפילו יד סולדת בו ושמן למאן דאמר לית ביה משום בשול אפילו יד סולדת בו שרי. ולעיל אסרינן להשים על גבי כירה אע"פ שגרופה וקטומה אע"פ שהתבשיל נתבשל מערב שבת ולית ביה משום בשול כדאמרינן לעיל (שבת דף לט.) כל שבא בחמין מע"ש שורין אותו בחמין בשבת. וי"ל דיש לחלק בין להשים על גבי כירה למדורה דהא קדירה על גבי כירה אסור אבל אצל המדורה שרי משום דדמי לסומך ושרי ומיהו לא דמי כולי האי לסומך דהתם מפסיק כותלי הכירה אבל הכא שהוא אצל המדורה ה"ל למיחש שמא יחתה וי"ל כיון שהצריכו חכמים להרחיק מן המדורה מדנקט כנגד המדורה ולא נקט אצל המדורה איכא היכירא ולא אתי לחתויי והכי איתא בירושלמי מותר להפשיר במקום שהיד שולטת בו ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת עד היכן רבי שמעון בן פזי בשם רבי יוסי בר חנינא אומר עד שיהא נותן ידו לתוכה והיא נכוית והא דאמרי' בגמרא דידן לא בשביל שיחומו אם באנו להשוות לגמרא דבני מערבא נוכל לפרש לא בשביל שיחומו כלומר במקום שראוי להתחמם אלא כדי להפיג צינתו אלא במקום שראוין להפיג צינתו ולא להתבשל אפילו יעמוד שם כל היום והא דא"ר יהודה אמר שמואל יד סולדת בו אסור אין יד סולדת בו מותר ה"ק יד סולדת בו הוי בישול הלכך אסור להניחו במקום שאפשר שיחומו כדי שהיד סולדת בו ומותר להניחו במקום שיחומו ולא תהא היד סולדת בו ולמאי דפרשינן דלא שייך בישול בתבשיל שנתבשל לא תקשה הא דאמרינן לעיל בבמה מדליקין (שבת דף לד.) דאין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא ירתיח. התם לאו משום בישול אלא משום שמא יחתה והאי דנקט הרתחה דבר הצריך להטמנה נקט:
סימן י"א
ורש"י פירש לעיל גזירה שמא ירתיח קדירה שנצטננה כשירצה להטמינה וירתיחנה בתחלה באור ונמצא מבשל בשבת ופריך אי הכי בין השמשות נמי נגזר דהא שבות מעליא הוי דהא איכא גזירת איסור דאורייתא וכן לעיל בפרק קמא דף יח: גבי יורה עקורה דפריך והלא מגיס ופירש רש"י ובמבושל הוי בשול מדרבנן למדנו שאף בתבשיל שנתבשל ונצטנן שייך ביה בישול כיון שיש בו משקה והא דאמרינן כל שבא בחמין לפני השבת שורין אותו בחמין בשבת היינו דבר יבש כגון תרנגולתא דרבי אבא לקמן בפרק חבית (שבת דף קמה:) ונראה לי להביא ראיה לדבריו מהא דתניא במסכת יו"ט בפרק המביא יין ת"ר אחד מביא האור ואחד מביא העצים ואחד שופת את הקדירה ואחד נותן לתוכה מים ואחד נותן לתוכה תבלין אחד מגיס בה כולן חייבין אע"פ שאותו שנתן לתוכה מים נתחייב משום מבשל המגיס בה נמי חייב משום מבשל אלמא יש בישול אחר בישול ואע"פ שהרתיח ואיכא למידחי דעד שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי כל המקרב בישולו חייב ואחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אפשר דאין בישול אחר בישול ומסתברא דעד שלא הגיע למאכל בן דרוסאי כל המקרב בישולו חייב ואחר שהגיע למאכל בן דרוסאי אם נצטנן והרתיחו חייב כדפי' רש"י לעיל גבי שמא ירתיח והא דפריך בפרק קמא והלא מגיס אפילו ביורה רותחת איכא למימר סמנין לצבוע בהן צריך בישול לעולם אי נמי לאו משום בישול פריך אלא משום צובע כשהוא מגיס מכניס הסממנין בצמר. ה"ד יד סולדת בו אמר רחבא כל שכריסו של קטן נכוית ממנו א"ר יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח פך שמן באמבטי אמר לי טול בכלי שני ותן שמע מינה תלת שמע מינה שמן יש בו משום בישול ושמע מינה כלי שני אין בו משום בישול ושמע מינה הפשירו לא זהו בישולו:
והרב ר' יונה ז"ל כתב בלשון הזה ומכשלה גדולה תחת יד קצת העם שטומנין קומקום של מים חמין ליתן לתוך הקדרה בשבת כשהתבשיל מצטמק ופעמים שהאחד אין יד סולדת בו והאחר יד סולדת בו ומתבשל זה בזה ונמצאו מבשלין בשבת ואפילו אם שניהם יד סולדת בהם איכא מאן דאמר בירושלמי עירוי אינה ככלי ראשון וכשמערין המים לאלתר שיצאו מן הכלי אף על פי שהן רותחין פסק כח רתיחתן מלבשל כדין כלי שני שאינו מבשל ומתבשלין בתוך כלי ראשון ומים מבושלין אם פסקה רתיחתן יש בהן משום בישול אלו דבריו ז"ל ולא ידעתי מנין לו שהרי כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת אע"פ שהוא צונן גמור ולא ידעתי הפרש בין מים מבושלין למבושל אחר וצריך עיון ובדיקה:
מתני׳ כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ודגים מלוחין קטנים וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן: גמ׳ כגון מאי אמר רב ספרא כגון תרנגולתא דרבי אבא.
פרי מגדים, אשל אברהם רנ"ד:א'
ולכאורה נראה דווקא מים ויין ושמן, שאין האש פועל בו להכשיר כל כך, דנאכל חי ג"כ, והבישול הוא החימום, הלכך כל שנצטנן יש בו בישול. מה שאין כן שומן אווז ומוהל הבשר, שאי אפשר לאכול כי אם על ידי בישול, תו אף נצטנן אין בו בישול. ומהא אמינא לה, ביורה דעה סימן קי"ג בש"ך [ס"ק] ה' וט"ז [סוף ס"ק] ב' "פנאדה" בשומן דגים, דאלו שומן אווז אין בו בישול אחר בישול, ולמה לא יצויר בצלול כו'. אלא מסתימת הפוסקים משמע כל שהוא צלול ולח יש בו בישול אחר בישול בנצטנן, ואם כן הוא הדין צלי קדר המיחל כו'.
אפי' תבשיל שנתבשל כבר יש בו משום בישול אם נצטנן כבר וכו' בפרק כירה (שבת מ:) אהא דת"ר מביא אדם קיתון של מים ומניח כנגד המדורה כתב הרא"ש תימה מ"ש הכא דשרינן להשים קיתון של מים אצל המדורה בשביל שתפוג צנתן ואי לאו משום דמבשל בשבת הוי שרי אפילו יד סולדת בו ולעיל אסרינן להשים על גבי כירה אפילו גרופה וקטומה אע"פ שהתבשיל נתבשל מע"ש ולית ביה משום בישול כדאמרינן (לט. קמה:) כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וי"ל דיש לחלק בין להשים ע"ג כירה למדורה דחזרה ע"ג כירה אסור אבל אצל המדורה שרי משום דדמי לסומך ואע"פ שאין דבר מפסיק כיון שהצריכו חכמים להרחיק מן המדורה איכא היכרא ולא אתי לחתויי ולמאי דפרישית דלא שייך בישול בתבשיל שנתבשל לא תקשה הא דאמרינן בפ' במה מדליקין (שבת לד.) דאין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל גזירה שמא ירתיח דהתם לאו משום בישול אלא משום שמא יחתה ורש"י פי' לעיל גזירה שמא ירתיח קדירה שנצטננה כשירצה להטמינה וירתיחנה בתחלה באור נמצא מבשל בשבת ופריך א"ה בין השמשות לגזור דהא שבות מעליא היא דהא איכא גזירת איסור דאורייתא וכן בפ"ק (יח:) דפריך גבי יורה עקורה והלא מגיס ופירש"י ובמבשל הוי בישול מדבריו למדנו שאף בתבשיל שנתבשל ונצטנן שייך ביה בישול כיון שיש בו משקה והא דאמרינן כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת הווה דבר יבש כגון תרנגולת דרבי אבא בפ' חבית (שבת קמה:) ונ"ל להביא ראיה לדבריו מדתניא בפ' המביא כדי יין (ביצה לד.) אחד מביא האור ואחד מביא העצים וכו' כולם חייבים אע"פ שאותו שנתן לתוכו מים נתחייב משום מבשל המגיס בה נמי חייב משום מבשל אלמא יש בישול אחר בישול ואע"פ שלא נצטננה ואיכא למידחי דעד שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי כל המקרב בישלו חייב ואחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אפשר דאין בישול אחר בישול ומסתברא דעד שלא הגיע למאכל בן דאוסאי כל המקרב בישולו חייב ואחר שהגיע למאכל בן דרוסאי אם נצטנן והרתיחו חייב כדפירש"י גבי שמא ירתיח והא דפריך בפ"ק (יח:) והלא מגיס אפילו ביורה רותחת איכא למימר סמנין לצבוע בהם צריך בישול לעולם א"נ לאו משום בישול פריך אלא משום צובע כשהוא מגיס מכניס הסממנין בצמר ונראה דלמאי דמסיק דוקא בנצטנן והרתיחו חייב הא אם היה רותח לא כיון שכבר הגיע למאכל בן דרוסאי ולפ"ז ה"ל לרבינו לפסוק כדמסיק הרא"ש דמשהגיע למאכל בן דרוסאי אם נצטנן והרתיחו חייב וכמ"ש ברמזים והיאך כתב כאן דאפילו בעודו רותח שייך בו בישול ואפשר שאע"ג שברמזים כתב מסקנת הרא"ש היינו לפי שבאותו הספר לא בא לכתוב סברת עצמו אלא לסדר דברי הרא"ש בקצרה אבל בספר זה שבא לפסוק הלכה למעשה לא רצה לסמוך על סברת הרא"ש שאין לה ראייה דברייתא דפרק המביא כדי יין סתמא קתני כולם חייבין ולא חילקה בין הגיע למאכל בן דרוסאי ללא הגיע וגם מאי דשני אמאי דפריך בפ"ק דשבת והלא מגיס שינויי דחיקי נינהו ולא סמך עליהם אלא דאפילו בהגיע למאכל בן דרוסאי שייך ביה בישול אפילו רותח כפשטא דברייתא דהמביא כדי יין ופירכא דהלא מגיס וכיון דאפילו בהגיע למאכל בן דרוסאי שייך ביה בישול אפילו בעודו רותח א"כ כשכתב רש"י גזירה שמא ירתיח קדרה שנצטננה ונמצא מבשל בשבת נ"ל דבנתבשלה כ"צ לגמרי היא ומש"ה לא הוה מיחייב משום מבשל אא"כ נצטננה דאם לא נתבשלה כ"צ לגמרי מאי איריא נצטננה אפי' עודה רותחת נמי חייב משום מבשל ובלאו הכי נמי משמע דבקדרה שנתבשלה כ"צ לגמרי היא דסתם קדרה כשמטמינים אותה בדבר שאינו מוסיף הבל כבר נתבשלה כ"צ ואפ"ה מחייב רש"י אם נצטננה והרתיחה וא"ל דרבי' פסק כסברת הרא"ש דע"כ לא קאמר הרא"ש שיש חילוק בין הגיע למאכל בן דרוסאי ללא הגיע אלא לענין חיוב חטאת אבל איסורא מיהא איכא אע"פ שהגיע למאכל בן דרוסאי דאי אית ביה משום בישול חיובא נמי איכא ואי לית ביה משום בישול אמאי מיתסר ועוד שהרא"ש כתב בסברתו ואחר שהגיע למאכל בן דרוסאי אם נצטנן והרתיחו חייב כפירש"י גבי שמא ירתיח הרי שלא חילק בין נתבשל כ"צ ללא נתבשל כל שהגיע למאכל בן דרוסאי ומנ"ל לרבינו לחלק ביניהם הילכך כמ"ש בתחלה עיקר ומשמע לי שכל שהי"ס בו מיקרי רותח והא דאמרי' דתבשיל שנתבשל כ"צ ונצטנן יש בו משום בישול אם יש בו רוטב כתב סמ"ק וז"ל ומיהו בדבר לח וצלול לד"ה יש בישול אחר בישול לאחר שנצטנן אם חוזר ומרתיחו כדאמרי' בפ' במה מדליקין שמא ירתיחו וכדפי' שם בקונטרס ע"כ ומשמע דאפילו בנתבשל כ"צ אסר דסתם קדרות כשמטמינין אותם בדבר שאינו מוסיף הבל כבר נתבשלו כ"צ וכ"כ ר"י בח"ג וז"ל כי כל דבר שנצטנן אפילו מבושל כ"צ ויש בו רוטב ומצטמק ומצטמק ויפה לו יש בו משום בישול ולפיכך אין מניחין אותו כ"כ סמוך למדורה במקום שהיד סולדת בו אלא ברחוק שלא תהא היד סולדת בו עכ"ל וכ"כ עוד בשם הר"י וז"ל וכ"ז שאמרנו שמחזירין דוקא שהגיע למאכל בן דרוסאי ואפילו הגיע אם שהה בידו עד שנצטנן התבשיל אסור להחזירה אם יש בה רוטב דכל דבר שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור ע"כ ולמדנו מדבריו דאם מצטמק ורע לו אף ע"פ שיש בו מרק אין בו משום בישול ושרי ליתנו אצל המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו וכתב עוד ר"י ומ"מ מוכח מהגמרא שאם לא נצטנן אפילו שינה מרתיחתו קצת מותר להחזירה עכ"ל אבל הרמב"ם כתב בפ"ט המבשל על האור דבר שהיה מבושל כ"צ או דבר שא"צ בישול כלל פטור עכ"ל וכתב ה"ה שכתב כן מדתנן כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת שאם היה בו משום בישול אפילו בחמי האור היה חייב אלא ודאי לית ביה משום בישול ומש"ה שרי לשרותו בחמין ומיהו על האור ממש מיתסר מדרבנן וזה נלמד מדין חזרת מצטמק ורע לו ומשמע מדברי הרמב"ם דכשלא נתבשל כ"צ אע"פ שהגיע למאכל בן דרוסאי שייך ביה בישול וחיובי נמי מיחייב וה"ה כתב שדעת הרשב"א וקצת מפרשים שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו משום חיוב בישול דבר תורה ונראה דלפי דבריהם כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשרותו בחמין בשבת כיון כשמבשלו על האור ליכא חיובא אבל לדעת הרמב"ם כל שלא נתבשל כ"צ אם שורה אותו בחמין בשבת חייב חטאת כמבשל באור עצמה כמ"ש למעלה ומ"מ לא חילקו בין תבשיל שיש בו מרק ליבש וגם בפכ"ב כתב ה"ה בשם הרשב"א דלדברי הכל תבשיל שנתבשל מע"ש ונצטנן מותר לחממו כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו והוא שלא יתן על גבי המדורה או על גבי כירה עד כאן לשונו ולא חילק בין יש בו מרק לאין בו אלמא בכל גוונא שרי לתתו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת וא"כ מתני' דכל שבא בחמין מלפני השבת אפי' ביש בה מרק נמי היא וכ"נ דעת הר"ן שכתב בפרק כירה (שבת מ:) גבי הא דאסרינן להניח קיתון של מים כנגד המדורה במקום שהיד סולדת מיהו ה"מ בדבר שלא נתבשל אבל צונן שנתבשל מותר להניח אפילו בכלי ראשון או כנגד המדורה ואפי' במקום שהיד סולדת בו שאין דרך בישול בכך וראיה לדבר מדתנן כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת כלומר אפילו בכלי ראשון אע"פ שתולדות האור כאור והמבשל בה חייב חטאת כמבשל ע"ג האש ממש ומיהו דווקא בכלי ראשון או כנגד המדורה אבל ע"ג האש ממש אסור דהא אסיקנא לעיל דאפילו תבשיל המצטמק ורע לו אסור להחזיר ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה עכ"ל הרי שסתם דבריו להתיר לתת כנגד המדורה במקום שהיד סולדת צונן שנתבשל ולא חילק בין יש בו מרק ליבש אלמא דבכל גוונא ס"ל דשרי ומיהו לתתו כנגד המדורה במקום שאין היד סולדת פשיטא דלכ"ע שרי ואפי' יש בו מרק ונצטנן וכמו שיבואר בדברי רבינו לקמן מותר ליתן קיתון של מים או של שמן כנגד האש וכו' ואם יש בו שומן והוא נימוח מחום האש ג"כ יבא משפטו בדברי רבינו בס"ס זה:
אגלי טל ביאורים, מלאכת האופה י"א:ו'
אמנם העיקר מה שנ"ל בדעת הרבינו יונה דהנה הרמב"ם פ"ט מה"ש הל"ו כתב המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא או המחמם את המתכות עד שתעשה גחלת הר"ז תולדת מבשל. וכן הממסס את הדונג או את החלב או את הזפת והכופר והגפרית וכיוצא בהן הר"ז תולדת מבשל וחייב. ודבריו בהיתוך מתכות מפורשים בפ"ק דיבמות [ו:] ובפרק האורג [קו.] מה לי בישול פתילה מה לי בישול סממנין. והנה שם ביבמות איתא אהא דבעי למילף דעשה דוחה לא תעשה שיש בה כרת מדאיצטרך קרא דלא תבערו דאין מיתת ב"ד דוחה שבת. ופריך דילמא ר' יוסי הוא דאמר הבערה ללאו יצאת. פי' והוה אמינא דדחי לא תעשה גרידא. ומשני מה לי בישול פתילה כו'. ולכאורה לדעת הפוסקים דאין בישול אחר בישול אפי' בדבר לח. ועוד דמתכת יבש הוא. א"כ אכתי איצטרך קרא במתכות שכבר היה מהותך וחזר ונתקשה דשוב אין בו משום בישול. ואיצטרך קרא לאסור מטעם הבערה והוא רק לאו גרידא לר' יוסי והוה אמינא דדחי. ובאמת כל מתכות בשעת עשייתו הוא מהותך וא"כ כשחוזרין ומתיכין אותו למה יתחייב משום מבשל. [ואפי' לדעת האומרים דבדבר לח יש בישול אחר בישול מ"מ בדבר יבש שמתיכין אותו ע"י בישול מודו אף שנעשה אח"כ לח. משום דבתר מעיקרא אזלינן דהי' יבש. ודנין אותו כדבר יבש. כדמוכח בפשטיד"א וכמ"ש המג"א סי' שי"ח [סק"מ] והוכיח ג"כ מפירש"י [קמה:] בתרנגולתא דר' אבא שכששורין אותו במים נמוח] אלא ודאי הדבר ברור דדוקא בשאר בישול אף שנצטנן מ"מ בישולו עליו מה שאין כן במתכות שהתכתו הוא בישולו וכשחוזר ומתקשה אזל לי' בישולו וכשחוזר ומתיכו שנית מתחייב. וע"כ נראה דה"ה במים דחימומו הוא בישולו. וכשנצטנן ואזל לי' בישולו והוא חוזר ומחממו שנית מתחייב. וכן משמע דבמים חימומו הוא בישולו. מלישנא דמתני' ריש פרק כירה [לו:] חמין ותבשיל. וכן לשון הברייתא [לז.] חמין שהחמו תבשיל שבישל. עוד שם מניח אדם קיתון של מים כנגד המדורה לא שיחמו כו' מניח פך של שמן כו' לא כדי שיבשל כו'. ולשון הרמב"ם [פ"ט ה"א] המבשל את הסממנים המחמם את המים חייב. וכיון דמכל הני משמע דמים לא שייך בהם לשון בישול אלא לשון חימום. וחימומו הוא בישולו. כמו התכת מתכת שהתכתו זהו בישולו. וכשנצטנן ואזל לי' בישולו חייב שנית על בישולו. וזה שדייק הרבינו יונה וכתב ומים מבושלים אם פסקה רתיחתן יש בהם משום בישול. למימר שדין זה נוהג רק במים לבד. כנ"ל מלתא בטעמא. ואין אנו צריכין לומר דתרי רבינו יונה הם:
תנו רבנן מיחם אדם אלונטית ומניחה על בני מעים בשבת ובלבד שלא יביא קומקומוס של מים חמין ויניחנו על בני מעים בשבת ודבר זה אפילו בחול אסור מפני הסכנה תנו רבנן מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפוג צינתן רבי יהודה אומר מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר רבן שמעון בן גמליאל אומר אשה סכה ידה שמן ומחממתה כנגד המדורה וסכה לבנה קטן ואינה חוששת איבעיא להו שמן מה הוא לתנא קמא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא שמן אף על פי שהיד סולדת בו מותר קסבר תנא קמא שמן אין בו משום בשול ואתא רבי יהודה למימר שמן יש בו משום בשול והפשרו לא זה הוא בשולו ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר שמן יש בו משום בשול והפשרו זהו בשולו רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא שמן אף על פי שאין היד סולדת בו אסור קסבר שמן יש בו משום בשול והפשרו זהו בשולו ואתא רבי יהודה למימר הפשרו לא זהו בשולו ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר שמן יש בו משום בשול והפשרו זהו בשולו רבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא איכא בינייהו כלאחר יד אמר רבי יהודה אמר שמואל אחד שמן ואחד מים יד סולדת בו אסור אין יד סולדת בו מותר והיכי דמי יד סולדת בו אמר רחבא כל שכריסו של תינוק נכוית אמר רבי יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי ואמר לי טול בכלי שני ותן שמע מינה תלת שמע מינה שמן יש בו משום בשול ושמע מינה כלי שני אינו מבשל ושמע מינה הפשרו זהו בשולו.
והיכי דמי - סלוד יש שסולד מרתיחה מועטת ויש שאינו סולד:
שמירת שבת כהלכתה א':הע' ג'
ובגבר שיעור החום שהיד סולדת בו עיין יו"ד סימן קה בפתחי תשובה ס"ק ז ובדרכי תשובה ס"ק נא ספר בן איש חי שנה שניה פרשת בא או"ק ה מצודת ציון על קצשו"ע סוף כלל עב ועיין בנעם ח"ו דעת הגרש"ז אויערבך שליט"א כי מה שנוהגים להקל עד 40 מעלות הוא מחמת הוכחת הד"ת הנ"ל מדברי הבה"ג שכתב כי חלב אפי' בשעה שחולבים אותו צונן הוא וידוע שיעור החום של חלב פרה ועז בשעת החליבה אינו עולה על יותר מארבעים מעלות והגרש"ז אויערבך שליט"א מוכיח שם דעד 45 מעלות אין לחוש וכן כתבתי בפנים וראיתו ברורה כי החום הרגיל של ברווז שהוא עוף טהור בשעת מאמץ הוא קרוב לארבעים וחמש מעלות ולדעת מומחית הדם היוצא מבית השחיטה עולה לפחות במעלה אחת וכשהוא חולה ג"כ עולה החום לפחות בשתי מעלות וכיון דקיי"ל שגם בית השחיטה של ברווז חולה השיב כצונן עיין חולין ח ב לכן אפשר לקבוע בפשיטות את השיעור של מעלות.
הלכות שבת (איידר) הע' י"ט
שמעתי שמו"ר הגר"א קטלר זצ"ל אמר שעד °120 אין יס"ב (בא לשיעור זה ע"י הבחנה). כתב הגרמ"פ שליט"א בתשובה בסוף הספר "מהראוי להחמיר כמדוני בשיעור ק"י הוא כבר חום גדול שיש לחוש ליד סולדת כפי מה שבדקנו בעצמינו.
שו"ת אגרות משה, אורח חיים חלק ד ע"ד:ג'
מהו שיעור החום שיש לחוש בו לחומרא ליס"ב =ליד סולדת בו=, ובאיזה שיעור הוי ודאי יס"ב.
תשובה: מהראוי להחמיר כמדומני בשיעור ק"י (מ"ג מעלות צלסיוס) הוא כבר חום גדול שיש לחוש ליד סולדת כפי מה שבדקנו בעצמנו. והספק יש לחוש עד ק"ס (ע"א מעלות צ') כי מדת ק"ס הוא ודאי יד סולדת אף לקולא.
שו"ת אור לציון חלק ב ל':הע' י"ב
דיני בישול בשבת.
שיעור שהיד סולדת בו הוא בכדי שכריסו של תינוק נכוית בו, כמפורש בשבת מ' ע"ב ובשו"ע בסימן שי"ח סעיף י"ד ע"ש. ובמציאות נראה שכריסו של תינוק נכוית בשיעור של כארבעים מעלות, ולכן יש להחמיר לענין איסור בישול מארבעים מעלות ומעלה.
והנה גדול אחד רצה להוכיח שעד ארבעים וחמש מעלות ודאי אינו נחשב יד סולדת בו, שהרי קי"ל בית השחיטה צונן (ראה חולין ח' ע"ב), והרי חום בית השחיטה של ברווז חולה יכול להגיע עד ארבעים וחמש מעלות, ועל כרחך שעד ארבעים וחמש מעלות אינו נחשב חם.
ולענ"ד אין נראה כן, דאיך אפשר להכחיש המוחש שכריסו של תינוק נכוית בארבעים מעלות, ואף על הראיה צריך עיון, שהרי שם בחולין מובאת מחלוקת אם בית השחיטה צונן או חם, והרי יש בעלי חיים שחום בית השחיטה שלהם הוא שלושים ושמונה מעלות, ואיך אפשר שנחלקו במציאות בהפרש כל כך גדול, שיהא מ"ד שבשלושים ושמונה מעלות חשיב חם, ומ"ד אחר יסבור שאף בארבעים וחמש מעלות נחשב צונן. ועל כרחך שכל הדיון בגמ' שם הוא אם בית השחיטה הוא כדין כלי ראשון שמבשל, או כדין כלי שני שאינו מבשל, ודוחק לומר שהמחלוקת אי בית השחיטה צונן או חם היא מחלוקת במציאות, אלא נראה שמחלוקתם אם בית השחיטה דינה כדין חם או כדין צונן, וכמו שנתבאר. ואף שכתב הטור ביו"ד סימן ק"ה בשם הרשב"א דחום בית השחיטה וחום הכסלים פחותים מכלי שני, אין להוכיח מכאן על דרגת החום, דודאי שמעלת החום בכלי שני גבוהה יותר ואפ"ה אינו מבשל. ולכן אין להקל ביותר מארבעים מעלות.
ומכל מקום, אף שמארבעים מעלות חום, יש לחוש דחשיב יד סולדת בו, אין זה ודאי שהיד סולדת בו עד כשמונים מעלות חום, שבבא"ח שנה שניה פרשת בא אות ה' כתב, נקיט האי כללא בידך, כל היכא שזה החמין ראוי לשתיה או לאכילה, שאין האדם נמנע מכוח ריבוי חמימותו, הרי זה לא חשיב יס"ב, ואם ימנע מלשתותו או לאוכלו מרוב חומו, הרי זה נחשב בכלל יס"ב. והנה עד כשמונים מעלות חום יש לחוש שאין נמנעים מלשתות מחמת החמימות, ולכן אין להקל בפחות משמונים מעלות. ומשום כך, לענין בישול אחר בישול וכדומה, אין להקל להחשיב ודאי מבושל עד שיהא בו שמונים מעלות חום.
נותן אדם חמין לתוך צונן אבל לא צונן לתוך חמין. פירש רש"י ז"ל משום דתתאה גבר. ואינו מחוור דאם כן כיצד צולין (פסחים עו, א) דפליגי בהא מילתא רב ושמואל חד אמר תתאה גבר וחד אמר עילאה גבר, לותביה מהא למ"ד עילאה גבר. ועוד דהא אפילו למאן דאמר תתאה גבר מודה דכדי קליפה אסור, דאדמקרר ליה תתאה לעילאה מיבלע בלע, ואם כן אפילו חמין לתוך צונן הרי מבשל כדי קליפה וליתסר. אלא ודאי נראה דבמים שהן מתערבין אלו לתוך אלו ליכא למימר בהא תתאה ועילאה.
Rav Sobolofsky
I was making myself a tea on Shabbos morning, and as I was pouring the water from the urn a drop hit my hand, and he drew his hand back. And it was worth burning my hand so that I was able to show that yad soledes is different than the temperature for drinking.
פסקי תשובות רנ"ג:הע' 5
אם אין נמנע מלאכול ולשתות מחמת חמימותו אין הוא בגדר יס"ב, וע"כ כוונתם שיכול לשתות ולאכול היטב ובבת אחת בלי לנפוח על המאכל ובלי שהיות (וכן מפורש במנחת שי, הנהגת הנשאל), דאם ע"י נפיחה ולאט ובשהיות אפילו בחום של 80 מעלות יוכל להכניס לפה שרגיל בחמין, וכ"ה בברית עולם אופה סעי' צ"ג). והנה בגמ' ורש"י (שבת מ ב) ושו"ע (סי' שי"ח סעי' י"ד) ושאר פוסקים מבואר שיעור יס"ב 'כריסו של תינוק נכוית', דא"א לשער ביד, דיש סולד מרתיחה מועטת ויש שאינו סולד, ואעפ"כ כתבו הפוסקים הנ"ל להקל לשער באצבעו. ובס' בירור הלכה (הנ"ל) שעפ"י המדידות הנ"ל מובן, כי עפ"י מומחי רפואה עולה שחום מים עד 44 מעלות אכן אינו גורם לכויה המשארת רושם בכריסו של תינוק, הגם שסולד ומצטער, והוא שיעור שיד אדם עדיין אינו סולד, ומכאן ואילך כריסו של תינוק נכוית וידו של אדם סולדת, ואידי ואידי חד שיעורא הוא.
מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקים כנגד האש להפיג צינתן ובלבד שיתנם רחוק מהאש בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת [פירוש מתחממת ונכוית] בו דהיינו שכריסו של תינוק נכוית בו אבל אסור לקרבו אל האש למקום שיכול להתחמם שתהא היד סולדת בו ואפי' להניח בו שעה קטנה שתפיג צנתן אסור כיון שיכול להתבשל שם: הגה וה"ה בפירות או שאר דברים הנאכלין כמות שהן חיין (מרדכי פ' כירה וע"ל סי' רנ"ד):
(14) 14. One is permitted to place a container of water or other liquids next to a fire in order to remove the chill, as long as the container is distanced from the fire in such a way that it will not reach Yad soledes bo, the degree that would scorch a baby’s stomach. However, it is forbidden to place it so close to the fire where it could become Yad soledes bo even when he one intends to leave it there only for a short while, since it can become cooked there. RAMA: The same rule applies to fruit or other food items which can be eaten raw. (Mordechai, Perek Kirah and see above Siman 254).
כיון שיכול וכו' - וחיישינן דילמא מישתלי ליטלו:
The 39 Melachos (by Rabbi David Ribiat) P. 640
c) Using hot water in a multi-family dwelling
Where there is extreme need, there may be basis to permit use of hot water faucets in a multi-family dwelling (in which non-Jews also reside) if all, or many of the apartments are supplied by the same hot water heater. A Rav must be consulted, however, before attempting to make use of this leniency.264
ספר ל"ט מלאכות, בישול הע' 264
דאפשר לדונו כספק פס"ר ע"י גמרא כאשר יבואר בסמוך, אך צ"ע למעשה
הנה כפי מה ששמעתי ממומחים בענין זה, אם כבר פתוח ברז אחד שממנו יוצאת המים חמים מן היורה, אין פתיחת ברז שני גורם לשום ריבוי בכמות המים קרים שנכנסים (ואע"ג שהוא מרבה בכניסת מים קרים) כי הצינור שמביא המים קרים אל תוך היורה נתמלה ע"י פתיחת שנים או שלשה ברזות - כי בכל אופן אותו צינור מביא כל שיעור כמות המים שהיא יכולה להביא לא פחות ולא יותר
ומזה נוכל ללמד לנ"ד, כגון שיש יורה גדולה אחת מספקת לכמה משפחות שכולן מוציאין מים חמין מאותו יורה וגם עכו"ם משתמשים בה, יש לידון בו כספק פס"ר דלעולם יש ספק, דלמא באותו שעה שהוא פותח הברז, כבר גם העכו"ם נמי משתמש בברז החמים שלו וכבר נשפכו המים קרים אל היורה ע"י העכו"ם והעכו"ם הוא הגורם והישראל לא פעל כלום
הלכך זבובים כו'. ולכן יש ליזהר וכו' הטור בשם בעל התרומות כתב לאיסור בזה וכ' עליו ונ"ל שא"צ לדקדק בזה כו' ועוד דאמרי' ובלבד שלא יכוין לצוד אלמא כי לא מכוין שרי וקשה דזה אינו דהא מפרשי' לה בגמרא מאי ובלבד שלא יכוין לצוד שלא יעשנו מצדה דהיינו דאית ביה חלונות שלא יכסה אותם חלונות דאם לא כן הוי פסיק רישיה וזהו אפי' אליבא דר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר מ"מ מודה בפסיק רישיה דאסור אלא ע"כ דיש מקום שיוכלו לצאת וכ"כ התוס' שם בפ' משילין דיש נקב קטן שאין הדבורים רואין אותו בהא פליגי ר"י ור"ש דלר"י צריך דוקא נקב גדול שיהא נרא' לדבורים ולר"ש סגי בקטן וא"כ כאן בתיבה ויש בה זבובים צריך ג"כ נקב קטן אמאי התיר הטור לגמרי אפי' בלא נקב קטן וכן הקשה הב"י וכתב עוד ב"י מה שחילק הטור בין כוורת שהיא קטנה לגדולה אף אנו נחלק בין תיבה קטנה לגדולה וא"כ נתת דבריך לשיעורים דבכורת נמי איכא רברבי וזוטרי ע"כ ונ"ל דברי הטור נכונים ותחלה נדקדק לשונו שכתב ונ"ל שא"צ לדקדק בזה ולא כתב ונ"ל שהוא מותר אלא דגם הוא ס"ל דאסור כשרואה זבובים בודאי בתיבה אלא דקאמר שא"צ לדקדק אחר זה לעיין אם יש שם זבובים וע"ז נתן טעם חדא דאפי' אי הוה פסיק רישיה לענין זבובים שאין להם מקום לצאת מ"מ אינו אסור מטעם שלא קרוי ניצוד כי אין ודאי שיבואו לידו דאפשר שאחר שיפתח הכיסוי וירצה ליטלם יפרחו ולא תגיע א' לידו וע"ז אמר ול"ד לדבורים בכורת דהכורת קטנה היא והדבורים ניצודים כוון בזה דעכ"פ יהיו ניצודים דכל כורת היא קטנה לענין זה שלא יכלו כל הדבורים שיברחו דא"א בכך דהדבורים גדולים וממלאים הכורת וא"א שלא יתפוס אחד מהם משא"כ בתיבה שיש בה זבובים דאפשר שיברחו בפותחו ורוב פעמים אנו רואין שהוא כך לקטנותם של זבובים וכל תיבה היא גדולה אצלה לענין שיוכלו לברוח ובזה מתורץ קושי' הב"י על הטור ועל הקושי' השניה של הטור נר' דה"ק חדא דאפי' אם בודאי יש זבובים לא קרוי ניצוד כמו דבורים ועוד אפי' אם תאמר דבודאי הוה פ"ר ואסור מ"מ בספק אם יש שם זבובים יש להתיר דשם אין פ"ר כי זה הוה ספק פ"ר והוה דבר שלא במתכוין ומותר כמו בכור' היכא דלא הוה פ"ר כגון שיש נקב קטן כמש"ל ה"נ אין פסיק רישיה בודאי כי אפשר שאין שם זבובים וזה היא כמו במקום דלא הוי פ"ר דמותר שלא במתכוין כנ"ל לישב דברי הטור על נכון כי לא בא לחלוק בביאור על בעל התרומה אלא שנ"ל שא"צ לדקדק אח"ז ויוכל להסגיר התיבה בלי בדיקה אם יש שם זבובים וכן נ"ל להלכה למעשה דאם רואה שם זבובים יפריח תחלה מה שיפריח אבל א"צ לחפש אחר זה וכ"ש אם יפריח פעם א' ול"ח שמא נשארו עוד וכדאי הוא רבינו הטור לסמוך עליו בזה בפרט שלא מצינו בפי' חולק עליו ומו"ח ז"ל תי' לדברי הטור דלא הוי פ"ר גבי דבורים דלא ניחא ליה שיהיו ניצודים ולא יוכלו לצאת לאכול פרחים לעשות דבש ולא דק דודאי כל דבר שאין במינו ניצוד לא ניחא ליה בההוא צידה כלל אלא שגזרו חכמים אטו צידה שבמינו נצוד דניחא ליה בכך והרב"י כתב וז"ל אלא אי איכא למידחי דברי בעל התרומות הכי איכא למידחי שאני דבורים דכורת היא מקום שהם ניצודין והוי כמכניס ארי לגורוקי שלו אבל זבובים בתיבה וכורת לא הוה מקום צידתן אפשר דלא חשיבי ניצודים עד שיתפשם בידו עכ"ל ותמהני על גברא רבה ב"י דאם לא רצה בדחית רבינו הטור ודאי אין גם בדחייתו ממש דשאני ארי בגורוקי ששם הוא עומד ואינו כועס להשחית מקום סגירתו אבל במקום שאין מקומו הוא משחית ולא הוי ניצוד כדפרש"י בס"פ האורג משא"כ בזבובים שבתיבה שבכ"מ שאינם יכולים לצאת משם הם ניצודים וע"כ יש לנו לומר דבשעה שיפתח התיבה יברחו אח"כ זהו סברת רבינו הטור עוד כתב ב"י א"נ דע"כ לא אסר ר"ש לפרוש מחצלת על הכוורת בפ"ר אלא בדבורים שבמינו ניצוד אבל זבובים שאין במינן ניצוד כל שאינו מתכוין מותר אפי' בפ"ר עכ"ל. ויפה הקשה עליו מו"ח ז"ל דבפרק משילין משמע אח"כ בסמוך בהדיא דדבורים הוין שאין במינן ניצוד ואפ"ה בעי' דוקא דלא יהיה פ"ר:
The Laws of Cooking and Warming Food on Shabbat (by Rabbi Mordechai Willig)
Chapter 2: Cooking after Cooking
A. Background
The mishnah1 states that any food which was placed in water on Friday may be soaked in water on Shabbat. The Mordechai,2 quoting R. Eliezar of Metz, comments: "From here [we learn] that ein bishul achar bishul (there is no [prohibited act of] cooking after cooking). Therefore, any fully cooked food may be placed near the fire or in a pot which was on the fire in order to be reheated." This rule is implicit in the Shulchan Arukh,3 explicit in the Mishnah Berurah4 and is universally accepted in practic today. In fact, the Tosafot HaRosh5 considers the priciple of ein bishul achar bishul to be self-evident, and asks why a mishnah is needed to state it. Acordingly, he explains the novelty of the mishnah to be a different point: the permissibility of soaking the cooked food to the point that it becomes dissolved (as Rashi in fact interprets the mishnah).
B. The Rambam's Position on Ein Bishul Achar Bishul
However, the Rambam's formulation seems to contradict the otherwise unanimous view that bishul achar bishul is permitted. He writes: "One who cooks on the fire somehting that does not need cooking at all is exempt (patur)."6 The language of "exempt" (from punishment, rather than "permitted") indicates tha a rabbinic prohibition exists.
The Eglei Tal7 suggests that the rabbinic prohibition involved is not that of cooking, but rather a separate prohibition of returning a pot onto an uncovered fire. The Eglei Tal's interpretation that the rabbinic prohibition that the Rambam means is not one of "cooking," but rather one of "returning" is unlikely for two reasons: The rules of "returning" are found elsewhere in the Rambam's code,8 and do not belong in the ninth chapter, where the halakhah that one is patur for bishul achar bishul is found. Moreover, there is no indication that the fire in this case is uncovered.
The assumption that the Rambam prohibits bishul achar bishul requires reinterpretation of the mishnah which states that any food which was placed in hot water on Friday may be soaked in hot water on Shabbat (above, section A). Indeed, the Beit Yosef 9 infers from the Rambam10 an entirely new understanding of the mishnah: it permits only soaking, and not bishul achar bishul. The Rambam, in codifying the rule of the mishnah, states: "Something that is cooked before Shabbat, or soaked in hot water before Shabbat, even though it is now cold, may be soaked in hot water on Shabbat."11 The requirement cited above in the Rambam's formulation of cooking after cooking ("One who cooks on the fire something that is fully cooked or something that does not need cooking at all is exempt [patur]"), that the food be fully cooked before Shabbat in order for one not to be biblically culpable for reheating, is omitted in the context of the permissibility of soaking. As long as the food was soaked in hot water before Shabbat, even if it wasn't even half cooked (ma'achal ben derusa'i, the minimal standard for halakhic cooking, as defined by the Rambam in Hilkhot Shabbat 9:5), it is considered cooked so that a subsequent soaking in hot water is not considered cooking.12
The Even HaAzel13 notes that the Rambam places this halakhah amongst rabbinic prohibitions, and does not permit a second cooking on Shabbat. Only soaking, which is a rabbinic prohibition of improving food in a manner which resembles cooking,14 is permitted after a previous cooking or soaking, because the food was already improved.
R. Uriel Eisenthal, in Megillat Sefer,15 points out that according to the Beit Yosef's understanding of the Rambam, the mishnah does not state that bishul achar bishul, which only applies after the food has been actually cooked, is permissible even on the rabbinic level. Only soaking is permitted on the rabbinic level. Nonetheless, bishul achar bishul must be permissible, as the Vilna Gaon16 attempts to prove from the halakhah that one may return a pot onto a covered fire. However, the Vilna Gaon's proof is unconvincing. The permissibility of returning a pot onto a covered fire could be limited to a pot whose contents are still hot. If the food is cold it may prohibited to reheat, against the Vilna Gaon's assumption that returning a pot to a covered fire is permissible even then.
Indeed, the Rambam17 rules that one may not place cold food on a hot vessel, because he is heating the food on Shabbat. The Megillat Sefer18 assumes that placing cold food on a hot vessel is a separate prohibition not due to bishul, and asks how it can be reconciled19 with the mishnah that allows reheating, and the statement of the Talmud20 which allows placing cold water into a cup of hot water.
If our analysis of the Rambam's position is correct, placing cold food on a hot vessel is not a separate prohibition but a rabbinic violation of bishul achar bishul. As such, the rabbinic prohibition does not apply in the case of the mishnah, which does not allow reheating after all; it allows only soaking. Nor does the rabbinic prohibition apply in the case of the Talmud (42a), since the cup of hot water is a keli sheni, a vessel which was never on the fire, which does not cook its contents.21
C. Summary
Almost all Rishonim and Achronim derive from the mishnah (Shabbat 145b) which permits re-soaking previously soaked food, that re-cooking previously cooked food is also permissible (=ein bishul achar bishul). The Rambam, however, believes that re-cooking previously cooked food is rabbinically prohibited, and that the mishnah on Shabbat 145b permits only re-soaking.
Chapter 3: Liquids
A. Distinction Between Reheating Liquids and Reheating Solids
The Rosh1 quotes a dispute regarding the reheating of liquids. According to the strict view, attributed to Rashi, the mishnah2 allows reheating only for solids, such as chicken, which is mentioned in the Talmud.3
The Beit Yosef4 notes that the Rambam, the Rashba and the Ran do not distinguish between solids and liquids, and presumably permit reheating liquids as well as solids. However, if our analysis of the Rambam's position on bishul achar bishul5 is correct, the Rambam's opinion is actually the opposite, and he prohibits reheating both solids and liquids.
B. Definition of "Reheating" for Liquids
The Shulchan Arukh6 rules strictly in terms of the positions cited in the Rosh, forbidding "cooking" liquids that have cooked off. The Mishnah Berurah,7 citing the Beit Yosef, Defines cooked off as being no longer yad soledet bo. If one's hand does not recoil from the heat, that heat is not considered hot enough to cook8 or to cause absorption of taste.9 Since it is not halakhically considered hot, an item at a temperature lower than yad soledet bo is viewed as cooked off, and may not be reheated.
C. Definition of Cooking Applied to Reheating Liquids vs. Solids
The possibility of a difference between solids and liquids in the permissibility of reheating may depend upon whether there is a distinction between solids and liquids in the definition of cooking. If liquids are basically the same as solids10 the leniency of ein bishul achar bishul should apply to liquids as well. However, if the definition of cooking for liquids is heating, as the Peri Megadim11 suggests, then, if the liquid cools off, the cooking has disappeared and a subsequent cooking is prohibited presumably by Torah law.
In this vein, the Eglei Tal12 compares liquids to metals. The Rambam13 rules that one who melts metal violates bishul, even though the metal was previously melted. We do not apply the rule ein bishul achar bishul in the case of metals, because the definition of bishul for metal is melting. Once metal hardens, the bishul has disappeared, and a subsequent bishul is a Torah violation. Similarly, if the definition of bishul for liquids is heating, then the bishul is cancelled when the liquids cool off, and a subsequent heating is a Torah violation. The Rambam's separate mention of heating water14 may imply this conclusion.
Interestingly, both the Pri Megadim and Eglei Tal suggest a distinction between water and other liquids. Water reverts completely to its original state when cooled; by contrast, cold soup is different than what it was originally before the cooking took place, and thus its cooking has not disappeared.15
D. Yad Soledet Bo
The Talmud16 prohibits heating liquids to the level of heat that the hand recoils from, yad soledet bo. The Talmud asks how we can determine what this level of heat is? Rashi explains the Talmud's question: some recoil from a low level of heat and others do not recoil. The Talmud provides an objective equivalent: heat from which the stomach of an infant is scalded. Since we are not sure how to define "scalded," the precise definition of yad soledet bo is unclear.
The Shemirat Shabbat KeHilkhatah,17 citing Rav Shlomo Zalman Auerbach,18 states that yad soledet bo is not less than 45 degrees Celsius, which is 113℉, while some allow up to 110℉ or 120℉.19 R' Eider states that the poskim (Rav Moshe Feinstein and Rav Aharon Kotler, respectively) reached their decisions about hte 110℉ and 120℉ levels by checking the temperature at which one's hand recoils.
The Mishnah Berurah,20 citing Rashi,21 requires the objective definition of the TAlmud, that an infant's stomach is scalded. How, then, do the aforementioned poskim rule based on the temperature of the hand recoiling? Presumably, they experimented for that standard with many individuals, and found 110℉ or 120℉ to be the average level at which one's hand recoils, which is comparable to the temperature regarding the infant's stomach, and thus it is that temperature above which one may not heat liquids.
However, yad soledet bo may much higher. Iggerot Moshe22 requires 160℉ to be certain that yad soledet bo was reached in order to permit a subsequent reheating. Elsewhere,23 he requires 180℉, as does the Or LeTziyon.24 The Or LeTziyon also prohibits heating liquids above 104℉, claiming that an infant's stomach is scalded at that temperature. The Piskei Teshuvot25 defines scalding as leaving a mark, which happens only at 113℉. Others consider 122℉ (50℃) to be certainly yad soledet bo.
The Rashba27 states that a person does not drink or bath in "yad soledet bo" water. The Kaf HaChaim28 adds that if a person does drink a cup of water, it is not considered yad soledet bo. On this basis, the Or LeTziyon requires liquid to have previously reached 180℉ in order to permit a subsequent reheating, since tea can be sipped util that temperature.
However, the Piskei Teshuvot29 states that the Rashba's criterion that people "do not drink" yad soledet bo liquids refers to drinking uninterruptedly, as opposed to sipping tea or soup which is, in fact, done at yad soledet bo levels of heat. It is unclear how hot the average person would drink a liquid, such as tea or coffee, which cooled somewhat.
Some, however, have digital temperature adjustments on their showers. The average person can tolerate (based upon experimentation) about 113℉, confirming the view of the Shemirat Shabbat KeHikhatah, based on he Rashba and the Kaf HaChaim.
NYC code requires landlords to maintain hot water at 115-120℉. Higher than that can cause scalding, whereas lower than that is not hot enough for some people to shower or wash dishes. Since most of uss add some cold water to cool the shower temperature somewhat, the 113℉ temperature of the Shemirat Shabbat KeHilkhatah is a good approximation of yad soledet bo.
The Shulchan Arukh30 prohibits one from placing a liquid even momentarily near a fire, if the liquid would eventually reach yad soledet bo in that place, since, as the Mishnah Berurah31 explains, it may be forgotten there and cooked.
E. Opening a Hot Water Faucet
The Shemirat Shabbat KeHilkhatah (1:39) prohibits opening a hot water faucet. When hot water comes out, cold water enters the boiler and is cooked immediately. This is a pesik reishei denicha lei, and inevitable consequence that is benificial, as more hot water is now available.
Rabbi Dovid Ribiat, in his work The 39 Melachos,32 describes an apartment building system as follows: "The entry pipe into the boiler can only contain an amount of water equivalent to the amount that enters the boiler through a single, open faucet." [Note: Other expert plumbers deny this fact. They state that the amount of water in the tank is always the same. For every drop that goes out, a drop of cold water come in. If so, the water is heated to 120℉ immediately, which is a Torah violation of cooking.] Since it is possible that a non-Jew has opened his hot water faucet, there is a doubt as to whether the Jew cooks water immediately when he opens the hot water faucet. Since some authorities permit a doubtful pesik rieshei33 (i.e., if a fact is in doubt, it is comparable to a case where the outcome is in doubt, which is thus not a pesik reishei), it may be permissible to open the hot water faucet in an apartment building.
Assuming that ultimately the boiler will be refilled, this leniency must be based on the Shiltei HaGibborim,34 who allows a pesik reishei when the inevitable consequence happens only later on. However, in this case, there is one long process of refilling the boiler, which has already begun when the Jew opens the hot water faucet. Moreover, the water which enters immediately can be attributed to the Jew's faucet as well as the non-Jew's. Thus, it is not comparable to the Shiltei HaGibborim's case where the fire does not increase at all until a later time. Therefore, even if there is not immediate increase in the amount of water entering the boiler, it is prohibited to open the hot water faucet.
F. Summary
The permissibility of reheating liquids is a matter of dispute. The Shulchan Arukh rules that liquids may not be reheated, because once a cooked liquid cools to a temperature below yad soledet bo, it is a s if the liquid has never been cooked at all. This is consistent with the Peri Megadim's contention that the definition of "cooking" for liquids is heating them, and is thus a different nature that the cooking of solids. However, according to those who equate the definition of cooking for both liquids and solids, it could be permissible to reheat liquids as well. Current practice is to prohibit reheating liquids (see below chapter 5, section B).
The temperature at which liquids are considered cooked is called yad soledet bo, which is defined as 113℉. It is thus prohibited to place a liquid near a fire if it will reach 113℉. It is also prohibited to turn on a hot water faucet on Shabbat, even in an apartment building, since the new water entering the boiler will reach the temperature of yad soledet bo.
Chapter 2
1. Shabbat 145b.
2. Shabbat #302.
3. Orach Chaim 318:4.
4. 318:4.
5. Shabbat 145b.
6. Hilkhot Shabbat 9:3.
7. Ofeh 19:8-9.
8. Hikhot Shabbat 3:10.
9. Orach Chaim 318:4.
10. Ibid., 22:8.
11. Hilkhot Shabbat 22:8.
12. See Machatzit HaShekel 318:14.
13. Hilkhot Shabbat 22:8.
14. Hilkhot Shabbat 22:10.
15. 3:23:4.
16. Be'ur HaGra 253:39.
17. Hilkhot Shabbat 4:6.
18. Ibid., #3.
19. Shabbat 145b, cited above (chapter 2, section A).
20. Shabbat 42a.
21. Shabbat 40b, and see below, chapter 11.
Chapter 3
1. Shabbat 3:10, 11.
2. 145b; cited above, chapter 2, section A.
3. Ibid.
4. O.C. 318:4.
5. Above, chapter 2, section B.
6. O.C. 318:4.
7. O.C. 318:24.
8. O.C. 318:14.
9. Yoreh De'ah 105:2
10. See Sha'ar HaTziyun, above, chapter 1, section B.
11. See above, chapter 1, section B.
12. Ofeh 11:6.
13. Hilkhot Shabbat 9:6.
14. See chapter 1, section A.
15. For further discussion of this possibility, see chapter 4, section C and chapter 5, below.
16. Shabbat 40b.
17. 1:1.
18. Fn. 3.
19. Hilchos Shabbos, fn. 19.
20. O.C. 318:89.
21. See Sha'ar HaTziyyun, #113.
22. Citing in Hilchos Shabbos, fn.19.
23. Yoreh Deah II:52.
24. Vol II, ch. 30, fn. 12.
25. P. 253, fn. 5.
26. Az Nidberu IX,14; see chapter. 7 Sec C.
27. Shabbat 42a.
28. O.C. 318:143.
29. P. 253 fn. 5.
30. O.C. 318:14.
31. O.C. 318:90.
32. P. 640 and fn. 264.
33. Taz 316:3.
34. Shabbat 45a, #2.