(א) שאלות ובירורים
(ב) ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח)
רבי עקיבא אומר, זה כלל גדול בתורה
(תורת כהנים שם)
(ג) א. מאמר חז"ל זה אומר לנו: בארוּני! כי מילת 'כלל' תּוֹרֶה על סכום של פרטים, שמבֵּין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך" שהיא כלל גדול בתורה, הנה עלינו להבין ששאר תרי"ב המצוות שבתורה עם כל המקראות שבתוכה, אינן לא פחות ולא יותר רק סכום הפרטים המכונסים ומותנים במצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך". שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זה יצדק במצוות שבין אדם לחברו, אולם איך יכולה אותה מצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצוות שבין אדם למקום, שהן הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה.
(ד) ב. ואם עוד אפשר לנו להתייגע ולמצוא איזו דרך ליישב איך שהוא דבריהם שבכאן, הנה ערוך לעינינו מאמר שני עוד יותר בולט (שבת לא, א). באותו הגר שבא לפני הלל ואמר לו: "למדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת". ואמר לו: "כָּל מַה דְּעַלָךְ סַנִי, לְחַבְרָךְ לֹא תַּעֲבִיד (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא, זִיל גְּמוֹר". הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו שום העדפה בכל התרי"ב מצוות ובכל המקראות שבתורה על המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", כיון שאינן באות רק לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת הזולת על היכנה. שהרי אומר בפירוש: "ואידך פירושא הוא, זיל גמור", דהיינו שכל שאר [מצוות] התורה הן פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות "ואהבת לרעך כמוך" זולתן.
(ה) גדרה של מצוות אהבת הזולת
ג. בטרם נחדור לעומק הדבר, יש לנו להתבונן במצוה הזאת גופה. כי נצטווינו "ואהבת לרעך כמוך". אשר מילת 'כמוך' אומרת לנו, שתאהב את חברך באותו השיעור שאתה אוהב את עצמך, לא פחות בשום פנים שבעולם. זאת אומרת שאני מחויב לעמוד תמיד על המשמר ולמלא צרכי כל איש ואיש, לכל הפחות מכל האומה הישראלית, לא פחות מכמו שאני עומד תמיד על המשמר למלא את צרכי עצמי. אשר זה הוא לגמרי מן הנמנעות (בלתי אפשרי). כי לא רבים המה שיוכלו ביום העבודה שלהם למלא די צרכי עצמם, ואיך אתה מטיל עליהם עוד לעבוד ולספק את משאלות כל האומה? וזאת לא יתכן כלל לחשוב שהתורה מדברת על דרך הגזמה, כי על כן מזהירה לנו התורה: "לא תוסיף ולא תגרע" וכו', לומר לך שהדברים והחוקים נאמרו בדיוק הנמרץ.
(ו) ד. ואם מעט לך זה, אומר לך שפְּשָטה של המצוה הזאת של אהבת זולתו, מחמיר עוד עלינו להקדים צרכי חברינו על צרכי עצמינו. על דרך שכתבו התוס' (קידושין כ, א) בשם הירושלמי, בפסוק "כי טוב לו עמך" האמור גבי עבד עברי, וזהו לשונם:
(ז) דפעמים שאין לו אלא כר אחת. אם שוכב עליו בעצמו ואינו נותנו להעבד, הרי אינו מקיים "כי טוב לו עמך", שהוא שוכב על כר והעבד על הארץ. ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, הרי זו מידת סדום. נמצא שעל כרחו צריך למסרו לעבדו, והאדון עצמו שוכב על הארץ. עכ"ל, עש"ה.
(ח) נמצאנו למדים אותו הדין גם בכתוב שלנו, בשיעור של אהבת זולתו. שהרי גם כאן השווה הכתוב את מילוי צרכי חברו כמו מילוי צרכי עצמו, כדוגמת "כי טוב לו עמך" שבעבד עברי. באופן שגם כאן במקרה שאין לו אלא כיסא אחד ולחברו אין כיסא כלל, יוצא פסק ההלכה, שאם הוא יושב עליו ואינו נותנו לחברו, הריהו עובר על מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", כי אינו ממלא צרכי חברו כמו שהוא ממלא צרכי עצמו. ואם הוא אינו יושב עליו וגם אינו נותנו לחברו, הרי זו רשעות כמידת סדום. אלא שמחויב ליתנו לחברו לשבת עליו, והוא עצמו ישב על הארץ או יעמוד. ומובן מעצמו שכן הדין אמור בכל הצרכים שמצויים לו וחסרים לחברו. מעתה צא ולמד אם המצוה הזאת היא בגדר האפשרות לקיימה?!
(3) 3."This statement of our Sages teaches us: "Be'aruni!" - that the word "kolal" (generalization) in the Torah refers to a sum of particulars, where their collective participation establishes that generalization. For example, when it speaks of the mitzvah to "love your fellow as yourself," which is a great principle in the Torah, we must understand that all of the remaining 613 mitzvot in the Torah and all of the verses contained within them, are no less and no more than the sum of the particulars that are included and encompassed by this one mitzvah to "love your fellow as yourself." These are things that are perplexing, for it is logical that this idea applies only to interpersonal mitzvot between man and his fellow. How can this one mitzvah contain and sustain all the mitzvot between man and God, which are the essential elements, majority in number and meaning, of the Torah?"
(4) 4. And if we can still exhaust ourselves and find a way to reconcile their words here, behold, there is before us an even more prominent statement (Shabbat 31a). With regard to the same convert who came before Hillel and said to him, "Teach me the entire Torah while I stand on one foot," he replied to him, "That which you hate, do not do unto your fellow." And the rest is commentary, go and learn... Behold, before us is a clear halachah, which has no preference over all 613 mitzvot and all the verses in the Torah regarding the one mitzvah of "love your fellow as yourself," since they come only to explain and enable us to fulfill the mitzvah of loving our fellow properly. For it says explicitly, "And the rest is commentary, go and learn," meaning that all the other [mitzvot] of the Torah are an explanation of this one mitzvah, since it is impossible to fulfill the mitzvah of 'love your fellow as yourself' without them."
(5) 5. A fence of the commandment of loving one's fellow. Before we delve deeper into this, we must examine the essence of this commandment, for we have been commanded to "love your neighbor as yourself." The word 'as yourself' tells us to love our friend in the same measure that we love ourselves, no less than anything in the world. This means that I am committed to always standing guard and fulfilling the needs of every person, at least from all the Israeli nation, no less than I always stand guard to fulfill my own needs. Which is completely impossible, because not many will be able to meet their own needs on their workday, and how can you impose on them to work and provide for all the desires of the entire nation? And it is not at all possible to think that the Torah speaks of exaggeration, because the Torah warns us: "Do not add or subtract," to tell you that the things and laws were spoken with exactly the appropriate measure."
(6) 6. And if it is still not enough for you, the simple meaning of this commandment of loving one's fellow is that it further requires us to prioritize the needs of our friends over our own needs. As the Tosafot wrote (Kiddushin 20a) in the name of the Jerusalem Talmud, regarding the verse "for it is good for him with you" said about a Hebrew slave, and this is their language:"
(7) 7. Sometimes the Hebrew slave only has one pillow. If the master himself lies on it and does not give it to the slave to lie on, he is not fulfilling "for it is good for him with you," since the master is lying on a pillow, and the slave is lying on the ground. And if the master does not lie on it and also does not give it to the slave to lie on, then this is the trait of Sodom. Therefore, one must necessarily give it up to the slave to lie on it, and the master himself should lie on the ground. This is what the Tosafot say.
(8) 8. We have found that this same law is also learned from our own Torah in the lesson of loving one's fellow. For here too, the verse equates fulfilling the needs of one's friend with fulfilling one's own needs, such as "for it is good for him with you" in the case of a Hebrew slave. In a case where there is only one chair and the friend has no chair at all, the halacha states that if one sits on it and does not give it to his friend, he violates the positive commandment of "love your neighbor as yourself," since he is not fulfilling his friend's needs as he fulfills his own needs. And if he does not sit on it himself and also does not give it to his friend, this is wickedness similar to the trait of Sodom. Rather, he is obligated to give it to his friend to sit on, and he himself can sit on the ground or stand. And it is understood from this that the same applies to all needs he has and his friend lacks. From now on, go and learn whether this commandment is feasible to fulfill?!?