(כה) הכרעת כל העולם
כד. ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשתה האומה הישראלית כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל מין האנושי שבעולם כולו. באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', וכף החובה תתבער מן הארץ.
(25) Therefore, out of the necessity mentioned, the Torah was given exclusively to the Israelite nation, the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob. For it was inconceivable to even consider allowing any outsider to participate with them. Nevertheless, because of this, the Israelite nation was established as a kind of transition, through which the sparks of purification would flow to all human beings in the world. In this way, these sparks of purification continue to grow and multiply day by day, like the growth of an investment, until they reach their desired level, meaning until they develop to such an extent that people can understand the beauty and serenity inherent in the kernel of loving others. Then they will be able to balance the scales of justice and accept the yoke of heaven, while the obligation will disappear from the earth.
(כו) ההצעה וההסכמה
(כז) כה. עתה נשאר לנו להשלים מה שביארנו במאמר הקודם (אותטז), שמשום זה לא ניתנה התורה לאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך" שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצוות מסבבות עליה כדי לבארה ולפרשה – הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלמה. ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראויים לקיימה, ואז נשאלו מקודם אם כל אחד ואחד מהאומה מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת, ואח"כ שהסכימו לדבר ניתנה להם התורה, עש"ה. אולם עדיין צריך לבאר, היכן מצינו בתורה שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה קודם קבלת התורה?
(כח) כו. ותדע שהדברים האלה מגולים בעליל לכל משכיל, בהזמנה ההיא ששלח הקב"ה לישראל ע"י משה רבינו קודם קבלת התורה. כמ"ש (פרשת יתרו פרק יט פסוקים ה-ח):
(כט) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. ויבוא משה ויקרא לזקני העם, וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, וַיָּשֶׁב משה את דברי העם אל ה'. ע"כ.
(ל) והנה לכאורה הדברים אינם מותאמים לתפקידם. כי השכל מחייב, אם אחד מציע לחברו לעשות איזו עבודה ורוצה לשמוע הסכמתו, הריהו צריך לבאר לו דוגמה ומעֵין של תוכן העבודה ההיא, וגם שכרה, אשר אז נמצא מקום למקבל לעיין בה, אם למאן או להסכים. וכאן בב' מקראות האלו אין אנו מוצאים לכאורה, לא שום דוגמה של העבודה ולא שום שכר חלף העבודה. כי אומר: "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי", ואינו מפרש לנו, לא את הקול ולא את הברית, על מה שיחולו. אח"כ אומר: "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ", שאינו מוכח מתוכו אם היא מצוה עלינו, דהיינו להתאמץ להיות סגולה מכל העמים, או היא הבטחה טובה אלינו.
(לא) גם יש להבין הקשר שיש כאן לסיום הכתוב: "כי לי כל הארץ". אשר ג' התרגומים: אונקלוס ויונתן בן עוזיאל והירושלמי, נדחקים כאן לתקן את הכתוב הזה, ו[כן] כל המפרשים רש"י ורמב"ן וכו'. והאבן עזרא מביא בשם ר' מרינוס אשר 'כי' הזה הוראתו 'אף על פי'. ויפרש: והייתם לי סגולה מכל העמים אע"פ שלי כל הארץ. ולזה נוטה גם דעתו עצמו, עש"ה. אולם פירושו זה אינו מותאם עם חז"ל, שאמרו, 'כי' משמש בארבע לשונות: אִי, דִּלְמָא, אֶלָּא, דְּהָא. והוא עוד מוסיף לשון חמישי: אע"פ.
(לב) אח"כ מסיים הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". וגם כאן אינו מוכח מתוכו אם היא מצוה וחובה להתאמץ בדבר זה, או היא הבטחה טובה. גם מילים הללו 'ממלכת כהנים' אין להן פירוש ואין להן חבר בכל התנ"ך. ובעיקר צריך להגדיר כאן על כל פנים איזה הבחן בין 'ממלכת כהנים' ובין 'גוי קדוש'. שהרי לפי המשמעות הרגילה של כהונה הרי זו בחי' אחת עם קדושה, ממילא מובן שממלכה שכולה כהנים הרי זה גוי קדוש. אם כן המילים 'גוי קדוש' מיותרות.
(לג) הצעת העבודה ושכרה
כז. אולם על פי כל אותם הדברים שביארנו מראש המאמר עד כאן, מתבארים הכתובים על מתכונתם, כתפקידם הראוי להיות, לְדַּמות משא ומתן של הצעה והסכמה. דהיינו שמציע להם באמת בדברים האלו כל צורתו ותוכנו של ענין העבודה של התורה ומצוות, ואת כל מתן שכרה הראוי להישמע.
(לד) כי צורת העבודה שבתורה ומצות מתבטאת בכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". כי 'ממלכת כהנים' פירושה, שתהיו כולכם מקטון ועד גדול כמו כהנים. דהיינו כמו שהכהנים אין להם חלק ונחלה ושום קניין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתם – כן תהיה כל האומה מסודרת בכללותה. באופן אשר הארץ וכל מלואה כולה מוקדשת לה' ית', ואין לשום פרט לעסוק בה יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת ולמלא את צרכי זולתו שלא יחסר לחברו כלום ממשאלותיו. באופן שלא יהיה לשום פרט לדאוג מה לצרכי עצמו. שבאופן זה נמצאו אפילו העבודות של חולין, כקצירה וזריעה וכדומה, נבחנות ממש כדוגמת עבודות הקרבנות שהכהנים היו עושים בבית המקדש. כי מה לי העוסק במצוה של הקרבת עולה לה' שהיא מצות עשה, ומה לי אם מקיים המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך". נמצא שהקוצר שדהו כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'. ולא עוד, אלא שהסברא נותנת אשר המצות־עשה של "ואהבת לרעך כמוך" היא עוד יותר חשובה ממקריב קרבן, כמו שהוכחנו לעיל (באותיות יד-טו, עש"ה).
(27) Now we need to complete what we explained in the previous article (section 16), that therefore the Torah was not given to the patriarchs, because the commandment of "love your neighbor as yourself," which is the foundation of the entire Torah and around which all commandments revolve to explain and interpret it, cannot be fulfilled by individuals, except with an early agreement of a whole nation. Therefore, it continued until their exodus from Egypt when they became qualified to fulfill it, and then they were asked in advance if each member of the nation agrees to accept this commandment upon himself, and afterwards, when they agreed, the Torah was given to them. However, we still need to explain where in the Torah we find that the Israelites were asked this question and that they agreed to it before receiving the Torah?
(31) It is also important to understand the context of the concluding verse "for all the earth is mine." The three translations, Onkelos, Yonatan ben Uzziel, and the Jerusalem Talmud, are compelled to amend this verse, as do all other commentators, such as Rashi and Ramban. Ibn Ezra cites Rabbi Marinus who explains that the meaning of "ki" in this instance is "even though," and he elucidates: "You shall be unto Me a peculiar treasure from among all peoples 'even though' the whole earth is Mine." This interpretation is also supported by the author himself. However, it is not consistent with the interpretation of our sages who said that "ki" can serve for four purposes: "perhaps," "but," "rather," and "of course." Moreover, he adds a fifth meaning: "even though."
(32) The verse concludes with the statement, "And you shall be unto Me a kingdom of priests and a holy nation." However, it is unclear from the verse itself whether this is a commandment or an assurance. Furthermore, the phrase "kingdom of priests" has no clear meaning and is not found anywhere else in the Bible. Above all, it is necessary to define what distinguishes "kingdom of priests" from "holy nation," given that priesthood by definition implies holiness, and thus a nation entirely composed of priests would already be holy. Consequently, the phrase "holy nation" appears to be redundant.
(33) However, based on all of the points that we have clarified thus far, the verses become clear in their intended meaning, namely their role as a proposition and agreement. That is, God offers the Israelites a complete portrayal and understanding of the nature of the Torah and the commandments, as well as the full reward that comes with hearkening to them.
(34) The form of worship that is expressed in the Torah and commandments is stated as follows: "And you shall be unto Me a kingdom of priests." "Kingdom of priests" means that all of you, from the youngest to the oldest, will be like priests. Just as priests have no portion or inheritance or any material possessions in the land, for God is their inheritance, so too will the entire nation be organized in such a way that the land and all its fullness are consecrated to God, and no individual will be more concerned with it than others, except to fulfill the commandments of God and to meet the needs of his fellow man so that he will lack nothing from his desires. In this way, even mundane tasks such as reaping and sowing, etc., are examined just like the sacrificial work performed by the priests in the Temple. For what difference does it make if one performs the mitzvah of bringing an offering to God, which is a positive commandment, or fulfills the positive commandment of "Love your neighbor as yourself"? It turns out that the harvester who works in his field to feed others is similar to one who stands and offers a sacrifice to God. Moreover, as we proved earlier (in the letters yud through tet, ayin), the explanation given for the positive commandment of "Love your neighbor as yourself" is even more important than offering a sacrifice.