A) The main pesukim and their context
| פ' יתרו | פ' קדושים | פ' ואתחנן |
|---|---|---|
וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ [שמות יט:ו] | דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃ [ויקרא יט:ב] | וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּה' אֱלֹקֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ [דברים ד:ד] |
זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃ [שמות כ:ח] | אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃ [ויקרא יט:ג] | שָׁמ֛֣וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣ ׀ ה' אֱלֹקֶֽ֗יךָ׃ [דברים ה:יב] |
כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ [שמות כ:יב] | אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃ [ויקרא יט:ג] | כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ ה' אֱלֹקֶ֑יךָ לְמַ֣עַן ׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ [דברים ה:טז] |
B) Further pesukim
אָר֕וּר מַקְלֶ֥ה אָבִ֖יו וְאִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס}
(ט) כִּֽי־אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יְקַלֵּ֧ל אֶת־אָבִ֛יו וְאֶת־אִמּ֖וֹ מ֣וֹת יוּמָ֑ת אָבִ֧יו וְאִמּ֛וֹ קִלֵּ֖ל דָּמָ֥יו בּֽוֹ׃
(טו) וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ {ס}
C) The 10 Commandments in Parashat Kedoshim
רַבִּי לֵוִי אָמַר... עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּלוּלִין בְּתוֹכָהּ, (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, ב): אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם. (שמות כ, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, ד): וֵאלֹקֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. (שמות כ, ז): לֹא תִשָּׂא, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, יב): וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי. (שמות כ, ח): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, ג): אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ. (שמות כ, יב): כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, ג): אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ. (שמות כ, יג): לֹא תִּרְצָח, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, טז): לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ. (שמות כ, יג): לֹא תִּנְאָף, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא כ, י): מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת. (שמות כ, יג): לֹא תִּגְנֹב, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, יא): לֹא תִּגְנֹבוּ. (שמות כ, יג): לֹא תַעֲנֶה, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, טז): לֹא תֵלֵךְ רָכִיל. (שמות כ, יג): לֹא תַחְמֹד, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, יח): וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ
Rabbi Levi said... the Ten Commandments are included in it: (Exodus 20:2) "I am the Lord your God," and it is written here (Leviticus 19:2) "I am the Lord your God." (Exodus 20:3) "You shall have no other," and it is written here (Leviticus 19:4) "Do not make idols for yourselves." (Exodus 20:7) "Do not take [the name of the Lord in vain]," and it is written here (Leviticus 19:12) "Do not swear falsely by My name." (Exodus 20:8) "Remember the Sabbath day," and it is written here (Leviticus 19:3) "Observe My Sabbaths." (Exodus 20:12) "Honor your father and your mother," and it is written here (Leviticus 19:3) "Each of you must respect his mother and father." (Exodus 20:13) "Do not murder," and it is written here (Leviticus 19:16) "Do not stand idly by when your neighbor's life is threatened." (Exodus 20:13) "Do not commit adultery," and it is written here (Leviticus 20:10) "Both the adulterer and the adulteress shall surely be put to death." (Exodus 20:13) "Do not steal," and it is written here (Leviticus 19:11) "Do not steal." (Exodus 20:13) "Do not bear false witness," and it is written here (Leviticus 19:16) "Do not go about spreading slander." (Exodus 20:13) "Do not covet," and it is written here (Leviticus 19:18) "Love your neighbor as yourself."
D) Symmetrical Closure ('Inclusio') of this section of Parashat Kedoshim
(ל) אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י ה'׃ (לא) אַל־תִּפְנ֤וּ אֶל־הָאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל־תְּבַקְשׁ֖וּ לְטׇמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃ (לב) מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹקֶ֖יךָ אֲנִ֥י ה'׃ {ס}
Shabbat is once more referred to together with (a generalized form of) Kibbud Av (מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם). Shabbat, which is sanctity of time, is now contrasted with the sanctuary, sanctity of place. Proper reverence for the elderly is contrasted with improper veneration of ancestors.
את שבתותי תשמורו. אף בימי השעבוד, אף על פי שהמנוחה בהם זכר לחירות:
ומקדשי תיראו. המקומות המקודשים בגלות והם בתי כנסיות ובתי מדרשות אף על פי שחרב בית המקדש כאמרו "ואהי להם למקדש מעט" ואמרו ז"ל (מגילה כט, א) אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות:
E) The reasons for the mitzva of כִּבּוּד אָב וָאֵם
רָאוּי לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּכִּיר וְיִגְמֹל חֶסֶד לְמִי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה... וְשֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי הָאָב וְהָאֵם הֵם סִבַּת הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת רָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּל כָּבוֹד וְכָל תּוֹעֶלֶת שֶׁיּוּכַל, כִּי הֵם הֱבִיאוּהוּ לָעוֹלָם, גַּם יָגְעוּ בּוֹ כַּמָּה יְגִיעוֹת בְּקַטְנוּתוֹ, וּכְשֶׁיִּקְבַּע זֹאת הַמִּדָּה בְּנַפְשׁוֹ יַעֲלֶה מִמֶּנָּה לְהַכִּיר טוֹבַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא סִבָּתוֹ וְסִבַּת כָּל אֲבוֹתָיו עַד אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְשֶׁהוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְסִפֵּק צָרְכּוֹ כָּל יָמָיו..
It is fitting for a person to acknowledge and return kindness to people who were good to him... and he should take to heart that the father and the mother are the cause of his being in the world; and hence it is truly fitting to honor them in every way and give every benefit he can to them, because they brought him to the world, and worked hard for him when he was little. And once he fixes this idea in his soul, he will move up from it to recognize the good of God, blessed be He, Who is his cause and the cause of all his ancestors until the first man (Adam), and that He took him out into the world’s air, and fulfilled his needs every day...
כבד את אביך הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו, וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים, והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה, כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון, ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה טז) כאשר צויתיך בכבודי, כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך
HONOR THY FATHER. Having finished all that we are obligated towards the Creator Himself and His glory, He turns now to command us about those matters which concern created beings. He begins with the father, for in relation to his offspring, he is akin to a creator, being partner with Him in the forming of the child. G-d is our first Father, and he who begets it [i.e., the child] is our last male parent. This is why He said in the Book of Deuteronomy, [Honor thy father… as the Eternal thy G-d commanded thee]. That is, “just as I have commanded you concerning My honor, so do I command you concerning the honor of those who have joined Me in your formation.”
ויראה לי דלכן בדברות האחרונות כתיב "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך". כלומר: לא תכבדם מפני שהשכל גוזר כן, אלא כאשר צוך ה' אלקיך. ובדברות הראשונות לא הוצרכו לזה, מפני שהיו במדרגה גדולה... וכן בשבת כתיב שם כן, משום דגם זה מוסכם בכל אום ולשון לשבות יום אחד בשבוע. ולזה אומר: "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך וגו'", ולא מפני השכל
F) The difference between זכור and שמור
זכור את יום השבת לקדשו... ורבותינו אמרו בזה (ר''ה כז.) זכור ושמור בדבור אחד נאמרו... והכוונה להם ז''ל, כי ''זכור'' מצות עשה, צוה שנזכור יום השבת לקדשו ולא נשכחהו, ו''שמור'' אצלם מצות לא תעשה, שכל מקום שנאמר השמר, פן, ואל, אינו אלא לא תעשה (עירובין צו.)
REMEMBER THE SABBATH DAY, TO KEEP IT HOLY... Our Rabbis have said with respect to these verses: “Remember and Observe were both spoken with one utterance.” Now the Rabbis were not so particular as to comment on the other changes of language [between the Ten Commandments written here and those in the Book of Deuteronomy. They commented only on the above-mentioned change] because their intent is to point out that zachor (remember) constitutes a positive commandment, i.e., that He commanded that we remember the Sabbath-day to keep it holy and that we do not forget it, [as will be explained further on]. [They considered] shamor (observe), on the other hand, as a negative commandment, just as they have said, “Wherever Scripture says take heed (‘hishamer’), or lest (‘pen’), or do not (‘al’), there is a negative commandment.”
G) The difference between כִּיבּוּד and מוֹרָא
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מוֹרָא וְאֵיזֶהוּ כִּיבּוּד? מוֹרָא – לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא מַכְרִיעוֹ. כִּיבּוּד – מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא.
כבד את אביך. ת"ר, איזהו כבוד, מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
(קידושין ל"א ב')
אבל המורא מוגבל בענינים אחרים לא עומד ולא ישב במקומו ולא סותר ולא מכריע את דבריו ולא יקרא לו בשמו, ומה שהגביל פרטים אלה לכבוד ואלה למורא, י"ל משום דהמורא בכלל הוא חלק אלקי ממעל כדכתיב ויראת מאלקיך, את ה' אלקיך תירא, ולכן יחסו למורא דברים רוחניים ולהכבוד ענינים גשמים.
איש אמו ואביו תיראו. להורות שלא יהיה הכבוד בהם על אופן שיהיה לבו גס בהם אף על פי שיכבדם במאכל ובמשתה ובמלבוש כמו שהזכירו ז"ל
...כְתִיב (מלאכי א, ו): בֵּן יְכַבֵּד אָב, זֶה עֵשָׂו שֶׁכִּבֵּד אָבִיו הַרְבֵּה, שֶׁהָיָה יוֹצֵא לַשָֹּׂדוֹת וְצָד צַיִד וּמֵבִיא וּמְבַשֵּׁל וּמַכְנִיס וּמַאֲכִיל לְאָבִיו בְּכָל יוֹם...
H) The meaning of קדושה
(א) דבר אל כל עדת. קדושים תהיו. אחר שהשרה שכינתו בישראל לקדשם לחיי עולם כמו שהיתה הכונה באמרו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"... אמר עתה שהכונה בכל אלה האזהרות היא שיהיו קדושים וזה כדי שידמו ליוצרם כפי האפשר כמו שהיתה הכונה בבריאת האדם כאמרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" וזה ביאר עתה באמרו (ב) כי קדוש אני ה' אלקיכם. וראוי שתדמו אלי כפי האפשר בעיון ובמעשה ולהשיג זה ההדמות באר שנצטרך לשמור את המצות הכתובות בלוח הראשון שכל הכונה בהם היא לחיי עולם בלבד, כמו שבאר בסופם באמרו "למען יאריכון ימיך"... והתחיל לבאר ענין כיבוד אב ואם
G’d had also elaborated on other ritual contaminations contracted through sinful contact. The objective of all these parts of Torah legislation was to establish a nation that could be described as “holy,” not least of it the legislation concerning incest.
At this point, i.e. after achieving this “holiness,” i.e. emulating the Creator’s holiness in the maximum manner possible for creatures, the Torah spells out this objective by saying כי קדוש אני, “For I the Lord am holy;” the message is that the original intention in creating man in the image of G’d (Genesis 1,26) had already had as its declared goal for this “image” to become something constant. The Torah now proceeds to list laws which appeared on the first of the Two Tablets, whose objective it is to ensure enduring life for the Jewish people as we explained on Exodus 20,11.
וַיִּגְבַּ֛הּ ה' צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה׃
The Holy God proved holy by retribution.
I) Why is שבת mentioned in the same pasuk as מורא אב ואם?
דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהֵא כִּבּוּד אָב וָאֵם דּוֹחֶה שַׁבָּת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ, אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם״, כּוּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי.
רש"י: כולכם - אתה ואביך ואמך חייבים בכבודי, מ"אני ה'" דריש ליה:
J) Why is in one pasuk the mother mentioned first, and in the other one the father?
כבד את אביך ואת אמך. תניא, רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים כבוד אב לכבוד אם. (קדושין ל"א א׳)
ענין משדלתו בדברים פירש"י מפתה אותו, ור"ל מקרבתו יותר ומראה לו חבה יתרה, ולהיפך במורא כתיב איש אמו ואביו תיראו מפני שהבן ירא את אביו מאשר מאמו מפני שאינו מצוי אצלו תדיר כמו אצל אמו ולכן הקדים מורא האם
K) The Halacha
כִּבּוּד אָב וָאֵם מִצְוַת עֲשֵׂה גְּדוֹלָה וְכֵן מוֹרָא אָב וָאֵם. שָׁקַל אוֹתָן הַכָּתוּב בִּכְבוֹדוֹ וּבְמוֹרָאוֹ. כָּתוּב (שמות כ יב) "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" וְכָתוּב (משלי ג ט) "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ". וּבְאָבִיו וְאִמּוֹ כָּתוּב (ויקרא יט ג) "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" וְכָתוּב (דברים ו יג) "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא". כְּדֶרֶךְ שֶׁצִּוָּה עַל כְּבוֹד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וּמוֹרָאוֹ כָּךְ צִוָּה עַל כְּבוֹדָם וּמוֹרָאָם:
A father is mentioned before a mother with regard to honor and a mother is mentioned before a father with regard to fear to teach that they are both equal with regard to fear and honor.
L) The limits to Kibud Av in Halacha
זה שמאכילו ומשקהו משל אב ואם אם יש לו, ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן אביו כפי מה שהוא יכול, ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו: הגה וי"א דאינו חייב ליתן לו רק מה שמחוייב ליתן לצדקה (ב"י) ומ"מ אם ידו משגת תבא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו (הגהות מרדכי) ואם יש לו בנים רבים מחשבים לפי ממון שלהם ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים מחייבים העשירים לבד. (תשובת מיימוני הלכות ממרים בשם מוהר"ם והביאה הבית יוסף) : אבל חייב לכבדו בגופו אע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים ודוקא דאית לבן מזונות לאיתזוני ההוא יומא אבל אי לית ליה לא מחייב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים:
And that which he gives him food and he gives him drink - that is from [the resources of] the father and mother, if he has. However if the father does not have and the son does have, we force him and he sustains the father according to what he can [afford]. But if the son does not have, he is not obligated to [knock on] doors to feed his father. Gloss: And some say that he is only obligated to give to him that which he is obligated to give to charity. (Beit Yosef) But nevertheless if he has the wherewithal, a curse will come to one who supports his father with his charity monies (Hagahot Mordechai). And if he has several sons, they calculate [their obligation] according to their money. And if some of them are rich and some of them are poor, only the rich ones are obligated (Teshuvat Maimoni, Laws of Rebels, in the name of Mohoram [Maharam of Rothenberg] - and brought by the Beit Yosef). But he is obligated to honor him with his body, even though he [becomes] idle from his work through this, and [then] becomes required to [knock on] doors. And [that is] specifically when the son has sustenance that will sustain [himself] that day. But if he does not have [it], he is not obligated to be idle from his work and to [knock] on doors.
מי שנטרפה דעת אביו או אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהם; ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתנו ביותר ילך לו ויניחם ויצוה לאחרים לנהגם כראוי:
If one's father or mother has become mentally insane, he should make an effort to behave toward them according to their state of mind, until he will be shown mercy with regards to them. But if it is impossible for him to stand [it] because they have become utterly insane, he may leave them and go away, charging others to take proper care of them.
אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול אלא ימחול ויעלים עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול:
...תלמיד שרוצה ללכת למקום אחר שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בתלמודו לפני הרב ששם, ואביו מוחה בו לפי שדואג שבאותה העיר העובדי כוכבים מעלילים אינו צריך לשמוע לאביו בזה: הגה וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן א"צ לשמוע אל האב (מהרי"ק שורש קס"ז):
...A student who wants to go to another place since he is sure that he will see a sign of blessing in his learning in front of the teacher who is there - but his father protests to him, since he is worried that the idolaters in that city libel [the Jews] - does not need to listen to his father about this.Gloss: And likewise, if a father protests [his] son marrying a certain woman whom the son wants, he does not need to listen to the father (Maharik, Root 167).
M) Standing for teachers and parents
חייב לעמוד מפני אביו
One is obligated to stand before his father.
תשובות והנהגות כרך ג סימן רעו [ר' משה שטרנבוך]
והנה שורש הטעם שלא נהגו היינו מפני שההורים מוחלים על הקימה... והיום נהגו למחול דהקימה לא נראית ככיבוד כל כך אלא כעול ואין ההורים רוצים בקימה כזו...
אמנם יש בזה קלקול, שהקימה היא מפני יראת שמים שנאמר בקימה לזקן "ויראת מאלקיך", והוא הדין כיבוד אב ואם שהוקש למורא שמים...
ומאז שהילד קטן, עוד קודם גיל חמש תחנכנו אמו לעמוד בפני האבא פעם ביום ופעם בלילה, ותסביר לו שבזה מקיים כל פעם מצוות עשה, וגם האבא ידרוש שיעמוד מפני האמא, כדי שיהיה לו יחס כבוד ויראה לשניהם, ואז הקימה לא תהא כעול וכמשא, אלא במורא וכבוד ובדרך ארץ, ובזה יזכו בס"ד לברכה מרובה.
לדוד אמת סימן ה אות לד [חיד"א]
א"צ התלמיד לעמוד כשרבו קורא בתורה, רק כשעובר לעלות; ויש מקומות שנוהגים כשהרב עולה וכן האב כל זמן שקורא בתורה התלמיד או הבן עומד על עמדו במקומו ובמקומות שנהגו כך נעשה הדבר חובה על התלמיד או הבן שאם לא יעמוד נראה שהוא מזלזל ובכל כבוד שנהגו אם אינו עושה דומה לבזוי
N) Whether to say a beracha
שו"ת הרשב"א חלק א סימן יח
למה אין מברכין על המצות כולן
תשובה ...אין מברכין על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה. מפני שאפשר שלא יתרצה בה חברו ונמצא מעשה מתבטל. כגון מתנות עניים והלואת הדלים ונתינת צדקה ...למורא וכבוד אב ואם ועמידה בפני רבו... שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול
O) Should one always listen to their parents?
אם יש חובת כיבוד אב במצווה על בנו שלא להתחסן
הנני במענה קצת לשאלתו במי שאביו צוה עליו שלא להתחסן, ומדובר בבן גדול נשוי ובעל משפחה שרוצה להתחסן, האם חייב הוא לשמוע בקול אביו משום מצות כבוד אב. ופלפלת בחכמה דלכאורה יש בידו לחבוש מסכה ולהמנע מלהתקרב לבני אדם, ואם כך ינהג אין כאן פקו”נ, וכיון שכן אפשר שחייב הוא לשמוע בקול אביו. ומענין לענין שאל, האם הדין שונה במי שכבר עבר את המחלה ויש בו נוגדנים (antibodies) שלכאורה אינה בחשש סכנה.
הנה כבר ביארתי במקום אחר דאין חיוב כיבוד אב ואם אלא בענינים הנוגעים להם, וכפשטות לשון הגמרא (קידושין ל”א ע”ב):
“מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא”
…ובמה שאינו מצרכי אביו ואמו, אין כל זכות לאב ואם להכתיב לבנם ובתם אורחות חיים. ומן הטעם הזה פסק המהרי”ק (שרש קס”ו) דאין האב יכול למחות בבנו שלא ישא אשה כחפץ לבבו, עי”ש.
…נראה להלכה דאין מצוה גמורה דכיבוד אב אלא במילוי צרכיו ולא בדברים שאינם מצרכי האב.
…וכך למדתי מדברי החזון איש (יו”ד סימן קמ”ט אות ח’) שכתב:
“שהרי רצון התורה בכיבוד אב ומוראו, אלא שעיקר העשה הוא בכיבוד של מאכילו ומשקהו, וכעין שכתבו התוס’ בשבועות כ”ב ב’ ד”ה אהתירא, בחצי שיעור”.
...נראה בעניננו דכיון שהבן רוצה להתחסן כדי לשמור על חייו ובריאותו שלו ושל בני משפחתו וכל אלה שהוא עמם במגע, וכך נאה וכך יאה וכדעת רוב רובם של רופאי הזמן וגדולי ישראל, אינו צריך לשמוע בקול אביו. ובכל עיקר גדר זה של רצון התורה… דכל שחיובו משום רצון התורה יש לשקול במדה ובמשורה לפי הענין והזמן, ובנידון דידן כיון שלא מדובר בחיוב כיבוד אב ואם אלא ברצון התורה, פשוט שיש עליו להתחסן ולא לחוש לרצון אביו. אך מן הנכון שלא יספר לאביו שהוא התחסן, ואף אם ישאל אותו אביו מותר לו לשנות ולומר לו שלא התחסן, כי למה יפגע ברגשותיו, וכל כה”ג מותר לשנות מפני דבר השלום (יבמות ס”ה ע”ב).
כך נראה ברור לענ”ד.
Maharik = R Joseph Colon Trabotto, 15th century influential Italian Poseek
מותר לשנות
וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: מוּתָּר לוֹ לָאָדָם לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָבִיךְ צִוָּה וְגוֹ׳ כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא וְגוֹ׳״.
אביך צוה - יעקב לא צוה אלא הם שינו מפני דרכי שלום:
P) כִּבּוּד אָב וָאֵם after their death
אַף עַל פִּי שֶׁאֲמִירַת הַקַּדִּישׁ וְהַתְּפִלּוֹת מוֹעִילוֹת לְהָאָבוֹת, מִכָּל מָקוֹם, אֵין אֵלּוּ הָעִקָּר אֶלָּא הָעִקָּר הוּא שֶׁהַבָּנִים יֵלְכוּ בְּאֹרַח מִישׁוֹר, כִּי בָּזֶה מְזַכִּים אֶת הָאָבוֹת... וְיֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְצַוּוֹת אֵת בָּנָיו לְהַחְזִיק בְּאֵיזֹה מִצְוָה, וְאִם מְקַיְמִין נֶחְשָׁב יוֹתֵר מִן הַקַּדִּישׁ, וְהוּא תַּקָּנָה טוֹבָה גַּם לְמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים אֶלָּא בָּנוֹת.
Even though the saying of kaddish and prayers are helpful to [the souls of] the parents, yet they are not the main thing. The most important thing is that the children walk in the path of righteousness, because with that they gain Heavenly favor for their parents... A person should, therefore, instruct his children to observe one certain mitzvah [with particular care]. If they fulfill [this mitzvah] it counts for more than saying the kaddish. This is also a good course [to follow] for a person who has no sons, only daughters.
Sefer Hegyon ha-Nefesh of Abraham bar Ḥiyya ha-Nasi (1070 – 1136, Barcelona)
Appendix: מורא אב in Southern Bantu societies
Men are required to respect their elders and are expected not to talk in their presence... Daughters-in-law have to show respect towards their male in-laws and chiefs by avoiding their names and (parts of) words related to, or even just phonetically resembling, these names. This has to do with the significance of the given names in Southern Bantu societies, where the given name (often decided upon by the paternal grandparents) often “reflects the circumstances of the child’s birth” (Ingrid Fandrych)
Appendix: on "כבד את ה' מהונך" cited by Rambam
כבד את י"י מהונך ומראשית כל תבואתך (משלי ג:ט)... שאם היה קולך ערב, פרוס את שמע ועבור לפני התיבה... על שם כבד את י"י מהונך (שם), ממה שחננך
דריש מהונך כמו מחונך בחלוף ה"א לחי"ת, ממה שחננך ה'... ומה שניחא ליה הלשון מחונך יותר מלשון מהונך אולי הוא משום דלשון הון יונח רק על כסף מזומן ולא כל הני דחשיב, משא"כ בחנית ה' הכל בכלל ורגילים חז"ל לדרוש ה"א לחי"ת מפני שהם ממוצא אחד ומתחלפין, כמו בברכות ל' ב' אל תקרא בהדרת קודש אלא בחרדת קודש