תְּנָא: בַּטַּל וּבָרוּחוֹת, לֹא חִיְּיבוּ חֲכָמִים לְהַזְכִּיר. וְאִם בָּא לְהַזְכִּיר — מַזְכִּיר. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְפִי שֶׁאֵין נֶעֱצָרִין.
§ It is taught in another baraita: With regard to dew and with regard to wind, the Sages did not obligate one to mention them by reciting: He makes the wind blow and the dew fall, in the second blessing of the Amida, but if one seeks to mention them, he may mention them. The Gemara asks: What is the reason that this recitation is optional? Rabbi Ḥanina said: Because winds and dew are consistent and not withheld, since the world could not exist without them, their mention is optional.
(ג) עד תפלת מוסף - הטעם דאין פוסקין מבערב הוא ג"כ כנ"ל שלא יהיה דבר מעורב ביניהם שזה מזכיר וזה אינו מזכיר אבל עתה שפוסקין במוסף ידעו הכל ע"י הש"ץ או השמש שמכריז קודם תפלת מוסף מוריד הטל שהכרזת הזכרת הטל סימן הוא להם להפסקת הזכרת הגשם עוד וזה הוא למנהג ספרד שנוהגין לומר מוריד הטל במקום מוריד הגשם בימות החמה אבל במדינותינו שאין נוהגין לומר מוריד הטל בימות החמה וא"א להכריז בלשון זה ולהכריז להדיא שיפסקו מלומר מוריד הגשם ג"כ אין נכון מפני שנראה כממאנים בגשמים ע"ד שאמרו אין מתפללין על רוב טובה ע"כ פסק הרמ"א בס"ג שנוהגין שלא להפסיק מלהזכיר גשם עד תפלת המנחה ששמעו כבר מש"ץ שפסק בתפלת מוסף אבל בתפלת מוסף כל הקהל וגם הש"ץ מזכירין הגשם בתפילת לחש כדי שלא יהיה דבר מעורב בין הצבור ואם טעה במעריב של פסח או בשחרית ומוסף ולא הזכיר משיב הרוח ומוה"ג לכו"ע אין חוזר:
(יג) לא הזכירו - המחבר קאזיל למנהג ספרד שנוהגין לכתחילה לומר מוריד הטל בימות החמה אפ"ה אין מחזירין מאחר שלא חייבום חכמים בזה:
אסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש"ץ קודם התפלה משיב הרוח ומוריד הגשם ולא כמו שנוהגין שמכריזין רק משיב הרוח שזה לא נקרא הזכרה שהרי ביש מקומות אומרים גם בימות החמה משיב הרוח ואם לא הכריזו אסור לצבור להזכיר עד שישמעו מן הש"ץ חזרת התפלה ונ"ל שאם אמר אחד בקול רם בתוך תפלתו מוריד הגשם אף שאסור לעשות כן שהרי לא שמע מן הש"ץ מכל מקום מותרים השומעים להזכיר בתפלתם (שם):
במדינתינו אין אומרים בימות החמה משיב הרוח כו' ואם טעה והזכיר רק שלא סיים מוריד הגשם אין צריך לחזור ואם אמר מוריד הגשם יחזור לאתה גבור. (ונ"ל דאם התחיל רב להושיע מכלכל חיים א"צ לחזור ואם סיים הברכה חוזר לראש התפלה) ואפילו היה באותו זמן עצירת גשמים בכל אותה המדינה ומתפללין ומתענים על הגשמים אעפ"כ צריך לחזור דאין שייך להזכיר שבחו של מקום בדבר שהוא קללה בשאר מקומות ואם לא סיים הברכה רק שאמר בא"י יסיים למדני חוקיך והרי זה כאלו עדיין באמצע ברכה וחוזר לאתה גבור כדלקמן סי' ח':
תאנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר עיקר הפי׳ לא חייבו חכמים להזכיר טל ורוחות בשום זמן ואפי׳ בזמן שרגילין להזכיר כגון טל בימות החמה ורוחות בימות הגשמים ואם בא להזכיר אפילו בזמן שאין רגילין בו כגון טל בימות הגשמים ורוחות בימות החמה מזכיר והכי מוכח מדרבי חנינא דבסמוך. והא ודאי לפי שאין בהזכרת הטל חיוב אף בימות החמה לא הוזכר במשנתינו בשום מקום וכדברי רבי יהודה שלפנינו מוכיח כן שנינו וביום טוב הראשון של פסח מזכיר הראשון והאחרון אינו מזכיר כלומר הראשון מזכיר גשם והאחרון אינו מזכיר גשם ולא קתני שיזכיר טל ואלו היה לו בחיוב היה לו לשנו׳ כמו ששנה בריש׳ האחרון מזכיר טל הראשון אינו מזכיר אלא ודאי שאין חיוב בדבר אלא שלא יזכיר גשם ואם רצה להזכיר טל מזכיר הכל ברשותו וכן לענין השאלה לא שנינו בו שום חיוב וכשאמרו כן לא חייבו חכמים להזכיר ה״ה לשאול ומשום דאיירי׳ במתני׳ בהזכרה וגם א״א לשאלה בלא רצוי הזכרה נקט הזכרה וכיון דליכא הזכרה פשי׳ דליכ׳ חיוב שאלה ואמרי׳ מ״ט אמר ר׳ חנינא לפי שאין נעצרים ושאלתנו על רוח מצוי׳ ועליה השיבו שאינה נעצרת דאילו רוח שאינה מצויה נעצרת היא ושמה מוכיח עליה וטל ג״כ אינו נעצר ומאי דכתיב באליהו חי י״י אם יהיה טל היינו טל של ברכה שהוא נעצר וטעמ׳ דידן היינו לטל בעלמא ואכולה מלת׳ יהבי׳ טעמא דכיון שאינן נעצרין ואינן בגבורה אין ראוי לתקן בהן חיוב הזכרה ומינה נמי שאם מזכירו אף בזמן שאין רגילין בו דלית לן בה. דהא זמנן הוא בכל שעה ואיכא למידק כיון דאיכ׳ טל ברכה שהוא נעצר למה לא חייבו בו שהרי צריך הוא לעולם צורך גדול ועוד למה לא חייבו ברוחות מפני רוח שאינה מצויה שהיא נעצרת בשלמא משום רוח שאינה מצויה דחזיא לבי דרי אינו בדין לקבוע בו חובה כיון דאפשרי בר מינה בנפוותא כדאיתא בש״ס. אבל עדיין יש בה שתי תועלות גדולות שא״א להם בידי אדם הא׳ להביא הגשמי׳ וכדאמרי׳ במכלתי׳ אמר משיב הרוח נשב זיקא אמר מוריד הגשם אתא מטרא גם הדבר ידוע למין ומבורר מצד הטבע והשניה ידועה גם כן מצד הטבע שהיא מועילה לגדל הדשאים והצמחים וכעניין שאמרו בירושלמי דמסכת ר״ה הרי שלא היו ישראל כשרים בר״ה ונגזרו עליהם גשמים מועטין וחזרו בתשובה להוסיף עליהם א״א שכבר נגזרה גזרה אלא מה הקב״ה עוש׳ מורידין בזמנן ומשיב עליהם טללים ורוחות שתהנה הארץ מהם. וא״כ למה לא חייבו להזכיר ולשאול ברוחות בימות הגשמים שהם צריכי׳ להביא גשמים ואם לגדל הצמחים והזרעים וי״ל שלא רצו לחייב הזכרה. אלא בדבר ההכרח. שא״א זולתו אבל הרוחות האלו כל היכא דאיכ׳ גשמים כראוי אין צריך אליהם ואין לנו לחייב אלא בגש׳ שהוא עיקר הדבר בין שיבא ע״י רוחות או זולתם ואם ירדו גשמים כראוי אין אנו צריכין לרוחות לגדל דשאים וצמחים ולא שאלו בש״ס אלא על טל ורוח מצויה שהם צריכין לעולם צורך גדול ואין קיום לעולם זולתם והיה בראוי להזכירו ועל זה השיבו שאעפ״כ כיון שאינו נעצרין לא חייבו בו הזכרה שאינו באי׳ בגבורה אבל על הרוחו׳ שאינו מצויות שאפש׳ זולתם לא עלה על לב דעת לשאול עליו למה לא חייבו להזכירו. ולענין טל של ברכה שהוא נעצר כיון שאין שנוי בגופו בטל של ברכ׳ ושאינו טל ברכה מין אחר הוא אלא שברכ׳ י״י תבלין להשבחו ואין הגבורה נכרת כדאיתא בש״ס. וגופו של טל אינו נעצר לא חייבו להזכירו. זו היא שורת הדין אבל העולם נהגו לפי מה שצריך כי לפי שרוח שאינה מצויה מועילה בימות הגשמים לב׳ ענינים שאמרנו אומרים משיב הרוח בימות הגשמים אבל לא בימות החמה מכיון דלא חזיא אלא לבצרי דאפשר זולתה ע״י אדם ולעניין הטל נהגו בו בימות החמה שצריך יותר לעולם וכיון שאין בו הזכרת גשם לא רצו שתהא ברכה זו פגומה לגמרי מהזכרה וקבעו בו הזכרת טל ובשאלת הטל נהגו לעולם ובלבד בטל של ברכה שהוא נעצר שאומרי׳ בימות החמ׳ ותן טל לברכה ובימו׳ הגשמים ותן טל ומטר לברכה אעפ״כ אם לא הזכיר ולא שאל אין בכך כלום וכבר כתבתי במס׳ ברכות שברכת השני׳ שוה היא בימו׳ החמה ובימו׳ הגשמים ולא חלק בה התלמוד לעולם אלא אימתי יזכיר בה שאלה כדאמר ושאלה בברכת השנים דאלמא בר מהאי שאלה דגשם איתיה לברכת השנים בדוכתה לזמן שאין שאלה וכן בדין שהרי בימות החמה צריכין אנו להתפלל על ברכ׳ הארץ ופירותיה כמו בימו׳ הגשמים או יותר אבל בארצות הללו נהגו להחליף הברכ׳ בין ימות החמ׳ לימות הגשמים ואין לנו סמך למנהגם. עיקר השאלה הוא לומר ותן טל ומטר לברכה. ויש שואלים למה לא נהגו להזכיר בעבים כלום שאף הם אמרו שלא חייבו חכמים להזכיר בעבים כלו׳ ואם בא להזכי׳ מזכי׳ וצריכין הם לעול׳ כמו שאמרנו שניו׳ למט׳ עבי׳ והיינו עיבא דבתר מטרא והתשובה על זה שאין צורך העבי׳ בכל שעה שהרי ברבוי הגשמי׳ אין העבים צריכי׳ ולא ראויים כמו שאמרו שמשא דבתר מטרא כמטרא וזהו בימות החורף והקור ואמרו זיקא דבתר מטרא כמטרא אינו אלא כשהגשמי׳ מועטי׳ לעבים להעמיד הלחות. ולמה לנו לפתוח פינו לשטן שנהיה צריכי׳ לעבים מפני מיעוט הגשמים כל עיקר לא הוזכרנו רוחות להשלים מיעוט הגשמי׳ אלא להביא את הגשמים ולפי׳ הקדמנוהו לגשמים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם זה נ״ל טעם נכון ונתבררו בע״ה יתברך דברים שנתקשו לרבים בענינים אלו: