(טו) שמות מופשטים
(טז) ה. רבים סבורים אשר כל המילים והשמות הבאים בחכמת הקבלה, המה מין של שמות מופשטים. והוא מטעם היותה עוסקת באלקיות ורוחניות, שהם למעלה מן המקום והזמן, אשר אפילו עין הדמיון אינה שולטת שמה. ומשום זה יחליטו שכל המדובר בעניינים כאלה, ודאי אינם אלא שמות מופשטים, או עוד יותר נשגבים ונעלים משמות מופשטים, בהיותם נשללים לגמרי מתחילתם מהיסודות המדומים.
(יז) אולם אינו אמת, אלא לגמרי להיפך, שאין הקבלה משתמשת בשמות וכינויים זולת מהבחינה הריאלית והממשית שבהם. וזה כלל הברזל אצל כל חכמי הקבלה: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומילה". וכאן צריך שתדע, שמלת 'השגה' פירושה המדרגה הסופית שבהבנה. והיא נלקחת מלשון "כי תשיג יד". דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעינים בהחלט הגמור כמו שהיה תפוס בידים, אין המקובלים מכנים אותו בשם השגה, אלא בכינויים אחרים כמו הבנה השכלה וכדומה.
(יח) הממשיות שבחכמת הקבלה
(יט) ו. אולם גם במציאות הגשמית הערוכה נגד חושינו, נמצאים גם כן דברים ממשיים, אשר אע"פ שאין לנו שום תפיסה ודמיון בעצמותם, כמו העֶלֶעקְטְרִי (חשמל) והמגנט ודומיהם המכונים בשם 'פְלוּאִידוּם' – עם כל זה מי זה יאמר שהשמות הללו אינם ממשיים, בשעה שאנו מכירים בסיפוק גמור את פעולותיהם. ולא אכפת לנו כלל מה שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא, דהיינו העֶלֶעקְטְרִי בעצמותו. והשם הזה כל כך ממשי וקרוב אלינו, לא פחות ממה שהיה נתפס לנו לגמרי בחושינו. עד שכל הילדים הקטנים מכירים את השם הזה של עלעקטרי, כמו שמכירים את השמות לחם סוכר וכדומה.
(כ) ולא עוד, אלא אם תרצה לייגע מעט את כלי עיונך, הייתי אומר לך בדרך כלל, אשר כמו שבהבורא ית' אין שום תפיסה והשגה כלל וכלל – ממש כשיעור הזה אין שום השגה בבחי' העצמית שבכל נבראיו, ואפי' בגשמיים שאנו מגששים בידינו. באופן אשר כל ההֵכרות שלנו עם חברינו וקרובינו שבעולם המעשה שלפנינו, אינה יותר רק 'הכרות של פעולות' המתפעלות ונולדות מתוך שיתוף של פגישת החושים שלנו עמהן, שאלה נותנות לנו סיפוק גמור אע"פ שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא. ועוד יותר מזה, כי אפילו את עצמותך עצמך, גם כן אין לך שום תפיסה והשגה בה, וכל מה שידוע לך מעצמותך עצמך אינו יותר אלא מהלך של פעולות הנמשכות מעצמותך.
(כא) מעתה תוכל להשכיל בנקל, אשר כל השמות והכינויים הבאים בספרי הקבלה, המה גם כן ריאליים וממשיים, אף על פי שאין לנו שום השגה בנושא. משום שיש לעוסקים בהם סיפוק גמור של הכרות מלאה לשלמותה הסופית, דהיינו גם כן רק הכרות של פעולות המתפעלות ונולדות מתוך שיתוף של אור העליון עם המשיגים אותו. אולם היא דיה ומספיקה לגמרי. כי זה הכלל: "כל המשוער ויוצא מהשגחתו ית' לבוא לכלל מציאות לטבע הבריאה – הרי יש בו משום סיפוק מוחלט". כמו שלא תתעורר לאדם שום תביעה לאצבע ששית לכף ידו, כי חמשת האצבעות מספיקות לו לגמרי בהחלט.