(כב) הערכים הגשמיים והשמות הגופניים שבספרי קבלה
(כג) ז. אכן מובן לכל בן הגיון, שבמקום שיש לנו עסק עם דבר רוחני, ואין צריך לומר עם אלקיות, אין לנו שם שום מילים ואותיות להגות בהם. שהרי כל אוצר המילים שלנו אינו אלא הרכבות מאותיות הדמיון והחושים, ואיך אפשר להסתייע עמהן במקום שאין נוהג שם לגמרי מבחינת דמיונות וחושים? כי אפילו אם ניקח את המילה היותר דקה שאפשר להשתמש בה במקומות הללו, דהיינו המילה 'אור עליון', או אפילו 'אור פשוט' – הרי זה גם כן דבר מדומה ומושאל מאור השמש או אור הנר, או אור מורגש של נחת רוח המופיע באדם בזמן שנופלת לו איזו המצאה חדשה של התרת איזה ספק – ואיך יתכן לשמש עמהם במקום רוחני ודרכים אלקיים, כי לא יציעו אל המעיינים אלא דברי שווא וכזב?!
(כד) ומכל־שכן במקום שאנו צריכים לגלות במילים ההם איזה שֵׂכֶל (השכלה) מבחי' משא ומתן הנהוג במחקרי החכמה, אשר כאן מוכרח החכם להשתמש בדיוק חָמוּר עם גדרים מוחלטים לעיני המעיינים, ואם יכשל החכם אף במילה אחת בלתי מוצלחת, הרי יגרום על ידה בלבול הדעת למעיינים, ולא יבינו כלל מה שאומר שם, מלפניה ומלאחריה וכל הקשור עם אותה המילה. כידוע לכל מעיין בספרי חכמה. א"כ תמה על עצמך, איך אפשר לחכמי הקבלה להשתמש במילים כוזבות ולהסביר על ידן קשרי חכמה? כידוע אשר אין שום הגדרה בשמות כוזבים, כי השקר אין לו רגלים ואין לו עמידה.
(כה) אמנם כאן צריך שתדע מקודם את החוק של שורש וענף, ביחס העולמות מזה אל זה.
(כו) חוק שורש וענף ביחס העולמות
(כז) ח. חכמי הקבלה מצאו, אשר ד' העולמות הנקובים בשמות: אצילות בריאה יצירה ועשיה, החל מהעולם הראשון היותר עליון הנק' אצילות, עד העולם הזה הגשמי המוחשי הנקרא עשיה – צורתם שווה זה לזה לגמרי בכל פרטיהם ומקריהם. דהיינו, שכל המציאות ומקריה הנמצאים בעולם הראשון, כל אלה נמצאים גם כן בעולם השני שמתחתיו בלי שום שינוי של משהו, וכן בכל יתר העולמות שלאחריו, עד לעולם הזה המוחשי.
(כח) ואין שום הבדל ביניהם אלא הבחן מדרגה בלבד, המובן רק בחומר שבפרטי המציאות שבכל עולם ועולם. שהחומר של פרטי המציאות הנמצאים בעולם הראשון היותר עליון הוא חומר היותר זך מכל התחתונים הימנו, וחומר פרטי המציאות שבעולם השני הוא מעובה מעולם הראשון אבל יותר זך מכל מה שתחתיו במדרגה, ועל דרך זו עד לעולם הזה שלפנינו, אשר החומר של פרטי המציאות שבו הוא יותר עב וחשוך מכל העולמות שקדמו אליו.
(כט) אולם הצורות של פרטי המציאות וכן כל המקרים שלהם, באים בשווה בכל עולם ועולם, הן בכמות והן באיכות בלי שינוי של כלום. והמשילו את זה כמשפט החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הצורות המצויות בחותם, עוברות בשלמותן לכל פרטיהן ודקדוקיהן אל הדבר הנחתם הימנו. כן הוא בעולמות, אשר כל עולם תחתון נחתם מהעולם העליון ממנו. על כן כל הצורות שיש בעולם העליון בכל כמותן ואיכותן נעתקות במלואן ובאות גם בעולם התחתון. באופן שאין לך פרט של מציאות או של מקרי המציאות המצוי בעולם התחתון, שלא תמצא דוגמתו בעולם העליון הימנו בצורה שווה כמו ב' טיפות של מים.
(ל) ונקראים 'שורש וענף'. כלומר שאותו הפרט הנמצא בעולם התחתון נבחן לבחי' של ענף בערך הדוגמה שלו המצויה ועומדת בעולם העליון, שהיא שורשו של הפרט התחתון, מפני שמשם נחתם ונתהווה הפרט ההוא בעולם התחתון. וזוהי כוונת חז"ל במה שאמרו (בר"ר פ"י פ"ו): "אין לך כל עשב מלמטה, שאין לו מזל ושוטר מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל". כלומר, שהשורש הנק' 'מזל' מכריח אותו להתגדל ולקבל את כל תכונתו מבחי' כמותו ואיכותו, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו, כאמור לעיל. זהו החוק של שורש וענף הנוהג בכל הפרטים שבמציאות ושל מקרי המציאות, בכל עולם ועולם ביחס העולם העליון ממנו.